תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
PFN
Dillinger
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

02/12/2016
מסכמים 29 שנות אובדן - ראיון עם Aaron Aedy, גיטריסט להקת Paradise Lost
כתב : ישי שוורץ
מרואיינים: Aaron Aedy

פרדייז לוסט שתגיע לארצינו ב 23/2 להופעה במועדון הבארבי היא ללא ספק אחד מהרכבי המטאל האהובים ביותר בישראל אי פעם, הופעות הלהקה בישראל משנת 1992 ועד היום תמיד היו מפוצצות בקהל, תמיד נחרטו בזכרון שנים ארוכות אחר כך ותמיד הביאו עמן ציפיה לפעם הבאה בה יגיע ההרכב הבריטי לתל אביב.

בהופעה הראשונה של פרדייז לוסט בארץ הייתי ילד בן 16, Gothic רק יצא כמעט שנה קודם והלהקה תפסה חזק את קהל המטאל הישראלי, כל מועדוני המטאל ניגנו את האלבום הלוך ושוב, שיר הנושא המדהים וכמובן Eternal הפכו לשירים שאף ערב מטאל בשום מקום בארץ אינו שלם בלעדיהם, מעל אלף עותקים נמכרו מהאלבום הזה בארץ בשנה הראשונה, מספר מטורף ללהקה שרק פרצה החוצה, וזו היתה רק שאלה של זמן עד שהם יגיעו לכאן וזה אכן קרה ומהר מאד ל 3 הופעות, חיפה תל אביב וירושלים שהיו מפוצצות עד אפס מקום.

אצו רצו וטסו להם 25 שנה והיום אני ב"כובע" של המפיק מאחורי אותם פרדייז לוסט והזכרונות מתמלאים ואיתם מגיע סיפוק, שליחות, תחושה שבספר דברי הימים של המטאל בארץ סגרתי מעגל אחרי 25 שנה והטבעתי חותם.

אהרון אדי הוא גיטריסט הלהקה מיומה הראשון לצד גרג מקינטוש, אדי שאחראי על עיצוב הסאונד של פרדייז לוסט הוא דמות מעט פחות מוכרת מהסולן ניק הולמס או מגרג מקינטוש אבל החשיבות שלו בלהקה מכרעת והוא שם מהיום הראשון.


שוחחנו, דיברנו, לקחנו כמעט 30 שנה לתוך שעה וחצי של שיחת טלפון.

התחלתם עם 2 קלטות דמו, Paradise Lost (1988) ו Frozen Illusion (1989), שתיהן הופקו על ידי בחור בשם האמי שאחרי שנה הקים את חברת התקליטים Peaceville Records האגדית, הקלטות הכילו שירים שחלקם מצאו את עצמם באלבום הבכורה Lost Paradise (1990) , איך הייתם בימים ההם?

חבר`ה צעירים, בני 17-18 שמנסים לקחת את המטאל שהם אוהבים ושומעים למקום קצת אחר, חיינו בעיקר על Celtic Frost ואני מתכוון לשלושת האלבומים הראשונים שלהם, ועל Bathory ואני מתכוון בעיקר ל Under The Sign Of a Black Mark שבעיני הוא אחד האלבומים הטובים ביותר, ניסינו לפתח את מה שהלהקות האלו עשו למקום שהוא יותר אנחנו.

הקשבתי אתמול להקלטות האלו ששוחררו מחדש לפני כמה שנים על גבי דיסק רשמי, מדהים כמה בדיעבד הם שינו את כל מה שאני ועוד מאות אלפי אנשים בעולם מכירים לגבי מטאל ואיך הוא נשמע.

באותה תקופה לא היתה תכנית אב להיות להקה גדולה, פשוט ניסינו לעשות את מה שאנחנו אוהבים, אולי בגלל זה זה נשמע כל כך ייצרי ועשה אפקט.



רוב השירים מצאו את מקומם באלבום הבכורה Lost Paradise שיצא שנה לאחר מכן, אלבום שנחשב לטוב מאד ומצליח אבל לא עשה רעש ענק באנדרגראונד לעומת Gothic נניח.

