תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Epica
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

14/12/2018
כשגשמי המחר מגיעים - ראיון עם ישי שוורץ, סולן להקת Tomorrow's Rain
כתב: אלון מיאסניקוב

את ישי שוורץ כמעט ואין מי שלא מכיר בסצנת המטאל הישראלית הלא גדולה, הבחור מביא לישראל דיסקים ותקליטים למכירה מזה עשרים שנה ויותר, הוא מביא לישראל אמני מטאל בין לאומיים להופעות במהלך תקופה לא קצרה גם, ובין לבין - הוא גם סולן של הרכבי מטאל. החל מהרכב הדת' מטאל המיתולוגי Betrayer, דרך הרכב הדת' מטאל Nail Within ועד הרכב הדום-גות' מטאל Moonskin. בשנים האחרונות שוורץ עסוק עם הרכב מטאל מקומי המקבץ יוצאי מספר הרכב עבר מוכרים בסצנה הישראלית - והוא וההרכב גם עובדים על אלבום בכורה שגם יכיל הופעות אורח של לא מעט אמני מטאל, גות' וגל חדש מישראל והעולם. בשבוע הבא הם עולים לחמם את אהבתו הוותיקה של שוורץ - להקת Paradise Lost, בתל אביב. הזדמנות טובה לראות מה קורה עם ההרכב המדובר הזה - ומה הסיפור שמאחריו:

אהלן ישי, אני מבין שממש עוד מעט אתם עולים לחמם את Paradise Lost. מה מפלס ההתרגשות?


להופיע עם Paradise Lost זה תמיד כייף גדול ותמיד תחושה של בית, זה כמו לשחק במגרש הביתי שלך כשהאצטדיון מלא והקהל אוהד, זה בהחלט משהו שאני לא יכול לומר על כל הופעה, ההופעה הראשונה שלנו בגלגול הקודם כ Moonskin לפני יותר מעשור היתה כחימום ל Epica ב 2006 וה"איצטדיון" היה אכן מלא אבל הקהל לא היה אוהד ורצה לראות רק את הלהקה המרכזית, בהופעות עם Paradise Lost יש תחושה ביתית, יש תחושה שזה דבוק טוב יחד וההופעה היא בהתאם: אני חושב שההופעה שלנו בפעם הקודמת עם Paradise Lost היתה ההופעה הכי עוצמתית שלנו, והאתגר הפעם הוא לתת הופעה יותר טובה כמובן.

הרי גרג מקינטוש, הגיטריסט של פרדייז, מתארח אצלכם באלבום – אפשר לצפות לביצוע משותף בהשתתפותו?

גרג מקינטוש מתארח באלבום בסולו גיטרה (ארוך במיוחד) ב In The Corner Of a Dead End Street, לא יהיה ביצוע משותף, לא שאלתי אותו על זה, היות והוא עולה עם Paradise Lost כלהקה המרכזית ישר אחרינו זה נראה לי לא נכון לשאול, זה דבר אחר כמובן לארח אותו בהופעת ההשקה כשהאלבום יצא, את זה נניח כן אשמח להציע לו.

עד כמה המוזיקה שלכם הושפעה מפרדייז?

אני בהחלט חושב שאנחנו מושפעים מהם, מאד אפילו, אבל האם אנחנו נשמעים כמוהם? ממש לא.
יש הבדל גדול בין להיות מושפע לבין להישמע כמו, Paradise Lost עצמם מושפעים מאד מ Sisters Of Mercy לכל אורך הקריירה, אבל האם הם נשמעים כמותם? ברור שלא.



בוא נחזור קצת לשורשי הלהקה. איך זה התחיל? איך הגעת לחברי הלהקה שהגעת? ולמה השינויים שחלו בהרכב?

