17/11/2021
תעשו לאחרים - ראיון עם Gabriel Franco, סולן וגיטריסט להקת Unto Others

כתב: יותם Defiler

להקת Unto Others היא עוף מוזר בסצינת המטאל העולמית. ההרכב האמריקאי הטרי הוציא שני אלבומים עד כה (האחרון בהם ממש לפני כחודשיים בלבד) והם כבר תפסו את תשומת ליבם של גופי ענק בתעשייה. משהו במוסיקה שלהם, שמשלבת בין הבי מטאל קלאסי לבין רוק גותי בסגנון האייטיז פשוט קסם להמון אנשים, גם בסצינה של המטאל וגם בסצינת הרוק. הלהקה הייתה אמורה לחרוש את העולם בסיבוב הופעות ביחד עם Behemoth ו-Arch Enemy אך שנת 2020 ואחותה שנת 2021 החליטו לשים את התוכנית הזו בהקפאה. יותם תפס לשיחה קצרה את הסולן/גיטריסט ומנהיג הלהקה, גבריאל פראנקו, כדי לחשוף אור על אחת מההבטחות הגדולות של סצינת המטאל האמריקאית בפרט והעולמית בכלל.

אנא ספר לנו אודות הלהקה שלך. רבים מהמטאליסטים אשר עוקבים אחרי מה שמתרחש בסצינת המטאל מכירים את הקריירה שלכם, אבל כאן בישראל הדברים אינם מיד גלויים לעין. איך היית בוחר להציג את עצמך לקהילת המטאל אשר בלי ספק יכולה להתאהב במוסיקה שלכם ומעולם לא נחשפה אליכם קודם?

אני מניח שבאותה הדרך בה הייתי מציג אותנו לכל אחד, עם המוסיקה קודם כל. אם אוהבים את המוסיקה, מעולה – ואם לא, גם זה בסדר, זו בסך הכול תשובה של כן ולא. גשו לספוטיפיי, בדקו את השירים בעצמכם, אם אתם אוהבים אותם, תעקבו אחרינו במדיה החברתית ותגלו עוד אודות הלהקה ואודות מה שאנחנו עושים, ואם אתם ממש אוהבים אותנו, תרגישו חופשיים לרכוש אלבום או חולצה ולהגיע להופעות שלנו, אפילו לשלוח לנו מיילים אישיים. אני תמיד עושה כמיטב יכולתי כדי לענות לכל מי שמזדהה עם המוסיקה שלנו ורוצה לדבר.

מה הם הקשיים (מלבד שינוי שמכם, שזה תמיד מבאס) שבהם נתקלתם כלהקת מטאל צעירה בארה"ב לפני שנת 2020 הנוראית? כמה קשה בעצם לחדור לתודעה של קהילת המטאל ומה הם לדעתך ההישגים הגדולים ביותר שהצלחתם להשיג כלהקה ושאתם הכי מתגאים בהם?

באופן אישי אני נמצא במאבקים האלה כמוסיקאי כבר 13 שנים, עשיתי הרבה סיבובי הופעות ועברתי במטחנת הבשר הזו של התעשייה. אחת מהעצות הכי טובות שקיבלתי הייתה "לאף אחד לא אכפת מהלהקה שלכם, ואף אחד לא יעבוד יותר קשה ממכם עבור הלהקה שלכם." ברור שישנם אנשים אחרים אשר זכו לעזרה של חברת תקליטים גדולה כאשר הם היו בני 16 ומעולם לא באמת למדו על בשרם כיצד לקבוע סיבובי הופעות, להקליט בעצמם, לקדם הופעה – אבל תסמוך עלי, החבר'ה האלה הם היוצאים מן הכלל, במיוחד שזה מגיע לתחום של ההבי מטאל והרוקנרול. אלא אם נולדת לתוך אינקובטור וזכית למערכת תמיכה ענקית מאחוריך, סביר שתצטרך להזיע ולחצות בכוח רב את האתגרים של ההתחלה בדרך הקשה. משמעות העניין הוא שתצטרכו להקשיב, ללמוד, לקרוא, לנסות, להיכשל ולנסות שוב, להיכשל שוב ולעולם לא לוותר עד אשר תגיעו למה שאתם רוצים להיות בחייכם – ואז תשימו לעצמכם מטרה חדשה.

