תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Desert
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

17/07/2014
סימפוניה של גאונות ראיון עם Dave Mustaine
כתב : בן אסטרכן
מרואיין: Dave Mustaine סולן להקת Megadeth

יש סוג מסוים של מוזיקאים שזה מוזר לי מאד לראיין. למה מוזר? כי אלה אנשים שהפנים, הקולות והדעות שלהם, וחוש ההומור העצמי הם כאלה שהכרתי מאז שהייתי ילד, אבל הם מעולם לא שמעו עלי. ראיתי עליהם סרטים דוקומנטריים, שמעתי אותם מביאים דעה מאז שהתחלתי לפתח טעם מוזיקלי משל עצמי, למדתי בעל פה את הטקסטים שלהם – אבל עכשיו, כשאני ממש מדבר איתם, זה מרים את הכול לרמה אחרת לגמרי.

זה מוזר לי, אני יודע איך לנהוג מה לומר ומה לשאול כדי להסתדר איתם, אבל הם כל כך רגילים ללגיונות של אנשים כמוני, שאולי מה שהם רוצים זה לא מישהו שרק מנסה להתחבב או להסתדר איתם.

במיוחד מישהו אגדי כמו דייב מוסטיין, חד כתער, ערום כשועל, מוזיקאי מבריק ובחור נחמד גם, הוא בדיוק האדם שאתה לא יודע איך לפנות אליו, ולכן כשהרמתי טלפון לכריס, המנהל של הלהקה והצגתי את עצמי כבן מאתר מטאליסט, רצו לי 3 דברים בראש: 1. להישמע ניטרלי, לא כמישהו שהוא מעריץ מטורף, חשוב לשמור על דינמיקה יציבה. 2. פאק פאק פאק. 3. התקשרתי 20 דקות מוקדם מידי ולא חיברתי את ההקלטה לראיון, אני אצטרך לכתוב תוך כדי שהוא מדבר.


והנה התוצאה:

מה העניינים דייב?

אני בסדר, בסדר גמור. עושה ראיונות. מה שמך אגב?

(בשלב הזה אני מבין שהייתי כל כך לחוץ שאפילו לא הצגתי את עצמי) Benek Astrachan, תודה! (וכך נמחק הנסיון לא להישמע כמעריץ, תודה ששאלת את שמי אחי!)

ומה המצב איתך?

אני בסדר! אין לנו הרבה זמן אז אני ארוץ עם השאלות – עברה כמעט שנה מאז שיצא האלבום Super Collider, איך אתה מרגיש לגביו כיום? במה היית אומר שהוא התקדמות לעומת Th1rte3n?

אתה יודע, אחרי 14 אלבומים, זה הרבה חומר שאתה יכול לעבור עליו ולהגיד "זה האהוב עלי, זה הכי טוב שעשינו", Super Collider הוא חשוב מאד, כמו שאר האלבומים שלנו – זו תמונה בזמן. שירים רבו ממנו הם בעלי משמעות אישית בשבילי, יש בו דברים קודרים, כמו התייחסות למחלת האלצהיימר שממנה סובלת אמא שלי. הרבה מהמילים בו מתייחסות לנושאים שהם מאד אישיים בשבילי, כאלה שאנשים מבינים אבל גם מעוותים. קח לדוגמא את השיר The Blackest Crow, הייתי חייב לשנות את זה מוזיקלית כי זה היה כבד מאד, אבל הנקודה היא שזה אנשים חשבו שזה עוסק באדם שגוסס, כשזה בעצם עוסק במישהו שנמצא במערכת יחסים. יש שירים רבים באלבום שאנשים לא ממש הבינו, מצד שני – גם אנשים היו מבינים את זה באופן ברור מידי – זה לא היה Megadeth.



אני גם חושב שמוזיקה מאבדת מהמשמעות שלה ככה – כשהיא מונחת על מגש של כסף.

