21/09/2007
Arch Enemy - מכים חזק וחוזרים למקורות
מאת: אופיר מסר
מרואיינים: Angela Gossow ו-Christopher Amott מלהקת Arch Enemy

זה לא קורה כל יום שיוצא לך לדבר עם שניים מחברי הלהקה האהובה עליך, אבל מי אני שאתלונן כשמדובר ב-Arch Enemy. הלהקה השבדית, ממובילות סגנון הדת' מטאל המלודי של השנים האחרונות, ממשיכה להפתיע כל פעם מחדש, עם שירים כוחניים ואנרגיות שלא נגמרות לרגע. חלק נכבד מההצלחה שלה, חייבת הלהקה לאנג'לה גוסו, סולנית מטאל משכמה ומעלה שמגרגרת עבורה כבר למעלה מ-7 שנים. אנג'לה, שמגיעה במקור מגרמניה, אמנם לא הסולנית הראשונה שעשתה גראוולים, אבל היא, בעזרת חבריה ללהקה, נחשבת לפורצת דרך בתחום ונותנת השראה להרבה בנות שרצו ופחדו להשתלב בעולם המטאל.

כריסטופר אמוט, אחיו של מייקל הגיטריסט ואחד ממקימי הלהקה, גם לא זר לסצנת המטאל ומנגן גיטרה כבר למעלה מ-15 שנים. לאחר הפסקה של שנתיים, כריסטופר חזר לשורות הלהקה בדיוק בזמן כדי להקליט את אלבומה הבא, Rise Of The Tyrant, שצפוי להחזיר את Arch Enemy לשורשים ולהוות נקודת זינוק נוספת עבור הלהקה. קצת לפני שיצאו לסיבוב הופעות שימשך כ-4 חדשים, תפסתי את שני חברי הלהקה לשיחה (נפרדת) מאד ארוכה, על האלבום החדש שאוטוטו יצא, על החיים בחופשה, על בחורות עירומות, הופעות, הקלטות ומה לא... אז קחו נשימה ארוכה ותתחילו לקרוא, זה הולך להיות מעניין.


שלום אנג'לה, איך את מרגישה היום?

אנג'לה: מאד לחוצה. אני טסה ביום ראשון והולכת להיות 4 חודשים בדרכים. אז אני מנסה לארוז את הדברים שלי. צילמנו 2 קליפים משלישי עד חמישי, והיום (שישי), אני מנסה לארגן את החרא שלי.


אם כבר מדברים על 2 הקליפים שצילמתם, מה את יכולה לספר עליהם?

אנג'לה: צילמנו אותם בגוטנבורג, שבדיה, עם Patric Ullaeus, שעשה גם קליפים ל-In Flames ו-Lacuna Coil. קליפ אחד עשינו לשיר "Revolution Begins", הוא צולם באתר צילומים בחוץ, עם אבנים, מדבר ובכללי, המון אפקטים של פירוטכניקה. זה היה מאד מגניב. דני [ארלנדסון, תופים] שרף את השיער שלו ואני קיבלתי כמה כוויות על הזרוע [צוחקת]... אז היה המון אש. הקליפ השני שצילמנו היה לשיר "I Will Live Again" והצילום נעשה באולפן. הולך להיות לו סיפור-צד והמון אפקטים. צילמנו אותו מול מסך ירוק, אז יהיה שם סיפור גדול ומה לא.


לאחרונה היו לכם 3 הופעות, באנגליה ובגרמניה. איך מרגישה החזרה לבמה אחרי ההפסקה הארוכה, או בעצם, הלא-כל כך ארוכה שלקחתם?

אנג'לה: אלה היו ההופעות הראשונות עם כריסטופר וזה הרגיש טוב, אתה יודע, לחזור לבמה ולנגן. עשינו המון פרומושן לפני כן וזה נהיה קצת משעמם רק לדבר על מוזיקה. המהות של להקה זה בעצם להופיע ואני חושבת שעדיין יש לנו את זה [צוחקת]... למרות ההפסקה של 6 החודשים. זה גם מרגיש כאילו כריסטופר מעולם לא עזב את הלהקה, הכל מוכר ורגיל.

כריסטופר: זה מרגיש טוב, הייתה לנו הופעה קטנה בלונדון, במועדון קטן, ואז עשינו פסטיבל ביום שאחרי. אלו היו 2 ההופעות הראשונות שלי אחרי שנתיים של הפסקה, היה כיף לחזור לבמה, לנגן מטאל שוב, בגלל שלא עשיתי את זה בשנתיים האחרונות. ההופעות היו קצת רופפות בשבילי [צוחק]... החבר'ה גם לא ניגנו בזמן האחרון, אז כולנו היינו קצת לחוצים, אבל אני חושב שזה הלך טוב. הקהל היה מעולה. היו לנו קצת בעיות טכניות אבל אתה יודע, בכללי, זו הייתה הצלחה.


כריסטופר, לא היית מעדיף הופעות חימום יותר אינטימיות מאשר אלו?

