תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
DPS
DPS
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

30/01/2014
אל תוך המאפליה – ראיון עם אביב הדרי, סולן וגיטריסט להקת Magor
כתב : בן אסטרכן
מרואיין: אביב הדרי, סולן וגיטריסט להקת Magor
צילום: אביחי לוי, אלעד לוי, גיא פירסט

להקות רבות מישראל מתמודדות עם מציאות קשה בימינו. Spawn Of Evil, Matricide ו-Magor – כולן מוציאות כיום את אלבום הבכורה שלהם. זוהי הצהרת "פגע או ברח" שתוכיח מאיזה חומר עשויה הלהקה. Magor, כאמור, היא אחת מהמתמודדות יותר מבטיחות בקרב אלבומי הבכורה של המטאל הישראלי השנה. עם מטח קטלני של שירי Melodic Black Metal שהוכנו באופן יפיפה ובקרביהם חומר אשר ימצא חן גם למאזינים הקלילים יותר של Dimmu Burgir וגם למאזינים הנוקשים עד טירוף של Gorgoroth, האלבום Drawn to the Dark מוכיח את עצמו כיצירה חייתית למדי. לפני הופעת ההשקה שלהם, היה לי את ההזדמנות (הפעם פנים-אל-פנים!) לשבת עם סולן הלהקה אביב "אין לי כינוי של בלאקרים" הדרי ולדבר אודות כל הנושאים הקשורים ל-Magor.

אהלן בן אדם, מה שלומך ?


טוב, טוב

אז, העבודה על אלבומכם החדש – Drawn to the Dark, בדיוק הסתיימה, ועכשיו אנחנו מצפים להוצאת האלבום, איך אתם מרגישים בנוגע לפרויקט הגמור הזה ?

האמת שהעבודה הסתיימה כבר מזה זמן מה, מה שלמעשה די נפוץ עם להקות ישראליות, במיוחד עם הרכבים כמו Matricide או Spawn Of Evil, שהן גם להקות שנמצאות באזור כבר זמן מה ורק עכשיו משחררות אלבום בכורה. אז זה די נפוץ, אבל אני משוכנע שאפילו אצל הלהקות הללו כתיבת אלבום אינה לוקחת תהליך של שנה, זה תהליך של כמה שנים! לנו לקח בערך עשר שנים לעבוד על האלבום הזה, כיצירה שלמה. אז אנחנו מאד שמחים ובטוחים במה שיש לנו. אנחנו מצפים שהוא יהיה... טוב (צוחק).

אתה אומר לי עשר שנות עבודה, אבל עבור להקה מתפקדת שעובדת קשה, זה נשמע כמעט בלתי אפשרי לשמור על רווח שכזה בין תוצרים. אם לקח לכם זמן כה רב ליצור את האלבום הזה, מה התוכניות שלכם הלאה?

ובכן זה האלבום הראשון שלנו, אז אני רק מנחש כאן, אבל כשעושים משהו בפעם הראשונה אתה קצת לא בטוח בעצמך. אז כל מה שעשינו מכתיבת המוסיקה דרך ההפקה להקלטה ואפילו לעיצוב העטיפה הוא לא רק תהליך יצירה אלא גם תהליך למידה. אז זה לוקח זמן, וזה לוקח יותר זמן מאשר לעשות זאת כשאתה יודע מה אתה עושה, וזו כנראה אחת הסיבות למה זה לקח כל כך הרבה זמן על הפעם הראשונה.

כיצד האלבום שונה מהחומרים המוקדמים של Magor ?

הדבר הראשון שניתן לשים אליו לב הוא ההפקה המוסיקלית. אני אתן לך דוגמה, הסינגל Magor שיצא, היה בעל פתיחה שונה. באלבום עצמו, אנחנו לא שמנו כל כך הרבה כלי מיתר בפתיח כמו ששמנו בגרסת הסינגל. או למשל השיר Mania Depressia מ-2009, יצא כשהיה לו פתיח של גיטרה אקוסטית, וכיום הוא נפתח ללא גיטרה אקוסטית כלל. שוב, שינינו כמה דברים, הם שינויים עדינים, אבל שינינו אותם. אז יש לך שירים כמו Mania Depressia, Magor, Blackened Holocaust Stars ו-Reaper's Darkest Hours, הם כולם באלבום, אבל עכשיו עם גישה ועריכה שונות.