להבין משמעות של שיר זה כמו לנסות לעקוב אחר מישהו בשלג ולדרוך בדיוק באותן טביעות רגלים, זה אף פעם לא יעבוד בדיוק. אני מנסה ולהעביר את זה למעריצים, אבל בהרבה מקרים אתה כותב שירים שיש להם רקע ארוך, זה לא רק דבר אחד אלא מכלול של דברים שבונים את המילים. אני אומר שבזה עוסק השיר – ואנסה להשאיר את זה פשוט, אבל הם יגידו משהו אחר. בגלל המורכבות של השירים לפעמים יש בהם יותר ממה שאני אומר בראיונות או בהודעות לעיתונות.

דוגמא היא האלבום Rust In Peace למשל, קשה להסביר אותו למעריצים בשלמותו – זה או שאתה מבין או שלא.

מה לגבי משמעות השם של Super Collider?

הכוונה היא למאיץ החלקיקים בשוויצריה, בדיוק ראיתי אז איזו כתבה על חלקיק בשם Higs Boson, שהוא החלקיק שממלא את החלל. בתחילה חשבתי על לקרוא לאלבום על שם הכינוי שלו – החלקיק האלוהי, אבל היה לי ברור שכולם יבכו על זה שעשיתי תקליט נוצרי, שזה כמובן שטויות. ואם הייתי משתמש בשם של החלקיק – Higs Boson, אנשים לא יפסיקו לשאול שאלות לגביו. בסופו של דבר ננעלתי על השם הזה – והוא היה שם הרבה לפני שהתחיל כל הרעש לגבי המאיץ בעיתונות, אני בכל מקרה זכרתי שלפני שהתחילו להשתמש במושג Super Collider הכינוי של המכשירים האלה היה Distinigrators.

איך היה לעבוד עם David Draiman על האלבום?

זה היה כיף, אנחנו חברים טובים ומה שהוא עשה היה מעניין מאד מכיוון שיש לנו שני סגנונות כתיבה שונים. הוא הביא משהו חדש לשולחן. הדבר שאני זוכר הכי טוב מלבד השירים עצמם זה שבדיוק היה איזה מערכון על David ועל סגנון השירה שלו האופייני שלו והקולות שהוא עושה, ראינו את זה באולפן, דויד ראה את זה גם ונקרע מצחוק. תוך כדי שהקלטנו את השיר שלנו ביחד הוא עשה את הקולות Scat האלה, שזה המושג שמתאר קולות שלא ממש יוצרים מילים, וזה יצא בדיוק כמו החיקוי של הבחור במערכון – ואז ממש נשפכנו מצחוק. כמובן שגם עשיתי איתו סיבובי הופעות, גם עם Disturbed וגם עם Device, הוא כשרון אדיר, ואני חושב ש Disturbed היא להקה מעולה.

הבנתי שאתם כבר עובדים על אלבום חדש, מה אתה יכול לספר עליו?

האמת שלא הרבה, בכל פעם שאנחנו מתחילים אלבום חדש אנחנו אומרים אותו דבר – הוא יהיה כבד, הוא יהיה טוב בלה בלה. אבל זה תמיד משתנה, כשאתה נכנס לאולפן השירים מתפתחים. זה הליך מוזר, אתה נכנס עם ראש אחד ויוצא משם אחרת לגמרי ממה שתכננת. אז אני מעדיף שלא לומר יותר מידי מראש. אני יכול לומר שאני ממש אוהב את השירים, יש שם שיר אחד שאני עובד עליו שהוא מהיר במיוחד, אמנם אין בו בלסט-ביט אבל הרבה מאד תיפוף בהחלט יש בו, יותר מכל דבר אחר שעשינו כבר הרבה זמן, וזה דבר טוב. יש גם הרבה שיתוף פעולה הפעם, הרבה ריפים שלי אבל גם הרבה של כריס, הרבה שדייב כתב, וזה נראה כמו אלבום שהוא יותר מאמץ של כולם מרק של אדם אחד. אבל בדרך כלל מה שקורה הוא כשאנחנו מתקרבים לסיום הקלטת אלבום – אם להם אין משהו נוסף לתרום אני אשלים את הרוב.



יש לקחים שנלמדו מ Super Collider?