כריסטופר: ההופעה הראשונה הייתה דיי אינטימית, אבל אתה לא באמת יכול לבחור, אתה פשוט צריך לעלות ולנגן. זה לא היה נורא כל-כך, פשוט כיף לנגן.


בואו נעבור לאלבום החדש שלכם, "Rise of the Tyrant", אני מבין שיש אצלכם המון התרגשות לקראת היציאה שלו, עם הכרזה שהוא "האלבום האולטימטיבי של Arch Enemy!!!" ... מה עושה את האלבום לכזה, בהשוואה לאלבומים הקודמים שלכם?

אנג'לה: אני חושבת שכל אלבום של Arch Enemy הוא Arch Enemy, בגלל שאנחנו אותם אנשים. בדרך כלל מגזינים נותנים כותרת כזו, כי האלבום חוזר למעשה לסאונד המוקדם יותר של הלהקה, מאלבומים כמו "Burning Bridges" ו-"Wages Of Sin". הסאונד מאד מורכב, מאד מונחה ע"י גיטרות והשירים מאוד מורכבים, הוא פחות נגיש ממה שעשינו בשני האלבומים האחרונים. כנראה זה מה שאנשים אוהבים ב-Arch Enemy, הרבה קטעי גיטרה מטורפים - ויש הרבה מאלו באלבום, אז אני מניחה שככה נשמע הסאונד האמיתי של Arch Enemy.

כריסטופר: אני חושב שיש לנו את הסאונד והסגנון המקורי באלבום הזה. אנחנו התנסנו ב-2 האלבומים האחרונים, אבל פה אנחנו ממש עושים את מה שאנחנו הכי טובים בו, שזה המון הרמוניות וקטעי סולו. בכללי השירים ממש טובים, השקענו המון זמן בסידור ובהכנות. למעשה הקלטנו את האלבום פעמיים, כי עשינו פרה-הפקה - אז אני היינו מוכנים היטב.


אנג'לה, ממה שקראתי מיומן ההקלטות שלכם, את היית זו שהגיעה עם הקונספט ל-"Rise of the Tyrant", כאלבום וגם כשיר-נושא. תוכלי לספר לנו עוד על כך?

אנג'לה: אלו היו המילים האחרונות שכתבתי, לשיר "Rise of the Tyrant", ומייקל [אמוט, גיטרה - אחיו של כריסטופר] חשב שזה שם מאד חזק. בגלל שאנחנו אוהבים שמות אלבומים גדולים ומקוריים חשבנו על שם המון זמן, ולא הצלחנו למצוא משהו, רצינו שהשם ייתן רעיון לגבי המוזיקה והחומר שיש באלבום. היה לנו בעבר את "Wages of Sin", "Anthems of Rebellion" ו-"Doomsday Machine" ואם תסתכל על השם - "Rise of the Tyrant" - תראה שהוא עובד בהמון שכבות, מבחינה מוזיקאלית וגם מבחינה לירית והוא נשמע מאד גדול ומשאיר רושם של "אלבום שמתעלה, גדול וחזק", וזו הסיבה שהחלטנו להשתמש בשם לשיר הנושא וגם ככותרת לאלבום. אתה יודע, אלו תמיד היו הנושאים של Arch Enemy, מרידה, עריצות, מגלומניה, שימוש לרעה בכוח ומלחמה - יש לנו הרבה שירים על מלחמה - זה כבר מרגיש כמו קונספט וזו כנראה סיבה נוספת. אבל במקור, כתבתי אותו רק כשם של שיר.


איך השיר ["Rise of the Tyrant"] מתקשר לכל השירים האחרים באלבום, מבחינת קונספט?

אנג'לה: שילבנו חלק מפס קול בהתחלה, כשקליגולה [קיסר רומא] מדבר לסנאט ומכריז על עצמו אל, ויש הרבה שירים באלבום כמו "Blood on Your Hands", "In This Shallow Grave" ו-"The Day You Died" שמדברים על מלחמה - מלחמה היא השימוש האולטימטיבי בניצול לרעה של כח, וזה פחות או יותר משחק על זה. יש לך את קליגולה ויש לך מגלומנים מודרניים כמו כן, עד ליום הזה - זוהי היסטוריה אנושית מאד עתיקה. מצד שני יש לנו שירים כמו "Revolution Begins" שהם בדיוק ההפך, לכן זה משתלב עם ההקשר ש-Arch Enemy תמיד חשבה עליו, על "איום האויב", זה קורה ברוב הליריקה בשירים, ההרגשה המודגשת הזו של שימוש לרעה בכוח.


את גם לקחת גישה יותר ישירה עם הקול שלך הפעם מאשר מה שעשית ב-"Doomsday" והשתמשת בשכבה אחת של קול. מה שינה את הפרספקטיבה שלך בנוגע לשימוש במספר שכבות?