אני לא חושב שזה נכון להסתכל על זה בצורה הזו, אני רואה את זה אחרת: כשאתה מקשיב לקלטות הדמו ואז לאותם שירים ב Lost Paradise אז השדרוג הוא עצום בכל פרמטר, הקפיצה נעשתה מרמה של להקת דמואים טובה ללהקה עם אלבום בכורה טוב ומרשים, נכון שהאלבום הבא הצליח יותר אבל על אותו משקל גם Icon הצליח יותר מ Shades Of God, אני רואה את זה ברמה המוזיקלית האומנותית ובמובן הזה אלבום הבכורה היה שדרוג אדיר והצלחה בלי ספק.

ואז הגיע Gothic שספרים לא יכולים להביע כמה אני חייב לאלבום הזה, מהצד שלי לקחתם את המטאל צעד קדימה, כשהוא יצא היינו בהלם, זה חיבר בפעם הראשונה בין עולם המטאל ללהקות שאהבנו כמו Sisters Of Mercy ויצר סוג מיוחד של מטאל שלא היה קיים עד אז, מעבר לזה השירים היו מצויינים, נצחיים, Gothic, Eternal, Dead Emotion, Falling Forever ושירים כמו Shattered או Rapture... אין לי מה להוסיף מעבר לזה שזה תקליט ששמעתי אלפי פעמים בחיי, ואני שם אותו בראש של רשימת הזהב של אלבומי המטאל בכל הזמנים בעיני, הוא גידל דור שלם של אנשים שבגילי שהתחילו להתעסק במוזיקה וליצור מוזיקה, אני מנגן היום ב 2016 בלהקה בשם Tomorrow's Rain ואני מושפע עדיין מהאלבום הזה בענק, 25 שנה לאחר צאתו הוא מרגש אותי כאילו יצא אתמול

אני יודע שיש דור שלם של מוזיקאים ואנשים בגיל שלך (40) שעבורם התקליט הזה היה ויהיה תמיד סוג של מורה דרך בכל מובן, שמעתי את זה יותר ויותר עם השנים, בלי ספק שהיה כאן שדרוג עצום מ Lost Paradise ונכנסו הרבה אלמנטים שביגרו את המוזיקה שלנו ולא היו קיימים עד אז, כולנו מאד קשורים לאלבום הזה.

בשנה האחרונה עשינו סדרת הופעות מצומצמת בה ניגנו את כל האלבום ברצף וזה היה משהו שלא נעשה מעולם עד אז, חוויה מדהימה גם לנו כלהקה וגם למי שהיה שם ועבר איתנו מסע בזמן 25 שנה לאחור.

אני חושב שהמונח קשורים מתאר את זה נהדר, זה ממש מריץ לי במוח ימי חורף מ 1991 כשהייתי בן 15, ערבי מטאל במועדונים של פעם כשהאלבום הזה ברקע, תראה את הביצוע של Orphaned Land ל Mercy שלכם: היה חשוב להם להכניס לתוך השיר 2 בתים של טקסט מהשיר Gothic והביצוע יצא כשהייתם בתקופה הרבה יותר מלודית בסוף שנות התשעים, למה היה להם חשוב? כי באותם ערבי מטאל של 1991 הם היו איתי בני 15 ויד ביד דפקנו ראש לשירים האלו והרגשנו שזה הדבר הכי מיוחד שיוצא במטאל, שזה הפך לנו את החיים, הייתם ענקיים בישראל בתקופה הזו, על ההתחלה כמעט.

ישראל חיבקה אותנו מהרגע הראשון אפשר לומר, Gothic עשה הד עצום אצלכם, קיבלנו מאות מכתבים מישראל, התחלנו להבין שקורה אצלכם משהו מאד טוב עם פרדייז לוסט, שנה אחר כך כבר הגענו להופיע אצלכם 3 הופעות. חייב לציין שהביצוע של אורפנד לנד היה מדהים ואהבנו אותו מאד, הם הופיעו איתנו כלהקה פותחת בסיבוב הופעות לפני כמה שנים והם להקה נהדרת ואחלה אנשים.

מה אתה זוכר מההופעות הראשונות בארץ ב 1992?