זה התחיל בגלגול הראשון בשם Moonskin ב 2003 בחדר של מאור אפלבאום ברעננה, ההרכב הקודם שלי Nail Within די גווע אחרי האלבום הראשון, ההרכב שלו Sleepless חווה מצב דומה ושנינו שחברי ילדות מגיל 13 היינו מלאים בעצב, אכזבה, והמון כאב, דבר שהוביל בפעם הראשונה ביני לבינו לנסות לעשות מוזיקה יחד, בחדר ההוא ברעננה נכתבו שירים כמו Trees שהוא אחד מ"שירי הדגל" שלנו אם ניתן לקרוא לזה כך, די מהר צירפנו את רפי מור שהיה אז ב Distorted ואת מתן שמואלי שהצטרף אחר כך ל Orphaned Land וההרכב החל להתגבש עם נגנים שנכנסו ועזבו.
היתה לנו הפסקה מ 2007 עד 2012 ואז החלטנו לחזור מחדש בשם חדש, מאור כבר חי בארה"ב כטכנאי מאסטרינג מצליח והגעתי עם השם Tomorrow's Rain, הופענו עם Dark Tranquillity בבארבי וחיפשנו נגנים חדשים להרכב תקופה לא קצרה כשלמעשה רק אני ורפי שרדנו מההרכב המקורי, ההרכב התבסס ועומד כיום עלי בשירה, רפי מור בגיטרה, טומי מינס בגיטרה, יגל כהן בבס, שירז וייס בקלידים וניר נקב בתופים.
למה היו שינויי הרכב? כי זה סוג מוזיקה שלא מתאים לכל אחד וזה מצריך גם חיבור רגשי חזק מעבר לפן המוזיקלי, ולפעמים אנשים אוהבים את ההרכב אבל מעדיפים לעשות דברים אחרים בחיים, זה לגיטימי.


אתה ידוע כמי שגדל גם על מוזיקה גותית וגל חדש של שנות השמונים, וגם על מטאל בכלל ודום מטאל בפרט, הלהקה הזו היא החלום שלך של לאחד את השניים?

קצת קשה לי לראות את זה כך כי כמעט כל להקת Doom Metal מכילה בתוכה השפעות כבדות של גל חדש מהאייטיז, תלך אחת אחת מפרדייז לוסט דרך Tiamat ו Anathema ו Katatonia ו Moonspell ו Draconian ותראה שכולם "אכלו מאותה צלחת" וכולם גדלו והושפעו מ The Mission, Joy Division, Sisters Of Mercy ועוד להקות דומות, כך שהחיבור הזה גם ככה קיים ומושרש טבעית, אני לא ממציא כאן את הגלגל מחדש, אני פשוט לוקח את הגלגל וצובע אותו קצת אחרת, משנה לו קצת צורה ונותן לו אופי משלי, אבל החיבור בין רוק גותי מהאייטיז למטאל מהסוג שציינתי קיים כבר יותר מ 25 שנה.

זה אומר שאתה מגדיר אתכם כלהקת גות'-רוק או כלהקת דום מטאל או שאתה מאלה שנמנעים מלהגדיר?

אני לא מגדיר אותנו, מבחינתי זה סוג של דארק מטאל, כל ההגדרות האלו, דום מטאל, גות`יק מטאל, זה נוצר כדי שיהיה נוח לקטלג: זה מטאל שמונע מרגש, אווירתי, ברובו איטי, עם השפעה ברורה מרוק גותי של האייטיז והסאונד ה"אנגלי" של להקות Peaceville מתחילת הניינטיז (My Dying Bride/Paradise Lost/Anathema של 1991-1994) אבל זה בהחלט לא מיועד רק לקהל של הז`אנר, לפחות לא בעיני, אתה לא צריך להכיר בעל פה את As The Flowers Withers של My Dying Bride כדי לאהוב את המוזיקה שלנו, אתה פשוט צריך לבוא עם לב פתוח, זה הכל.



יש כל מיני אורחים מכובדים באלבום מחו"ל, מה הם עושים בשירים?

כמו שציינו קודם: גרג מקינטוש מ Paradise Lost מתארח בסולו גיטרה ארוך ב In The Corner Of A Dead End Street, באותו שיר ממש מתארח גם מיקו הסולן של Swallow The Sun, מיקו עצמו שר קולות גם ב Misery Rain וממש באותו Misery Rain יש קטע דקלום והקראה של Fernando הסולן של Moonspell, אנדרס וליסה מ Draconian מתארחים גם הם בקאבר שעשינו לניק קייב באלבום, גם קובי מאורפנד לנד.
הסולן של Rotting Christ סאקיס טוליס גם הוא חלק מזה והקלטנו אותו ממש לאחרונה כשהופיעו כאן.
יש באלבום גם אורחים לא רק מחו"ל אלא גם מהארץ שמתארחים בגרסה העברית של האלבום. את קטע הקראת הטקסט שעושה Fernando מ Moonspell ב Misery Rain עושה בגרסא העברית ערן צור (כרמלה גרוס ואגנר) והשיר נקרא "גשם קודר", ואת הקטע שעושה מיקו מ Swallow The Sun ב In The Corner Of A Dead End Street עושה בגרסא העברית אבי בללי (נקמת הטרקטור) והשיר נקרא "לילה לבן".
לא את כל האורחים אני יכול לחשוף כרגע, נשאיר משהו להמשך..