אנג'לה: שיחקתי עם המון אפקטים, בגלל שזה היה מאד מרגש להגיע לאולפן ול-Pro-Tools היה מגוון מאד גדול והמון אפקטים מגניבים שאפשר להשתמש בהם על הקול, אבל בסופו של דבר התעייפתי מזה. זה שיחק עבורי ב-3 האלבומים הראשונים עם Arch Enemy בגלל שהתרגשתי וכל פעם שנכנסתי לאולפן אמרתי "אלוהים, כל הדברים החדשים... אני יכולה לנסות את זה ואני יכולה את זה" - אבל עכשיו אני פשוט רוצה לעשות מוזיקה שתהיה כנה ועם גישה ישירה יותר... שיחקתי מספיק עם אפקטים ב-3 האלבומים האחרונים והפעם אני רוצה להיות מופשטת ולהיות עצמי. ישנם הרבה אנשים שאומרים "שמעתי רק את האפקטים וזה היה חרא" - אני פשוט רוצה להשתיק אותם, הפעם זו רק אני [צוחקת]... אין אפקטים ואין משחקים. אני חושבת שזה ישקיט המון אנשים שהיו להם ספקות לגביי בשנים האחרונות.


מייקל היה זה שבעצם הפיק את השירה שלך. האם זה בגלל שהוא מכיר את היכולות שלך או שזה בגלל משהו אחר?

אנג'לה: הוא פשוט עשה זאת בפעמים האחרונות. ככה עבדנו באולפן, בגלל שפרדריק [נורדסטורם, המפיק] היה שם כבר מ-8 בבוקר עד 4 אחר הצהרים ואנחנו רצינו להמשיך ולעבוד כל הערב. אני בטוחה מספיק בקול שלי, אני כבר לא זקוקה למפיק שימלא מקום, אני פשוט צריכה טכנאי ומייקל הוא טכנאי מעולה, אז כשפרדריק עזב, מייקל פשוט המשיך והקליט את השירה שלי. עבדנו עד 10 בערב, עד מתי שלא יכלנו להשתמש באולפן עוד. עשינו את זה בעיקר בגלל פרקטיות.

מאז שיצא "Wages Of Sin", עבדתם עם מספר מפיקי-על כמו Andy Sneap למשל. מה גרם לכם לחזור לפרדריק נורדסטורם, שעבד איתכם על "Wages"?

אנג'לה: אני חושבת שרצינו לתת לו עוד הזדמנות, היה לנו "סיום" ממש רע עם "Wages of Sin", הוא התנגד אליי כסולנית וחשף את דעתו מול חברי הלהקה האחרים. לא היינו בקשר מאז אבל כשרצינו להקליט את האלבום הזה, חשבנו עם מי נוכל לעבוד עכשיו, כי זה יהיה רע אם נישאר עם אותו מפיק כל הזמן, עם אותו הסאונד, אתה מתעייף מזה. אז החלטנו להקליט עם פרדריק שוב וחשבנו שיהיה נחמד לסיים את זה הפעם על הצד הטוב. החומר שלנו גם מאד מלודי וחשבנו שפרדריק יכול להיות מפיק טוב לחומר הזה. בערך ידענו, ובאותו זמן לא ידענו איך זה יעבוד... זה היה שינוי קיצוני עבורנו. אבל כן, רצינו לסיים את זה על הצד הטוב ביותר.

כריסטופר: היה לנו את אנדי סניפ, הוא אחלה בחור ויש לו סאונד ייחודי, אבל פשוט חשבנו שעם האלבום החדש אנחנו צריכים שינוי, גם שינוי בסביבה, אז החלטנו לנסות את האולפן החדש של פרדריק שממוקם בפרברים של שבדיה, למעשה חיינו באולפן. היינו מאד ממוקדים וזו הייתה סביבה טובה להקליט אלבום. חוץ מזה, השורשים של פרדריק הם יותר בהארד-רוק של שנות ה-80, בזמן שאנדי סניפ הוא יותר בחור של ת'ראש מטאל. אפשר להבחין בזה בצורת ההפקה, פרדריק דוחף יותר את המלודיה בחזית ואילו אנדי מתמקד יותר בריתמיקה.


אנג'לה, עכשיו כשכריסטופר חזר ל-Arch Enemy, איך היה לעבוד איתו שוב?

אנג'לה: זה היה טוב, הוא היה מאד חיובי כשהוא הצטרף מחדש ללהקה. למעשה הוא היה מאד נרגש להקליט אלבום וזה די מובן, זו ההזדמנות שלו להכניס מעצמו לאלבום. הוא היה מאד פרודוקטיבי ועשה הרבה חזרות, אני חושבת שהוא הכניס חלקים ממש טובים לשירים. הוא היה בעניין וזה טוב שיש לך מישהו בלהקה שממש נרגש... [צוחקת]... להיות שם. כמובן שהוא גם הקליט איתנו את האלבום האחרון, אבל ב-"Doomsday Machine" הוא בדיוק עמד לעזוב את הלהקה והאווירה הייתה רעה, באמת, הוא לא היה נרגש בפעם האחרונה. אבל עכשיו הייתה תחושה טובה.


אתם עדיין בקשר עם Fredrik Åkesson [שהחליף את כריסטופר על הגיטרה בשנתיים האחרונות]?