כמו כן, אני יודע שהאלבום הוא הוצאה עצמית, איך קיבלתם את ההחלטה הזו ?

הקלטנו את האלבום, וזה לא שלקח לנו 10 שנים לכתוב את כולו, אבל זה כלל את הפעם הראשונה שכתבנו שיר, ופעם ראשונה שבעצם התמודדנו מול התעשייה. אז התהליך לקח לנו פרק זמן בלתי מבוטל בכלל. אז אחרי שהקלטנו את האלבום, סיימנו אותו, אפילו העטיפה הייתה גמורה, אז נראה שהיה לנו "מוצר" שלם ביד, מוכן לחתימה ולשחרור. מאז, נתנו כמה וכמה ניסיונות לשלוח ללייבלים, ולנצל את כל הפתחים שלנו בתעשייה ואנשי הקשר שלנו, אפילו חברים טובים. נתנו לזה את מיטב המאמצים, כמו כל להקה אחרת. חיכינו בערך שנה וחצי עד שהחלטנו פשוט לשחרר את זה. אני מסתכל סביב ורואה מה קורה, ומה שקורה זה שלהקות מוציאות באופן עצמאי את האלבומים שלהם, להקות שזהו האלבום הראשון שלהם. לחתום כיום בחברת תקליטים, כאשר אתה מנגן Melodic Black Metal וגם בישראל, זה בלתי אפשרי למעשה. זה קורה, אני לא אגיד לך שזה לא קורה, יש לך את Sonne Adam, את Ferium או את Eternal Gray – אבל רצינו לשחרר את זה.

מדוע בחרתם את Essence to the Oblivion בתור הוידאו קליפ הראשון שלכם ? מה היה הרעיון מאחוריו ?

בהתחלה תכננו להדפיס 500 אלבומים, עם 3 שירים מהאלבום עצמו. בחרנו 3 שירים, שהיו Abject Humiliation, אחר היה Avelim Me'ever Lasachar והאחרון היה Essence to the Oblivion. מתוך שלושת אלה החלטנו לעשות וידאו קליפ לאחרון בהם. כלומר, Abject Humiliation היה יותר מדי ארוך, הוא שיר באורך של 8 דקות ו-11 שניות, ו-Avelim Me'ever Lashachar בעברית, ורצינו לפנות לקהל הבין-לאומי. אז נשאר לנו את Essence to the Oblivion שאמנם איננו קצר, אבל זה עובד.



אם מדברים על ליריקה, Magor היא אחת מהלהקות הבודדות שלא מפחדת להשתמש בעברית. כשאני אומר לא מפחדת, אני מתכוון לעומת להקות כמו Orphaned Land או Salem, ששם יש כמה זרזיפים של עברית מדי פעם, העברית לא משנה את המהות של השיר. אתם פשוט מצאתם דרך שזה יעבוד, כמה זה שונה מבחינתכם?

עבורי, אין הבדל ממש. אני לא חושב שיש ממש הבדל עם עובדים בעברית. אני רואה בשפות העיקריות שלי אנגלית ועברית, ואני גורע בשתיהן במידה שווה (צוחק). אני יכול לנסח את עצמי בדקדקנות בשתי השפות, ולשפה העברית יש די והותר מה להציע. אם אתה קורא מספיק שירה, אם אתה קורא מספיק ספרות, ישנן מילים שיכולות לתאר באופן הולם מה שאנחנו מנסים לתאר בנוגע לחשכה וכיליון.

זה מזכיר לי קצת את הדרך שבה להקות נורבגיות משתמשות בנורבגית במילים שלהן בשנות ה-90...

זו בדיוק הנקודה, אנחנו מכאן. אני רוצה לכתוב ולשיר בעברית גם כן, בגלל שאני חושב שזה מגיע לי. זה מגיע למדינה שלנו, וזה מגיע לעם שלנו, ואם יש מישהו שלא אוהב את זה, שילך להזדיין. אני מניח שזה חלק מה"לך תזדיין" הכולל בעצם, אני די בטוח שכש-Dimmu Burgir כתבו את השירים שלהם, הם בחרו שחלק מהם יהיו בנורבגית, הם לא חשבו "או – אבל מה יקרה אם זה לא ידבר לקהל הרחב ?" אם אתה אוהב את המוסיקה די והותר, ואתה עד כדי כך מעוניין במשמעות, אתה תלך ותחפש ותמצא את המילים בעצמך. אני יודע שאני בעצמי עשיתי זאת, כמו שאר מעריצי מטאל שאני מכיר. בגלל שאנחנו אוהבים את המוסיקה הזו עד כדי כך!

