אני חושבת שמטאל סימפוני זו הגדרה טובה, אולי הייתי מגדירה את אפיקה גם קצת בכיוון של מטאל סינמטי; אנחנו עושים לא מעט מוסיקה שבונה סצנות קולנועיות, או לפחות מנסה, עבור המאזינים. אז אולי מטאל סימפוני סינמטי כזה.

כבר בפניהם של עתליה ושל אבי אנחנו יכולים לראות את כל הכוונה שהיינו רוצים למצוא בהופעה הזאת. פניו של אבי מכווצות בכעס ובמאמץ בעודו צועק את כל כאביו ואת כל כאבינו. אם אבי הוא הכאב שלנו והמחלה, עתליה מביטה בנו בעיניים פעורות, בחיוך מטורף ובעזרת הכריזמה..

יש להקות שנראה שיש להן קשר של קבע עם הקהל הישראלי – והגיוני רק שיש כמה כאלו שמגיעות מיוון, מדינה ים תיכונית סמוכה, שגם לה יש סצנת מטאל לא גדולה – אבל הנפיקה כמה להקות מטאל אגדיות במהלך השנים. אחת מאלו היא Septicflesh...