תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Desert
Edellom
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

05/08/2017
כניסת מצריים: ראיון עם Karl Sanders, סולן וגיטריסט להקת Nile
מאת: אלון מיאסניקוב
ההרכב האמריקאי Nile מוכר כמעט 20 שנה כאחת הלהקות שהעלו מחדש את הדת` מטאל למרכז העניינים בסוף שנות התשעים, אחרי קרוב לעשור בו הז`אנר ידע הרבה מורדות שהחלו ב 1993 והגיעו לשיא ב 1995-1998 הגיעה Nile עם אלבום בכורה קטלני ויחד עם הרכבים כגון Dying Fetus ו Nasum הפכה את הדת` מטאל הברוטלי והטכני לסגנון ששוב תפס את האוזן לקהילת המטאל בעולם. ב8 לאוגוסט תגיע Nile לראשונה להופעה בישראל ואנחנו תפסנו את הגיטריסט והמוח המייסד קארל סנדרס לשיחת טלפון ארוכה.

אלבום הבכורה שלכם (Amongst the Catacombs of Nephren-Ka (1998 היה מהפכני מהמון בחינות, החל בעטיפה המרשימה והלא שגרתית וכלה בהתייחסות למצרים וכמובן המוזיקה עצמה, איך אתה מסתכל עליו כיום?

לאלבום הזה קדמו דמואים ומיני אלבומים קצרים שהוצאנו כשהיינו עדיין להקה פחות מוכרת בהרבה, חיינו בתוך ה underground של המטאל הקיצוני ומשם הגיעו ההשפעות שלנו, ניסינו לעצב את זה בדרך שלנו, שירים כמו Ramses Bringer Of War הולכים איתנו מהימים הראשונים למשל, את העטיפה אני מאד אוהב, אחת הטובות שלנו בעיני עד היום, כמובן שהשתפרנו מאד מבחינת הנגינה וההפקה מאז אבל אני גאה בו מאד כאלבום ראשון וחושב שזה הכי טוב שיכלנו לעשות דאז וזה עדיין נשמע טוב, אני זוכר ש Relapse Records הלייבל שלנו דאז הוציא את האלבום וכשישבנו יחד הם אמרו שהם יהיו שמחים מאד אם נמכור בכל העולם 5000-6000 עותקים, גם אני לא ידעתי למה לצפות אבל לשמחת כולנו האלבום מכר יותר מ 50.000 עותקים בעולם והכניס הרבה לחברת התקליטים וגרם לנו להופיע אתו בכל העולם, העיתונות מאד אהבה את האלבום ואני יכול לומר שקהילת המטאל קיבלה אותנו באהבה מהרגע הראשון, זה לא מובן מאליו בכלל אבל ישר באלבום הראשון קיבלנו ביקורות טובות מאד והמכירות הראו שגם הקהל חושב כך. עדיין זה לא אומר שעלה לנו האגו ושהשתנינו כאנשים, ממש לא, נשארנו אותם בני אדם.

ההצלחה הזו רק המשיכה עם Black Seeds Of Vengeance שיצא בשנת 2000 ונחשב עד היום לאחד האהובים ביותר ברפרטואר שלכם, מבחינתי היתה התקדמות עצומה בין האלבום הראשון לשני

בעיני אתה צודק לחלוטין, Black Seeds Of Vengeance היה קפיצת מדרגה, תקציב ההקלטה שקיבלנו מחברת התקליטים היה הרבה יותר גדול כי המכירות של האלבום הקודם היו פי עשר ממה שהם ציפו לו, והם ידעו שהלהקה בעלייה, הלכנו לכיוון של סאונד כבד ומנופח יותר, מיסטי יותר ויש מי שיאמר אפל יותר, אני גאה מאד באלבום הזה, מבין לגמרי למה הוא נחשב לאחד האהובים ביותר שלנו, שיר הנושא הוא ההדרן הקבוע בהופעות שלנו, אני זוכר שהתקופה הזו היתה המצליחה ביותר שלנו כי מכירות האלבומים בכל העולם עוד לא התדרדרו כמו שקרה בשנים שלאחר מכן, האלבום מכר מאה אלף עותקים, פי 2 מהאלבום הראשון ופי 20 ממה ש Relapse ציפו בהתחלה, זה הפתיע את כולנו ומצאנו את עצמנו מנגנים בפסטיבלים גדולים מול עשרות אלפי אנשים, פסטיבלים כמו "אוזפסט" למשל, עם שמות ענק מעולם המטאל, וכמובן סיבובי הופעות לאורכה ולרוחבה של אמריקה עם להקות כמו Morbid Angel, Immolation וכמובן Cannibal Corpse שמאד עזרו לנו בשנים הראשונות.