אנג'לה: כמובן, אנחנו עדיין חברים טובים. יש לו להקה חדשה וטובה, אז נגמרו לנו רגשות האשם. הוא אמר "מה שלא יקרה, אם תצטרכו שוב גיטריסט, פשוט תדברו איתי" - ואמרנו, "כמובן". אנחנו חברים טובים ואין שום יחס עוין בינינו.


כריסטופר, איך היה לחזור ולהקליט עם אחיך ושאר חברי הלהקה ביחד באולפן?

כריסטופר: זה כאילו לא עזבתי בכלל. הם לא עשו אלבומים נוספים בלעדי, אז זה היה טוב. הכל עבר דיי חלק, הייתי מוכן ושמחתי לחזור להקליט, עם המון אנרגיה. היה מאד כיף להקליט את האלבום, את קטעי הסולו והכל. היה מעולה.


מה בעצם עשית בשנתיים האחרונות?

כריסטופר: תכננתי ללמוד, לימדתי מוזיקה איזה שנה, למדתי קצת פילוסופיה באוניברסיטה וניגנתי. הייתה לי שלישיה וניגנו בפאבים מקומיים, קאברים של רוק ובלוז משנות ה-70, אני ביחד עם בסיסט ומתופף, כשאני הייתי הסולן. בנוסף טיילתי קצת, הייתי בפורטוגל וזה היה כיף. בכללי, עשיתי קצת מכל דבר.


לא התגעגעת לריגוש של להופיע בכל העולם?

כריסטופר: כמובן, זו הסיבה שחזרתי. הייתי זקוק להפסקה לעשות משהו שונה לזמן מה, כי נמאס לי מסיבובי ההופעות, אבל אחרי קצת זמן, הרגשתי את העקצוץ ורציתי לחזור ולנגן מטאל, ברמה שאנחנו עושים פה, לעשות הופעות ברחבי העולם, לבלות עם החבר'ה ולנגן איתם. אז בתחילת השנה הרגשתי שאני יכול לחזור ולהיות מרוכז ב-100%. ניגנתי גיטרה במשך 15 שנה ואני אמור לצאת ולנגן במקום כל דבר אחר - וזה מה שאני עושה.


אנג'לה, בשנה האחרונה את השתתפת בהרבה פרוייקטים, כמו באלבום החדש של Annihilator, של Astarte, ואפילו שיתפת פעולה עם Amaseffer שלנו. קודם כל, איך היה לעשות משהו שונה מאשר Arch Enemy? האם ההקלטות עבור הלהקות האלו ניסו אותך בדברים חדשים?

אנג'לה: לא ממש, אבל בגלל שנשארתי בבית המון בחודשים האחרונים, זה היה טוב להמשיך ולהקליט דברים, אני אוהבת לעשות את זה. זה גם טוב ללהקות מכיוון ש-Arch Enemy והשם שלי יחסית פופולאריים אז אני מניחה שזה עוזר לקידום של הלהקות, עבורי זה פשוט כיף, להיות שם ולעזור לאנשים עם האלבומים שלהם. אבל אני עושה את זה לכיף באמת.


מכיוון שהחברים שלנו מ-Amasefer אוהבים לשמור סודות, איך הגעת לשתף פעולה איתם ואיך זה היה לך?

אנג'לה: זה היה דיי פשוט, הם שלחו לי MP3 עם החומר שלהם ואני הקלטתי בבית - יש לי אולפן הקלטות ביתי קטן. כמובן בגלל שהם מישראל לא נפגשתי איתם בחיים, אז אני לא בטוחה מתי הם הולכים לשחרר את האלבום שלהם, בנוסף הסולן המקורי שלהם [Andy Kuntz] עזב במהלך ההקלטות, אז הם היו צריכים למצוא מישהו חדש...


... הם כבר מצאו אחד, את Mats Levin.

אנג'לה: אה נכון, הוא שר באלבומים של Krux [אחת מהלהקות הרבות של Mats, עם Fredrik Åkesson על הגיטרה], והוא גם משבדיה... כן, זו משפחה קטנה. היום זה יותר קל לתרום קולות דת' מטאל, הכל עובר באינטרנט [צוחקת]... או באימייל. אני חושבת שהתוצאה הסופית תהייה טובה למדי... שמעת אותם? הם מאד פרוגרסיביים.


רק סאמפל, הם שומרים על הכל בסוד.

אנג'לה: [צוחקת] כן, כן, זה סודי ביותר.

בחזרה לאלבום החדש. מרושם ראשוני אני יכול לומר שהוא בהחלט חוזר לימים של "Wages of Sin" עם הרבה קטעים מלודיים טובים, אבל גם הרבה יותר אגרסיביות. מה גרם לכם לחזור אחורנית, מאשר להמשיך ולפתח את מה שעשיתם ב-"Anthems" וב-"Doomsday"?

