תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ozzy
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

07/06/2018
לך תוכיח שאין לך אחות - ראיון עם Dee Snider, סולנה של Twisted Sister
כתב: יאיר אבלסון


"אנשים ניגשו אלי ואמרו לי ״די, דווקא היום המסר שלך נחוץ יותר מאי פעם״, הגישה של ״אני לא מקבל שיט מאף אחד״. אז אני חוזר ואני כבד מתמיד".

כך אמר לי Dee Snider, הזמר של Twisted Sister תוך שדיברנו על התלבושות הצבעוניות, על אבא שלו ועל המוסיקה בעולם הדיגיטלי.

די סניידר הוא לא פחות מאגדה, הוא יצר את הדמות הא-מינית של Twisted Sister והפך את הלהקה לאחת הלהקות עם התדמית הרועשת והאגרסיבית ביותר במטאל של שנות השמונים. הוא ללא ספק היה הגורם המוביל בהפיכתה של הלהקה לאחת מלהקות המטאל הגדולות של הז'אנר, ובלעדיו גם המנוני רוק ענקיים כמו I Wanna Rock ו We’re Not Gonna Take It לא היו הופכים לנכסי צאן הברזל של הז'אנר שהם כיום.

אבל הוא גם הרבה מעבר לפרובוקטור, גם באלבומים של Sister וגם בלהקת Widowmaker שבאה אחרי, די נתגלה כסולן עם קול ענק, שגם מאז אלבומיה הקלאסים של האחות המשיך להוציא מוזיקה מעולה עד היום.

השנה הוא חוזר עם אלבום חדש, הכבד ביותר שלו עד היום, ובחודש הבא הוא גם מגיע לראשונה להופיע בישראל עם סט שיכלול גם שירים מאלבומו החדש וגם את כל הקלאסיקות של להקתו המיתולוגית. לכבוד האירוע, ישבנו לשוחח איתו:

אז די, איך זה להגיע לארץ הקודש? אתה מתרגש? אתה מתכנן לבקר במקומות מיוחדים כלשהם לפני ההופעה?


זו הפעם הראשונה בה אני מגיע לישראל בכל מסגרת שהיא, כך שמן הסתם אני די מתרגש. אשתי רוצה ללכת לבקר בירושלים, לצערי אין לנו הרבה זמן הפעם להסתובב עם הלו״ז של ההופעה אבל אני בטוח שיהיו לי עוד הזדמנויות לבקר ולהסתובב בישראל.

אתה אחת הדמויות האייקוניות ביותר בהאבי מטאל, בהתחשב בעובדה שאתה עושה את זה שנה-שנתיים. בתור מי שהתחיל כנער מקהלה בכנסייה, האם הקפיצה לTwisted Sister בהתחשב בביגוד, באיפור והמילים לא היתה משהו גדול מדי?

לא, לא ממש. תמיד הייתי רוקר, במקביל להיות נער מזבח, מגיל 8, וזה לא השתנה מבחינתי. זו פשוט ההתקדמות הטבעית שלי ושל המוזיקה שלי, הייתי נער מזבח ביום ורוקר בלילה.



כשהתחלתם הייתם להקה מאוד צבעונית, עם כל השיער והאיפור והתלבושות. עכשיו אתה משאיר את כל זה מאחוריך ומגיע טבעי, כמו שאתה. האם אתה חושב שכל הצבעוניות הזו היתה עניין של נסיון לקבל תשומת לב, או שאולי זו היתה פשוט ״זרימה״ עם הטרנד בז׳אנר, ואולי זו היתה דרך להסתיר את ה״אני״ האמיתי שלכם? האם אתה חושב שעכשיו, כשכל הצבעים הוסרו, אתה חושף את עצמך יותר למי שרואים אותך ומאזינים לך ומאפשר להם לראות אותך, פנימה?

Twisted Sister הוקמה ב-׳73 ונהייתה מפורסמת ב-׳84. כל הדברים המשוגעים שעשינו, עשינו הרבה לפני שאחרים עשו אותם, את חלקם עשינו לפני שחלק מהלהקות האחרות בכלל הוקמו. הרגשתי נורמלי לחלוטין להיראות משוגע ואני מרגיש נורמלי לחלוטין עכשיו, אני אותו אדם ושני הסגנונות הם אני. אני מודע לזה שיש אנשים ששופטים אותי אחרת עם האיפור ובלעדיו, אבל לא אכפת לי מזה, מצידי שישפטו אותי איך שבא להם. זה לא מעניין אותי.

