26/06/2019
כשהשמש שוקעת על תל אביב - ראיון עם Mikko Kotemaki מלהקת Swallow The Sun
כתב: אלון מיאסניקוב
התמונה הראשית: Heidi Vornan

להקת הדום מטאל מפינלנד Swallow The Sun תחזור לישראל בפעם השלישית ב 5/7, הפעם עם האלבום החדש ועטור השבחים When a Shadow is forced into the light. המדובר באלבום טעון מאד, הוא נכתב עקב טרגדיה שפקדה את הלהקה וטלטל אותה וזה מתבטא במוזיקה.

הלהקה שהחלה את דרכה בתחילת שנות האלפיים והוציאה אלבומים שזכו להצלחה כגון New Moon ו Hope יצרה פה אלבום שהוא חווית האזנה טרגית ולא פשוטה, מה שהוביל אותנו לשיחת טלפון עם הסולן והקול Mikko Kotamaki לשמוע על האלבום, על ישראל, על הטרגדיה שפקדה את הלהקה ומה מתוכנן לנו בקרוב בהופעתה בישראל:

אהלן מיקו, בעוד כמה ימים אתם אמורים להופיע בפסטיבל Tuska הענק בפינלנד לצד שמות כמו Slayer שמובילים את הפסטיבל, איך התחושה לחזור הביתה לאחר כל סיבובי ההופעות של השנה האחרונה ולנגן מופע בכזה סדר גודל?

הופענו המון בשנה האחרונה, הפכנו עם הזמן מלהקה שכמעט לא מופיעה מחוץ לצפון אירופה ללהקה שמופיעה ללא הפסקה ומגיעה גם למקומות רחוקים ולא שגרתיים כך שבאמת אני יכול עם יד על הלב לומר שכיום אנחנו בהרכב הכי רעב אי פעם כשזה נוגע להופעות, ניגנו מאות הופעות וזה אם אתה שואל אותי רק עשה לנו טוב מהמון בחינות, כמובן שזה מרגש וכייף לחזור הביתה קצת מכל זה ולנוח ואז אחרי כמה ימים שוב לעלות על במה גדולה ועוד עם המון להקות ענקיות כמו Slayer או Anthrax שמנגנות בפסטיבל הזה אבל מבחינתי אני מחובר מאד גם להופעות הקטנות יותר במועדונים, זה בהחלט יהיה כייף לנגן מול אלפי אנשים בבית, סוג של נצחון קטן שלנו, מעולם לא דמיינתי שנגיע למקומות האלו כשהתחלנו לנגן, זה מסע ארוך ומפתיע ומאד מרגש, פתאום אני קולט שאנחנו כבר המון שנים בעסק וכבר לא להקה חדשה אלא כמעט 20 שנה מנגנים על במות ומוציאים אלבומים בקצב יפה, ועדיין יש לנו את האש והלהט למרות שאנחנו כבר לא בני 25 וכבר מיתנו את הרגלי צריכת האלכוהול שלנו שהיו ממש מטורפים בשנים הראשונות, היום המוזיקה ממלאת אותנו לחלוטין וכמובן כמה בירות..

כן, בדיוק הסתכלתי על אחת החולצות שלכם בה כתוב בצד האחורי שאתם עושים את זה משנת 2000, כמעט 20 שנה, היית מאמין?

מוזר אה? עשרים שנה, זה מטורף, אני נזכר עכשיו בימים הראשונים שלנו בלהקה ובכל התקופה של התקליט הראשון ומה שקדם לו, חתיכת מסע עברנו כאן, אני יכול לומר שעם כל השנים שעברו וכל האלבומים שהוצאנו התשוקה שלנו לעשות את המוזיקה לא ירדה ולא השתנתה, לא איבדנו את הלהט ולא את המניע הנכון לאמנות, אני נזכר בימים הראשונים שלנו בשני האלבומים הראשונים כשהיינו חתומים ב Firebox Records שהיתה חברה קטנה מפינלנד, ואז בעקבות ההצלחה של האלבום השני שלנו Ghosts Of Loss קיבלנו חוזה מ Spinefarm Records לשלושה אלבומים, הם כבר חברה הרבה יותר גדולה שהיו חתומים בה הרכבים כמו Nightwish ו Dark Tranquillity בתחילת דרכם וכמובן Ensiferum, Finntroll ו Moonsorrow, ודרכם הוצאנו שלושה אלבומים שהלכו טוב אבל הרגשנו שאין באמת תמיכה מהלייבל ושהם למעשה מתפקדים יותר כמו חברת הפצה מאשר כמו חברת תקליטים, סיימנו את החוזה איתם וחתמנו מיד עם חברת Century Media שכולם מכירים וישר איתגרנו אותם עם אלבום משולש ופרוייקט גדול ושמחתי שהם הלכו בראש שלנו וקידמו את האלבום ומאד האמינו בו, אנחנו ממשיכים איתם קדימה וגם האלבום החדש יוצא דרכם בעולם אבל כשאני נזכר באלבום הראשון זה באמת לא יאמן, הייתי בן 17 כשהוא יצא, זה מטורף מה שקרה מאז