מדי פעם מסתכלים אחורה על דברים שהספקנו לעשות, שבדיעבד שינו לחלוטין את העולם – כמו למשל לצאת לסיבוב הופעות בפעם הראשונה. כאשר יצאתי לסיבוב הופעות עם הלהקה הקודמת שלי, SPELLCASTER, זה היה מאד מגניב, חודש שלם ללא כל אחריות, כאשר אתה מוקף בחברים הכי טובים שלך, ואתה מנגן מול אף אחד לאורכה ולרוחבה של ארה"ב... בדיעבד אני מסתכל על העניין וצוחק עם מבט נוסטלגי על כמה תמים הייתי פעם, אבל מבחינתי זה היה הישג ענקי. זה, ביחד עם שחרור האלבומים הראשונים שלנו וכל מה שכרוך בזה. אבל בכל מה שנוגע ל-UNTO OTHERS, ידעתי שאני צריך לעשות ללהקה צדק, והשקעתי משהו כמו שנה כדי לחבר את כל החלקים למקום ולכך שאנחנו נוצג לעולם בדרך המתאימה והנכונה. היו לי אפס ציפיות, והעניין התקדם והתפרסם הרבה יותר מהר ממה שציפיתי. אני קצת מאריך בדברים, אבל כדי לענות על השאלה בקצרה, זה קשה להיכנס לתודעה של סצינת המטאל, אבל זה מתחיל מהמוסיקה. אחרי שכותבים כמה שירים טובים, כדי לתת לעצמכם שם ולהבין מי אתם רוצים להיות, מהי התדמית שלכם ומה אתם רוצים להגיד לעולם. תהיו כנים ואנשים יאהבו את זה בסופו של דבר. לאחר מכן, תתייחסו ללהקה שלכם כעבודה במשרה מלאה. אני חושב שההישגים הגדולים שלנו כלהקה עד כה הם סיבובי ההופעות הארוכים שעשינו באירופה ב-2019, סיבוב הופעות עם KING DIAMOND בארה"ב, והזכות לחתום בלייבל גדול, מה שלא האמנתי שהוא בכלל אפשרי. השנים האחרונות בהחלט הוכיחו לנו את העובדה שהחיים קצרים מדי ושכולנו בסופו של דבר אותו הדבר, אז כוונו גבוה.

אלבום הבכורה שלכם, Mana, נחשב לאלבום פורץ דרך בהיסטוריית המטאל המודרני, לא מעט בגלל שילוב של מוסיקת הבי-מטאל ביחד עם רוק-גותי בדרך הנכונה. קל לזהות את ההשפעות המוסיקליות המרכזיות שלהם, אבל מה גרם לכם לנסות ולשלב את שני הז'אנרים האלה יחד באופן זה?

לא היה באמת ניסיון אמיתי לשלב ז'אנרים, האלבום הזה בעיקר מושפע ממה שהאזנו לו באותה תקופה באופן קבוע. Iron Maiden, Sisters of Mercy, Accept, Dissection, Satyricon, Journey, Blink-182 וכו'. אני שרתי בקול נמוך כי לא הצלחתי לשיר בקול גבוה, שאלתי את סבסטיאן כמו מה לדעתו זה נשמע והוא אמר "כמו הבי מטאל וגותי ביחד, כמו שאיירון מיידן פוגשים את סיסטרס אוף מרסי" אז אמרתי אוקיי, אחלה. זו הייתה הלהקה שלנו דאז (בתקופתו). פשוט היינו כנים עם עצמנו, כפי שאנחנו עדיין כנים עם עצמנו עכשיו. העניין הזה לא הולך להשתנות.

נראה שהעשור האחרון היה עמוס לענפה בלהקות מטאל אשר משלבות רוק גותי במוסיקה שלהן – אבל עד שהשם IDLE HANDS (שמה הקודם של UNTO OTHERS) עלה בכותרות – רובן היו להקות בלאק מטאל אשר נהנו מהאווירה ומהטעם של המוסיקה, כדוגמת TRIBULATION, במקום אמני שבאמת מאמצים את שני חלקי הז'אנר באופן שכזה. האם היית מודע לאופנה הזו כאשר הקמתם את IDLE HANDS בזמנו או שפשוט דברים התגלגלו כפי שהם לבדם? האם היה כיוון מסוים מבחינה מוסיקלית שאליו ניסיתם להגיע?