אנג'לה: אני חושבת שזה משהו שהעדפנו. יש כל-כך הרבה להקות שמחפשות אחר הסאונד המודרני ואני חושבת שהרבה אנשים התעייפו מזה, מכל הדברים שמופקים-יתר-על-המידה ומונעים ע"י קלידים. אתה יודע, רוק ומטאל אמיתיים צריכים להיות אך ורק עם גיטרות וזה מה שאנחנו ניסינו להחזיר, זה מה ש-Arch Enemy דוגלים בו. במיוחד כשכריס חזר, זה רק שני האחים, הרבה הרמוניות עם הגיטרות, הרבה קטעי סולו, זה מה שעושה מטאל למגניב - ולא כל הסינתיסייזרים והבולשיט העכשווי, שפשוט השתלטו על הכל, במיוחד אצל להקות שוודיות שמנסות להישמע אמריקאיות, אנחנו כל-כך משועממים מזה. אז הפעם רצינו פשוט להישמע ממש שוודים... [צוחקת]... ממש אירופאים, עם מטאל מאד בסיסי. בלי להתפשר, בלי קולות קלין טיפשיים וכל החרא הזה, אנחנו פשוט רוצים להיות "פאקינג" מטאל טהור. שיזדיינו כל להקות הפופ דת' מטאל! [צוחקת]... אני כבר עייפה מזה, כולם גוזרים קצר את השיער שלהם ולכולם יש נגן קלידים על הבמה - זה לא מטאל.


... אבל מצד שני, אתם גם השתמשתם ברעיונות חדשים באלבום, כמו פתיח האולדסקול האטמוספרי עם הסינתיסייזר לשיר "I Will Live Again" או השימוש במקהלה בשיר "The Great Darkness" - מהיכן הגיעו הרעיונות האלו?

אנג'לה: היה לנו את Per Wiberg שמנגן ב-Opeth והיה ב-Spiritual Beggars, הלהקה הנוספת של מייקל ויש לו כל מיני סינתיסייזרים וכלים ישנים, אז הוא פשוט הביא חלק מהם איתו לאולפן וניגן באלבום שלנו. זה ממש רטרו, אני חושבת שזה מאד מגניב, אבל כמובן שהוא לא הולך לחבור אלינו בהופעות, אז זה לא יהיה שם "חי". זה רק כדי לתבל את העניינים, זה לא יותר מסאונד מאד אולדסקול שהוא מנגן. למרות שהוא ב-Opeth עכשיו, הוא תמיד מגיע [לאולפן] בגלל שהוא אוהב את Arch Enemy, אך כמו שאמרתי, זה לא המרכיב העיקרי בשירים שלנו, המרכיב העיקרי הוא הגיטרות ואני חושבת שזה לעולם לא ישתנה.


...אז לא תעשו אלבום עם תזמורת?

אנג'לה: לא, לא, ממש לא.


העטיפה של "Tyrant" נראית מאד... מטרידה ודיי אורגנית, בניגוד לכל מה שעשיתם עד כה, שהיה יותר עתידני ומכני - מה את יכולה לספר לנו על כך? מה היה הקונספט מאחורי העטיפה?

אנג'לה: ובכן, זה מתאים למוזיקה שגם היא יותר בסיסית מבעבר וחוזרת לשורשים. פשוט חשבנו ש-"Rise of the Tyrant" הוא שם מאד ברוטאלי, אז רצינו ציור אמיתי וגס. מה ש-Niklas Sundin עשה יצא מעולה, אני חושבת שזה ממש מתאים עם הסאונד של האלבום וכל זה. רצינו שתהיה לנו חבילה מלאה, זו יצירה אחת גדולה, הכל משתלב, העטיפה, הציורים, החוברת של האלבום, המוזיקה ואיך שהיא נשמעת. אני חושבת שהעטיפה נותנת כיוון טוב לגבי המוזיקה והיא גם מייצגת אותה בהתאם, כאילו באמת יש הרכב דת' מטאל עליה... [צוחקת]... אבל היא מאד כנה ומלאה במטאל. היא ניראת מעט "אולדסקול" וזה מה שרצינו.


כריסטופר, רציתי לדעת איך אתה ומייקל הגעתם להיות גיטריסטים באותו תחום מוזיקה. מתי ואיך התחלת לנגן על גיטרה?

כריסטופר: מייקל מבוגר ממני, אז באופן טבעי,הוא התחיל לנגן על גיטרה לפני. הוא הצטרף ל-Carcass ואני עוד הייתי צעיר אבל אהבתי את Carcass ואת מה שהם עושים בגלל שהוא ניגן לי מהחומר שלהם. כשגדלתי, השאלתי את אחת הגיטרות שלו והתחלתי לנגן, עבדתי על חומר משלי וניגנתי תוך כדי שמיעה של אלבומים. למרות שהלכתי לבית ספר למוזיקה פחות או יותר למדתי בעצמי הכל, דברים שאני מנגן עכשיו, למדתי לבד.


אתה ודניאל מנגנים גם בלהקה בשם Armageddon. למה הקמתם אותה בזמנו ומה קורה איתה כיום?