הכל ישי, את התאריכים המדוייקים, את הערים עצמן חיפה תל אביב וירושלים, את הקהל המעולה שפיצץ את המועדונים, היה חשמל באוויר, היינו בהלם במובן החיובי מכמות האהבה שקיבלנו, אני זוכר טיולים בחיפה בגן הבהאים עם צוות ההפקה, אוכל מצויין, יחס מעולה, וההופעה בתל אביב במועדון רוקסן שהיה מרכז המוזיקה בישראל אז, טיול לירושלים, זוכר אותנו מטיילים וניק הולמס בלי חולצה מסייר בכנסיית הקבר ובמקומות הקדושים, מטיילים על החומות ובעיר העתיקה וכמובן מופיעים שם, 3 ההופעות האלו היו חויה מדהימה והמפגש הראשוני אתכם הקהל בישראל הסתבר כהתחלה של סיפור אהבה ארוך שנמשך עד היום, לא סתם בחרנו לסיים את סיבוב ההופעות הזה בתל אביב.



Shades Of God היה המשך טבעי ל Gothic אבל שוב, כמו תמיד איתגרתם את הקהל ולקחתם צעד קדימה כש As I Die יוצא כסינגל לפני האלבום ולמעשה כלל לא היה קיים במהדורה הראשונה של האלבום ועקב ההצלחה הענקית שלו צורף למהדורות הבאות כשיר המסיים.

ב Shades Of God לקחנו הרבה נגיעות מ Black Sabbath ונתנו להם ביטוי במוזיקה שלנו, מצד שני היו שם שני שירים מהירים שהפכו מיד ללהיטים ואני מדבר על Mortal Watch The Day וכמובן Pity The Sadness, ההצלחה העצומה של As I Die היתה משהו שלא צפינו, כלומר ידענו שזה שיר ממש טוב אבל לא ידענו איך הקהל יקבל אותו כי הוא שונה משאר שירי האלבום ולכן שוחרר בהתחלה בנפרד כסינגל, מה שהסתבר מהר מאד זה שהשיר הזה מביא לנו המון קהל חדש שמתחיל להתעניין בחומר הכבד יותר שלנו והסינגל פשוט נחטף מהמדפים, השיר צורף מיידית לאלבום כשיר מסיים והוצאנו לו קליפ שרק הטיס אותו עוד יותר למעלה.

זה שיר שבישראל באותה שנה הצליח כמו הלהיטים של מטאליקה, הוא הושמע ונוגן והיה מוכר ברמות של Master Of Puppets, כל מי שרק נכנס לשמוע מטאל הכיר את As I Die וכל השמעה שלו באירוע או מסיבת מטאל פשוט העיפה את המקום באוויר, אני זוכר ערבי מטאל שניגנו אותו פעמיים בערב בכוונה...

אני חושב ש Shades Of God היה קפיצה מ Gothic כמו ש Gothic היה קפיצה מ Lost Paradise, גם הפקתית הסאונד שלנו הלך והשתפר, גם השירים, Pity The Sadness למשל שגם מאד הצליח, היה שדרוג בהרבה מובנים, וזה יצר קרקע שאיפשרה לנו ליצור במשך כמעט שנה את Icon שהיה שדרוג אפילו גדול יותר, אולי המשמעותי ביותר.

בסוף 1993 חזרתם לישראל עם Icon וכבר הייתם להקה אחרת בהרבה מובנים... בוא תתאר לי בעצמך מה הלך שם כי הריאיון הוא אתך למרות שהייתי חלק מצוות ההפקה ותקלטתי שם ואין שם פרט שלא חקוק לי בראש.

