תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
DPS
DPS
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

18/08/2020
מחזירים את הסיוט – ראיון עם Matt Asselbergs, גיטריסט להקת Nightmare

כתב: ישי שוורץ

כשחושבים על המטאל בצרפת עולים שמות כמו Gojira או Alcest, מטיבי הלכת יזכירו גם את Loudblast, Misanthrope ו Massacra ובתחום המלודי יותר של ה Heavy Metal קיימת Nightmare, ותיקה מאד שהחלה את דרכה בתחילת שנות השמונים וזכתה לפתוח לדף לפארד ב 1984, Nightmare קיימת עד היום, הוציאה כמות מכובדת של אלבומים שנעים בתוך מרחבי ה Heavy Metal השונים, הם הופיעו 3 פעמים בארץ ובימים אלו מוציאים את אלבומם החדש Aeternam תחת הלייבל הגרמני Afm Records שמוכר לקהל הישראלי בעיקר דרך Edguy, Doro, Avantasia ו U.D.O, ישבתי לדבר עם Matt גיטריסט ההרכב על האלבום החדש שבפתח ועל השינויים המוזיקלים שהלהקה עברה.

כשחושבים על Nightmare עולות בעצם 2 תקופות של קהל שהם בעצם 2 תקופות מוזיקליות נכון?

כן, אני מסכים עם זה מאד, זו תמונת המצב למעשה וזה גם מחלק את הקהל שלנו לשתי קבוצות דבר שיוצר מצב מורכב, התקופה הראשונה היא כל החומר שהוקלט בשנות השמונים ולאורך שנות התשעים ואני מכניס אפילו את Cosmovision לתוך הקטגוריה הזו כי הוא היה אלבום מאד מסורתי שסימן את התפר בין מה שעשינו בעבר לכיוון שניקח בעתיד, זה אלבום שיצא בטיימינג נהדר ובחברה גדולה (Napalm Records) והיה אלבום קאמבק נהדר, הרבה מהקהל המבוגר שלנו משנות השמונים ישמח לפרגן ללהקה ולדעת שאנחנו קיימים ופעילים אבל הם לא יקנו אלבום חדש שלנו, הם כבר בני 60 וחלק גדול מהחומר העכשווי שאנחנו יוצרים ומשחררים כבד להם ולא מדבר אליהם, הם רוצים את Nightmare בגרסה הגולמית של שנות השמונים.
החלק השני זה הקהל שבנינו בעבודה קשה מאד מאז שנת אלפיים, קהל שמתחבר לחומרים העדכניים שלנו ומבחינתו הלהקה החלה מאותו רגע ושנות השמונים הם איזה קוריוז רחוק מן העבר, זה כיום רוב הקהל שלנו ואלו שתומכים ומלווים אותנו קבוע.

מה לדעתך עבד כל כך טוב ב Cosmovision?

זה אלבום שעבדנו עליו המון זמן אבל קשה גם לנתק אלבום מהסביבה שבה הוא נוצר וכש Cosmovision יצא לאוויר העולם היתה תקופת שיא של פריחה עצומה ל Power Metal ובכלל למטאל המסורתי יותר, היה צמא של הקהל של העיתונות ושל חברות התקליטים למוזיקה כזו וכשהגענו עם אלבום משכנע וטוב אז זה נפל על קהל ותקשורת שרצתה את סוג המוזיקה הזה, זו היתה תקופת השיא של Blind Guardian, Edguy, Hammerfall וכל הסגנון הזה, היום זה מן הסתם הרבה יותר קשה, עניין של אופנות בתוך המטאל, היום אנחנו גם נשמעים הרבה יותר כבדים.