בחרתם אותם על בסיס הכרות אישית בלבד? או על בסיס זה שהם התאימו כאמנים לאלבום?

גם אם היתה הכרות אישית וחברות כמו נניח עם Sakis מ Rotting Christ או עם מיקו מ Swallow The Sun זה תמיד קרה כי הרגשתי שיש כאן התאמה אומנותית, הרי אתה מניח שאני נמצא בקשר ידידותי עם המון להקות מטאל מהעולם ויכולתי די בקלות להעמיד כאן מצעד שמות גדול פי שבע, אבל זה לא מתאים מוזיקלית ולא רעיונית לחומר שלנו, כל האורחים באלבום הזה המוזיקה שהם יצרו במהלך השנים יושבת בתוך המוזיקה שלנו, כולם מדברים שפה אומנותית דומה וקרובה, מ Fernando מ Moonspell ועד ערן צור, כולם באים מעומק, מהמילה הכתובה, מרגש, מאמנות.

יש אמנים אחרים שהיית רוצה שם ולא הצלחת להגיע אליהם? או שעוד עלולים להגיע?

ברור שיש אמנים שהייתי רוצה שם ולא הצלחתי להגיע אליהם או שלא היה להם עניין, ניסיתי להגיע למארק לנגן נניח ולא קיבלתי תשובה, מהסולן של The Mission קיבלתי סירוב שדי ביאס אותי אבל יש בהחלט עוד כמה אמנים שאספר עליהם בהמשך, לא מתחום המטאל שהתחברו מאד לחומר וללהקה ויופיעו באלבום ונתנו את הלב והנשמה, זה די תקדימי במובן הזה של האורחים מחוץ לז`אנר, יש למה לחכות כאן, זה שילוב שתמיד רציתי לעשות אם כבר מדברים על מיקס בין עולמות.



הבנתי שהאלבום בעצם יוצא ב 2 גרסאות, מה יהיה בכל גרסא?

האלבום יצא מחוץ לישראל רק באנגלית ובישראל כאלבום כפול: אנגלית ועברית.
הוא יכיל כ 50 דקות מוזיקה שרובה שלנו פרט לקאבר אחד לניק קייב.

מה הסיבה להוצאה של 2 גרסאות?

הרצון שהקהל ישמע את שתיהן....

מה לגבי האורחים הישראלים? מי אלה ולמה רצית אותם באלבום הזה?

גדלתי על המוזיקה של נקמת הטרקטור ואבי בללי, הוא יוצר מדהים בעיני, היינו הך לגבי ערן צור שבעיני הוא אחד מכותבי הטקסטים הכי טובים ומרתקים במוזיקה הישראלית, שניהם מלווים אותי מגיל 15 בערך ומן הסתם נכנסו השפעות גם לכתיבה שלי וגם למוזיקה, לגבי שאר האורחים הישראלים זה כבר להמשך..:-) אבל כל אחד מהם זה יוצר שקימט לי את הלב ואיתגר לי את השכל, ממש כך, למדתי מהם המון ובגלל שזה ראיון למגזין מטאל שהגיוני שחלק מקוראיו לא בהכרח מכיר וחשוף לזה: מאד ממליץ למי שלא מכיר לשמוע ולהקשיב להם.

מה לגבי העטיפה המתוכננת לאלבום? מה הראש? מי יעשה אותה ואיך היא תראה בגדול?

עברתי על כל מעצבי המטאל המוכרים, בלי להכנס לשמות, הרגשתי שהרוב המוחלט מאד שטאנצי, שהדבר המפריד ביניהם זה הלוגו של הלהקה למעלה והכל עובד על אותו קו, זה לא מה שחיפשתי, זמן ארוך חיפשתי עטיפה ואמן לעבוד איתו עד שידידה שלי בשם סיל זרקה לי "למה לא תנסה את זיו לנצנר?"
עכשיו: זיו הוא אנטומיסט, צייר מוכר ומוערך מאד, הוא לא מעצב עטיפות לאלבומים.
אבל את זיו אני מכיר מגיל 15 כשהיה הסולן של Metal Detonator (הרכב דת` מטאל שהיה קיים בין השנים 1989-1992) וזיו תמיד נשאר מטאליסט בנשמה, ובורידים שלו זורמים תמיד איירון מיידן ו Danzig, אז פניתי אליו ובפגישה אחת בכפר סבא הבנתי שזה בדיוק אבל בדיוק מה שחיפשתי, שאנחנו מדברים באותה שפה, רואים עין בעין ומדמיינים את האלבום בצורה זהה לחלוטין.
הוא קלט את הראש שלי בצורה מושלמת, אני חייב לומר.
העטיפה עצמה כן קודרת, כן Doom באווירה, אבל ממש לא סטנדרטית ולא מה שמצפים בז`אנר, היה כן "תדבר" בשפה אומנותית על הקו של Joy Division/Bauhaus מבחינת Vibe אומנותי אבל עדיין תהיה בהחלט מטאל ובהחלט אפלה מאד, חייב לומר שלפעמים הפתרון נמצא ממש מתחת לאף ולא חייבים ללכת לחפש מעצב עטיפה בפינלנד אלא פשוט למצוא את האדם הנכון שמבין את החזון שלך וילך אתך דרך.