אפשר לומר שהבנתי את הקושי בכתיבת טקסטים ממש אישיים, אם תקח שיר כמו Purple Rain של Prince, הוא דוגמא מושלמת. יש בו סיפור שלם, חיים של דמות מפורטים בו – ולמעריצים פשוט לא איכפת. אתה חייב להבין שברוב השירים האלה הבן אדם היחיד שבאמת מבין אותם זה האומן עצמו, וזה משהו שצריך להיזהר ממנו כאמן. כשאתה כותב שירים אתה לפעמים שוכח שאנשים יקשיבו להם, יוצא שאתה כותב שירים עם מילים לא מובנות ומלודיות ממש מורכבות ואנשים פשוט לא יבינו מה המשמעות מאחריהם. ל Genesis היה שיר בשם Abacab, ובמשך שנים אנשים לא הבינו מה המשמעות של המילה הזאת, המסתורין נפתר כשהם גילו שאלה פשוט האקורדים המקוריים של השיר, ואני איך שזה יצא שאלתי את עצמי: "מי האדיוט שלא הבין את זה?"

אתה מרגיש שהשינויים שעברו עליך השפיעו על מנטילות העבודה שלך? ההורדה של קצב החיים השפיע גם על המוזיקה?

ברור שזה השפיע, אבל אם תשאל חברים שלי אם אני עדיין חסר אחריות הם יאמרו לך שכן.. "צוחק".

זה נראה שאתה מאד מעורב בפוליטיקה אמריקאית ונושא שעלה הרבה בזמן האחרון הוא כל נושא המעקבים באינטרנט, מה אתה חושב על זה?

זה הכול חוזר לג'ורג' אורוול, לא? ב 1984 עם האח הגדול שצופה בך. כשאינטרנט נוצר הוא נועד להעביר מידע מקום אחד לאחר, ואז זה הגיע לאנשים הלא נכונים והפך למרכז לפורנו, סמים, פשע והתקפות סייבר. חבר שלי שהוא סוכן FBI אמר לי שיש כל כך הרבה מרמה און-ליין שאם גונבים ממך פחות מ 10 אלף דולר הם בכלל לא נכנסים לתמונה. תחשוב על הבחור הממוצע שעושה 20,30 אלף דולר בשנה – אם הוא מפסיד 10 אלף דולר שנגנבו ממנו, זה שליש מההכנסה הכוללת שלו – ואז השלטונות אומרים לו "מצטערים, אנחנו עסוקים מידי." זה מסריח.

אמא שלי הייתה יהודיה מגרמניה, עקרת בית, וגדלתי עני מאד, בגלל זה הנושא הוא משהו שמטריד אותי. אתה פשוט רואה חיים של אנשים מתרסקים בגלל דברים כאלה. בארה"ב כל הנושא של הריאלטי הוא ענק, יש לך כל מיני אנשים שמקבלים כסף כדי שאנשים יוכלו לראות אותם מתנהגים כמו אדיוטיים בטלוויזיה, הם מקבלים ערימות של כסף, וחושבים שהם כוכבי על. הם מעלים שטויות לפייסבוק וטויטר שרק אדם שהשתן עלה לו לראש יכול לכתוב דברים בסגנון. יש פה סדרה בשם Housewives Of New Jersey, יש שם מישהי שביצעה ערימה של פשעים, והיא עכשיו נכנסת לכלא, כל החיים שלה חשופים לכולם – זה פשוט מביש.

אני אהבתי לגדול כמו שגדלתי, כשאתה לוחץ למישהו את היד, עומד במילה שלך ומסתכל לאנשים בעיניים, עשית מה שאמרת שתעשה ועמדת במילה שלך. עכשיו אנחנו חיים בחברה שבה כל כך קשה לשרוד. תחשוב על זה, יש לנו הורים שעובדים בשתי משרות, ברור שהם לא יצליחו להיות הורים מעולים כי הם תשושים, והילדים מעבירים את הזמן מול איזה פלייסטיישן – ואחרי זה אנשים מתפלאים מה קורה?

הפוליטיקאים אצלנו, הם מקבלים משכורות והמשכורות האלה הן לכל החיים, אז אתה מתפלא למה אנשים משלמים מיליונים כדי להבחר? בגלל זה אמריקה נמצאת כיום בחוב לאומי של 17 ביליון דולר, ההוצאות הן מטורפות.