כריסטופר: Armageddon לא קיימת עוד. זה היה מעין פרוייקט שלי, סוג של "אלבומי סולו", אבל עם סגנונות שונים. החלטתי לקרוא לזה Armageddon בגלל שהיה יותר קל להשיג חוזה בחברת תקליטים והיה קל יותר למעריצים להזדהות עם זה. אם אני אשחרר חומר סולו בעתיד, לא יקראו לזה Armageddon, עזבתי את השם הזה.


אתה זוכר את התקופה שבה עזב הסולן הקודם וההחלטה לצרף את אנג'לה הגיעה? מי הציע את זה ואיך הרגשתם לגבי הקול שלה ולגביה כשפגשתם אותה לראשונה?

כריסטופר: אנג'לה שלחה קלטת שהייתה לה, עם הקלטה מהופעה חיה ודמו, ואני מאד התרשמתי, היא נראתה ממש מגניב על הבמה, היה לה הרבה בטחון והיא הייתה אשת-פרונט טובה. הקול שלה היה מאד עוצמתי, אז חשבנו שיכול להיות מגניב אם היא תשיר לנו. לא החלטנו על בחורה שתשיר, פשוט רצינו מישהו טוב שיעמוד בראש הלהקה, מישהו לא מפורסם ושלא היה בלהקה, היא נשמעה כמו הבחירה הנכונה. היינו בטוחים לגבי מה שאנחנו עושים.


אנג'לה, אני מניח שאת השאלה הבאה שאלו אותך לפני הרבה שנים, אבל מכיוון שזו הפעם הראשונה שאת מתראיינת אצלנו ואולי יש 2 וחצי אנשים שלא מכירים אותך, תהיתי אם תוכלי לספר לנו איך את גויסת ל-Arch Enemy? אם את יכולה לזכור...

אנג'לה: [צוחקת]... כן, לא שמעתי את השאלה הזו כבר הרבה זמן. ובכן, יצרתי קשר עם Arch Enemy כי באותה תקופה כתבתי למגזין ולמעשה הייתי צריכה לראיין אותם, בזמן מסע ההופעות של האלבום "Burning Bridges", באחת מההופעות שלהם בגרמניה. הבאתי להם אחת מקלטות הדמו שהיו לי מהלהקה הישנה שלי Mistress כי רצינו לקבל משבצת תומכת, להיות המופע הפותח ללהקות שמגיעות לאזור - וכמו כל להקת אנדרגראונד, אתה פשוט מעביר דמואים ואומר "אם אתם צריכים אותנו כמופע פותח, בבקשה תיצרו איתנו קשר!" [צוחקת]... הם קיבלו את הדמו שלי, אבל אז הם גם חיפשו זמר, בגלל שיוהאן ["לייבה" אקסלסון, הסולן לשעבר] עזב, הם הקשיבו לדמו ושמעו שיש לי קול מאד קיצוני והזמינו אותי לאודישן. הגעתי לשוודיה, נפגשתי עם החבר'ה, הקלטנו שיר אחד באולפן והם פשוט אמרו "זה נשמע מעולה, את רוצה להצטרף אלינו?" ואני כזה אמרתי "אוקי.... בטח...." [צוחקת]... אבל לא ידעתי למה אני נכנסת, בגלל ש-Arch Enemy לא היו גדולים באותה תקופה. כמובן שהם הפכו ללהקה ענקית אחרי שהצטרפתי ופתאום התחלנו לעשות המון סיבובי הופעות, זה היה מעט מפחיד עבורי.


מה את זוכרת מהימים שלך ככתבת מטאל? את מתגעגעת לעשות את זה?

אנג'לה: כמובן שאני מתגעגעת. כמה מהזיכרונות הכי טובים שלי היו בזמנים שראיינתי את Arch Enemy וגם את Morbid Angel - הראיונות האלו היו מאד מצחיקים, אבל גם מאד מאד מלחיצים בשבילי, הייתי מעריצה מאד גדולה של הלהקות האלו והייתי מאד לחוצה ונרגשת. לכן אני מבינה כשאנשים מאד נלחצים כשהם פוגשים אותנו, הם רועדים, או חיוורים, והם בקושי יכולים לשאול את השאלות, הייתי באותו מקום והתרגשתי לפגוש את כל האלילים שלי, הערצתי מאד את כל הלהקות הקיצוניות האלו. אה, אבל הראיון הכי טוב שעשיתי היה עם Rockbitch, אתה מכיר את הלהקה?


אני לא בטוח...

אנג'לה: הן מאנגליה, 5 בחורות שפשוט מנגנות בעירום, הן עושות מופע מאד פריקי על הבמה. כשראיינתי אותן, הן בדיוק שחררו אלבום וכולן פחות או יותר היו עירומות. הסולנית שראיינתי לבשה רק ג'קט, בלי מכנסיים ובלי חזיה... השתעשעתי מאוד לראות את כל הגברים בסביבה, הם היו כל-כך עצבניים כי הם לא הצליחו לשמור את העיניים שלהם במקום, הם בהו בכו* שלהן כל הזמן... [צוחקת]... זה היה הראיון הכי מצחיק שאיי פעם עשיתי - הן פשוט היו חבורה של בחורות עירומות...


