תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Copacabana
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

06/04/2018
נבכי השנאה השבדית - ראיון עם Sebastian Ramstedt גיטריסט להקת Necrophobic
כתב: אלון מיאסניקוב

Necrophobic לא מתעניינת באופנות. מאז הקמתה ב 1989 הלהקה עושה דת' שבדי, לפרקים משולב בבלאק אווירתי, והיא לא זז ס"מ לכיוון מודרני כל שהוא, פשוט כי זה לא מעניין אותה. איך שהוא, גם אחרי 20 שנות פעילות – רמת האלבומים שלה לא רק שלא צונחת, אלא שיהיה מי שיגיד שהיא רק משתפרת. וזאת למרות שהמזל הרע רדף אותה לא פעם ולא פעמיים כמו קללה איומה.

מדובר בלהקה שהייתה יכולה להתפרק כבר מספר פעמים לו היתה מורכבת מאנשים בעלי אופי חלש יותר, להקה שהאלבום החדש שלה Mark Of The Necrogram זוכה להצלחה גדולה יותר מכל אלבומיה הקודמים ומהווה תרופה לכל השנים הקשות, שבוע הבא הם כאן בישראל, ישבתי לדבר עם הגיטריסט הוותיק סבסטיאן ושוחחנו על הכל..

אהלן סבסטיאן, נכנסת ללהקה ב 1996 וניגנת בה עד 2011, עזבת ל 5 שנים וחזרת ב 2016, מה גרם לעזיבה ולחזרה המחודשת?

כשנכנסתי ללהקה זה היה באלבום השני Darkside שהיה יותר לכיוון הבלאק מטאל, זה אלבום שהצליח לא פחות מאלבום הבכורה The Nocturnal Silence (1993) אבל היה יותר לכיוון בלאק מטאל, אני חושב שאלבום הבכורה עשה הרבה רעש בסקנדינביה, עד היום מדברים עליו כקלאסיקה לצד הראשונים של Dismember ו Entombed כאלבום מכונן של הסצנה השבדית, אני הצטרפתי לאחר צאתו והאלבומים ששיחררנו אחר כך, The Third Antichrist ו Bloodhymns היו טובים אבל לא עשו הרבה רעש כמו שני הראשונים, אני מאמין שזו גם הסיבה שלא הופענו כמעט מחוץ לשבדיה, כשיצא Hrimthursum ב 2006 הלהקה עלתה שוב על הגל, Death To All שיצא ב 2009 היה יותר אגרסיבי והמשיך את ההצלחה והמומנטום, ואז התחיל להיווצר מתח בתוך הלהקה, אווירה לא הכי נעימה עקב חילוקי דעות על מה הכיוון המוזיקלי שאנחנו צריכים לקחת, חלק מהלהקה רצו לשבור לכיוון מלודי יותר, ואני הלכתי בדיוק ההפך, רציתי יותר מהיר יותר אגרסיבי יותר לתת בראש, זה יצר קונפליקטים כי אני הייתי הכותב העיקר בלהקה ופתאום חלק מהחברים לא הכי רוצים את החומר הזה ורוצים קצת אחרת, לא הצלחתי להתחבר עם זה ועזבתי ברוח טובה וחברית כדי לשמור על היחסים הטובים.

ב 2016 כשחזרתי, זה היה אחרי האלבום Womb Of Lilithu שהיה בערך מה שהם רצו, די טוב כשלעצמו אבל בעיני לא תקליט שבדיוק מייצג את נקרופוביק, שוחחתי עם יוהקים המתופף די הרבה בתקופה הזו, ולאט לאט חלחלה בשנינו התובנה שהדבר הנכון זה שאחזור ללהקה ואביא את ההשפעה שלי פנימה שוב, הם היו במצב של בניית ההרכב מחדש, חזרה של הסולן הראשון, דיל חדש עם חברת תקליטים אחרת, וזה השתלב בול שאחזור, האמת שאני מרגיש כאילו לא עזבתי כי הכל מהודק ונכון לנו, זו בלי ספק התקופה הכי טובה של הלהקה אי פעם.

ניגנת קצת עם Nifelheim ועם Black Trip (הרכב האבי מטאל בסגנון הראשונים של איירון מיידן) אבל מאז לא עשית כלום פרט לנקרופוביק, מדוע?

