תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Desert
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

30/07/2005
Glam Metal בועט בתל-אביב
מאת: אופיר
מרואיינים: ישי שוורץ, גיא בן זמרה

סגנון הגלאם מטאל נחשב בעיני רבים למשהו שכבר פג תוקפו איי שם בסוף שנות ה-80, עוד שבכלל קראו לו "הארד רוק" או "הבי מטאל" לכל דבר. אך אם זה היה נכון איך ניתן להסביר שלהקות כמו מוטלי קרו, סינדרלה ורבות אחרות עדיין ממלאות איצטדיונים ענקיים באלפי אנשים? איך ניתן להסביר שעם סגנון "הגלאם" - שמתייחס בכלל למראה הלהקות - הן מוכרות יותר אלבומים מכל להקת מטאל אחרת? אז מה אם הם שמים איפור, גם אימורטל וקריידל עשו את זה (ועוד הרבה לאחר מכן).

מי שלא אוהב את סגנון הרוק'אנ'רול, כנראה לא יקלוט את זה אף פעם, אבל מי שזה נמצא בדם שלו, זה ישאר בו לתמיד. שניים מאותם אנשים שגלאם מטאל שינה חייהם, הם ישי שוורץ וגיא בן זמרה, אשר ביום חמישי הקרוב (ה-4.8 במועדון Shabeen ברחוב אלנבי 16 ת"א, ליד מגדל האופרה והטיילת - משעה 21:00) מארגנים לראשונה ערב גלאם מטאל לכל דבר. תקלוט עד אור הבוקר ועוד הרבה הפתעות אחרות לרגל חגיגות 4 שנים לקהילת הגלאם מטאל המשגשגת. לפני ההכנות האחרונות, תפסנו את השניים לשיחה על כל מה שבועט בתחת ולא מפחד לעשות את זה.


שלום לכם, אנא הציגו את עצמכם ואת הקשר שלכם לסגנון הגלאם מטאל ולערב שיתקיים ביום חמישי הקרוב.

ישי: שמי ישי שוורץ, בן 29, בעל חברת התקליטים Raven Music וחנות הרוק הכבד ברשת RavenMetal.com, גדלתי על Hard Rock ועל גלאם מכתה ד' בבית הספר ועד היום. גיא מפורום הגלאם באינטרנט פנה אלי עם היוזמה של הערב לרגל 4 שנים שהוא מנהל קהילת גלאם ברשת והסכמתי בשמחה לעזור ולתקלט בכייף.
גיא: אני גיא בן זמרה, בן 28 מאשדוד, מנהל פורום גלאם מטאל, מחובר למוסיקה מגיל מצוות.


ראשית, מהו האלבום ש-"הכניס" אתכם לגלאם ומה הסיפור מאחוריו? מה גרם לכם להיכנס לגלאם מלכתחילה?

ישי: Motley Crue - Theater Of Pain
אלבום משנת 1984, קניתי אותו כשהייתי בן 10 בערך ומיד עפתי אחורה רק מאיך שהם נראו על העטיפה... האלבום הזה בהחלט שינה את חיי וחשף אותי למה שהתפתח אחרכך למטאל. כמו שכתבתי בעבר: "Theater Of Pain היה מסע ההתבגרות שלי בצורה הראשונית והבתולית ביותר, אין פלא שאת חלקה העליון של יד ימין שלי מעטרת לה עטיפת האלבום, ללא שמץ סקפטיות או אי ודאות, 2 המסכות משכו אותי פנימה לתאטרון הכאב של ארבעה בחורים שידעו להפיק זהב מתוך זוהמת החיים. ניקי סיקס, טומי לי, מיק מארס ווינס ניל, האחרון ניסה ללא הצלחה, ליישר קו עם הצד החיובי של החיים לאחר הטרגדיה הנוראה אותה עבר והעונש אותו נשא כצלקת עד, "האלבום הזה מוקדש ל Nicholas "Razzle" Dingley ולכל הצעירים והצעירים בלב, כשאתם שותים – אל תקחו את ההגה לידיים, תחיו ולמדו עצמכם, על מנת שנוכל לתת בראש עוד הרבה שנים של רוק, אוהבים אתכם" כתבה הלהקה בסוף האלבום." - זה שינה לי את החיים.