אתה מתכוון ליצור פה גם אלבום פיזי? תקליט? או שאתה הולך על הפורמט הדיגיטלי בלבד?

ברור שיהיה אלבום פיזי, דיסק, דיסק כפול, תקליט ודיגיטל.

מה מבחינת לייבל? אצלך? הפצה כל שהיא?

אנחנו נמצאים במשא ומתן עם כמה חברות תקליטים בחו"ל, כשנסיים את ההקלטות נעלה הילוך במה שקרוי Label Shopping, אם נמצא חברה מכובדת וגדולה מספיק אז נשמח לחתום אצלה, אבל אם הברירה היא להוציא בחברה בחו"ל שהכוח שלה זה למכור 2000 עותקים או להוציא בלייבל שלי – אז אני יכול למכור 2000 עותקים לבד דרך רייבן מיוזיק, אני מאמין ומקווה שנמצא לאלבום הזה בית באחת החברות החזקות באירופה.


צילום: נעמה קסטינר

היו כל מיני טענות על כך שאת מנצל את המעמד שלך כמפיק מטאל להופעות חו"ל כדי להציב את הלהקה כחימום להופעות של להקות, במקום לקחת להקות אחרות שהן "לא מקומבנות", מה יש לך לומר על זה?

זו לא שאלה שמתאימה לראיון עם Tomorrow's Rain, זו שאלה שמתאימה לראיון עם ישי שוורץ שמפיק מופעי חו"ל, אבל אם כבר נגעת בזה אני אענה לך:
אם מתוך 80 מופעים בינלאומיים שהבאתי לארץ בשנים האחרונות Tomorrow's Rain השתתפה ב 5 אז זה עונה לך על השאלה, אני חושב ש Desert נניח הופיעו אצלי כהרכב חימום הרבה יותר ממה שנתתי ללהקה שלי להופיע, ולא, אני לא חבר ב Desert, אני לא הלייבל שלהם, ואין לי שם אחוזים, אני מרגיש שהטענות האלו מגיעות או מחברי להקות שרוצים להנות מהקצפת (לקבל במה גדולה עם הרכבים בינלאומיים) בלי לעבוד ומתוך תחושת "מגיע לי" בלתי מוסברת, או פשוט מעין צרה וקנאה, כשהגיעו לארץ Moonspell, להקה שלא רק דומה לנו סגנונית אלא בנוסף הסולן שלהם שר אצלנו באלבום, טבעי היה שניקח את עמדת הלהקה הפותחת, אבל היות והיתה לנו הופעה עם Paradise Lost חודש לאחר מכן: ויתרתי על זה ונתתי ללהקה אחרת את המקום, לפי המתלוננים שאתה מדבר עליהם הייתי צריך לקחת את המופע הזה בלי לראות ממטר, לא שאני צריך להתנצל בפני מישהו ולא זכור לי שמישהו העז לשאול נניח את שוקי וייס למה פורטיס ומשינה מחממים הרכבים מחו"ל שהוא מביא, למה? כי הוא מנהל אותם מיליון שנה וככה זה עובד בכל העולם.

יש המון להקות מקומיות שקיבלו אצלי במה ולא פעם, מ Shredhead שכבר הופיעו 3 פעמים כחימום, דרך Arallu דרך Lehavoth ו Azamoth ו Winterhorde וכמובן Scardust שגם הם קיבלו ממני במה כבר 3 פעמים ולא זכור לי שיש לי מעמד של שותף שם.

מבחינת השירה – אתה יותר מוכר בגראולים שעשית בהרכבי העבר שלך, המעבר לשירה נקיה היה קשה בשבילך?