כן, הייתי מודע לתנועה הזו. הקשבתי לא מעט ל-TRIBULATION, IN SOLITUDE, DEVIL'S BLOOD, BEASTMILK וכו', במשך שנים למעשה וממש אהבתי את המוסיקה שלהן. GHOST כמובן היו חשובים גם כן בגלל שהם היו הלהקה, במיוחד טוביאס עצמו, שגרמו לי להבין שאני ממש יכול לנסות לעשות משהו ממש גדול עם המוסיקה שאני אוהב ליצור. קיבלתי מהם המון השראה. מצד שני, לא הייתה שום החלטה מודעת לחקות סגנון מסוים או משהו כזה, אני חושב שהמוסיקה שלנו פשוט זכתה לפרצוף משל עצמה.

מוסיקת הבי מטאל מסורתית אינה זרה לך כמלחין וככותב עוד מימיך ב-SPELLCASTER. אפילו במוסיקה של UNTO OTHERS אפשר למצוא השפעות של מטאל קלאסי בקלות. למה, אם כך, SPELLCASTER סיימה את דרכה?

התשובה הפשוטה היא שהיינו יותר כמה חברים שניגנו ביחד מאשר להקה. לא ידענו מה אנחנו עושים בעצם, הגיטריסט מייסד הלהקה עזב, הזמר השני שלנו עזב, עשינו את זה כבר 7 שנים והחלטנו שהגיע הזמן להפסיק ולדחוף את העניין הזה שגווע כבר בעצמו, ואני יכול להבטיח שהלהקה הייתה כבר די גמורה כבר שנים לפני שהתפרקנו רשמית. אני עדיין אומר שפירוק הלהקה הזו היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי עד היום. היה שם לקח חשוב מאד – תדע מה אתה שווה, והמחר תמיד יכול להיות היום הראשון של המשך חייך. אל תבזבז את הזמן שלך.

בעוד שהשם IDLE HANDS היה במילים של השיר The Blade and the Will, מדוע בחרתם את UNTO OTHERS לשם החלופי שלכם? אם לבחור שם של להקה זה עניין קשה ומורכב, לבחור אחד טוב עוד יותר לאחר שכבר התבסס לכם שם אחר זה עוד יותר קשה. האם אתה יכול לשתף מדוע החלטתם לשנות את השם ומה הסיבות המלאות מאחורי זה?

השם היה תחת טריידמארק עוד משנת 2012 תחת להקה אחרת. לא הייתה אף תביעה או משהו כזה, הם פשוט לא רצו למכור לנו את המותג. אם היינו ממשיכים תחת השם IDLE HANDS, הם היו יכולים לתבוע אותנו, או שהם היו מוכרים בוטלגים או כל מה שכרוך בזה, ולנו לא היה שום דבר לעשות בנידון. בעיקרון היינו כמו ברווזים במטווח. לא הייתה לנו כל אופציה אחרת. במיוחד בהתחשב שהעניין הוא בחירה ארוכת טווח שאמורה ללכת איתי לכל החיים. אז הבחירה הייתה פשוטה. השם UNTO OTHERS נועד לשפוך קצת אור על הצד האפל של הטבע האנושי. הצד שקודם כל שופט ורק לאחר מכן שואל שאלות. הצד הקנאי, האנוכי, הציני עד כדי אכזריות, השלילי והכועס של העולם. ישנם אנשים שרואים את העולם כמקום מרושע, המלא באנשים כמוהם, והאנשים האלה גורמים לאחרים כפי שאחרים גורמים להם, זה חוק הזהב של השטן.

זה קל להציק לאמנים בראיונות בנוגע לשירים האהובים שלהם, והתשובות הם בדרך כלל אותו הדבר – "זה משתנה", "זה תלוי" וכו'. אז בוא נלך על הצד השני. מה הוא השיר הכי –פחות- אהוב עליך מכל הדיסקוגרפיה הקטנה והצנועה של UNTO OTHERS ולמה?