אני חייב לעצור רגע ולומר משהו על Cannibal Corpse: הם הלהקה הכי מפרגנת שנתקלתי בה בתעשיית המוזיקה, חבר`ה מצויינים עם הרגליים על הקרקע, כשהתחלנו להופיע איתם הם עלו עם חולצות שלנו, דיברו עלינו בראיונות ולא חששו לרגע שניקח להם קהל או נמכור יותר מהם או כל שיט מהסוג הזה, הם רואים את זה כקהילה גדולה של דת` מטאל שבה אחד עוזר לשני, אני אומר שלהקות שלא למדו מ"קניבל" איך לעבוד ואיך להתנהל חייבות ללמוד את המודל הזה ולא ליפול למלכודות של מלחמות אגו, של תפיסת תחת או של חמדנות יתר, זו להקה שיש המון מה ללמוד ממנה ואני חייב להם המון.

כל החרא הזה שלהקות עושות כיום ללהקות חימום (תנגנו בווליום יותר חלש מאיתנו, לא על המגבר שלנו, אל תשבו איתנו בחדר אמנים יחד וכאלו דברים) לא קיים אצלם, הם במקום אחר, במקום של חברות ואחווה בתחום.

(In Their Darkened Shrines (2002 הרגיש לי קצת כמו אלבום שיצא מהר מדי, הוא טוב אבל לא לקח את ההרכב עוד צעד קדימה, לעומתו (Annihilation of the Wicked (2005 היה שדרוג רציני והביא ללהקה את מתופף העל ג`ורג` קוליאס מיוון, איך הגעתם אליו? אתה מסכים איתי לגבי האלבום הזה?

אני מסכים לגבי In Their Darkened Shrines בגדול אם כי כמו שאמרת,, הוא לא אלבום לא טוב, הוא פשוט נכתב בחצי מהזמן בו אנחנו בדרך כלל כותבים אלבום ויצא קצת בלחץ, מהר מדי, אבל הוא עדיין תקליט טוב ומוזיקלית לא עשינו בו שום מסחור או משהו שלא היה באלבומים הקודמים, פשוט השירים נכתבו בזמן קצר יותר.

מה שאני לא יכול לומר על Annihilation Of The Wicked שעבדנו עליו כמו מטורפים ובעיני הוא מהאלבומים ששדרגו את הלהקה למקום טוב יותר, זה כמו שאמרת האלבום הראשון עם ג`ורג` קוליאס מאחורי התופים, וזה נתן לנו דם חדש והרבה מאד אנרגיה שהוא הביא ללהקה, חיפשנו מתופף ומכר שלי השמיע לי קטעים שלו, מאד התרשמתי אבל הוא חי ביוון ואנחנו בארה"ב, למרות הכל הזמנתי אותו לאודישן אצלנו ולשמחתי הוא הלך על זה, טס לכאן, עבר בהצלחה כמו שציפיתי ועד היום הוא חלק בלתי נפרד מהלהקה.

אני מסכים שהתיפוף שלו העלה אותנו עוד שלב קדימה ובמיוחד באלבום הזה שהיה הראשון שהקלטנו איתו יחד והאחרון בחברת Relapse עמה עשינו דרך ארוכה, שירים כמו Sacrifice Unto Sebek מאד פופולריים בהופעות שלנו עד היום, היתה כאן קפיצת מדרגה גם מבחינת ההפקה עם סאונד הרבה יותר טוב ויותר ברור ומובן.



(Ithyphallic (2007 לקח את המוטיבים האוריינטלים עוד צעד קדימה וגם קיבע אתכם בחברת Nuclear Blast Records, איך היתה ההרגשה לעבור לתאגיד המטאל הענק הזה?