אנשים מסתכלים עליך אחרת עם ובלי האיפור?

כבר לא. כלומר, אתה מבין, אני די סניידר. בכל מקום שאליו אני הולך כולם יודעים מי אני, השם שלי כבר אומר הכל, אני לא צריך את האיפור ואיתו או בלעדיו אנשים יודעים בדיוק מי ומה אני, לא משנה מה אני עושה או אומר, אנשים יודעים ש״זה די״.

המוסיקה שעשית עם Twisted Sister בהתחלה ומה שאתה עושה היום - זה קצת שונה. אתה חושב שאולי השנים, ההפיכה לאנשי משפחה וכו׳ שינו קצת את המוסיקה שאתה עושה?

ובכן אני חושב ומאמין שבהתחשב באיך שהייתי כשרק התחלנו אני השתניתי, אני אדם טוב ואדם שמח יותר ממה שהייתי בשנות ה-70. יש לי להקת מטאל חדשה עכשיו (שבדיוק יצא לה סינגל חדש היום) ואלבום חדש שיוצא ביולי, והוא הולך להיות כבד יותר מאי פעם, מעין סוג חדש של מטאל, משהו יותר עכשיוי. אנשים ניגשו אלי ואמרו לי ״די, דווקא היום המסר שלך נחוץ יותר מאי פעם״, הגישה של ״אני לא מקבל שיט מאף אחד״. אנשים צעירים צריכים שירימו אותם, שיתנו להם משהו לצפות לו והמסרים הללו, החתרניים, המסרים הכועסים, הם צריכים לצוף ולהיאמר, אז אני חוזר ואני כבד מתמיד.



בזמנך הקצר בתחום כבר הספקת לראות הכל; את עלייתה של בלאק סאבאת׳, את נפילתו של אוזי אוסבורן, את ההצלחה של הגלאם והHair Metal בארה״ב, והטרנספורמציה לבלאק, דום, דת׳, ת׳ראש וכן הלאה. כמישהו שחיי, נושם ואוכל מטאל כבר כמה עשורים - איפה אתה חושב שהמוזיקה נמצאת היום? מה אתה חושב על מה שהעידן הדיגיטלי, שבשנות ה-80 חשבו שהוא עוד תקופה שתעבור, עושה למוזיקה?

אני הדבנגר, תמיד הייתי, מהיום הראשון. הייתי שם כשהאלבומים הראשונים של בלאק סאבאת׳ ולד זפלין יצאו, והייתי בין המעריצים הראשונים של המטאל - ואני חושב שאנחנו במקום טוב. הבת שלי מעריצת מטאל ענקית והיא לוקחת אותי הופעות של כל מיני להקות חדשות ואני נרגש ממש לראות את התשוקה שיש להם. בזכות העידן הדיגיטלי אין יותר ״סופרגרופס״ ולהקות מכוונות יותר אל קהל יעד מאוד ספציפי, מאוד נישתי, כשהן מוציאות סינגל חדש או אלבום חדש הן משתמשות בפרסום ממוקד, בפייסבוק, במערכות המדיה החברתית, דברים שלא היו קיימים אלמלא היה העידן הדיגיטלי. להקות מגיעות אל המעריצים שלהן ולמעריצים של הז׳אנר הספציפי. אין יותר לוחות מודעות עם פוסטרים ״טוויסטד סיסטר הוציאו אלבום חדש״, אתה מקבל מייל עם הודעה על האלבומים החדשים שמעניינים אותך. הלהקות של היום מוכשרות ויש להן תשוקה והן שם בגלל הסיבה הטובה ביותר - הן רוצות לעשות רוק! העידן של כוכבי הרוק נגמר, אין יותר דבר כזה ״רוקסטאר״, וזה מרגש לראות את התשוקה והאהבה חוזרים למוסיקה. הבת שלי שומעת מוסיקה הרבה יותר כבדה ממני, סופר כבדה, דברים שאני לא הכי מתחבר אליהם, אבל להרבה מהלהקות בסגנונות השונים יש קהל יעד מסויים שאוהב רק את הסגנון הזה, וזה אחלה. אנשים צריכים לשיר ולצעוק על הכעסים שלהם והתסכול שלהם ומטאל מאפשר להם לעשות את זה, בזמן שהם מנסים לשפר את העולם.