כמו כן, קובי פרחי, סולנה של Orphaned Land, בא לעשות הופעת אורח באלבום, איך זה קרה ?

הוא היה בקשר עם המתופף שלנו, רועי רוקו, רוקו הוא מעריץ של Orphaned Land מאז שאני מכיר אותו, שזה בערך מאז ומתמיד. זה הולך אחורה עד לתקופה של היידפארק, ICQ ודברים כאלה, כאשר הפורום של Orphaned Land היה הדבר הכי חם שיש, וכש-Orphaned Land ייצגו באמת את המטאל הישראלי. רוקו היה חלק מכל זה, כאשר פגשתי אותו, ופגשנו אנשים בזכות הפורום הזה, אנשים שמעולם לא פגשנו לפני כן, בזכות האינטרנט. פעם אחת היינו בהופעה של Salem, וקובי פרחי בא ואומר לנו "היי". רוקו אז אומר לי "אתה רואה את הבחור הזה, זה הזמר של Orphaned Land!" באותו הזמן זה לא אמר לי כלום, כי לא הכרתי את Orphaned Land, אבל היה אפשר לראות שהוא היה מעריץ שרוף. Orphaned Land תמיד הייתה מקושרת ומחוברת למעריצים שלה, אז רק רוקו פשוט בא ולקח את זה צעד קדימה, ושאל את קובי אם הוא מעוניין להתארח באלבום שלנו. הוא הסכים, וזה היה ממש כיף, הוא בחור טוב ומאד מקצועי, היה כיף לעבוד איתו בסטודיו, גם אם זה רק ליום הקלטות אחד. הוא משתתף כאורח באלבום בשלושה שירים.

מה הם חלק מהרעיונות המרכזיים מאחורי הטקסטים של האלבום ?

אם יש משהו שממש מרגיז אותי זה אלבומי קונספט. אני לא מת על זה, לפעמים זה חמוד, אבל רוב הזמן אני לא אוהב את זה. כי כשאתה שומע את האלבומים האלו, אתה יודע שאתה הולך לקבל רק משהו אחד. אתה מקבל סיפור שלם, או משהו שלם, אבל בעצם הנקודה שלי היא שכל שיר באלבום פה נוגע בנושא אחר שקשור לחיים שלי, או בתקופה בחיים שלי. בגלל שזה שיר, בגלל שזה מאין סוג של שירה, אני מציג אותו בצורה מאד דרמטית, מאד אפלה, שמערבת הרבה תדמיות שליליות. הרבה מוות, הרס, ייסורים ודיכאון, כך שגם אם יש שוני בשירים, אם כתבתי שיר על נושא כזה או אחר, כל התמה המרכזית מאחורי הטקסט תצייר אותו באור כזה.

אני שואל בגלל ש-Magor זו להקה שידוע בתכנים טקסטואליים שאינם בדיוק המכנה המשותף הנמוך. Mania Depressia או בעצם "דכאון קליני", למשל, הוא נושא שלא הרבה להקות Black Metal נוגעות בו, איפה אתם מוצאים את רוב ההשראה שלכם?

דברים שקורים לי בחיים, דברים ממש מחורבנים. כלומר, דברים מחורבנים יקרו לך בחיים, כל הזמן. אם אתה מוצא את הכוח לקחת אותם ולנתב אותם לאומנות, אז אני חושב שזו ברכה. כי אם אתה יכול לקחת את התקופה החשוכה והמחורבנת ביותר שחווית, ולשים אותה במקום אומנותי, זה בעצם מה שאני עושה. מהדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים, מה הם הדברים הכי גרועים שקורים לך? אובדן, חולי, מוות, דיכאון, כל מה שאתה צריך לעשות זה לקרוא את המילים. לפעמים לא תבין בדיוק מה קרה לי, או אם זה היה ביום שלישי או רביעי, אבל אתה תבין במה זה כרוך!

אילו להקות השפיעו עליכם לאורך הדרך?