חייב לומר ש Relapse עשו איתנו עבודה מעולה בארבעת האלבומים הראשונים ואין לי דבר רע לומר עליהם, הם חייבים לנו הרבה ואנחנו חייבים להם הרבה ובסוף היום זה היה חיבור טוב מאד לשני הצדדים, לעבור ל Nuclear Blast Records זה כמובן מרגש ועליית מדרגה עבורינו, זה לייבל המטאל הכי חזק באירופה ותקציבי ההקלטות והפרומו שלנו גדלו משמעותית על ההתחלה, הם לא הוציאו את האלבום וזרקו אותו לשוק אלא שילמו הרבה כסף על פרסום ועזרה בסיבובי הופעות כדי שהאלבום הזה ימכור כמה שיותר, לא מזמן מלאו לאלבום הזה 10 שנים ואני חושב שכאלבום פתיחה בלייבל כל כך גדול זה בהחלט אלבום שעומד בסטנדרט שהצבנו לעצמינו, ועצם זה שעד היום אנחנו איתם כנראה מראה שגם הם מרוצים.

Those Whom the Gods Detest שיצא ב 2009 נחשב בעיני לאלבום הכי מיוחד שלכם, וזה לא רק Kafir המעולה אלא כל האלבום, ההפקה והחומר שרקחו יחד את כל האלמנטים של Nile קדימה, ולכתוב שיר כמו Kafir זו הצהרה במובן מסויים

אחד האהובים עלי שלנו, גם החומר וגם ההפקה ואפילו ברמת העטיפה, הכל נעשה סופר נכון באלבום הזה, זו לפחות התחושה שלי כמי שכתב אותו, וזה לא מתחיל ונגמר ב Kafir אלא גם בשירים כמו שיר הנושא עצמו או Iskander D'hul Karnon לדוגמא, שזה שיר שלא היה לנו כמוהו עד אז, האלבום הכיל גם רעיונות לא מעטים שבאו בצורת ריפים איטיים יותר ולא דוקא בלאסט ביטס לאורך כל השיר.

אם Kafir זו הצהרה? אפשר לומר שכן אבל בעולם המטאל תמיד דיברו על דברים בצורה חופשית וכנה ללא מגננות, ברור שאנחנו נגד קיצוניות ונגד הרג ונגד טרור, אין כאן שאלה בכלל, אנחנו באים להראות את האבסורד שבדבר, את התהליכים שהעולם עובר ולהוציא את האמירה שלנו דרך המעטפת האומנותית של Nile בצורה שלה.

ניגנו את Kafir במלזיה דרך אגב, בהחלט היתה התלבטות אם לבצע את השיר אבל מהרגע שהחלטנו שכן הקהל פשוט זרם עם זה בטירוף וקיבל את השיר באהבה מה שמראה שוב שלמטאל יש כוח יותר גדול מדת פוליטיקה או אמונה, האמונה שלנו במוזיקה הזו ובמטאל מאחדת אותנו והיא מעל לכל, אנחנו מגיעים להופעה בישראל שבוע הבא הישר מהופעה בדובאי, שמעתי שהמפיק הישראלי והמפיק הערבי בדובאי חברים ובקשר שוטף, אין בעמוד של ההופעה בדובאי מילה אחת, אפילו אחת, נגד ההופעה בישראל ואין בעמוד של ההופעה בישראל מילה אחת נגד ההופעה בדובאי אלא ההפך: המפיקים שם מפרסמים זה את זה ואין תגובה שלילית אחת, מה זה אומר? שהכח של המטאל עומד מעל כל פוליטיקה דת או אמונה.

ומשפט אחרון לגבי האלבום: אני חושב שבגדול זה אלבום יותר כועס מהאחרים ויותר מתחבר למציאות שאנו חיים בה.

At the Gate of Sethu מה יחסך אליו?