אבא שלך יהודי, אבל גדלת כנוצרי. עכשיו שאתה מגיע לישראל, איפה אתה מעדיף לבקר - בכותל המערבי או בכנסיית המולד? יש מי מהיעדים הללו שאתה מרגיש קרוב יותר אליו?

אל תגיד את זה לאבא שלי, הוא יתעצבן… אבא שלי היה שוטר ושחקן בייסבול, שני הדברים הכי רחוקים מיהדות.
הוא ממש שונא את העניין של ״להיות יהודי״, הוא לא אוהב את הפילוסופיה שמאחורי הדת (ולא משנה אם זו יהדות, נצרות או כל דבר אחר). הוא מגדיר את עצמו אגנוסטי, אבל למעשה הוא הרבה יותר אתאיסט מאגנוסטי.

כשאמא שלי נפטרה, לא מזמן, הוא לקח די קשה את העניין שהוא לא יראה אותה יותר כי הוא לא מאמין שיש משהו אחרי המוות. כשההורים שלי התחתנו זה היה מאוד בעייתי, בשנות ה-50 שנוצריה ויהודי יתחתנו היה כמו נישואין בין-גזעיים (בין שחורים ולבנים), אמא שלי נזרקה מהכנסייה שלה וכו׳, והיא מצאה כנסייה אחרת שהסכימה לקבל אותה ושם למעשה גדלנו. אבא שלי פטריוט ״הארד קור״, מאלה שהדגל תלוי בכניסה לבית שלהם כל ימות השנה, הוא נלחם במלחמת קוריאה וכל השיט הזה. לא ממש אכפת לו מאיפה הוא ״בא״, המשפחה שלו במקור ממזרח אירופה, טרנסילבניה ואוקראינה או משהו כזה, אבל זה בכלל לא מעניין אותו. ״אני אמריקאי וזה כל מה שחשוב״ הוא אומר. מבחינת ללכת לכותל המערבי או לכנסיית המולד - לא נראה לי שאני אלך לאחד משניהם. ממש לא מעניינים אותי דברים כאלה, שכל מה שחשוב בהם זה האייקון הדתי שלהם. מעניין אותי ללכת למקומות שקראתי עליהם ושמעתי עליהם ויש להם היסטוריה ארוכת שנים. הלכתי למשל לותיקן לא כי זה מקום חשוב לנוצרים אלא כי זה מקום מדהים לראות ויש לו היסטוריה כל כך מעניינת. האמריקאים מצחיקים בקטע הזה, מבחינתם משהו שהוא בן 100 שנים הוא ״עתיקות״ אבל הם לא מבינים בכלל שיש באירופה ובמזרח התיכון דברים בני אלפי שנים. זה מגוחך. אשתי למשל כבר לא באה איתי לטורים ולהופעות, אבל כשהיא שמעה שאני מגיע לישראל היא רצתה לבוא גם, כי זה מקום שהיא עדיין לא ביקרה בו. היא היתה בהמון הופעות שלנו ובכלל היא מאוד תמכה ותומכת בלהקה, היא זו שהכינה לנו את כל התלבושות והאיפור בשנים הראשונות. אנחנו בכלל התחלנו להופיע עם בגדי נשים, ואז היא שינתה את המראה שלנו למשהו יותר ״נורמלי״ (עד כמה שהמראה שלנו היה נורמלי), היא הכינה לנו את הלוגו של הלהקה ויש לה לא מעט קרדיט בכל מה שנוגע למקום שבו הלהקה נמצאת. היא מאירה ומעירה לנו לא מעט, לפעמים היא מראה לנו דברים שאנחנו לא רוצים לראות אבל היא יודעת מה טוב בשבילנו ועושה את זה בכל זאת, כי היא יודעת שאנחנו צריכים את זה.

היית חלק מהדיון בקונגרס שנסב סביב הצנזורה של מוסיקת מטאל בשנות ה-80, עם טיפר גור וכל הבלאגן הזה. איך הדיונים האלה שינו את ההסטוריה של המטאל והמוסיקה בכלל?

