19/03/2010
At War - כופרי הת'ראש מטאל
מאת: אלון מיאסניקוב
מרואיין: Paul Arnold, סולן \ בסיסט להקת At War

אחת מלהקות הת'ראש הכבדות והבלתי מתפשרות ביותר של שנות השמונים, היא ללא ספק At War. הלהקה בעלת התדמית הלוחמנית, שחבריה דאגו לעטות על עצמם מדים ולהחזיק כלי נשק בכל תמונה אפשרית, הוציאה שני אלבומים קלאסיים מוקדמים, Ordered To Kill ב-1986 ו-Retaliatory Strike ב-1988, שניהם משלבים ת'ראש והארד קור חסר רחמיים עם הטקסטים העוסקים בעיקר במלחמה. לאחר שהתפרקה, כמו להקות ת'ראש רבות אחרות בתחילת שנות התשעים, נראה כי הלהקה נעלמה אל דפי ההיסטוריה, עד שלאחרונה התפרסמה חזרתה לפעילות. ב-2009 יצא סוף סוף אלבום חדש, Infidel, שמשלב שוב ת'ראש מהיר והארד קור כבד, מגובה בעטיפה שבטוח היה שתגרור לא מעט תגובות, ובטקסטים שמדגישים את נושא החופש והלוחמה בקיצוניות דתית ובגזענות. כדי לברר איפה עומדת עוד להקת ת'ראש קלאסית ולצערי קצת פחות מוכרת, דיברתי עם הסולן \ בסיסט Paul Arnold.


אהלן Paul, מה אתם עושים בלהקה בימים אלו?

תודה שאתה שואל! אנחנו בעיקר מופיעים כמה שאפשר, ומקדמים את Infidel. כמו כן אנחנו עובדים על לשפר ככל האפשר את הסט שלנו בהופעה.


הוצאתם לא מזמן את האלבום החדש, הראשון שלכם מזה 21 שנה, איך זה מרגיש לחזור לעניינים?

זה מרגיש מעולה, אנחנו שמחים מאד מהדרך שהוא יצא וזה עושה אותנו גאים מאד.


לגבי האלבום, מה משמעות השם והעטיפה שלו?

העטיפה מייצגת את ההתרסה בפני קיצוניים רדיקלים ואיך אנשים חופשיים רוצים לחיות לצד כל אנשי העולם ללא קשר לדת או גזע, ולא להיות משועבדים ע"י הקיצונים שחושבים שהעולם הוא שלהם.


הלהקה תמיד הייתה מאד צבאית באופייה ובתדמיתה, איך המילים באלבום מתיישבות עם זה?

מדובר בעיקר בתפיסה מוטעית לגבי הלהקה, למרות שהטקסטים שלנו עסקו במלחמה, והלהקה השתמשה בסגנון צבאי בכל מה שקשור לפן החזיתי, זה לה הפוקוס העיקרי בנו כשזה קשור לטקסטים או לכתיבת השירים. למרות זאת, יש לנו גם שירים כמו "Assassins", שמדברים על מבצעים חשאיים ויחידות מובחרות ומה שהן עושות. השיר "R.A.F" הוא הוקרה לחייל האוויר הבריטי. יש כמה שירים שלא קשורים בכלל לנושא הצבא או המלחמה, כמו "Make Your Move" ו-"Vengeful Eyes".


כל להקה שלה תדמית צבאית כמו שלכם, בדרך כלל מתויגת כלהקה דתית נוצרית, רפובליקנית, ותומכת בזכות לשאת כלי נשק, אתם מתאימים לתבנית הזו?

גם זו תפיסה לא נכונה ומאד השערתית של איך אנחנו כאנשים מרגישים לגבי הנושאים האלו. אף אחד מאיתנו לא דתי במיוחד, ואני אישית לא דתי בכלל. אם בכלל, אני מחשיב עצמי כאגנוסטי. אנחנו מרגישים כן קרובים לזכות להחזיק בכלי נשק, אבל בכל מה שקשור למפלגות פוליטיות... ז**ן על כולם!


קצת עוד על פוליטיקה. מה דעתך על הדרך שבה צועדת ארה"ב כרגע, כששנתו הראשונה של אובמה מסתיימת והמצב הנוכחי של המדינה בעיראק ובאפגניסטן?

מבחינתי אני מודאג, אני מרגיש שאין לי שום ביטחון במצב שבו אנחנו נמצאים כרגע. היו כל כך הרבה תנועות ותנודות שאני מרגיש שהן מטילות צל על שתי המלחמות. אני מאד מודאג שבעתיד הרחוק הילדים שלי והילדים שלהם יצטרכו לשלם על ההחלטות שנעשות כרגע ע"י הממשלים האחרונים.


בחזרה לאלבום, למרות שיש בו סאונד ברור וחד, הוא אגרסיבי ומהווה חזרה לשורשים שלכם. הכוונה שלכם הייתה מראש לא להיות מושפעים מסאונד מודרני ומטאל עכשווי וללכת לאלבום שכולו אולד-סקול?