הדבר היפה הוא שגם לי, אני זוכר משם הכל וזה אומר המון לגבי ההופעה הזו ושוב לגבי ישראל, אני חושב שהדבר הראשון שקרה וראינו החל מ As I Die והלאה לתוך Icon זה שנוצרו לנו למעשה מעריצות, עד אז היינו להקה שאנשים מעריכים, שאנשים דופקים ראש עם השירים שלה, פתאום אתה מופיע ובשורה הראשונה יש 100 מעריצות מתחת לניק ולגרג שצורחות בהיסטריה, זה הביך אותנו, אנחנו לא כיוונו למקום הזה ולא שידרנו את זה אף פעם, היה מוזר לראות את זה, מחמיא בוודאי אבל מוזר, הגענו אחרי Icon שהיה אלבום מאד חשוב לנו כי היה אלבום שאיתגר את הקהל בצורה שעד אז לא אתגרנו, היו מגזינים שכתבו אז שאנחנו בדרך להיות מטאליקה הבאים וזו היתה התחושה של המון אנשים בתעשייה, אנשים שדחפו ורצו שזה יקרה כי צמחו וגדלו איתנו, התקליט הזה היה גם מעבר לחברת תקליטים גדולה Music For Nations והכל הפך ליותר גדול ומקצועי, Embers Fire ו True Belief שיצאו כסינגלים וקליפים נטחנו ב MTV והצליחו מאד, היתה תחושה באוויר ש Icon מתקבל בחום על ידי המון קהל חדש.



לגבי ישראל אני אתחיל במה שאני זוכר עוד לפני ההופעה, אני זוכר עשרות אנשים מחכים לנו בשדה התעופה ואני זוכר מפגש החתמות על אלבומים שנערך בחנות בשם דיסק סנטר בתל אביב, לחנות הזו הגיעו בערך 600 או 700 מעריצים שזה פי 4 מהכמות של האנשים שניתן להכניס לחנות, המפיק החביא אותנו בתוך החנות בחלק הפנימי ו 600 איש באמצע הקניון הכי גדול בתל אביב עומדים מחוץ לחנות עם תקליטים ודיסקים שלנו ביד וצועקים "פ-ר-דייז.. פ-ר-דייז" בקריאות קצובות, הלחץ היה עצום ואחרי כמה דקות הויטרינה של החנות, חלון הזכוכית פשוט התרסק ונשבר כשהוא פוצע את מנהל החנות ומכניס לו רסיסי זכוכית ליד, הנהלת הקניון שלחה מאבטחים שניקו את הזכוכיות, מנהל החנות נסע לחדר המיטון לתפור את הפצע וההפקה הכניסה את המעריצים אחד אחד לקבל חתימה למרות הכל, נשארנו שם ונתנו לקהל את האהבה חזרה, עד היום אני מצטער שאף אחד לא הסריט את זה אלא יש רק צילומי סטילס, זה היה מטורף, הבנתי שיצאה גם כתבה גדוולה אצלכם באיזה עתון על המקרה הזה דאז, בכלל אני אשמח אם צערוך לי צילומים של כל מה שהיה אז ותשלח לי, אני אוסף הכל.

בשמחה, אכין לך קלסר של צילומים אבל תמשיך אני מקשיב..

הגענו להופעה והמועדון מפורק, מה זה מפורק לדעתי היו שם 400 איש יותר ממה שהיה אפשר.., עד היום לא ברור כמה כרטיסים נמכרו שם, לדעתי 1200-1300 בטוח, הופעה בלתי נשכחת, באמת, ניגנו המון שירים מ Icon וכמובן את החומר מהאלבומים הקודמים, קהל היה בטירוף, אתה זוכר, תיקלטת שם, אני זוכר היסטריה ברמה שלא הכרנו עד אז, זו לא היתה אהבה של קהל זו היתה היסטריה, מטורף, שוב עשינו את הטיולים לירושלים אבל הפעם היינו זמן יותר קצר כי היתה הופעה אחת והיינו חייבים להמשיך בסיבוב ההופעות.

שנה וחצי אחר כך אתם שוב בישראל והפעם במקום יותר גדול (האנגר 11) ועם אלבום שעלה בהצלחתו על כל מה שהוצאתם עד אז: Draconian Times.

