25/12/2006
הינתקות
מאת: אלון מיאסניקוב

במקור: Severance
במאי: כריסטופר סמית'
תסריט: ג'ימס מוראן, כריסטופר סמית'
שחקנים: טים מקינרי, טובי סטפנס, קלאודי בלקלי

אני יודע שזה לא כלל ברזל, אבל בשנים האחרונות יש מין מגמה של במאים אנגלים שעושים סרטי אימה מבריקים. ניל מארשל הוא דוגמא אחת מצוינת, הבמאי שעשה את Dog Soldiers לפני כמה שנים וחזר בשנה שעברה עם The Descent המבריק, ועכשיו יש גם שם חדש: כריסטופר סמית'. הבחור ביים לפני כן את Creep, סרט קר ודי מדכא, אבל גאוני כסרט אימה, שעליו כבר כתבתי כאן.

עכשיו הוא שוב מצליח, עם סרט שמשלב יסודות של סרטי "סלאשר" כמו יום שישי ה-13 עם כמה מהרעיונות של סרטים כמו "הוסטל", ולמרות שגם הסרט הזה, כמו "הוסטל" מלא באלימות גראפית, אפילו מחרידה לפרקים - לעומת "הוסטל", זה נעשה עם הרבה הומור, שנינות, וגם מתח. הרעיון די פשוט. עובדי חברה בריטית לייצור כלי נשק יוצאים למסע גיבוש במזרח אירופה, כשהם מורדים ע"י הנהג באמצע יער בשום מקום מכיוון שהוא חושש להיכנס אליו. הם עושים דרכם לבד ביער עד שמגיעים לבית נטוש, שהם חושבים שהוא חלק ממסע הגיבוש המתוכנן.

הדמויות צבעוניות, בלשון המעטה, המנהל המזדקן והפתטי אותו משחק טים מקינרי מ-"עלילות הפתן השחור", כבר בחירה מעניינת לתפקיד, כי מדובר בקומיקאי גאוני. מלבדו יש את הבחורה היפה של המשרד, שכולם פחות או יותר מעוניינים בה. יש את הסטונר המקומי, שמנסה רק להתמסטל במהלך כל הטיול, וגם מצליח, ויש את החנון המשרדי, שעוזר לכולם בטוב לב עד שהוא הראשון לחטוף נזקים מהרוצח/ים שלאט לאט מחסלים את צוות העובדים המתגבש.

ההשמדה הסדרתית נעשית במגוון של דרכים יצירתיות, ודי מהר מבינים שלא מדובר פה ברוצח מטורף אחד אלא בסט שלם של מזרח אירופאים שמחפשים מה אפשר לעשות מעבר לשתות דלק של מטוסים בתקווה של וודקה. במקום זה הם חותכים, תולשים, מרטשים ובאופן כללי עושים גולאש מצוות הבריטים החביב. זה נעשה בלי יותר מידי סנטימנטים, החנון המשרדי מוצא את עצמו בלי הנעליים, מה שלא נשמע כל כך נורא, רק שהרגליים שלו היו בפנים באותו רגע, אחת אחרת מהצוות מגלה אך עושים מנגל בגרסא אירופאית אמיתית, כשלצערה היא לא תוכל לטעום את המאכלים אחר כך...

יש לא מעט הומור בתוך הסלט האלים הזה, הרבה ממנו מסופק ע"י מקינרי, קומיקאי בחסד עליון שפה נותן הופעה אדירה כמנהל בעל הקיבעון האנאלי שמנסה לסדר מצב שלא ניתן לסידור בהתאם לראיית העולם המנהלתית שלו. אפילו כשהוא מתחיל להבין את גודל הצרה שלה נקלע, הוא עדיין מנסה להתייחס למצב כאילו המחשבים במשרד נפלו, וניתן לסדר את הבעיה בהגיון בריטי בריא.

סמית' מצליח להכניס בתוך סרט אימה אלים ביקורת חברתית נוקבת, הומור חד מתער ולא מעט עניין, ובכך הוא מתעלה על רוב הסרטים הדומים שנעשו לאחרונה. כבר הרבה זמן שסרט אימה המתחבר עם ז'אנר ה-"סלאשר" לא הצליח ליצוק כל כך הרבה תוכן ברעיון שמוצה, נלעס ואז טוגן ונאכל שוב, ורק בגלל זה מגיע לו הרבה כבוד. זה אולי לא סרט האימה הגדול ביותר שנוצר, הוא גם לא המפחיד ביניהם, אבל הוא בהחלט אחד המבדרים ומעוררי המחשבה ביותר שראיתי לאחרונה.

ציון: 9/10