Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

19/04/2022
סקירת הסרט: Metal Lords
כתב: איתמר ענברי

מסדרונות בית הספר בתקופת התיכון יכולים להיות משולים בעיני מתבגרים מסוימים לשוחות שבהן מתנהלת מערכה צבאית: מלחמה אכזרית ודרוויניסטית על פופולאריות ועל סטטוס חברתי; מלחמת הישרדות שתחרוץ את גורלו של המתבגר לשבט או לחסד. ניצחון במערכה פירושו תהילת עולם, על כל היתרונות שגלומים בה. אך למפסיד – צפוי עתיד קודר מאין כמותו: שיטוט מתמיד ונואש בלימבו של מסדרונות חברתיים עם פתק "לוּזר" דבוק על הגב.

עבור האנטר סילבסטר, אחת הדמויות הראשיות בסרט "Metal Lords", קרב להקות בית־ספרי (Battle of the Bands) הוא קרב קריטי במערכה הכוללת לתהילת עולם ולהצלחה. מבחינתו, ניצחון בקרב זה עם להקתו SkullFucker (שם זמני?) יבטיח את מקומו בפסגת הפירמידה, ויהפוך אותו לדמות נערצת ועטורת תהילה, כזו שהאצבע המורה תיעצר בהתפעלות ליד תמונתה בספר המחזור.

עד לניצחון המיוחל בקרב הלהקות, ימשיך האנטר להתאמן בנחישות במרתף ביתו היוקרתי על תפקיד הגיטרה ב-"Machinery of Torment", שירה היחיד של הלהקה, והרבה פחות ברגישות על "אכילת ראשים" צדקנית וטרחנית, שקורבנה הוא קווין שלייב – חבר ילדותו שהוא גם המתופף והחבר הנוסף בהרכב שמנגן בסגנון פוסט דת' או פוסט דת'־דוּם (תלוי את מי מבין חברי הצמד אתם שואלים). הם יצטרכו גם לאייש את תפקיד נגן הבס ב"בסיסט מטאל", מדגיש האנטר.

המרדף אחר פופולאריות, והמטאל, כתרבות שהיא גם לייף סטייל אך גם כרטיס כניסה לגולדן רינג של בית הספר התיכון, הם האלמנטים המרכזיים ב"מטאל לורדס", שעלה לשידור בפלטפורמת נטפליקס בסוף השבוע הראשון של חודש אפריל.

הסרט, שאת התסריט שלו כתב די־בי וייס, אחד משני התסריטאים הראשיים של "משחקי הכס", ושהמפיק המוזיקלי שלו הוא הגיטריסט טום מורלו (Rage Against The Machine, Audioslave), הוא קומדיית נעורים עם ערך מוסף. זאת, בגלל קמפיין האינדוקטרינציה למטאל ונקודת מבטו האוהדת כלפי הז'אנר – סמליו, שיריו, להקותיו, ואלוהיו (אחד אלוהינו כפי שמלמד הסרט) – כמעט בכל סצנה וסצנה בסרט ובזירות התרחשות שונות, בראש ובראשונה מרתף ביתו של האנטר. זה מאובזר באופן מעורר קנאה בדגלי להקות, פוסטרים, מגברי מרשל ואפילו מכונות פינבול שמוקדשות ללהקות. הסצנה שבה קווין נשאב לראשונה לתוך "War Pigs" תעורר פרץ נוסטלגי אצל כל מטאליסט ממוצע שינסה לשחזר היכן הוא עצמו היה כששמע לראשונה את השיר.



העיסוק האובססיבי בקטגוריזציה, הצורך לקטלג – אפילו שיר אחד בלבד – לז'אנר או לתת ז'אנר, ותפיסת העולם הדיכוטומית שמקימה מחיצות בין ה"אמיתי" ל"מזויף", כולם תופעות ידועות ומוכרות לעייפה, מוצגים בצורה הומוריסטית, אך לא אבסורדית או לעגנית מדיי. גם העיסוק בחיצוניות, ההצטיידות הבלתי פוסקת בחולצות שחורות ובאביזרים נלווים והשימוש במשפטים רוויי פאתוס ליצירת חזות מאיימת ודמונית, מקבלים מכה קלה במפשעה באחת הסצנות היותר מוצלחות בסרט. בסצנה זו, האנטר מתחמש בניטים ובקורפס פיינט כדי להיכנס למסיבת חתונה, שבה מנגן קווין בלהקת קאברים ללהיטי פופ, ולהשיבו לחיק "סקאל פאקר". כשהוא צועד בסלואו מושן דרמטי לצלילי שיר של Zeal and Ardor, עם אבוקות לוהטות משני צדדיו, נראה האנטר כהתגלמות הפנטזיה הבלאק מטאלית. אך הקשיחות מתפוגגת בבת אחת כשהמאבטח שחוסם את דרכו נותן לו מכה קלה באיבר, שגורמת לו לזכור למי צלצלו הפעמונים.

"מטאל לורדס" חורג מהתיוג הז'אנריסטי המצופה גם בגלל שלוש דמויותיו הראשיות, שמעוצבות בצורה מהימנה ומשכנעת יותר מאותם פלקטים שגרתיים של אימבצילים/גיקים מריירים על נערות בביקיני vs. הקווארטבקים/החתיכים "הטחונים".