מצטער, אני לא יכול לתת לך תשובה טובה כאן, אין לי שירים שאני לא אוהב אצלנו, אבל יש לי כמה שירים שאני כן אוהב, Can You Hear The Rain, Dragon Why Do You Cry, ועוד כמה באלבום החדש.

כיצד פגעה שנת 2020 בלהקה? האם הדבר השפיע עליכם יותר מבאופן הפיננסי? נראה שכל אחד בתעשייה נפגע על ידי השנה המקוללת הזו בדרך זו או אחרת, כיצד התמודדתם איתה?

היה לנו הרבה מזל והצלחנו למכור את כל המרצ' שנשאר לנו מסיבוב ההופעות און-ליין, והדבר השאיר אותנו מעל המים לאורך השנה, אבל הנושא הכואב הרציני כאן הוא שכולנו מוסיקאים ואוהבי מוסיקה, וכל מה שאנחנו אוהבים בחיים, להגיע להופעות, לצאת לסיבובי הופעות, לפגוש אנשים חדשים, ללכת למסיבות, להופיע – כל זה נלקח מאיתנו. אולי אפילו עוד יותר גרוע מכך, חוסר הקשר עם אנשים שיסע המון בקרב האוכלוסייה והגדיל רבות את השנאה, פיצל משפחות ומעגלי חברים, לפחות עבורי. העניין היה מאתגר מאד מבחינה רגשית וזו הייתה שנה מאד מדכאת, ובלי ספק שאני לא אסתכל עליה ואתגעגע למשך שאר ימי חיי.

מה הייתם רוצים להגשים עם UNTO OTHERS ב-5 שנים הקרובות? איפה אתם רוצים לראות את עצמכם בשנת 2026?

זה די מצחיק שאתה שואל את זה, כי התחלנו בשנת 2017 וזה היה ההתחלה של תוכנית חומש רצינית אצלי, ואנחנו מתקרבים לשנת 2022 ובדרך נס הצלחנו בקלות להתעלות על כל היעדים שהצבנו לעצמנו דאז. מבחינת ההמשך שלנו, אנחנו רוצים לגדול, לצמוח – מבחינה אישית, רוחנית וכל זה. אבל הייתי רוצה לראות את הלהקה מנגנת במקומות שאף אחד לא בא לנגן בהם. אני הייתי שמח להיפתח לחוויות חדשות ולא סתם להיות אחת מאותן הלהקות האלה שעושה מחזור הופעות כל שנתיים בצפון אמריקה ואירופה, מוציאה אלבום ומקבלת משכורת. אני לא באמת יכול לעשות את זה ככה, ואני לא מוכן להתפשר על העניין. מטרות ממשיות – לשחרר שיר אשר ירים את סצינת הרוק והמטאל, ז'אנרים שאני מאד אוהב, אפילו רק בסנטימטר אחד אל כלל העולם כולו, ולראות לאן העניין הזה יוביל אותי.

אם יכולת לבחור את סיבוב ההופעות מהחלומות שלך, מה היה הליין-אפ? נא להשתולל עם התשובה

אנחנו כלהקת חימום לאיירון מיידן, אבל אנחנו מופיעים רק במקומות קטנים של 500 עד 1000 איש. סיבוב ההופעות הוא כלל עולמי. מועדונים במקומות שכמעט אף אחד לא עושה בהם טורים כמו וייטנאם, איראן, מצרים, גרינלנד, אלסקה, הוואי, קניה, נפאל, ג'מייקה, הרשימה הזו ארוכה מאד. יש לנו כמה ימי חופש בין-לבין ואנחנו זוכים להסתובב קצת, לבלות ולספוג את התרבות. אני יכול להביא את אישתי והמשפחה שלי והחברים הכי טובים שלי רק בשביל הכיף. סיבוב ההופעות מסתיים בהופעה הראשונה אי פעם בתחנת חלל בין-לאומית ואנחנו חוגגים את המאורע עם בירת חלל.

אילו שירים הפתיעו אותך שהם הפכו להיות מוכרים באופן ברור, עד כדי כך שהחלטתם לשנות את סדר העדיפויות שלכם בהופעה חיה כדי לתת להם יותר ויותר מקום?