אוהב מאד את החומר, קצת פחות את ההפקה, המפיק שלנו ניל קרנון ניסה לתת לאלבום צבע קצת אחר וזה יצא פחות משכנע ממה שרצינו, השירים טובים כשלעצמם, אני לא יגיד שהסאונד רע כי הוא לא, אבל ציפינו למשהו קצת שונה

כי השדרוג ל What Should Not Be Unearthed שיצא ב 2015 הוא עצום, הגעתם פה ליצירות דת` מטאל מורכבות ברמה שלא שמענו לא מכם ולא מלהקות אחרות מעולם

אנחנו חושבים אותו דבר..:-) זה אחד משלושת האלבומים הכי טובים שלנו, מסכים לגמרי, בעיני לקחנו את זה למקום חופשי יותר מבחינת הכתיבה לשירים ארוכים יותר, לא דוקא טכנים יותר, אני גם מאד אוהב את הסאונד וההפקה כאן בניגוד אלבום הקודם, בעיני ההפקה מאד מחמיאה לנו והלהקה נשמעת בריאה ומשכנעת, אני מנסה מצד אחד שזה יהיה נאמן לחוקי הז`אנר אבל מצד שני שיהיה מעניין, שיחדש, שיהיה אנחנו עם טעם קצת שונה בכל פעם אבל עדיין שזה יהיה Nile תמיד.

ואז היתה הפרידה מהסולן השני דאלס וכניסתו של הסולן החדש בריאן

הרגשנו כבר הרבה זמן שאין לו את התשוקה להמשיך ולעשות את זה, עכשיו תראה אנחנו להקה בינונית, אנחנו לא Slayer אבל אנחנו גם לא להקה קקטנה, אנחנו להקה שיש לה צורך לצאת לטורים בעולם כמה חודשים בכל שנה אבל להקה שצריכה להאבק כדי להביא כסף הביתה, אנחנו כבר לא ילדים, רחוקים מזה, אבל כדי להיות במקום הזה אתה צריך להיות מאה אחוז בתוך האמנות ובתוך המוזיקה שלך וההרכב שלך, לחיות את הקטע, זה היה עצוב כי אנחנו חברים טובים אבל הלהקה היא הדבר הכי חשוב וברגע שבנאדם נהיה כבוי לאורך זמן זו בעיה.

אני חייב לומר שבראיין התקבל באהדה ענקית אצל הקהל ולא שמעתי בכל עשרות ההופעות שעשינו איתו מאז שהצטרף ללהקה ולו תגובה רעה אחת, הקהל אוהב אותו, הוא בא on fire והלהקה נשמעת on fire וזה מכניס בנו דם צעיר ומרץ והמון המון דרייב, אתם תראו בישראל כמה הוא מתאים לנו ואני מבטיח לך שתסכים איתי אחרי ההופעה, בעיני הוא האיש המתאים לנו ומהתגובות שמגיעות מהקהל כנראה שאני לא היחיד שחושב כך. אני כבר לא יכול לחכות להקליט איתו את האלבום הבא.

בכלל, אתה בן 54 ואתה מנגן ומופיע עם הרכב ברוטל דת` מטאל טכני בכל העולם, לא מובן מאליו

נכון, אבל או שאתה בקטע ומוכן לשלם את המחיר החברתי הכלכלי והתדמיתי שזה גובה ממך או שאתה לא בקטע ואז אחרי כמה שנים אתה תצא מזה מסיבה זו או אחרת, אני אוהב מטאל אני אוהב דת` מטאל, אוהב לשמוע את זה ולנגן את זה ולא רואה סיבה להפסיק.



ובוא נתרכז בצד הטכני רגע, מה דעתך על כל התופעה הזו של להקות הדת` מטאל הטכניות או בכלל המטאל הטכניות בשנים האחרונות?

שיש המון להקות של נגנים מצויינים אבל איפה השירים? אנשים שומעים מוזיקה בגלל השירים ולא בגלל הנגנים, כשהדת` מטאל קיבל תנופה באזור 1990 אנשים לא שמעו אלבומים כמו Human של Death בגלל המתופף, זה כן היה חומר טכני אבל היו שם שירים ואנשים שמעו את זה בגלל השירים, הרבה מהלהקות לא חושבות שצריך קודם לכתוב שירים טובים ורק אז להיות טכני. דוגמה יפה ללהקה שאני מאד מעריך ואוהב שהם גם טכנים מאד וגם יש להם שירים טובים זו Immolation הם מצוינים בעיני.