זו שאלה קשה. וובכן, מה שאנחנו מחפשים להיות זה לא הכי "Black Metal" שאפשר. הרבה להקות BM שהן רוצות לקחת את ז'אנר ה-BM למקום שהוא "עוד לא הגיע אליו." אני מניח שזה קצת ממה שאנחנו עושים. אבל אנחנו לא רוצים להיות יומרניים בנוגע לזה, אנחנו לא חושבים שאנחנו הולכים לחולל מהפכה, אנחנו לא מנסים לעשות שום דבר מלבד לנגן את המוסיקה שלנו, ליהנות ממנה, ואם ניקח השראה מאילו אומנים שיתנו לנו השראה, אז כך יהיה. כל עוד זה נשמע טוב בקונטקסט, טוב מאד. אני לא יכול לנקוב בשמות ספציפיים, אבל אפשר לשמוע את זה במוסיקה שלנו. מן הסתם Satyricon, Dimmu Burgir, Emperor ו-Dissection. איך אפשר למסגר את זה בז'אנר, Black Metal קלאסי ? בעיקר זה, וכל מיני השפעות מדברים שאני אפילו לא אומר. אני לא אומר כי זה ממש עניין שטותי.

הדמו המקורי שלכם הכיל שלושה שירים ששונו ונערכו לכבוד האלבום. האם יש תכנון לאפשר למאזינים גישה להורדה או רכישה של החומר הזה ?

שוב ? נותרנו לנו איזה 30 עותקים, אני צריך לבדוק את זה. יש לנו כמה עשרות עותקים, האם נאפשר לקנות אותם ? רק אם תהיה דרישה. אם אני יכול לדמיין את עצמי משחרר שוב את הסינגל של Mania Depressia, זה יהיה רק אחרי כמה וכמה אלבומים. כי צריך שתהיה לזה דרישה.

אתה יודע, יחסית ללהקה עם שלושה דמואים וסינגל עד כה, ל-Magor יש כמה הישגים מרשימים בלשון המעטה, לחמם להקות ענק כמו Rotting Christ פעמיים ! כמו כן גם את Septicflesh ואת Moonsorrow, איך אתם מגיעים להישגים כאלה עם ארכיון מוסיקלי כל כך מצומצם ?

טוב, השאלה אם הארכיון המוסיקלי באמת כל כך מצומצם ? אני חושב שזה רק הרושם שנוצר. זה יותר חומר ממה שנדמה לך. באלבום יש לך שעה שלמה של מוסיקה שלנו. בעיה מאד נפוצה ב-BM או לפחות ב-Melodic Black Metal, שהשירים הם ארוכים. אני מדבר על ממוצע שירים של 5-8 דקות, וכשאתה מחמם להקה, אתה מקבל לכל היותר 30-45 דקות של הופעה. אם יש לך שעה של מוסיקה, אתה יכול לתת הופעה יפה מאד והרבה שירים בכלל לא יישמעו. אז השאלה היא איך עושים את זה ? ניגנו כמה הופעות בשנים האחרונות, שנתיים לצורך העניין, ניגנו כמה הופעות וכמה מהשירים בכלל לא היו באלבום ! החומר שכבר יש לנו, בנוסף לאלבום החדש שלנו, זה כמות נכבדה של מוסיקה. כמו כן – מעולם לא עשינו הופעה מלאה, מעולם. ההופעה הזו ב-1.2 הולכת להיות ההופעה הראשונה שלנו של סט מלא.




איך השתנתה הסצינה ב-12 השנה האחרונות ? האם אתה חושב שהיא השתפרה או התדרדרה ?

בטח שהשתפרה. היא השתפרה, היא גדלה, כי מידע הוא כה נגיש כיום ! כשאני רציתי ללכת להופעות מטאל, הייתי חייב לחכות שישי שוורץ יבוא לבית הספר שלי וישים פוסטר. אני מאמין שזה אותו בית הספר שהוא היה הולך אליו, בעצם. הוא היה מגיע לבית הספר אוסטרובסקי, שם פלאייר של Rotting Christ או Ancient Rites או מה שזה לא יהיה. ההופעה הראשונה שהייתי בה, הייתה White Skull! ואני גיליתי עליה דרך Metal Hammer הישראלי! זו הייתה הדרך היחידה לדעת אם להקת מטאל מגיעה לישראל או לא באותה התקופה. אז האינטרנט היה חרא, לא היה כל כך קל פשוט להקיש על הכפתור ! עכשיו אתה יכול לדעת אם יש הופעה ברעננה, במקום המחורבן ההוא שבו גירשו אותנו מהבמה (צוחק).