לנו בישראל זה בלתי נתפש, אני זוכר לא מזמן קלטתי שכשיצא אלבום הבכורה של אנטומבד 1990 הם היו בני 17 בעצמם, זה מדהים.

אני לא יודע מה יש בסקנדינביה אבל הלהקות כאן מתחילות לנגן בגיל מוקדם מאד, אולי כי הצבא הוא בעצם זכות בין חצי שנה צבא לבין שירות לאומי וכך כמעט כולם בוחרים בשירות לאומי ומתנדבים במשך שנה בבית חולים או במקום דומה וזה נעשה בצורה כזו שאתה מגיע הביתה בשעות אחר הצהריים וכמובן על בגדים אזרחיים ויכול להמשיך לנגן ולעשות את מה שאתה רוצה לעשות, המכשול היחיד הוא לצאת להופעות מחוץ לפינלנד אבל זה בסך הכל גיל 18 ולשנה אחת אז זה ממש לא נורא, גם ככה בשנים ההן הופענו רק בפינלנד, אצלכם העניין קצת יותר מורכב אז בטח רוב המוזיקאים מתחילים לקחת את העניין ברצינות רק בגיל מאוחר יותר.

איך אתה מסתכל על האלבומים הראשונים שלכם והמעבר בין חברות התקליטים?

כמו שסיפרתי, אין לי טינה כלפי הלייבלים הקודמים שהינו חתומים בהם, הם עשו את מה שיכלו במסגרת היכולת שלהם כדי לקדם אותנו וזה התאים למקום בו היינו אז, כיום אני מאושר ב Century Media ואני מאמין שנשאר שם עוד הרבה זמן, נוח לי מאד לעבוד איתם, לגבי האלבומים עצמם? אני אוהב, אני חושב שגם לאלבום הראשון שלנו יש קסם חזק מאד שמאפיין בדרך כלל אלבומי בכורה ואין יפה מזה בנקודת הזמן בה זה נעשה, כשאתה מקשיב לאלבומי בכורה של להקות זה בדרך כלל ככה, Ghosts Of Loss כבר היה אלבום חזק יותר, מופק טוב יותר ובוגר יותר ולכן גם הצליח יותר, אני אוהב את שני האלבומים האלו, גאה בהם מאד.

האלבום החדש When a Shadow Is Forced Into The Light הוא בעיני הטוב ביותר שלכם, איך היתה ההרגשה לחזור לכתוב אלבום "רגיל" אחרי האלבום המשולש Songs From The North?

משהו עבד שם חזק מאד, אני מסכים, יצא אלבום מגובש מאד שמכיל את כל מה שעברנו בשנים האחרונות, תראה, Songs For The North היה אלבום משולש ופרוייקט גדול מאד אבל הוא למעשה היוצא דופן מבחינתנו, שאר האלבומים שלנו היו מה שנקרא אלבומים רגילים של 50 דקות מבחינת האורך וכמות השירים שהם מכילים, כך שהיה לנו טבעי מאד לכתוב אלבום כזה, התגובות עליו לשמחתי מצוינות, קשה לי לומר מה האלבום הכי טוב שלנו בתור מי שיצר את כולם וזה גם טעם משתנה אצלי בהתאם לתקופה אבל בלי ספק שיצא כאן אלבום חזק מאד עם ייחוד מגובש שמאד משמח אותי להקשיב לו ולהכיל את כל מה שניסינו להעביר שם, הסאונד נכון עבורינו, העיבודים, אני מאד מרוצה מהאלבום.