בגדול היו לכם אלבומים שעבדו ממש יפה פרט אליו כמו The Dominion Gate ו Insurrection ומצד שני אלבומים שביניהם שעבדו פחות טוב

המציאות מראה שאתה צודק, אלבום כמו Silent Room שיצא מיד אחרי Cosmovision עבד הרבה פחות טוב, ואז הגיע The Dominion Gate שעבד נהדר ודרך אגב זה היה האלבום שהביא אותנו לישראל, ושנתיים אחר כך יצא Genetic Disorder שעבד פחות טוב, האלבום שלאחר מכן Insurrection עבד נהדר והגענו איתו שוב אליכם אבל בלי קשר הופענו איתו המון בעולם, ושוב באלבום שלאחר מכן דברים לא עבדו, היה סוג של חוסר יציבות שנבע בין היתר מהחלפות בחברות התקליטים אבל יותר מכך מהשינויים בעמדת הסולן, הפנים שלנו היו Jo Amore הרבה שנים, ואז אתה בא ומנסה להרגיל את הקהל לשינוי בעמדה הכי חשובה בלהקה ומביא סולנית ואז אחרי זמן קצר היא מוחלפת וכעת אנחנו עם סולנית חדשה כך שכל הדברים האלו זעזעו את הספינה מעת לעת והיו תקופות ואלבומים שסבלו מזה בלי ספק.


זה מתסכל אותך?

מצד אחד כן, אני אשקר לך אם אגיד שלא כי בעיני גם באלבומים שעבדו לנו פחות טוב יש לא מעט שירים טובים מאד, ולהיות רוב הזמן ברכבת ההרים הזו זה מצב לא כייפי לאמן ובטח לא כשזה נמשך לאורך שנים.
מצד שני האלבומים שכן הצליחו עבדו ממש יפה בעולם ועצם זה שאנחנו כאן אחרי כל כך הרבה שנים עליות ומורדות רק מראה כמה כוח התמדה יש בלהקה הזו וכמה מסירות למוזיקה הזו.
אז אני מעדיף להסתכל על הצד השני, המלא יותר ולהבין שיש באמת נקודות ושנים לא מעטות שעובד לנו ממש יפה ולנסות לגרום למצב שזה יקרה לנו למעשה בכל אלבום ואלבום.

בוא ניגע באלבום החדש, כבר מהעטיפה ברור שזה הולך לכיוון כבד יותר

כן העטיפה לא משאירה הרבה מקום לספק, הלכנו בהחלט לכיוון כבד יותר, אני ופרנק הגיטריסט השני מקשיבים הרבה לבלאק מטאל ולמטאל כבד יותר אז נתנו לזה מקום להתבטא ב Nightmare, אולי בצורה הכי משמעותית עד כה בכל ההיסטוריה שלנו כלהקה, רצינו עטיפה שתצליח לשקף את הקו של האלבום ואני רוצה להאמין שהצלחנו.


שיר כמו Temple Of Acheron היה יכול להכתב בעבר? הוא כמעט חציו באווירת Behemoth

ברור שלא, זה שיר שבהחלט מראה את מה שדיברתי עליו בתשובה הקודמת, הוא מלא באווירה וכבדות שמאפיינת מטאל כבד יותר מזה שהיינו יוצרים, זה בהחלט החופש שנתנו לעצמנו להביא את ההשפעות האלו לתוך ההרכב ואני שמח שעשינו את זה, הרבה מהקהל שלנו משנות השמונים פחות יתחבר לזה אבל אני משוכנע ובטוח שיש לנו קהל שהולך איתנו נאמנה כבר 20 שנה ואני יודע שהם כן יתחברו ויאהבו

ושיר כמו Divine Nemesis שלוקח אתכם לכיוון של Thrash מטאל? מאד Testament באווירה

לגמרי Thrash, הכי אייטיז Thrash אבל הריפים האלו הגיעו אלינו כהשפעה ישירה מלהקות כמו Exodus שאנחנו אוהבים מאד, זה בטוח השיר הכי "ט'ראשי" שהקלטנו אי פעם בכל ההסטוריה של הלהקה הזו, שוב: לתת למה שאנחנו אוהבים לשמוע בבית להכנס לתוך המוזיקה שאנחנו יוצרים.

כן, הפזמונים הם בהחלט פאוור מטאל

את הפזמונים ניסינו למעשה להשאיר במחוזות המלודי, להשאיר את המסורת שלנו, גם אם השיר כבד מאד, דוגמה טובה זה Divine Nemesis השיר ששאלת עליו קודם, הוא Thrash אגרסיבי עד הפזמון ואז הפזמון יותר כמו מה שאתם מכירים מאיתנו אבל באופן מפתיע זה משתלב ממש יפה וטבעי ואני שמח כי מצד אחד אנחנו מצליחים לשמור על הזהות שלנו ולא לאבד כיוון ומצד שני להכניס השפעות עדכניות שנשמעות טבעי וחלק מהשיר וזה דבר שהופך את החומר להרבה יותר ייחודי ומעניין, בעיני זה האלבום הכי טוב שלנו.