אתה מרגיש שיש עניין גלובאלי גדול יותר במטאל הישראלי ?

חלקית, אני לא יכול לומר שהסצינה שלנו היא בשיאה מבחינת הסצינה העולמית. אני יכול לומר שלהקה כמו Orphaned Land מייצגת אותנו היטב. אני יכול לומר שיש המון להקות מטאל ישראליות טובות כיום בזמן האחרון. הם שברו גבולות וגילו עולמות חדשים. אבל אפילו אז, בתחילת שנות ה-2000, במיוחד ב-Black Metal, חיפשנו מוסיקה מארצות אחרות. בלאקרים הכירו את Salem, Arallu ולהקות שהן לא Orphaned Land. היית פוגש בחור גרמני בפסטיבל מטאל ב-2004 או 2005, והיה לו אלבום של Arallu על האייפוד שלו (שהיה משהו ממש חדש באותה התקופה) וזה היה מדהים.

איך לכל הרוחות הוא מכיר את הלהקה הזו ? אני מכיר את החבר'ה האלה ! והוא היה ממש מתרשם מזה. אז בסצינת ה-Black Metal זה די נפוץ לחפש להקות אחרות, להקות חדשות, אבל היום זה אפילו לא מאמץ. הנה להקה מהודו, טייוון, ברזיל, או ארץ-לא-משנה. האם עדיין שמים לב לישראל ? אני חושב שאנחנו עושים עבודה טובה, אבל גם מדינות אחרות עושות עבודה טובה. מכיון שאני יודע עובדתית שאף אחד לא מוכר יותר דיסקים, צריך להוציא זיקוקים מהתחת. להקות שיכלו להופיע בזמנו, יכולות להופיע עד זוב דם היום, וזה כל מה שנשאר להן.

כמו כן – Magor ידועה בתור להקה שמאד תומכת בסצינה המקומית, גם מאחורי הקלעים כאנשים שעובדים עם ישי שוורץ ו-Raven Music ובתור אנשים שהולכים קבוע להופעות, האם אין מקום לתחרותיות בסצינה הישראלית ?

אם אין תחרותיות בסצינה הישראלית ? יש גם יש. לאחרונה ראינו תחרות ברורה בין מפיקים. אבל בין להקות, אני מנחש שכן, אבל שוב, לתחרות הזו יש גבול לאכזריות שהיא יכולה להגיע אליה. אנחנו מדינה קטנה, ואם תזיין מישהו בתחת, תהיה להם הזדמנות לזיין אותך בחזרה, אז אני יכול להתערב איתך שהם ינצלו אותה. אנחנו לא אנגליה או צרפת או גרמניה, מדינות ענקיות שאף אחד לא סופר שם על איזה גופות הוא צריך לדרוך כדי להגיע למעלה. פה כדאי שיהיה לך אכפת מספיק, כי אתה תפגוש אותם שוב.

במועדונים, בפאבים, בהופעות, הם יהיו שם. כי אם הם שווים משהו, הם ימשיכו לעשות את מה שהם עושים, שזה מה שאתה עושה. אז כן לפעמים נפגשים עם אנשים שלא כיף להיפגש איתם, אבל מנסים להיות נחמדים כמה שאנחנו יכולים לכולם, ולתמוך כמה שאפשר בכולם, מה שהיה נדיר בעבר ב-Black Metal הישראלי. פעם הלהקות באו עם גישה שהם זורקות זין על כולם. זה אחלה, זה מאד Black Metal וסבבה לכם, אבל לא לנו. כשניסינו לעבוד עם להקות נוספות, זה היה כמו לירות לעצמך ברגל. אם אתה מתכוון להתנהג כמו נסיך החושך על הבמה, זה סבבה, אבל תשאיר את זה על הבמה. להיות בן זונה לילד בן 16 שחושב שאתה מלך בגלל ההופעה הזו לא יוביל אותך לשום מקום.

מה אתה חושב על הלהקות העולות בישראל ? יש כמה להקות מועדפות ?