אף פעם לא הייתה לנו איזו אג'נדה בכל מה שקשור לאיך נקליט את Infidel. אני נשאל את השאלה הזו הרבה. כשכתבנו את השירים הקריטריון היחידי היה שבאמת נאהב את השירים, ואם אהבנו הם נכנסו לאלבום. כשדיברנו על איפה להקליט אותו הברירה הראשונה הייתה עם המפיק Alex Perialas (שעבד עם Overkill ו-Testament בין השאר), היינו כל-כך מרוצים שהוא רצה לעבוד איתנו. לא רצינו סאונד רטרו, רצינו אלבום שפשוט יקרע לאנשים את הפנים מהמקום, והצלחנו בזה!

המוזיקה שלכם תמיד הלכה על איזה קו דק בין ת'ראש להארד קור, כמה מזה נמצא במוזיקה שלכם כיום?

פגעת בול בן אדם, אני מעריץ ענק של להקות הארד קור פאנק כמו Agnostic Front, Broken Bones, Bad Brains ודומיהן, ואולי יותר מהחבר'ה האחרים בלהקה, אבל אני יודע שזה מגיח מידי פעם במה שאנחנו עושים. אבל אין לנו נוסחאות כשאנחנו כותבים, מה שאתה שומע הוא אורגני לגמרי.


למרות שבמוזיקה יש לא מעט אלמנטים מהאלבומים הראשונים שלכם, יש גם יכולת מוזיקלית משופרת יחד עם הסאונד המשופר, איך היית משווה אתכם בשנת 1988 ללהקה כיום?

אנחנו מרגישים הרבה יותר משופשפים, ואנחנו מתרכזים יותר ויותר בנגינה. אנחנו גם מרגישים שאנחנו נשמעים כבדים יותר ומרושעים יותר. כל זה כשהוא משולב נוטה להזין את כל השאר והכול יותר אגרסיבי. אני מרגיש שכלהקה אנחנו הרבה יותר טובים ממה שהיינו בעבר.


קצת אחורה בזמן, למה בעצם חתכתם בשנות התשעים?

זה היה ב-1993, דברים התפתחו בחיים האישים שלנו שהיו צריכים יותר תשומת לב, בייחד עם השינויים הענקיים בסצנת המוזיקה של אז. מעולם לא התפרקנו רשמית, ונשארנו חברים במהלך כל הזמן הזה, זה פשוט קרה.


מה עשית כמוזיקאי מאז?

לא הרבה, ניגנתי עם חברים, אבל אף פעם לא משהו רציני.


מה גרם לכם להתאחד אחרי כל השנים האלה? למה החלטתם להוציא אלבום חדש?

הסיבה העיקרית הייתה להוציא את האלבום שלא יצא לנו לעשות בתחילת שנות התשעים, זה היה די ברור. התזמון פשוט היה נכון, כולנו רצינו לעשות את זה בערך באותו הזמן, זה משהו מעגלי לדעתי שגרם לכולנו לעשות זאת שוב וזה מרגיש נהדר!


איך התחברתם עם חברת התקליטים Heavy Artillery?

Dave מהחברה פנה אלינו והתחלנו לדבר, מה שהוביל ללעבוד בייחד. לא הייתה לנו שום כוונה לחתום עם מישהו, התכוונו להוציא את האלבום בעצמנו, אבל האנשים מהחברה הזו היו אחלה אנשים וגרמו לנו להרגיש שניתן לעשות זאת איתם כשותפים, זו הייתה התאמה נהדרת.


אתם מגיעים מ-Virginia. איזה סוג של סצנת מטאל יש אצלכם, ואיזו סצנה הייתה כשהתחלתם?

בסוג של המטאל שאנחנו מנגנים לא הייתה שום סצנה בשנות השמונים המוקדמות, גם היום זה לא ממש השתפר, למרות שהאינטרנט עזר די הרבה.


בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה מתמדת בכוחו של הת'ראש, עם לא מעט להקות וותיקות שחוזרות לפעול, לאילו מהלהקות הקדשת את תשומת לבך, ושמחת לראות חוזרות לפעילות?

אני אוהב דווקא לא מעט מהלהקות הצעירות שרואים בשנים האחרונות. להקות כמו Gama Bomb וההרכב Merciless Death שהם חברים שלי, הם עובדים קשה מאד. שמעתי לאחרונה ש-Bloodfeast מתאחדים ואני מאד שמח מזה, Adam Tranquility מהלהקה תרם לנו סולו באלבום, וזה נהדר לראות אותם בחזרה.


איזה סוג של קהל אתם רואים בהופעות שלכם? זה בעיקר מעריצים מהעבר או מעריצים צעירים?

יש לנו ערבוב נלהב של מעריצים כבדים מהעבר וגם ת'ראשרים צעירים, הקהל שלנו התרחב מאד במהלך השנים, זה אחד היתרונות של העובדה שאנחנו פעילים כל כך הרבה זמן.


מה התוכניות עכשיו כשהאלבום יצא? עד כמה רחוק אתם מתכוונים ללכת עם החזרה לפעילות?

אנחנו נהנים מזה כרגע, ובהחלט מתכוונים ליהנות מהמסע כל עוד אנחנו מרגישים טוב לגבי זה, אנחנו מלאים במוטיבציה ושמחים מאד להיות איפה שאנחנו עכשיו, אנחנו רוצים לקחת את זה הכי רחוק שנוכל!

[ לראיון באנגלית ]