שמע, זה היה קרב ענקים על כל מה שקשור בצנזורה. בישראל ובארה״ב זו בעיה, אבל זו בעיה גדולה בהרבה בכל המדינות המדוכאות. יש ספר שנקרא "Heavy Metal Islam" שכתב סופר בשם Mark LeVine ובו הוא כותב על הקונפליקט במזרח התיכון ועל זה שבזמן שהמדינות עצמן לא מסוגלות לגשר על הפערים, אוהדי המטאל מתנהגים כמו משפחה גדולה ולא אכפת להם מהקונפליקטים. הוא הגיע למקום כלשהו כדי להפגש עם גיטריסט של להקת מטאל, ובמקרה הוא ראה שעל שומר המסך של הלפטופ יש תמונה שלי. כשהוא שאל אותו ״למה די סניידר על המסך שלך״ הגיטריסט ענה לו ״כי די נלחם בצנזורה עבורנו״. בלא מעט מקומות לשמוע מטאל זו עבירה על החוק!



התחלת די צעיר, אבל הזמן עובר ואנחנו לא נעשים צעירים יותר. מהיכן אתה שואב את כל האנרגיה להופעות, בהתחשב בעובדה שאתה חיית במה? אתה מתאמן, או שמבחינתך הבמה היא חדר הכושר הטוב ביותר?

תמיד שמרתי על כושר. אני רוקסטאר לא טיפוסי - אני לא מעשן, אני לא עושה סמים, אני לא שותה אלכוהול, אני עושה מאמצים לאכול נכון. את האנרגיה אני מקבל מהמוסיקה עצמה וכשאני שר אני לא יכול לעצור את עצמי. הרוח של המוסיקה נוחתת עלי ואני משתגע.

יש הרבה להקות שמגיעות לישראל בשנים האחרונות, הזדמן לך לדבר עם חברים בלהקות האלה ולהבין לקראת מה אתה הולך בהופעה בארץ?

לא ממש. אני יודע שהיו להם הופעות מעולות, שיש בישראל קהל נהדר ושיש המון מטאליסטים מדהימים בישראל. בכלל יש המון אוהדי מטאל במזרח התיכון וזה מאוד מעניין, כמו שכבר דיברנו - הממשלות עסוקות בשטויות שלהן והמטאליסטים מתעלמים מכל זה ומתנהגים אחד אל השני כאל משפחה חוצת גבולות. יש לנו שפה אחת משותפת שכולנו מבינים. יש לי חבר טוב, זאק (איציק סולם) מ״היהודים״, ניגנו יחד כמה פעמים, זה היה לפני… 8 שנים אולי, והוא סיפר לי על הקהל המדהים שיש למטאל בארץ.

יש לך מסר כלשהו שאתה רוצה להעביר למעריצים בארץ?

(דממה…) רגע, אני חושב. לא ממש חשבתי על משהו, אני מודה. אני מתגאה בעצמי בכך שאני נותן הופעה מעולה. כלומר, אני כבר לא צעיר אבל אני עדיין מטורף, אז תתכוננו להרבה רוק!
נתראה בקרוב, וכמו שהשיר אומר - ״We Wanna Rock״ הא הא, אני אומר "I Wanna Rock״, וכמו שרוב האלפורד הגדול אמר פעם - ״פעם הדבנגר, תמיד הדבנגר״.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Michael Romeo - War of the Worlds Pt. 1

The Lion's Daughter - Future Cult

Powerwolf – The Sacrament Of Sin

Structural - Metacognition

FATUM AETERNUM - Mass Suicide of Human Race

Kataklysm– Meditations
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
חנק בגאגרין - סקירת הופעתה של Suffocation בתל אביב

כתבה:
Once You Go Black…

סקירת הופעה:
דת' באב - על ערב ההופעות במועדון הגאגרין

ראיון:
מעוף הדרקונים - ראיון עם הרמן לי – גיטריסט להקת Dragonforce

כתבה:
חולה גוסס מת – על תהליך גסיסתה של סצנת המטאל בארץ

סקירת הופעה:
על נסיך האופל ונשקו - סקירת ההופעה של אוזי אוסבורן בלייב פארק ראשל'צ, 8 ביולי, 2018
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[14/11/2018]
Annihilator בישראל
[18/08] Scene Goes Wunder!
[19/08] Dragonforce
[12/09] Yngwie Malmsteen בישראל
[26/09] Sons Of Apollo בישראל
[27/09] Walkways בבסקולה
[13/10] Vitalism בישראל
[14/10] Amaranthe בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::