עם Black Trip זה היה יותר בשביל הכייף י אני אוהב האבי מטאל מאד ואני אולדסקול והיה לי כייף בהרכב, עם Nifelheim הייתי הרבה שנים יחסית, הם בעיני אחת מלהקות הבלאק מטאל הכי טובות בעולם, אבל הדברים שם לוקחים כל כך הרבה זמן, תחשוב על זה, האלבום האחרון שלהם יצא כמעט לפני כעשר שנים..., זה המון, יש להם הרבה שירים חדשים ממש טובים, יש פוטנציאל, יש חברות תקליטים שמתעניינות בהם מאד, יש מפיקים שרוצים לסגור להם הופעות בכל העולם, אבל הדברים שם כל כך ביקום מקביל שלי היה מאד קשה להמשיך ולהשקיע ולהתחייב לאורך זמן, עזבתי בצער, לא כי אני לא אוהב, אני אוהב מאד.

אבל ל Nifelheim יש ותמיד היה פוטנציאל ענק, אתה זוכר אולי שגם ג`ון מ Dissection שניגן איתם טיפה בזמנו אמר את אותם דברים בדיוק, היתה איזו אחווה בין שלושת הלהקות, זו היתה התקופה שעשינו את Nailing The Holy One יחד עם ג`ון כזמר אורח. אני ממש מקווה שהם יתעשתו ויעשו כבר אלבום חדש.

נקרופוביק היא הכבשה השחורה של סצנת הבלאק/דת` מטאל השבדית, בעוד להקות שהתחילו אתכם יחד כמו Dissection, Marduk, At The Gates וכל אלו קצרו הצלחה ענקית, אתם נשארתם מאחור, מקופחים על ידי חברת התקליטים Black Mark שבקושי דחפה אתכם פרט לאלבום הראשון, עברתם לחברת Hammerheart שגם לא קידמה אתכם ואז ל Regain Records דרכם הוצאתם 2 אלבומים שהצליחו ואז החברה נכנסה לבעיה כלכלית ופשטה רגל, הגיטריסט המקים דיוויד שם קץ לחייו באופן טראגי, עברתם ל Season Of Mist ואז הסולן שלכם טוביאס החליט "לדבר עם הידיים" וההתפרצויות האלימות שלו בביתו כלפי משפחתו הביאו אותו לתא המעצר ולבעיטה החוצה מהלהקה שרק הוציאה אלבום ונשארה ללא סולן, כל זה היה יכול לרסק המון להקות, אבל החזרתם את הסולן הראשון והבאתם דיל חדש עם חברת Century Media הגרמנית ואלבום חדש ומלא אנרגיה ונראה שאתם הפעם על הגל – עם אלבום חדש שהוא גם הכי מצליח שלכם מסחרית עד עכשיו. מה הטייק שלך על כל זה?

אני חושב שהסיבה העיקרית לעובדה שלא הפכנו להיות מצליחים כמו נניח Dissection או Marduk קשורה פחות בבעיות עם חברות התקליטים והרבה יותר בעבודה שנקרופוביק לא יצאו מגבולות שבדיה כמעט ב 15 שנה הראשונות, וזו בעיה חמורה מאד בעיני, דבר שפגע בנו עד העצם לדעתי, שנות התשעים, אמצע שנות התשעים היתה תקופה שמי שיצא לטור בעולם עורר תשומת לב, אנשים דיברו על ההופעות האלו, לא כמו היום שלקהל כבר לא אכפת כי כולם מופיעים המון וכל הזמן, קח למשל את ההופעה של מייהם באיזמיר בטורקיה ב 1991, אתה חושב שהיא היתה גדולה? ברור שלא, הם ישנו אצל המפיק או בתוך האוטו, אבל זה עשה כל כך הרבה רעש בעולם שעד היום מדברים על ההופעות האלו, Marduk למשל, הופיעו בכל חור מתחילת שנות התשעים, אני בטוח שהיינו צריכים לקחת ואן, לישון בו ולטחון הופעות בגרמניה צרפת הולנד יוון כבר מ 1993 ואז הכל היה שונה, להקה צריכה להופיע והרבה, ואז האפקט עוד היה מהדהד לאורך שנים, זה, בעיני, יותר מכל בעיה עם חברת תקליטים, גרם לנו להתקע להרבה שנים.