בין האלבומים של Nile היו לך שני אלבומי סולו מאד מעניינים ושונים לחלוטין מבחינה מוזיקלית

זה התחיל מסקיצות שלי בבית, מוזיקה אוונגרדית, אמביינטית ונסיונית, השמעתי את זה למאת`יו ג`קובסון הבוס של Relapse Records והוא אמר שאני חייב להוציא את זה, זה כמובן שונה מאד מ Nile, הוצאנו את זה, 2 אלבומים שאני מאד גאה בהם.

עם כל ההתעניינות הזו במצרים ובהסטוריה העתיקה של מצרים איך זה שלא הגעתם עד היום לישראל או למצרים להופיע? יש לך עניין גם לגבי ההסטוריה של ישראל?

אשתי יהודיה ואני חוגג פסח כל שנה אבל לא היינו מעולם בישראל, אני נורא שמח שסוף סוף זה יוצא לפועל וקורה, במצרים הייתי אבל לא הופעתי, אני רוצה לחזור לישראל בחורף לחופשה עם אשתי כדי לטייל ולראות הסטוריה, סביר שזה יקרה, יש לי עניין לגבי ההסטוריה שלכם ובאופן טבעי אני שומע עליה בבית ומקווה שהביקורים בישראל יתנו לי עוד מידע, במישור המוזיקלי Orphaned Land היא להקה נהדרת ואני אשמח לשמוע עוד הרכבים מעניינים מאצלכם כמובן, אני מאד סקרן בדברים האלו.

ובכלל כאדם שמנגן את הסגנון הזה כל כך הרבה שנים, איזה טיפ יש לך לתת ללהקות צעירות?

לקחת שעורי ביזנס ו attitude מקניבל קורפס ולא לחשוב שהלהקה שלך היא יצירת הפאר של אלוהים כי היא לא, אתם כמו כולם 5 חבר`ה שגדלו על סלייר ומורביד אנג`ל (במקרה הטוב) ומנגנים מטאל אגרסיבי, תשארו עם הרגליים על הקרקע כי אגו זה הגורם מספר 1 בפירוק ובהתדרדרות להקות, לא כסף ולא חילוקי דעות על מוזיקה, אגו, תלמדו מקניבל.

אתם מגיעים לישראל בשבוע הבא ישר אחרי הופעה בדובאי, מה יש לך לומר לקהל?

שסוף סוף אנחנו מגיעים להופיע אצלכם, דבר שרצינו לעשות מזמן וחיכינו להפרה הנכונה שתטפל בזה וזה הגיע, אני מקווה לראות את כל מי שאהב אותנו במהלך השנים בהופעה הזו ואנחנו מצדנו ניתן מאתיים אחוז, צפו להופעה קטלנית.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Pyramaze - Contingent

Canine – The Uprising

Sons of Apollo - Psychotic Symphony

Eluveitie – Evocation II – Pantheon

Anathema - The Optimist

Belphegor – Totenritual
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
מחזירים את הגופה - ראיון עם Bill Steer, גיטריסט להקת Carcass

סקירת הופעה:
גירל פאוור - סקירת הופעתן של ZAD, Shiran ו Dorothy Polonium

סקירת הופעה:
כשהדור המייסד כבש את חיפה - סקירת הופעתה של להקת אוריה היפ ב WUNDERBAR חיפה

סקירת הופעה:
מחסה מלודי - סקירת הופעתה של קאמלוט בישראל

כתבה:
Vanessa Ondine – Your Void

סקירת הופעה:
אומנות הרצח – סיקרת הופעתה של Thy Art Is Murder בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[26/12/2017]
Desert בהופעה מיוחדת לרגל 15 שנות פעילות
[13/12] חג האור פנד לנד - אלבום זהב למבול
[14/12] Scardust בהופעה אקוסטית
[28/12] Prowlers - Flight 666
[30/12] Clapsodra & Social Dissonance
[04/01] Double Feature Showdown
[17/01] Pain Of Salvation בישראל
[24/01] Satyricon בישראל
[27/01] Ozen Core Night
[07/03] Eluveitie בישראל
[10/03] Cradle of Filth בישראל
[13/04] Necrophobic בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::