במקום אוסף של דמויות פתטיות במתכוון, מוצגים על המסך שלושה טיפוסים שאפשר בהחלט לדמיין את חלקם לפחות קורמים עור וניטים, בחדרי חזרות או בתור להופעות.

שלוש הדמויות: האנטר שאותו מגלם אדריאן גרינסמית' שזוהי הופעת הבכורה הקולנועית שלו, קווין שאותו מגלם ג'יידן מרטל ואמילי ספקטור צ'לנית קלאסית ילידת סקוטלנד שמתאהבת במטאל ובקווין בגילומה של אייסיס היינסוורת', משרות אמון על הצופה, שיכול לחוש אמפתיה כלפי אחת מהן או כלפי שלושתן, או לחלופין – שאט נפש.

ושאט נפש הוא הרגש העיקרי שמעורר האנטר, לפחות עד למחצית הסרט.

האנטר הוא דוּד בלתי נסבל: טיפוס נודניק, טהרן וטרחן, שלמרות שהוא עצמו דחוי חברתית, הוא מתנשא מעל אמילי, גם בגלל ההפרעה הנפשית שלה שמתבטאת בהתקפי זעם, וגם בגלל מידה זו או אחרת של שוביניזם או אפילו מיזוגיניה. ייתכן גם שהטינה כלפי אמילי מקורה ברגשי קנאה על רקע מערכת היחסים הרומנטית שנרקמת בינה ובין קווין. המנטרות שהוא משמיע ברצינות תהומית רדודות וחסרות עומק כמו סיסמאות שנכתבות על גבי שולחן בבית הספר, ומגיעות לעיתים עד כדי גיבוב של שטויות: "Metal is commitment, Kevin. It's dedication, sacrifice, mortification of the flesh, and all that shit. It's serious…"

הן נשמעות מגוחכות אף יותר, כשהן באות מפיו של פריבילג כמותו. קל מאוד להיות ניהיליסט שקורא לבעוט באשכיהם ובישבניהם של בעלי העוצמה מתוך הבייסמנט המצויד לתפארת במרצ' ובציוד, כולם נרכשו במיטב כספו של אביו, מנתח פלסטי, פופולארי ומצליח ככל הנראה, שאותו מגלם ברט גלמן (מוריי באומן מ"דברים מוזרים").

לצד זאת, חרף היותו "מטאליסט עילאי ומתנשא", האנטר הוא לא הגייט קיפר הטיפוסי שיתנשא מעליך בפאסיב אגרסיב; אחד כזה שמצד אחד יתפלא שזה עתה הכרת אתCeltic Frost (שזוכה בסרט למקום של כבוד) או שאינך מכיר את Bathory, אך מצד שני לא ייצא מגדרו כדי לפוגג את מעטה הבורות. הוא מדרבן את חברו ואת שותפו להרכב לחקור את האבות המייסדים של הז'אנר ולהכיר את השירים שהם בבחינת נכסי צאן ומטאל (יש מי שיחלקו על המקום הבולט של "רייג' אגיינסט דה מאשין").

קווין, שחלק מתובנותיו והשקפותיו נאמרות במהלך הסרט ב"ווייס אובר", עובר טרנספורמציה משמעותית, בעיקר בכל הנוגע למעמדו החברתי. הוא משתחרר בהדרגה מצילו המעיק של האנטר, ונשבה בקסם הצ'לו של אמילי. התפנית במעמדו, שנוחתת עליו בהפתעה, מטלטלת אותו ומוציאה אותו משיווי משקל, אולם בסופו של דבר הנאמנות – גם לחברתו וגם לחברו משכבר הימים – היא זו שמכריעה את הכף.

קל ואולי אף מפתה היה לשרטט את אמילי כנערה בהפרעה, ולגרור אותה בצווחות לתוככי המחלקה הסגורה. אף שההיכרות הראשונה של הצופים ושל קווין עם אמילי מתרחשת כשהיא מתפרצת בחמת זעם על מנהל תזמורת הצעידה (Marching Band) הבית־ספרית שגם הוא עצמו חבר בה, היא מתגלה בהמשך כדמות רכה, עדינה ואוהבת, בנוסף להיותה מוזיקאית ורסטילית ומוכשרת. בת שחוק עולה על השפתיים כשאת המפגש המיני הראשון עם קווין, שאותו היא יוזמת, היא קובעת במגרש חניה ליד בית כנסת.

לצד המשקל הראוי שניתן בסרט להפרעות התנהגות ולקשיים חברתיים, בנושאים אחרים כמו צריכת אלכוהול וסמים, דימוי גוף ויחסי מתבגרים-הורים, הסרט עוסק בצורה שטחית, כמעט מרפרפת. אך גם אם הוא פה ושם מועד לתוך מלכודת הסטריאוטיפים, וגם אם הוא רחוק מלהיות סרט מעורר מחשבה, "מטאל לורדס" עושה מלאכתו נאמנה בתחום אחד לפחות: לשמש סרטון הסברה מצוין לתרבות המטאל, למתחילים ולמתקדמים כאחד.

ציון: 4/5


לאתר הרשמי של הסרט בנטפליקס:

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::