מספר האנשים שמועסקים כרגע ע"י המדינה הוא מטורף ויש יותר אנשים על העגלה מאשר כאלו שמושכים אותה, המדינה מתפרקת. כל העולם נופל, אבל אמריקה אמורה להיות מעצמת ענק, ובקצב שדברים קורים כרגע – אנחנו בדרך להתרסקות גדולה.

סוג של Rude Awakening, זה יהיה עצוב לראות את זה קורה.

עדיין יש לי תקווה, אני מקווה שהטבע האנושי ינצח. אתה יכול לומר מה שאתה רוצה על הפוליטיקאים האמריקאים, או על הממשל, או הלוביסטים, אבל אמריקה היא עדיין המדינה היחידה שיש לה חלום. לא רוצה להעליב אבל אין משפט שאומר "אני חיי את החלום הפולני" (שאלה שהגיעה אחרי שדייב שאל אותי מאיפה אני במקור בתחילת הראיון ועניתי לו שמפולין – ב.א), ואין אנשים שאומרים "אני עוזב את אמריקה כדי להצליח בגדול באורוגוואי". אמריקה נוסדה על הרעיון הזה, של חרות, של עבודה קשה.

הבעיה הגדולה היא שכשאתה כותב שירים על נושאים כאלה, הם עלולים לרדוף אותך בהמשך. אצלי זה היה מישהו מהאו"ם שעשה את זה אחרי שהוצאתי את United Abominations, הוא היה חתיכת אדיוט, ואפילו צוטט כאומר "וחוץ מזה אני בכלל מעריץ של Metallica".. זה הרגיש לי כאילו אני בגנון..תנשק לי את התחת. הוא, כן? לא אתה.



זו הפעם החמישית שלכם בישראל, איך זה מרגיש לחזור לפה?

יותר טוב מהפעם הראשונה! בפעם הראשונה די פחדנו, התארחנו במלון הילטון שנפגע מטיל סקאד קצת לפני שהגענו. לנו, כאמריקאים שחשופים לכל התעמולה בטלוויזיה כל דברים כמו עזה, וכל הלוחמה אצלכם – אתה לא מבין שרוב האזורים בטוחים לגמרי למחיה, ויפים מאד. אחד התענוגות שלי הוא לטייל בנמל ביפו, עם כל סירות הדייג הקטנות, לשתות שם קפה של הבוקר, לקנות איזה מאפה באחת המאפיות שם. אני גם מת על האוכל אצלכם, אחד האהובים עלי. אני חושב שאם עוד אנשים היו רואים את המדינה שלכם כמו שאני רואה אותה, בתור מה שהיא באמת ולא רק את האיזורים שמראים בחדשות כל הזמן, הם היו מבינים איזה יופי של מקום זה. זה בדיוק כמו שאם בפעם הראשונה שהיית רואה את אמריקה היית רואה איזו שכונת עוני היית אומר שאמריקה היא חור תחת.

אנשים צריכים לראות יותר מקומות כמו החוף בתל אביב, או הגליל, ילדים משחקים בים המלח, הנוף שאתה רואה כשאתה נוסע מהמרכז לים המלח, אתה רואה בדואים שמנחים את הצאן שלהם, בעיני זה מגניב. אני ממש מת כבר לחזור אליכם, גם המשפחה שלי מתה כבר לנסוע. זה כבר מסורת שבכל פעם שאני נוסע אליכם הם באים איתי, כמובן שיש גם אספקט רוחני לכל זה אבל מבחינתי העיקר הוא לפגוש שוב את התרבות והמנהגים שיש אצלכם.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane

Anaal Nathrakh – A New Kind of Horror

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[09/01/2019]
Arcturus בישראל
[08/11] Prog Invasion 2
[10/11] Progagarin
[15/11] Subterranean Masquerade, Tomorrows Rain & Desert
[18/11] Ne Obliviscaris בישראל
[29/11] פסטישרץ 10
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[20/12] Paradise Lost בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::