ואיך היה לחזור לעבוד יחד עם Juha אחרי הטרגדיה הנוראה שפקדה אותו ולמעשה את כולכם?

תשמע... זו טרגדיה איומה (בת זוגתו של Juha נפטרה ממחלת הסרטן, היתה גם שותפה שלו ליצירה בהרכב צד וגם שרה עם Swallow The Sun במספר שירים), אני לא מאחל לשונאיי לעבור את מה שהוא עבר, זה איום ונורא, הוא ליווה אותה בכל התהליך של המלחמה בסרטן, זו מחלה איומה והיא כל כך צעירה ונקטפה מאיתנו, אני זוכר שזה התדרדר מאד ממש לפני ההופעה הקודמת שלנו אצלכם בישראל והחלטנו לא לבטל את ההופעה ולהגיע עם גיטריסט מחליף, אני יכול לומר לך שעל הבמה היתה אווירה מאד איך לומר... של מוות, של כאב באוויר, כאילו השירים נשלחו לחלל אליה, אליו, לפני שיצאנו לישראל היתה לנו שיחה מלב אל לב עם Juha והוא אמר לנו שמבחינתו כדאי שלא נבטל מופעים אלא נרוץ עם גיטריסט מחליף בזמן הקרוב והוא יצטרף מחדש כשיוכל וכשיעמוד מחדש על הרגליים, זה מה שעשינו במשך שנה ולקראת הכתיבה של האלבום הזה הוא חזר, בפרץ ענק של יצירתיות, כתב את כל המוזיקה תוך שבועיים והוציא את כל הכאב שהיה בו וחזר להופיע איתנו וכמובן שהוא מגיע איתנו לישראל, נפשית הוא יותר בסדר בימים אלו למרות שאף פעם לא מחלימים מכזה אובדן.

לכתוב אלבום תוך שבועיים בפרץ יצירתיות כזה זה מדהים

ברור, היה לו הרבה בבטן להוציא החוצה, זה עומס רגשי ונפשי אדיר, אני בטוח שהוא היה מוותר על כל פרץ היצירתיות הזה בשביל לקבל אותה בריאה ואיתו, זה ברור לכולם, הוא פשוט ישב וכתב את כל המוזיקה לאלבום הזה פחות או יותר במכה, לא היה לנו מה להעיר, זה היה בדיוק מה שציפינו לשמוע, יש סיכוי שזו הסיבה למה שכינית קודם האלבום הכי מושלם והכי חזק שלנו, מרגישים את זה כנראה.

זו הפעם השלישית שלכם בישראל והרביעית שלך, מה אתה זוכר מהביקורים הקודמים?

בפעם הראשונה לא ידענו למה לצפות, שמענו מ Finntroll שהם חברים קרובים שלנו שהיה נהדר בישראל אבל לא ממש ידענו למה לצפות ומאד נהננו, מהקהל, מהאוכל המצויין ומהאווירה החברותית של כולם אצלכם, אני זוכר שמטאליקה הופיעה באותו שבוע בישראל והיה הרבה עניין סביב הופעות מטאל אצלכם בתקופה ההיא, עשינו די הרבה ראיונות, בפעם השנייה הגענו כמו שתיארתי קודם ממש בימים הנוראים ההם שעברו עלינו אבל הגענו ונהננו והיתה לדעתי הופעה טובה מאד, אחרי שנה הגעתי לחופשה בישראל באופן פרטי והתארחתי באלבום של Tomorrow's Rain שהולכים לפתוח את המופע הפעם, נהנתי מאד ויש לי המון חברים בישראל, זה כבר הרבה מעבר ללהקה, זה קשר אישי וחזק כך שאני תמיד שמח לחזור אליכם.

ומה מצפה לנו הפעם?

ננגן מופע מלא עם שירים מכל האלבומים עם לא מעט שירים מהאלבום החדש שאני מאמין שהקהל מחכה לשמוע לא פחות ממה שאנחנו מחכים לנגן, ניתן את כל השירים המוכרים שלנו מהאלבומים הקודמים וגם כמה הפתעות, מאמין שיהיה כייף כמו בפעמים הקודמות, תמיד כייף לחזור לתל אביב, המסר שלי? לביייייל