גיא: Hanoi Rocks - Back To Mysteries City
זה היה בגיל 11, שמעתי את זה לראשונה בטלויזיה - היו משדרים הרבה הארד רוק, זה היה הכיוון, זה עשה לי המון טוב על הנשמה, סוף סוף שמעתי משהו שהוא אמיתי, מלודי ומאד כיף ומהנה לשמיעה ומלא ברוק אנד רול איכותי. המוסיקה והאנרגיה היו הדבר העיקרי ולא בהכרח הלוק והמראה, זה היה ועודו אלבום קלאסי של פול טיים רוק אנד רול.


בתקופת שנות השמונים, כשהגלאם שלט במצעדי הפופ, הסגנון היה מעין שער למטאל, על כל סוגיו. מה קורה בימינו?

ישי: חלק נכבד מלהקות שנות השמונים האלו עדיין קיים ובועט, נכנסו להקות אחרות וחדשות בעיקר מאזור שבדיה ונורבגיה, שאפילו שלחו השנה להקת גלאם לארויזיון. הלהקות הישנות ממשיכות לבעוט בראש, הסיבוב החדש של Motley Crue מוכר 20-25 אלף כרטיס להופעה כך שבהחלט יש המון קהל בכל העולם. לא הייתי לוקח את הסגנון בהכרך כשער למטאל, אמנם כך זה היה במקרה שלי אבל קח בחשבון שמ-10 מיליון איש ששמעו Skid Row בעולם עברו אולי 2 מיליון לשמוע Slayer והרבה נשארו בסטייל המלודי יותר וברוק ולאו דוקא הלכו למטאל. יש הרבה אנשים ששומעים את הסגנון הזה אבל זה הדבר הכי כבד שהם שומעים, כמו שנניח אצל הקורא הממוצע של מטאליסט Marduk זה הקיצוני ו-Firehouse זה הצד הרך אז יש המון קהל שאצלו Motley Crue זה הקיצוני ובריאן אדאמס זה הצד הרך.


מה בעצם מעלה עניין בסגנון עכשיו?

ישי וגיא: המון חזרה לפעילות של להקות ענק, כולן פעילות כיום ונשמעות מצויין. יש סיבובי הופעות ענקיים בארה"ב של Cinderella, Ratt, Quit Riot ו-Firehouse שממלאים אולמות ונהנים מתמיכה פירסומית של MTV ששוב מגלה המון עניין בסטייל. אפשר בהחלט לומר שהאיחוד של Motley Crue שהחל לפני שנה ועדיין בועט בתחת הוא סיבה עיקרית ומאד ראשית לחזרה של הסגנון, להקות מוציאות אלבומים חדשים, DVD חדשים, אפילו Europe ו-Poison מצליחות היום לפוצץ שוב בהופעות.


מי לדעתכם הלהקות המשפיעות ביותר בז'אנר בעבר? ובהווה?

ישי וגיא: אותן להקות בעבר ובהווה: Motley Crue, Ratt, Hanoi Rocks, Poison, WASP, Twisted Sister, Alice Cooper, Skid Row, Cinderella.


מי לדעתכם יעצב את הסגנון בעתיד?

ישי: שאלה טובה, אני עדיין מחכה לשמוע איך יהיו המוטלי והסקיד רו של האלפיים...
גיא: יש הרבה להקות בשבדיה כגון Loud And Nasty שנשמעות עם המון פוטנציאל להצלחה בעולם, הן עדיין נאמנות גם למוסיקה וגם למראה.


כיצד אתם רואים את הרלוונטיות של סגנון הגלאם לתקופתינו והאם יש קשר ישיר ל-"קאמבקים" הרבים של להקות הגלאם בארבע שנים האחרונות? (אלבומים חדשים, הופעות איחוד וכו')

ישי וגיא: אם לנגן EBM שזה דפש מוד עם טראנס זה רלוונטי, ואם להקה כמו Flower Kings שנשמעת כמו לפני 35 שנה מצליחה היום ונחשבת רלוונטית אז גם לעשות הארד רוק זה רלוונטי, סה"כ זה רוק אנד רול וזה אף פעם לא ימות, קח את כל הגדולים, את Alice Cooper, AC/DC, Motley Crue, Van Halen, Scorpions זה אמנים שמעל 25 שנה בתחום, זה לא איזה אופנת Gore או House חולפת.


האם הגלאם הוא סגנון שיכול למכור את עצמו דרך המוסיקה\מילים לבד או שהשואו\תדמית היא חלק בלתי נפרד מזה?