בלי ספק Can You Hear The Rain, לא ציפיתי שאנשים יאהבו את השיר הזה, בגלל שהוא די שיר די רוק פשוט ואמוציונאלי מבחינת הכיוון שלו ופחות שיר מטאל מהשאר. זהו השיר הכי אהוב על אנשים מלבד Give Me To The Night שאותם אנחנו מנגנים בכל הופעה. בהופעה הראשונה שלנו אי פעם כולם שרו את המילים כמעט לכל השירים. הייתי בהלם, זה מעולם לא קרה לי לפני כן.

מה הייתה חווית המטאל הראשונה שלך, שגרמה לך לקחת כלי נגינה ולנסות ולהיות מוסיקאי מטאל בעצמך?

השנה הייתה 2006 והייתי בבית של חבר שלי טיילור, הוא הוריד את הקאבר של CRADLE OF FILTH לשיר Hallowed Be Thy Name של IRON MAIDEN – מעולם לא שמעתי משהו כזה לפני כן והתחלתי להאזין לשיר הזה כל כך הרבה פעמים שהייתי חייב ללמוד לנגן אותו, אז השאלתי מחבר שלי דוני את גיטרת הבס שלו והבנתי איך לנגן את זה בעצמי. לאחר מכן שאר החברים שלי מבית הספר הצטרפו ללהקת מטאל שנקרא FINAL AWAKENING (הם התפרקו די מהר וחלקם הקימו את LEATHERWITCH, שהתחלפה לאחר מכן ל-SPELLCASTER) וממש נהניתי לראות אותם מופיעים והכמות הבלתי רגילה של אנשים שבאו לראות אותם אבל אני חושב שהרגע בו הבנתי שאני רוצה לנגן מוסיקה למשך שאר ימי חיי זה כאשר ראיתי את CRADLE OF FILTH ברוזנלד שבפורטלנד בשנת 2006. זה היה הדבר הכי מגניב שאי פעם ראיתי מבחינתי. אז הקמתי להקה משלי, שנקראה SEVENTH GATE. היינו מאין להקת ת'ראש/בלאק מטאל מלודי, אני חושב שרציתי שנהיה CRADLE OF FILTH בעצמנו. כתבתי ועזרתי בהלחנת וכתיבה השירים. לבסוף העניין התפרק והוזמנתי להצטרף ל-LEATHERWITCH / SPELLCASTER ומאז הסיפור הזה ממשיך.

אתה כבר מחזיק בחגורה כעשור של הופעות חיות וניסיון. מבלי להשתמש בשמות (אתה יותר ממוזמן אם אתה רוצה) מה הייתה החוויה הכי גרועה שהייתה לך בהופעה חיה, מכל סיבה שהיא?

אה, בטח, SPELLCASTER חיממה להקה שאני לא אציין את שמה ולסאונדמן שלה לקח 3 שעות לגרום לדברים לעבוד, מה שגרם לעיכובים בפתיחת הדלתות בשעה איחור ואז הוא אמר לנו שאנחנו לא נוכל לנגן כי לא נשאר זמן. הוא היה מאד חצוף, והיה לי קרב צעקות איתו (נסענו כמה מאות קילומטרים בשביל ההופעה הזו) ולאחר מכן הוא אמר שאנחנו יכולים לנגן 10 דקות בלבד. עדיין ממש מעליב אבל החלטנו ללכת על זה. לאחר שיר אחד, הסאונדמן הזה ניגש אלינו ואומר לנו לסיים את המופע. אמרתי ללהקה להמשיך לנגן אבל הם כבר הפסיקו וכיבו את המגברים שלהם. רתחתי מכעס. זה היה גרוע כמעט כמו הפעם ההיא שהשאלנו מערכת תופים ממתופף מפורסם. ניגנו באירופה אז היינו עם מינימום ציוד עלינו ונמסר לנו על ידי הנהלת הלהקה השנייה שנוכל להשאיל את מערכת התופים להופעה שלנו. מן המסתבר המתופף עצמו לא קיבל את המסר, אז היינו צריכים לבקש ממנו באופן אישי בדק התשעים. לא בדיוק הפתרון הכי מקצוע שלנו, במיוחד כשאין לך עוד אופציות אחרות. לפני שבכלל הספקתי לדבר איתו, ראינו אותו ניגש אל הבאנר שלנו (היינו צעירים, ושכחנו שהבאנר שלנו חייב להיות מורכב רק אחרי הבאנר של הלהקה הראשית) והבחור פשוט ניגש ותלש אותו מהמקום והשליך אותו לרצפה. ניגשתי אליו, הייתי הכי מנומס שיכולתי להיות, התנצלתי המון, הצעתי לו 200 יורו תמורת השכרת המערכת להופעה הזו ושנחליף לו כל מה שיהיה תקול בחדש, אבל הוא לא קיבל את זה בשום צורה. הדבר הכי גרוע זה שהוא אפילו לא אמר כן או לא חד משמעיים, זה כאילו שהוא רצה להוציא כעס או למצוא סיבה לריב. הוא פשוט השתולל וצרח, התנהג כמו פרימדונה אמיתית. בסוף כן השתמשנו במערכת התופים שלו, אבל הוא חרא אלינו לאורך כל הערב. המנהל שלהם פשוט הרחיק עצמו מהמצב, וכך גם רוב הלהקה שלי, כך שרק אני והמתופף שלנו היינו צריכים להתמודד עם החרא שלו רק כדי שנוכל להופיע באותו הערב.