כן.., הגענו למלון והיו מגבות עם השם של כל אחד מאיתנו רקום על המגבת, עד לשם זה הגיע.., המקום היה כבר מקום של 2500 איש שהיה מלא, הפקה עוד יותר גדולה וכמו שאמרת, Draconian Times שהיה האלבום הכי מצליח שלנו, שירים כמו Forever Failure ו The Last Time שלוו בקליפים הכי טובים שהיו לנו עד אז ושודרו בלי הפסקה, אני זוכר ש The Last Time נכנס לפריים טיים ב MTV שהיתה אז בשיא ההצלחה שלה בכל העולם וזה אומר שהשיר נכנס לכל תוכניות הבוקר והיום וראית אותו כמו כל שיר רוק ופופ מצליח אחר שיצא אז, הוא התקבל בחיבוק ענק וממש כמו As I Die דאז הביא המון קהל חדש ללהקה.

לפני כמה שנים חגגתם לאלבום הזה 20 שנה עם אלבום הופעה בו הוא מבוצע במלואו ו DVD חדש.

כן וזה היה סופר מרגש, חוץ מזה שעד אותה נקודה לא היה לנו אלבום הופעה אז זה היה בהחלט מענה הולם.

אהרון אתה בלהקה מהיום הראשון, אתה אחראי לסאונד של הלהקה לא פחות מגרג מקינטוש ועדיין אני מרגיש שאתה מקבל פחות הערכה ממה שבאמת מגיעה לך אתה בגדול מסכים איתי?

תראה, אתה מכיר אותי, אני בנאדם של עבודה, בנאדם צנוע שבא לשרת את המוזיקה וזה מה שמעניין אותי, מעולם לא הרגשתי מקופח או משהו בסגנון הזה, אני מצליח להתבטא מעולה בתוך הלהקה וזו הסיבה שמעולם לא הרגשתי צורך לפרוייקט צד או חומר עם הרכב אחר כדי להביע צדדים ביצירה שלי, אני מצליח להכניס בפרדייז לוסט את מה שאני רוצה מבחינה אומנותית מהיום הראשון וזה בהחלט ממלא אותי, זו הסיבה שאני עושה מוזיקה.



אם כבר מדברים על פרוייקטי צד אתה חושב שליצירה של ניק הולמס ב Bloodbath ושל גרג מקינטוש ב Vallenfyre יש השפעה על איך שפרדייז לוסט נשמעת כיום? כלומר הכבדות והחזרה לסגנון בגראולינג בשירה.

ב Bloodbath הלהקה היתה קיימת לפני ניק והוציאה 2 אלבומים והוא נקרא לדגל רק באלבום השלישי אבל Vallenfyre זו בהחלט להקה שגרג יוצר בה את כל החומר וההתעסקות של שניהם בחומרים כאלו וברור שבשירה כזו (גם גרג כסולן ב Vallenfyre) הכניסה לפרדייז לוסט את האווירה והרצון לנגן שוב חומר כבד ומלא אווירה, אני חושב ש Beneath Broken Earth הוא אחד השירים הכי טובים שכתבנו כלהקה, לא רק מתוך האלבום האחרון אלא בכלל, היה לכולנו חיוך ענק על הפנים כשניגנו אותו לראשונה.

אז אתה בטוח יכול לדמיין את החיוך שלנו כקהל כששמענו אותו לראשונה.... אנשים קפצו מאושר לשמוע אתכם ככה ובעיקר את ניק.

כן הוא בהחלט נתן שם ביצוע יוצא דופן, השיר הזה קבוע בסט ליסט שלנו מאז.

אני חייב להוסיף ולומר שזו מגמה הדרגתית שהחלה באלבום In Requiem ותפסה כיוון מאד ברור ב Tragic Idol האלבום הלפני אחרון שלנו, אפשר לשמוע שבהרבה מובנים Tragic Idol היה האלבום שגרם ל The Plague Within לקרות ולהשמע כמו שהוא נשמע, זה אלבום שאני מאד אוהב.

קראתי כתבה אתך באיזה מגזין מטאל ברשת בה אתה כותב על 11 השירים הכי טובים של פרדייז לוסט, בחירות מעניינות יש לך שם, הייתי אומר שיש מתוך ה 11 שלך 4 שהייתי שם בעצמי בטופ 11, מעניין שלכל אחד יש את ה "פרדייז" שלו במהלך השנים, אבל מעניין אותי המיקום הגבוה שנתת שם ל Faith Divide Us, Death Unite Us, שיר נהדר גם לדעתי שמציג אלבום שבעיני פחות קיבל חשיפה וחבל.