ישי וגיא: יכול למכור בהחלט גם מוסיקלית, אבל רגע.. Immortal, Dimmu Borgir, Exhumed, Cradle יכולים למכור אותה כמות עם תדמית של פקידי בנק ושיער קצר? ברור שלא, האם Eminem יכול למכור אותה כמות עם תדמית של ילד טוב? שלילי... זה מיוזיק ביזנס והדרך בה אתה מציג את עצמך משפיעה גם על המכירות, כמובן שאתה צריך להיות גם טוב מאד, היו מיליון להקות גלאם והארד רוק, כמה הצליחו? גם התדמית הכי ססגונית לא תעזור לך אם הלהקה שלך גרועה.



ישי שוורץ וניקי סיקס (בסיסט מוטלי קרו)


יש כאלה ששומעים את המילים "גלאם מטאל" ועולות להם להקות כמו מוטלי קרו, פויזון, סינדרלה או הנוי רוקס, אבל יש כאלה שחושבים בכלל על Ratt, John Norton, Victory ו-Fate. מה עולה לכם כשאתם שומעים את המושג?

ישי: Ratt ו-Motley זה לא רק מאותו אזור, זה גם היה פעם מאותה דירה... שלא לדבר מאותו מזרק... בהתייחס לשאר הלהקות, אני חושב שהדוגמא הראשונה הרבה יותר ממחישה, ההרכבים האירופאים היו הרבה יותר סולידים מכל בחינה, הרעש הגיע מארה"ב ובעיקר מאזור ה-Sunset Strip בלוס אנג`לס.


איך הייתם מגדירים את קהל הגלאם בארץ?

ישי: הביטוי "גלאם" די לא אהוב עלי, הרי הכוונה היא לצורת לבוש ולא לסגנון מוסיקלי, הייתי מעדיף לקרוא לילד בשמו: Hard Rock שזה בעצם תאור מוסיקלי, הרי לפי הסטנדרט של לבוש אז אביב גפן זה גלאם ודימו בורגיר זה אחושרמוטה גלאם...
גיא: אפילו להקות פאנק כמו ה-New York Dolls הוגדרו כגלאם מבחינת המראה כשהמוסיקה היתה משהו אחר, זה פותח משם לדבר שנקרא Glam Sleaze שזה הרבה יותר מיני ומלוכלך, הרכבים כמו Dangerous Toys, Hanoi Rocks ועוד.
ישי: גלאם זה סטייל של לבוש ומראה שחלק מלהקות ההארד רוק היו מסגלות לעצמן בשלב כזה או אחר של הקריירה.

ולגבי השאלה...

ישי: יש בארץ עשרות אלפי אנשים ששומעים Bon Jovi ו-Guns And Roses והמטרה שלנו היא לפתוח להם את הראש ללהקות אחרות ולא פחות טובות בתחום, אם בארה"ב כל ילד בן 14 מדלקם Guns באותה נשימה שהוא מדקלם Motley אז גם בארץ צריך להביא את הבשורה ולתת לאנשים בעיטה של רוק אנד רול ישר בתחת.


איך בכלל הגיע הגלאם לארץ? מי? למה? איפה? רגעי שיא ושפל?

ישי: ה-Hard Rock (תרשה לי..) היה קיים פה מאז ומתמיד ותמיד זכה להצלחת ענק. בשנות השבעים היו שומעים כאן להקות ואף היו מתרגמים את שמותיהם לעברית ("השבת השחורה" "סגול כהה" ואפילו "רובים ושושנים") וזכורה הופעה של Hanoi Rocks בארץ ב-1983 שבלילה של ההופעה זרק הסולן מכשיר טלויזיה מקומה 12 במלון דן בת"א והיא נחתה על מונית, הביאו משטרה ומצאו את כל הלהקה שיכורה ומסוממת בחדר הרוס לחלוטין... באשר לימים אלו, אנחנו בהחלט מקווים לתת כמו שאמרתי בעיטה בתחת גם לקהל ששומע היהודים ורוצה משהו כבד ובועט עם חוצפה ונוטף סקס וזוהר וגם לקהל המטאליסטים שחושב ש-WASP לקחו לקריידל את האיפור... או בקיצור, השיא עוד יגיע והעסק רק מתחמם, אני רואה אנשים שמזמינים יחד דיסקים של Motley Crue עם Mayhem ו-Testament באותו משלוח, זה אומר שאנחנו עושים דבר נכון ושזה מדבר לאנשים.


ישי, החברה שלך - Raven Music, מתעסקת עם הרבה מחובבי הז'אנר. מה אתה אומר על הטעם של הישראלים בגלאם?