אווירת האייטיז כן קורצת בשירים כמו Lights On

כן זה שיר מאד אייטיז סוג של מחווה לדברים שכולנו גדלנו עליהם.

שירים כמו Aeternam גם הם מציגים פן אחר שלכם

שיר שהלייבל מאד אהב, אל תשכח שכשנכנסת סולנית חדשה להרכב אז דברים יוצאים למעשה מהפה שלה, היא הקול שלנו אצל הקהל שמקשיב לאלבום, וזה גם נותן נופך אחר לכל העניין, יש הרבה קהל שעדיין חושב בטעות ש Jo הוא הסולן למרות שעברו כבר הרבה שנים ולכן היה חשוב לנו לצאת עם הוידיאו הזה בנוסף..



הבלאק מטאל מאד מורגש כשמגיעים לשיר כמו Black September למשל

פה חגגנו ממש, גם אני וגם פרנק אוהבים מאד בלאק מטאל, לא כל סוג של בלאק מטאל אבל דברים כמו Immortal אנחנו מאד אוהבים, הגיטרות נהדרות וגם האווירה, aloדברים בהפקה טובה וסאונד אפל וחשוך, בשיר הזה לקחנו את ההשפעה הזו עד הקצה, אני חושב שהטעם החדש הזה מוסיף המון עניין למוזיקה שלנו.

שיר הסיום anneliese מאד King Diamond/Mercyful Fate בהרבה מובנים

שגם הם סוג של בלאק מטאל במובן הקונספט, אני חושב שכל ההשפעות האלו שמאד בולטות באלבום החדש הן באמת תוצאה של זה שגם אני וגם פרנק מקשיבים הרבה למטאל כבד יותר.

הייתם בישראל כמה פעמים, מה אתה זוכר מזה?

קהל שמאד אהב אותנו, תמך והראה לנו אהבה, מדינה מאד חמה, אוכל נהדר ואנשים מאד חברותיים, נשמח כמובן להגיע בעתיד שוב כשהעולם יחזור לנורמליות, כרגע המצב מטורף בכל העולם.

להוציא תקליט חדש בתקופה הזו זה סיכון בעיניך?

אני לא יודע אם הייתי מגדיר את זה בתור סיכון אבל אין ספק שזו משימה מורכבת ומאתגרת הרבה יותר וכזו שמצריכה חשיבה יצירתית מחוץ לקופסא על מנת לקדם את האלבום וליצור עניין אצל אנשים, נותנים יותר ראיונות עושים יותר עבודה במדיה החברתית, מצלמים וידיאו, מנסים לעשות מה שאפשר ולקוות לטוב ביותר, אני עם הרבה בטחון ואמונה באלבום הזה.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Pain of Salvation - Panther

Tomorrows Rain - Hollow

Paradise Lost - Obsidian

Lamb Of God – Lamb Of God

Static-X - Project Regeneration Vol. I

Cénotaphe - Monte Verità
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
פרי ביאושים – על אלבומי הבכורה הפחות מוצלחים של הז'אנר

ראיון:
מחזירים את הסיוט – ראיון עם Matt Asselbergs, גיטריסט להקת Nightmare

כתבה:
תרפיה מתכתית – על מטאל ותמיכה נפשית

כתבה:
מיאסניקוב נגד הקלשון

כתבה:
כשהסקנדינבים כבשו את העולם – שנת 1997 בראי המטאל

ביקורת סרט:
סקירת הסרט - 'LO Sound Desert'
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[24/04/2021]
Dark Funeral בהופעה בישראל !
[25/11] Tiamat - בהופעה אחת בישראל
[16/12] אורפנד לנד - לוחם האור חוגג עשור!
[20/01] Insomnium live in Tel Aviv
[13/03] Samael בהופעה בישראל
[21/03] Sonata Arctica in Israel
[19/11] Paradise Lost חוזרת לתל אביב
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::