אני חושב שהלקח כאן הוא שצריך להיות נחמד לאחרים, במיוחד אם אתה נמצא בעמדה של כוח מעליהם, משום שאולי יום אחד לא תהיה בעמדה הזו, ואני לעולם לא אשכח את האנשים האלה וחוסר הכבוד המשווע שהם העניקו לי וללהקה שלי.

למרות ש-Mana היה בלי ספק אלבום שקיבל שבחים רבים, אני מניח שלא די בו כדי לפרנס לכם אחוזה, לא מעט בגלל שהתקופה הזו חלפה לה מהעולם ולא תשוב. מה אתם עושים למחייתכם על מנת להשאיר את UNTO OTHERS בחיים, והאם זה קשה להתמסר לסיבוב הופעות או שניים בשנה לפי הניסיון שלכם?

העבודה שלי כרגע היא הלהקה. לחלק מחברי הלהקה יש הכנסה נוספת אבל כולנו נמצאים באותו העמוד, הלהקה באה קודם. אם הדבר אומר שאנחנו נצטרך להופיע 200 ימים בשנה, אז אחלה. אלו החיים בהם בחרנו, זה לא תחביב, ואנחנו מתייחסים לזה באופן שכזה.

איך הצלחת בעצם לאסוף לחיקך כל כך הרבה השפעות של פעם, בהתחשב בזה שאתה לא באמת בחור בן 50 שגדל בשנות ה-80 כאן. האם לא התעניינת במוסיקה עכשווית, גם במטאל וגם מחוץ לתחומי הגזרה האלה? האם מישהו התייחס אליכם כאל "להקת רטרו", גם ב-UNTO OTHERS וגם בלהקות הקודמות שלך? האם הגישה הזו אי פעם תסכלה אותך?

SPELLCASTER הייתה להקת-רטרו, זה בטוח, בעוד שזו ממש לא, היא לא יכולה להיות, משום שאני לא בן אדם של רטרו, אין לי מחשבות או רגשות לכיוונים של רטרו. התוכן המילולי והגישה המוסיקלית שלנו מבוססים במציאות של הכאן והעכשיו. מן הסתם אפשר לשמוע השפעות, אבל אני לא באמת אנסה ליצור משהו שאני לא. אם זה נוגע להשפעות, רדיו של רוק קלאסי הינו משהו נפוץ בכל מדינה מערבית ואלו בסופו של דבר אותם להיטים כבר מלפני 30-40-50 שנה אשר מתנגנים להם סביב השעון. זה מבלי לציין שההורים של בני הדור שלי גדלו על מוסיקה משנות ה-80 וניגנו אותה בזמן שאנחנו גדלנו לנו כילדים. לפי דעתי, הבן אדם יתעניין במה שהוא נהנה ממנו ולאחר מכן יתפתח באופן טבעי ויחפש דברים יותר נסתרים ככל שהוא יתבגר.

מכיוון שגם מוסיקת מטאל קלאסית וגם רוק גותי הינם יותר נחלתם של סצינת המוסיקה באירופה, ואתם מארה"ב, האם אי פעם שקלתם לעבור לאירופה רק כדי להיות יותר קרובים למעריצים? מה היית אומר שהוא ההבדל בין הסצינה האמריקאית לסצינה האירופאית?