עם הזמן אנשים יכירו עוד ועוד דברים, יש הרבה חובבי Whitesnake שלא מכירים כלום מעבר לזה ואני שמח שהחברה והאתר שלנו הם כלי מאד נגיש עבורם להחשף ללהקות ולהכיר וגם לרכוש את מה שהם אוהבים.


על פי הרזומה שלך, אתה מזוהה בעיקר עם להקות קיצוניות, מה העניין שלך לקדם את הגלאם?

אמנם אני מאד אוהב מטאל קיצוני וגם מתעסק בזה הן כיוצר והן כפרנסה, אבל השורשים שלי באו מהלהקות עליהן אנו מדברים כעת, זה משהו שתמיד שמעתי ותמיד אשמע, מבחינתי הכל קביל מ-Cinderella ועד Marduk עם כל מה שביניהם על הסקאלה.

אז למה בעצם לא עשית הרכב הארד רוק בשלב כזה או אחר?

כי לא היו לי יכולות ווקאליות לשיר ככה.



גיא בן זמרה - מנהל פורום גלאם


גיא, ספר קצת על הפורום שבניהולך ועל האנשים שכותבים בו.

הפורום קיים כבר ארבע שנים, בהתחלה לא היו הרבה אנשים, הרבה לא ידעו על מה מדובר ואיך לאכול את העסק הזה. באזור 2003 התחילה לעלות אט אט כמות הכניסות והצטרפו עוד ועוד חברים חדשים שחשפו זה את זה למוסיקה וללהקות חדשות וישנות כאחד, גם אני כמנהל פורום מנסה כמובן להמליץ לאנשים על להקות שאני אוהב.


לדעתך, יש לפורום גלאם מטאל ערך או תועלת חוץ מסתם להעביר את הזמן דרך האינטרנט?

בהעדר חשיפה רצינית לסטייל בארץ הפורום שלי עושה שירות ענק למי שמחפש בית חם למוסיקה הזו ויש לאחרונה יותר ויותר כאלו, שנים אני חולם על להרים ערב כזה והנה עכשיו בא העניין לידי מימוש. אני מקווה שיהיו עוד הרבה. הייתי רוצה גם להזכיר את להקת Crossfire שעושים עבודה טובה מאד בקידום התחום בארץ.


ולקראת סיום כמה שאלות מהירות:

בינינו, הטייץ, המייקאפ וכל זה.. היה הכרחי?

הכרחי כמו ה-Corpse Paint של הבלאקרים, המוהיקן של הפאנקיסטים והקעקועים של ההארדקוריסטים.

מי הלהקה הכי מופרעת בתחום?

ללא מתחרים בכלל.. Motley Crue

מי הכי פחות מוערכת?

Bonfire

מי הכי מוערכת והכי פחות מגיע לה?

קשה לנו בכנות לענות על שאלה כזו...

מה אתם מתכננים לנו ביום חמישי הקרוב?

Los Angeles 1987 - Kick Ass Hard Rock Party
You can't kill rock and roll!

ולסיום, מה הם 20 האלבומים הגדולים של סגנון הגלאם מטאל?

1) Motley Crue - Shout At The Devil
2) WASP - WASP
3) Poison - Open Up And Say AHH
4) Cinderella - Night Songs
5) Def Leppard - Hysteria
6) Lita Ford - Lita
7) L.A Guns - L.A. Guns
8) Hanoi Rocks - Back To Mysteries City
9) Motley Crue - Girls Girls Girls
10) Europe - The Final Countdown
11) Whitesnake - Slip OI The Tongue
12) Firehouse - Firehouse
13) Cinderella - Long Cold Winter
14) Bon Jovi - Slippery When Wet
15) Guns And Roses - Appetite For Destruction
16) Poison - Look What Thge Cat Dragged In
17) Ratt - Invasion Of Your Privact
18) Skid Row - Slave To The Grind
20) Motley Crue - Dr Feelgood
20) Alice Cooper - Trash


** תודה ללב ולאורן "דוקן" על העזרה בהכנת השאלות.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane

Anaal Nathrakh – A New Kind of Horror

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[29/11/2018]
פסטישרץ 10
[08/11] Prog Invasion 2
[10/11] Progagarin
[15/11] Subterranean Masquerade, Tomorrows Rain & Desert
[18/11] Ne Obliviscaris בישראל
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[20/12] Paradise Lost בישראל
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::