טוב, אני עדיין לא ראיינתי אותן!

אנג'לה: [צוחקת]... אה, אני חושבת שהן כבר לא פעילות עוד, זה דווקא חבל, הן היו מאד מעניינות... [צוחקת]... זה בהחלט היה הראיון הכי טוב שלי.

[צוחק]... בחזרה לעסקינו. אמרת פעם שלעשות אלבום זה רק תירוץ ללהקה להמשיך לעשות הופעות. ובכן, אחרי שכבשתם כמעט את כל העולם, מיפן ועד ל-Ozzfest ואוסטרליה... יש איזה שהוא מקום שהייתם רוצים לבקר ועדיין לא יצא לכם?

אנג'לה: בהחלט, יש הרבה מקומות שהחמצנו, בייחוד באירופה, בכלל לא ניגנו במזרח אירופה ומעולם לא היינו ביוון וזה חילול קודש, כי יש לנו שם בסיס מעריצים גדול. כרגע אנחנו יוצאים ל-4 חודשים בדרכים ואנחנו הולכים לנגן בבייג'ין שבסין, בפעם הראשונה ואני מאד מתרגשת. מעולם לא הייתי בסין ואני חושבת שזה יהיה מטורף. אני מאד מצפה לזה.

כריסטופר: אני לא חושב שזה תירוץ עבורנו, כי אני מאד נהנה מלהקליט אלבומים, אבל כמו כן אני גם נהנה לנגן בהופעה. למעשה לא הייתי עדיין באוסטרליה, אבל אני אגיע לשם השנה במהלך סיבוב ההופעות שלנו. אנחנו גם לא ניגנו ביוון, תורכיה, ישראל כמובן ופולין, יש הרבה מקומות שעוד לא הגענו אליהם.


כריסטופר, אחרי כל-כך הרבה שנים של נגינה, איך אתה ממשיך לכתוב חומר חדש?

כריסטופר: זה כיף, אני מנסה לשמור על אוזניים רעננות, אני לא מקשיב להרבה להקות מטאל עכשוויות, אני לא ממש שם לב למה שהן עושות, אז יוצא שאני פשוט כותב דברים שנשמעים טוב בשבילי. אבל זה טוב גם לקחת הפסקה לפעמים ולא לנגן על גיטרה.


אנג'לה, איך את ממשיכה לשמור על ההתרגשות בכל פעם שאת מתחילה את השגרה של להקליט אלבום, לעשות הופעות ואז לקחת הפסקה? את לא מתעייפת?

אנג'לה: לא... אני לא יודעת, זה פשוט מה שאנחנו עושים, אין שום אלטרנטיבה אחרת בעצם. אחרי שאנחנו חוזרים הביתה, אחרי שבוע אחד, אני כבר מרגישה ש-"אוקי, זה מתחיל לשעמם" אז אני עושה חזרות וכותבת שירים חדשים. אני חושבת שאתה מאד מונע כשאתה מוזיקאי, אתה משתעמם אם אתה לא יכול לנגן ואתה פשוט רוצה להמשיך ולעשות את זה. כמובן שמתעייפים מסיבובי הופעות, אבל אחרי שבוע, אתה ישנת מספיק ואתה כבר מוכן לצאת שוב. להיות בבית זה מאד מאד משעמם.


אבל בהפסקה שלקחתם, היה לך זמן לצאת לחופשה אמיתית?

אנג'לה: כן, אבל למעשה כשאני חוזרת הביתה מהדרכים, אם אני רוצה להחלים, אני פשוט נשארת בבית, כי לצאת לחופשה שוב, לטייל, זה כמו עבודה בשבילי, אני אף פעם לא מטיילת כשאני בחופשה, בגלל שאני מגיעה לכל מקום עם הלהקה. כשאני רוצה להירגע, אני נשארת בבית, במקום שבו אני מבשלת ואוכלת הרבה, אבל אז אני שמה לב שאני משמינה ואני חייבת לצאת שוב... [צוחקת]


עד מתי את רואה את עצמך ממשיכה לעשות את זה?

אנג'לה: אני לא יודעת, כל עוד אני בעניין, עד כמה שזה אומר משהו, כשאני כבר לא אוכל לעשות את זה. כמובן שזה תלוי אם יהיו לך בעיות בריאות ותצטרך להפסיק להיות בדרכים, אבל אני עדיין צעירה וקפדנית, אז אני חושבת שאני אוכל להמשיך עוד זמן מה, אולי עוד 10 שנים... אני לא יודעת... זה קשה לומר כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יביא המחר. קשה לתכנן את החיים שלך מראש לכל-כך הרבה זמן, אני חושבת. הרבה אנשים עושים את זה, שומרים המון כסף אבל אז מכונית פוגעת בהם ביום שאחרי והכל היה בשביל כלום, אז אני פשוט לא מתכננת, אני פשוט חיה את החיים, מנסה להנות כל יום ומנסה לעשות משהו כייפי כל יום מחדש. אי אפשר לדעת, החיים יכולים להיות קצרים יותר ממה שאתה חושב, אז אני לעולם לא מתכננת מראש.