לרוע המזל יש לי יסודות מבוססים היטב כאן בארצות הברית, ואני גם נהנה לדבר את השפה שאני בקיא בה, חחחח. ההבדל בין ארה"ב לאירופה מבחינת ההבי מטאל הוא יום ולילה. לאירופאים יש סצינה שניזונה מעשורים של תרבות פסטיבלים. ילדים הולכים ביחד עם ההורים שלהם לקרנבל עם גלגל ענק כפי שהם הולכים לראות איתם את ACCEPT. יש עיירות קטנות וציוריות, יש תחבורה ציבורית לכל הדרך, והכל דחוס ונגיש וקל ליישום. אם אתה רוצה להיות חובב מטאל בארה"ב, אתה מקבל את מה שקיבלת, או שאתה נוסע מאות קילומטרים כדי לראות את ההופעות שמסתובבות בסמוך לעיר שלך. יש יותר מדי מרחבים. למרות כל זאת, לחוף המזרחי יש סצינת הארדקור מטורפת שאני מניח שיש לה קשר לקירבה והדחיסות שבין ההערים. כאשר אתה מגיע למקומות כמו פורטלנד, סולט-לייק, סיאטל – אתה מוצא שם סצינות, אבל רק בהופעות. אתה מבין למה אני מתכוון? למרבה המזל לכל עיר יש פאב מטאל או שניים כדי למצוא בהם מקלט, ויש בכל פינה מעריצים מושבעים של הז'אנר. אבל זה לא קרוב בשום צורה למה שיש באירופה. לא האמנתי לכמות הלא הגיונית של מעריצי מטאל והאדיקות המטורפת שלהם לא רק למטאל אלא גם להיסטוריה שלו. ממש-ממש מגניב.

מה הכי תפס את אוזניך בחודשים האחרונים? האם גילית לאחרונה להקות חדשות שמשכו את תשומת ליבך?

לאחרונה אני ממש נהנה מלהאזין ל-HIGH SPIRITS ול-RUSH של שנות ה-90/2000. כמו כן, ETERNAL CHAMPION עושים עבודה ממש טובה ואני אוהב את המוסיקה שלהם. זו תקופה מוזרה למוסיקה מחתרתית. אין הופעות חיות, אז הדבר נהיה יותר קשה לגלות להקות חדשות, וכעת צריך להשקיע את כל המאמץ בלגלות דברים חדשים בעצמך. ממש נהנתי מהאלבום של MGLA מ-2019, שנקרא Exercises in Futility.

האם אתה מכיר להקות מטאל מישראל? האם ישנה להקה שהפתיעה אותך לטובה?

היחידה שאני מכיר היא ORPHANED LAND, היינו אמורים לחמם אותם בלהקה הקודמת שלי SPELLCASTER בסיבוב ההופעות האמריקאי שלהם ב-2015 אבל בסוף לא יצא. לרוע המזל נראה שהרבה מהמטאל הישראלי לא מקבל קידום הולם בסצינה האמריקאית אולי כמעט בכלל.

האם הבחנתם בלהקות מקומיות בסביבתכם שאתה כבר מרגיש שהם הושפעו מהמוסיקה שלכם?

הכרתי כמה אנשים שניגשו אליי ודיברו איתי על המוסיקה שלנו ועל הלהקה בכלליות, אבל אם ראיתי אנשים ממש מכניסים אותנו כהשפעה מוסיקלית עליהם, או הסאונד שלנו או משהו בסגנון, אז התשובה היא לא – לא ראיתי מקרים כאלה. אני חושב שלפני שדבר כזה יקרה אנחנו נצטרך לגדול טיפה יותר.

האם יש לך מסר כלשהו לחבר'ה פה בישראל?

אם הסיבוב ההופעות האירופאי שלנו עם BEHEMOTH ו-ARCH ENEMY יצא לפועל, אנחנו ממש מתכוונים לנסות ולהגיע לישראל, אז תחזיקו לנו אצבעות! אם לא השנה הקרובה, אז בסיבוב ההופעות הבא. אני ממש אשמח להופיע בישראל.