זה לא שאני מקל ראש בבעיות שהיו עם חברות התקליטים, בלאק מארק אחרי האלבום השני כבר לא בדיוק קידמו אותנו, עברנו ל Hammerheart וגם שם זה לא עבד ועזבנו אחרי תקליט אחד, הגענו ל Regain Records שמנוהלת על ידי בחור שבדי ותיק בסצנה והיתה אז בשנים ההן הבית שלנו, של Nifelheim, Dark Funeral, Marduk ועוד להקות שבדיות, והוצאנו דרכם 2 אלבומים שהלכו טוב, אבל החברה נקלעה לבעיה כלכלית ונאלצה להפסיק לעבוד, הגענו ל Season Of Mist שהיא חברה מאד מצליחה (Mayhem, Abbath) אבל התקליט שהוצאנו שם נתקל בקשיים בגלל הבלגן שהיה עם הסולן הקודם שלנו טוביאס שנעצר עקב התקפי אלימות כלפי בני ביתו, החלטנו להעיף אותו מהלהקה, זה היה ברור, ואז נשארנו ללא סולן, הגיטריסט המקים שלנו דייויד "בלאקמון" שם קץ לחייו, הוא כבר לא היה בלהקה כשזה קרה, זה היה אחרי התקופה שלו ב Dark Funeral אבל הוא היה חלק גדול בהתחלה שלנו ובאלבום הראשון וזה זיעזע את כולנו, הצרות לא הפסיקו לנחות לנו על הראש בזו אחר זו, ואז הלייבל לא רצה להמשיך כי בגלל מה שקרה עם טוביאס הם הרגישו שקשה להם למכור את האלבומים שלנו, נאלצנו לחפש לעצבנו חברת תקליטים חדשה, מה שבסופו של דבר התגלה כמהלך מאד חכם כי הגענו ל Century Media שהיטא החברה הכי גדולה מכל מי שעבדנו איתו והאלבום החדש שהוצאנו שם לאחרונה מדבר בעד עצמו.

עדיין מביך אותי ומוזר לי עד מאד לראות אותנו במצעדים, נקרופוביק במצעדים? ברצינות? בחיים לא חשבתי שזה יגיע למקומות האלו, זה כמובן מחמיא לי מאד ומראה לנו שהקהל אוהב את האלבום מתחבר אליו, גם הקהל עצמו זה מה שמחזיק אותך ואת הלהקה שלך הרבה יותר מכל חברת תקליטים, גם כשיש בעיות מול חברות תקליטים, אם הקהל שלך איתך וממשיך להגיע להופעות וממשיך לקנות ולתמוך בלהקה אז החשיבות של איזו חברת תקליטים תוציא אותך, קצת יורדת, הקהל זה הדבר החשוב כאן באמת.

אני רואה בהופעות שאנשים שרים את השירים החדשים מהאלבום החדש ושזה בעיקר מה שהם רוצים לשמוע, זה ושירים מהאלבום הראשון בעיקר, אנחנו נותנים מופע שמכיל למעשה שירים מכל האלבומים, מופע די ארוך, לא חוסכים בשירים, רוצים שהקהל שלנו יקבל את המקסימום, וגם אם אנחנו רואים שמגיע מעט קהל או הרבה קהל: לנו זה לא משנה, אנחנו תמיד נותנים מאה אחוז ואת כל הלב והנשמה שלנו, גם אם יש 5000 איש בקהל וגם אם יש 50 איש, ההופעה היא אותה הופעה והתשוקה וההתלהבות היא אותה ההתלהבות.

אז איך אתה כותב למעשה חומר?

אני מנגן כל בוקר שעתיים על הגיטרה לפני שאני יוצא לעבודה, אני קם כל יום ממש מוקדם, ומתחיל לנגן, מזה נולדים רעיונות וקטעים חדשים כל הזמן, אני לא מחכה שנה בזמן שאנחנו בהופעות עד שיגיע 4 חודשים לפני תאריך ההקלטות ואז נלחץ ומתחיל לכתוב חומר, זה ממש לא אני ואני לא מתחבר בכלל לשיטה הזו, אני מנגן כל יום, לא בהכרח נקרופוביק, מנגן, מנגן מטאל, ומתוך זה נוצרים ונרקמים אט אט רעיונות וריפים.

ולמה אתה מקשיב?