בבקשה תחזיקי מעמד עם השאלה הבאה... Arch Enemy ידועה כלהקה עם קהל מעריצים אדוק, אבל אני נדהם בכל פעם שאני רואה את כמות ההשקעה, העידכונים ושמירת הקשר הרציף באתר הרשמי ובעמודי MySpace שלכם. בנימה אישית, רציתי לדעת איך את ממשיכה לעשות את זה תחת לוחות זמנים לחוצים ובמיוחד לאחר הופעות, כשאת נשארת על הבמה לכמה דקות, לוחצת ידיים, מחייכת, מחלקת פרחים? יש לך סוג של משקה אנרגיה בכיסים?

אנג'לה: [צוחקת]... לא, זה פשוט דורש המון סבלנות. אמנם זה לוקח הרבה זמן, במיוחד המענה על ההודעות ב-MySpace, אבל זה קשר מאד אישי. אני חושבת שזה מאד מתגמל מכיוון שאנשים מאמינים בנו והם מוודאים שנוכל לחיות מהמוזיקה, אז אנחנו מקדישים כל דקה שיש לנו למעריצים. קשה לחיות ממוזיקה כל-כך קיצונית, ואנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו, אבל אנחנו מנסים לתת בחזרה כמה שאפשר ואין לנו זמן חופשי חוץ מזה... [צוחקת]... אבל זה מספק ולא מפריע לי. אני מקדישה כל דקה חופשית בלהקה, כמו חברי הלהקה האחרים - ואם יש דקה חופשית, אני אענה על עוד שאלה... אז כן, אני חושבת שזה כיף ושזה מגיע למעריצים שלנו.


כריסטופר, כשאתה ומייקל הקמתם את הלהקה, האם איי פעם ציפיתם להיות כאלה גדולים ופופולאריים כמו שאתם עכשיו? האם היית לוקח את הלהקה לכיוון אחר אם יכלת?

כריסטופר: לא. אני חושב שמה שלא עשינו הביא אותנו לאיפה שאנחנו היום. כמובן שלא ציפינו לכלום. זה היה רק פרוייקט בהתחלה, עד שהייתה לנו ההזדמנות להגיע ליפן, להיות המופע הפותח של Cathedral ומשם זה פשוט המריא. כשחזרנו מיפן, חשבנו... אוקי, אנחנו צריכים עוד אלבום, שיהיה רק תירוץ לחזור ולנגן ביפן שוב, בגלל שזה היה כיף. לאחר מכן, העניינים התפתחו למה שהם היום.


אנג'לה, את חושבת שיש מטרות כלשהן שלא השגת עדיין עם Arch Enemy, מבחינה מוזיקלית או מבחינת הקריירה?

אנג'לה: בהחלט... להתעשר! [צוחקת]... אני לא ממש יודעת. אנחנו פשוט רוצים להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים, כמובן שזה קשה כי מכירות האלבומים צונחות מכיוון שהרבה אנשים מורידים את האלבומים, אבל כשאנחנו יוצאים ומופיעים, אני פשוט מקווה שהרבה אנשים יגיעו ויתמכו בנו, כדי שנוכל להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים הכי טוב, שזה לנגן מטאל. אני פשוט מקווה שאנשים ימשיכו לאהוב אותנו ולראות אותנו בהופעות...


אני בטוח שהם ימשיכו... ובכן, תודה על הראיון. יש לכם אילו מילים אחרונות למעריצים האדוקים שלכם בישראל?

כריסטופר: אני מקווה שתבדקו את "Rise of the Tyrant" ותאהבו אותו. אם אהבתם את Arch Enemy בעבר, אתם בטוח הולכים לאהוב את האלבום החדש, יש לו הרבה קטעי גיטרה טובים והוא הרבה יותר הסגנון שלנו. אני מקווה שנוכל להגיע למדינה שלכם יום אחד ולנגן.

אנג'לה: אני מאד אשמח להגיע לישראל, מכיוון שלא עשינו זאת עדיין וזה נראה יותר קל עכשיו. ראיתי כמה להקות שהגיעו אליכם, ובמיוחד Opeth, אז כן, אני פשוט מקווה להגיע ולנגן עבורכם יום אחד, אני מקווה שנוכל... אני בטוחה שיש סצנה גדולה אצלכם. אני מעולם לא ביקרתי בישראל ואני חושבת שזה ממש חבל. אני מקווה שאוכל לראות את הארץ היפה שלכם יום אחד, זה יהיה נפלא. אני מקווה גם שאתה תיצור איתנו קשר כשנגיע... [צוחקת]


תהיי בטוחה בזה... טוב תודה על הזמן שלכם, המשך ערב נעים.

כריסטופר: תודה רבה!

אנג'לה: תודה על התמיכה! להתראות.

[ לראיון באנגלית ]