זה לא מעבר לשירה נקיה, עדיין 70% מהאלבום זה גראולים כבדים, אבל ה 30% של השירה הנקיה היו בהחלט תהליך ארוך ולא קל, עם לא מעט נקודות יאוש וחיפוש אחרי הדרך הנכונה לשיר, חיפוש שבהרבה מקרים אף פעם לא נגמר, לפני שנה וחצי התחלתי לראשונה בחיי ללמוד פיתוח קול (אצל ריקי גל) ואני יכול לומר שזה הפך אותי מ"סולן של להקה" ל "זמר" ויש כאן הבדל עמוק, אני עדיין לומד ועובד כל הזמן, אבל המטרה היא ההדגשות הנכונות של הטקסט וביצוע אמין ונוגע ללב, ולא פלצטים או וירטואוזיות טכנית, אני מחפש את הקו של ניק קייב, טום וייטס, לאונרד כהן, מארק לנגן, אתה מאמין להם לכל מילה ואף אחד מהם אינו זמר בעל קול ענק ומנעד טכני מטורף, חשובה לי ההגשה והאותנטיות.

מה לגבי המבטא הישראלי? אתה עושה מאמץ להסתיר אותו? עבדת על הנושא, או שזה לא משהו שמעניין אותך – להשמע אמריקאי או בריטי מבחינת ההיגוי?

בעברית אין מן הסתם את הבעיה הזו, היה קטע נורא מצחיק בהקלטות של העברית כששרתי איזה שיר בעברית ובראש מהדהד לי כל הזמן "שמור על המבטא, שמור על המבטא שלא יישמע ישראלי" ופתאום נתתי לעצמי סוג של סטירה וירטואלית בקטע של "איזה מבטא? זה ע ב ר י ת שאתה שר עכשיו..."

בכל מקרה, שמע, תמיד יהיה מבטא כלשהוא כי אחרי הכל שפת האם שלי אינה אנגלית, אבל גם ל Fernando מ Moonspell יש מבטא וגם ל Sakis יש מבטא, יותר חזק משלי, ואני לא רואה שזה עצר אותם מלהצליח, גם ל Sodom ו Kreator יש מבטא גרמני כבד, הם גרמנים, גם מקס קאבלרה נשמע דרום אמריקאי והוא עדיין מכר מיליון אלבומים עם Arise, מה שחשוב זה כמה אמיתי אתה, כמה אתה נוגע לאנשים בלב.

מה מבחינת הכתיבה בהרכב? מי כותב מה? מה התהליך אצלכם? אתה הקפטן?

אני עושה Management אבל אני לא הקפטן, זו להקה וזו דמוקרטיה, לגבי המוזיקה כיום אנחנו כותבים יחד ולפעמים מישהו מביא שיר מהבית שמן הסתם עובדים עליו יחד, בשירים שבאלבום יש שני שירים מימי Moonskin שמאור היה שותף מרכזי ביצירה שלהם, ושיר אחד של אלכס קרלינסקי הקלידן הקודם שלנו שהוא "הוריש" לנו, ושאר החומר זה אנחנו, שיר של שירז, שיר של טומי, שירים של רפי, אין הגבלה, כל אחד מביא לשולחן ועובדים על זה.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Allegaeon – Apoptosis

Grand Magus – Wolf God

Sacred Reich – Awakening

Obsidian Tide - Pillars of Creation

Periphery – Periphery IV: Hail Stan

Slipknot – We Are Not Your Kind
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
כשהתן מקלל - סקירת הופעת ההשקה של להקת Zad

ראיון:
חוגגים עשור - ראיון עם סימון סימונס, סולנית להקת Epica

סקירת הופעה:
שנת הסבל - סקירת הופעתן של Orpheus Blade / Clapsodra

ראיון:
נותנים את הלב ואת הנשמה האפלה - ראיון עם Christos Antoniou, גיטריסט להקת Septicflesh

כתבה:
המדריך אל התופת – ערכת הפתיחה לבלאקר המתחיל.

סקירת הופעה:
זומבים בבארבי- Shredhead משיקים אלבום במועדון הבארבי
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[28/09/2019]
פסטיכסאח 2019 ירושלים
[19/09] Septicflesh בישראל
[23/09] Desert - Album Release Show
[26/09] Heavy Shit! In Levontin
[10/10] Epica בישראל
[16/10] Scarfest 2019
[31/10] Cradle Of Filth בהאלווין בבארבי
[13/11] Annihilator בישראל
[16/11] Harakiri For The Sky
[16/11] Shokran בישראל
[16/11] AREWEDEAD - EP Release Show w\ Shredhead\ 03
[11/12] Amorphis Live In Israel
[26/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::