גם אני מאד אוהב את השיר והאלבום הזה, עוד יגלו אותו אני בטוח, השיר עצמו אדיר בעיני, גם הבתים האקוסטים וגם הפזמון עם הגראולינג הכבד שהוא ממש חזרה לעבר, חבל לי שאנחנו לא מנגנים את השיר הזה כבר בהופעות כמעט אבל יש לך שעתיים על הבמה ואתה צריך להכניס 25 שנות קריירה פנימה אז מן הסתם אי אפשר להכניס את הכל אבל אנחנו תמיד משתדלים לשלב שירים מכל התקופות ולתת מיצג הכי טוב שאנחנו יכולים בהופעות, שמת לב איך הקהל אצלכם הגיב בהופעה האחרונה לשירים מ The Plague Within?

כן, באותה התלהבות ואהבה כמו ללהיטים הגדולים שלכם, זה מדהים

ההופעה האחרונה בישראל היתה אחת הטובות שהיו לנו בעיני, ידענו שיהיה טוב כי תמיד טוב אצלכם אבל בחיי שלא ציפינו שזה מה שיהיה, קיבלנו אהבה ענקית מהקהל והשירים החדשים גרמו להתלהבות ממש כמו הישנים המוכרים, זה אדיר ללהקה ותיקה כמונו שהאלבום החדש שלה מצליח לקבל כזה פידבק אדיר מהקהל שאוהב, מכיר ושר את המילים של השירים החדשים, היינו ממש בהלם ממה שהלך שם, מאד אסירי תודה ומעריכים את זה, אנחנו מחכים בטירוף לחזור ולנגן אצלכם בפברואר, איך שקיבלנו את ההצעה הסכמנו, כי היה כל כך טוב בפעם הקודמת, בואו נעשה את זה אפילו יותר טוב בפברואר..



11 השירים הכי טובים של Paradise Lost לדעת גיטריסט הלהקה Aaron Aedy:

True Belief (Icon)
One Second (One Second)
Tragic Idol (Tragic Idol)
Beneath Broken Earth (The Plague Within)
Say Just Words (One Second)
Gone (Mouth Single)
Faith Divide Us, Death Unite Us (Faith Divide Us, Death Unite Us)
The Enemy (In Requiem)
Over The Madness (Paradise Lost)
Forever Failure (Draconian Times)
World Pretending (Believe In Nothing)

11 השירים הכי טובים של Paradise Lost לדעת ישי שוורץ:

Gothic (Gothic)
Eternal (Gothic)
Pity The Sadness (Shades Of God)
As I Die (Shades Of God)
True Belief (Icon)
Embers Fire (Icon)
Forever Failure (Draconian Times)
Beneath Broken Earth (The Plague Within)
One Second (One Second)
Yearn For Change (Draconian Times)
Your Hand In Mine (Shades Of God)


לרכישת כרטיסים

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Iced Earth – Incorruptible

Erez FB - Lady of My Nightmare

Puta Volcano - Harmony of Spheres

The Ruins of Beverast – Exuvia

Dumal - The Lesser God

Dezperados - Call Of The Wild
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:האלבומים האהובים על Trevor Strnad מ The Black Dahlia Murder

סקירת הופעה:
שנה לאלבום הבכורה של Sinnery

סקירת הופעה:
Abbath ו Amon Amarth בבואנוס אייריס

סקירת הופעה:
Tarja בישראל

ראיון:
ראיון עם טרבור סטרנד, סולן להקת Black Dahlia Murder

כתבה:
עשרה שירים שהכרתם או שלא הכרתם מ-1987
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/07/2017]
Scardust בהופעת השקה חגיגית
[28/06] Blind Guardian בישראל
[29/06] The Black Dahlia Murder בישראל
[06/07] Cult Of Fire בישראל
[08/07] Brutal Cock & Caturix בעשן הזמן
[13/07] Panic! At The Keoss
[18/07] Sanctuary בישראל
[22/07] Magen
[31/08] מחווה לSystem Of A Down
[18/09] Fast Forward Night
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::