הביט המוכר של Set The World On Fire מרים את הקהל, וג'ף מקפצץ לו על הבמה בין ריף לריף, בזמן שריץ' (הבסיסט המתולתל) וארון הגיטריסט חורכים את הבמה לכאן ולשם, בועטים באוויר תוך ניסור המיתרים...

כולנו מכירים את הסיטואציה הזאת שבה אנשים סביבנו שומעים שאנחנו אוהבים מטאל, מתחלחלים מעט ואחרי כמה חילופי מילים מגיעים למשפט האלמותי: "הבעיה שלי עם מטאל היא שזה צעקות". כשיש לי סבלנות, אני לוקח את הזמן להיות הדמות החינוכית ושגריר נאמן למטאל כדי להסביר, שהבעיה היא לא הבעיה...

מעבר להיותו סולן מוכשר מאוד, את כל קטעי המעבר שבין השירים הצליח אורן לתפור בקלות ובחינניות תוך שימוש בהומור משובח ועממי אשר נע בין זיהוי אנשים בקהל על בסיס חוסר היותם תימנים, עקיצת הקהל על כך שהוא רואה פה רק חולצות שחורות ותזכורת לגבי יציאה עתיקת יומין...