כן, מהחדשות אני מאד אוהב את Dim Aura. אני חושב שהם מחזיקים את הליבה של ה-Black Metal בישראל, הם שומרים עליו חי ואני אוהב את זה. הייתי בהופעת ההשקה שלהם, ואני ועוד כמה חבר'ה מאד אהבנו אותם. להקות חדשות אחרות, אתה יודע איך זה. ותק זה חלק מהמהות של לחיות ולגור בישראל. אם אתה בלהקה חדשה, אתה יכול להקים אותה ולראות אותה מתפרקת תוך חודש, אבל ייקח זמן לאנשים להבחין בך אפילו בסצינה שלך בבית. אתה חייב לעשות מספיק הופעות, לעבוד עם מספיק אנשים כדי שיזכרו אותך. להקות באות והולכות כל הזמן.




אז מה התוכנית לפעילות שתבוא אחרי האלבום ?

סיבוב הופעות !

כמה שמות ספציפיים ?

אנחנו מדברים עם Rotting Christ ואני מקווה שזה ילך כמו שצריך. אנחנו מקווים לחמם אותם באירופה, הבעיה היא שהם לא מתכננים להופיע באירופה בזמן הקרוב. מה שאנחנו צריכים לעשות זה או אלחכות שהם יחזרו להופיע באירופה, או לחפש לחמם להקה גדולה יותר. הבעיה היא למצוא להקה בז'אנר שלך, ושהקהל שלהם יאהב אותך. אנחנו מקווים שנעשה את זה, והיעד הוא אירופה, כי אתה יודע, זה פאקין אירופה !

אם מדברים על סיבובי הופעות, Magor ידועה בכך שהיא להקת הופעות אכזרית, מה לדעתך הסוד להופעה חיה טובה ?

אל תעמד במקום. אני חושב שאנשים אוהבים גירוי ויזואלי, כי זה כל מה שנשאר לנו. היום אתה לא יכול לשחרר רק שיר – זה רק גירוי שמיעתי. אתה צריך לזוז, לגרום לזה להיות מעניין. אפילו אם אתה אפל וקודר, אתה חייב לתת הופעה טובה. יש להקות שלא זזות מהר, לא קופצות למעלה ולמטה, אבל המוסיקה שלהן עובדת כמו קסם. זה תיאטרלי, וזה חלק גדול ממני. תגרום לאנשים לזוז.

איפה היית רוצה לראות אתכם באופן תיאורטי בעתיד, בעוד נאמר שנה או שנתיים ?

אני מניח שבעוד שנתיים, מסיימים את האלבום השני שלנו אחרי אין סוף הופעות בחו"ל. להוציא את האלבום לשם, להוציא ממנו את המקסימום שאנחנו יכולים. אולי נעבוד כבר על אלבום שני, בתקווה לשחרר אותו כבר, ואולי מן הסתם גם אפשר לקוות לחוזה תקליטים. אבל גם אם לא, זה סבבה. כל עוד אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים, רק יותר הרבה, יותר גדול ויותר טוב !

מילים אחרונות לקוראים ?

[ לראיון באנגלית ]

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Mr. Bungle - The Raging Wrath of the Easter Bunny Demo

Haken - Virus

AC DC – Power Up

Pangéa - Beasts

Evildead – United States Of Anarchy

Kataklysm– Unconquered
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
אלמנטים של תחכום - ראיון עם Kelly Shaefer מלהקת Atheist

כתבה:
בנות, בנות, בנות - על בנות וכלי נגינה בז'אנר המטאל

ראיון:
חלולים בתקופת משבר - ראיון עם חברי להקת Tomorrows Rain

כתבה:
זוועות מטאל Revisited

כתבה:
פרי ביאושים – על אלבומי הבכורה הפחות מוצלחים של הז'אנר

ראיון:
מחזירים את הסיוט – ראיון עם Matt Asselbergs, גיטריסט להקת Nightmare
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[20/01/2021]
Insomnium live in Tel Aviv
[16/12] אורפנד לנד - לוחם האור חוגג עשור!
[13/03] Samael בהופעה בישראל
[21/03] Sonata Arctica in Israel
[24/04] Dark Funeral בהופעה בישראל !
[19/11] Paradise Lost חוזרת לתל אביב
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::