אני יותר אולד סקול, אני בן 45, אז בעיקר למה שגדלתי עליו, הראשונים של איירון מיידן, באת`ורי, סלייר, ונום, סודום הראשונים, הרבה האבי מטאל קלאסי ישן, אני מאד אוהב את סאקסון למשל.

זה הגיל?

היום כבר אין גיל במטאל, אתה רואה חברי להקות בני 50 ו 55 משתוללים, נהנים, כל הלהקות הגדולות בגיל הזה ומעלה וכל הלהקות בדור שלנו בגילי פחות או יותר, בלב כולנו אותו דבר, עם אותה אש בפנים, בוערת, אני חושב שכיום בסוג המטאל הזה אין משמעות לגיל, גם לא לכמה אתה חתיך או לא, גם לא לכלום פרט למוזיקה עצמה, וזה יפה מאד בעיני כי כשאתה כותב חומר מהלב, כותב חומר ללא שיקולים כלכליים או עסקיים של מה הולך בשוק וכמה זה יעבוד או לא יעבוד, אז יוצאים לך הדברים הכי אמיתיים ואותנטים שבסופו של דבר יצליחו, נקרופוביק לא קיימת כדי להצליח, היא קיימת כדי ליצור ולהנציח את המוזיקה שאנחנו אוהבים ובוערת לנו בפנים, גם אם מחר בבוקר לא יהיה לנו דיל בחברת תקליטים, אנחנו נמשיך בלי מעצורים, כי זה מה שאנחנו אוהבים, זה לא עניין של כסף ותהילה, ממש לא מהמקום הזה, לשמחתי האלבום כן מצליח והאמת שזה מאד משמח אחרי כל החרא שאכלנו כל השנים האלו.



מה גרם לכם להחזיק מעמד בכל התקופות הקשות האלו?

בעיקר ההתמדה והשפיות של המתופף שלנו יוהקים שהוא מניע את כל העסק, ההתמדה, הידיעה שאנחנו בשלנו, זה לא קל, זה היה יכול לפרק הרבה מהלהקות שאני מכיר, אבל ניצחנו את זה ואני חושב ומקווה שהסיפור שלנו הוא מסר ללהקות הצעירות יותר שקשה להן והן נאבקות בשיא הכוח שלהן ולפעמים נדמה שהכל אבוד: אז הכל לא אבוד ואם אנחנו אחרי כל מה שעברנו וכל הצרות האלו הצלחנו לעשות את זה באלבום השמיני שלנו, אז כל אחד יכול, ממש כמונו, זה עניין של התמדה.

מה שמעת על ישראל?

פוליטיקה ממש לא מעניינת אותי, אני מתרחק מזה, הבסיסט שלנו אלכס היה אצלכם עם Naglfar לפני כמה שנים וסיפר המון חוויות טובות שגרמו לנו לרצות ולהגיע אליכם סוף סוף, אני בטוח שיהיה כייף, מי שיגיע יקבל פיצוץ של בלאק/דת` מטאל משבדיה לתוך הלב, אנחנו ננגן הופעה ארוכה, אינטנסיבית מאד, נשקיע ונוסיף לסט ליסט הרגיל שלנו עוד שירים שאנחנו לא מנגנים בדרך כלל, אני עוד מעט יוצא לחזרה עם הלהקה וזה בדיוק מה שאנחנו עומדים לעבוד עליו באולפן.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Bloodbath – The Arrow of Satan is Drawn

The Ocean – Phanerozoic I: Palaeozoic

Soulfly - Ritual

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
ברוס והכפתור - סיקור הרצאתו של ברוס דיקינסון בבית האופרה בתל-אביב

סקירת הופעה:
אוסטרלים עם שם להקה קליט - סקירת הופעתה של Ne Obliviscaris בישראל

סקירת הופעה:
כשהגשם ירד בקרקעית המדבר - סקירת הופעות Tomorrow's Rain, Subterranean Masquerade ו Desert

סקירת הופעה:
נרקבים שוב בארץ - סקירת הופעתה של Rotting Christ בישראל

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/12/2018]
פסטיבל Copacabana בקיבוץ טללים
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[15/12] ערב להקות בBlaze Bar
[20/12] Paradise Lost בישראל
[20/12] Prog & Groove at the Keoss
[22/12] Scalar, Fet ו-Mother Red Sun בגאגרין
[27/12] Shredhead וחברים במועדון האזור
[03/01] Rite of Passage #2
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::