תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dewin
Edellom
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: מדור סרטי האימה \ מד''ב ::

13/02/2008
Evil Dead - טרילוגיית אימה קורעת [ מאמר ]
מאת: איתן גפני

סם ריימי הוא במאי מוכשר מאד. עובדה, חלק ניכר מסרטיו היו להיטים קופתיים לא מבוטלים, חלק אחר מסרטיו נחשבים לנכס צאן ברזל בקרב חובבי קולנוע. גם אצל כאלה שאוהבים לצפות בסרטים של במאים פינלנדיים שאוהבים לצלם פריחת סחלבים, שוב ושוב. כלומר - למרות היותו במאי קאלט נחשב, כוכבו כבמאי איכותי לא דועך. והסיבה לכך די משעשעת, שכן הוא פרץ לתודעת הקהל (והמבקרים) עם טרילוגיית סרטי אימה, טראשיים וקורעים מצחוק, בשם Evil Dead.

אבל לפני שנתייחס לטרילוגיה הנפלאה הזו, בואו נכיר קצת את סמואל החביב, האיש ששם קץ לניסיונות ארוכי שנים להביא את ספיידרמן אל מסך הכסף. האיש שצילם את שרון סטון בסצנת סקס לוהטת עם לאונרדו דיקפריו, והביא עליה את שנאת המין הנשי לדיראון עולם. האיש שהביא לארה"ב את קולנוע האימה היפני. האיש שגרם לקייטי הולמס להוריד חולצה, ולגרום למיליוני מעריצי "דוסון קריק" לעבור אירוע לב לפני גיל 17.

בתחילת שנות השמונים ריימי התגורר בדירה אחת עם אחיו (טד) ועם שחקן מוכשר בשם ברוס קמפבל. ביחד, הם עשו כל מיני סרטים דלי תקציב שאף אחד לא ראה. לאחר כמה פרויקטים כאלה, השלושה החליטו לקחת את האהבה שלהם לקולנוע קיצוני כמה צעדים קדימה, ועשו את Evil Dead. הסרט היה הצלחה צנועה מאד, וריימי נאלץ לנדוד לאירופה ולהציג שם את הסרט. לאחר שבאירופה הסרט התקבל באהדה ואפילו מכר כרטיסים, הוא נקנה להפצה בארה"ב.

ריימי חזר לארץ מולדתו ופגש שני אחים יהודים חביבים בשם ג'ואל ואית'ן כהן (הידועים בשם "האחים כהן"). ביחד, הם עשו סרט מחורבן במיוחד בשם Crime Wave, שחוץ מלבנות ידידות מופלאה, לא הניב שום דבר טוב. למרות הכישלון הקופתי הנחרץ של CW, ריימי לא הפסיק לעבוד. הוא הכין למעריצי Evil Dead הפתעה. בשנת 1987 ריימי הוליד את אחת הקלאסיקות הגדולות של עולם האימה - The Evil Dead 2, ואנחנו עוד נחזור לזה, אני מבטיח.

ההצלחה הגדולה של סרט ההמשך גרמה לאולפני "יוניברסל" לפזול לכיוונו, שכן הם חיפשו להיט קומיקס שימשיך את ההצלחה האדירה של Batman. בתמורה, הם קיבלו את Darkman, סרט קומיקס נפלא, שלא מבוסס על שום קומיקס קיים. הסרט היה הצלחה צנועה (אבל בקרב חובבי הקומיקס הוא נחשב לסוג של יצירת מופת, ובצדק), וריימי החליט לחתום את סדרת Evil Dead בפרק שלישי, שונה מהשניים הקודמים.


המעריצים עוד לא הספיקו להירגע מהשינוי שריימי כפה עליהם, והוא הנחית עליהם מערבון בכיכובם של שרון סטון וג'ין הקמן (כולל הופעת בכורה של אחד, ראסל קרואו). הסרט המדהים הזה נקרא The Quick And The Dead, והוא נחשב בעיני מבקרי קולנוע כפסגת היצירה של ריימי. רצה הגורל, וגם הסרט הזה לא הצליח בקופות כמצופה. לאחר כמה שנים של מנוחה, ריימי הפתיע עם דרמת מתח קאמרית ועשויה היטב בשם Simple Plan.

נדמה היה כי עולם האימה מאבד את אחד מגדולי הבמאים הנוכחיים שלו, שכן ריימי הפתיע ב-1999 עם סרט בייסבול קיטשי במיוחד בשם For The Love Of The Game, בכיכובו של קווין קוסטנר. גם הסרט הזה היה כישלון קופתי (יותר באשמתו של קוסטנר, שמתעקש לשחק בסרטי בייסבול כל הזמן), אבל ריימי לא אמר נואש.

בשנת 2000 הוא "חזר לעצמו" עם דרמת אימה יוצאת דופן, שסימנה את הקאמבק שלו לעולם הפנטזיה, וזיכתה אותו בשבחים רבים, בעיקר בגלל האיפוק שהוא הפגין בבימוי, והמון בגלל החלטות ליהוק מפתיעות (קיאנו ריבס וקייטי הולמס בתפקידים דרמטיים, קייט בלנשט בתפקיד הראשי, כשאף אחד עוד לא ידע מי היא בכלל). הסרט היה The Gift, וההצלחה הקופתית שלו שכנעה סופית את אולפני "קולומביה", שריימי הוא האיש שיפיח חיים בספיידרמן.

כמעט כל אולפן הוליוודי ניסה להרים סרט על Spider-Man במהלך שלושים השנים האחרונות. הפרויקט נפל פעם אחרי פעם, מכל מיני סיבות, כשהסיבה שחזרה על עצמה תמיד הייתה שיקולי תקציב. אינספור במאים, מסטיבן שפילברג ועד ג'יימס קמרון, ניסו בשלב כזה או אחר לשים ידיהם על הפרויקט, ללא הצלחה. לכן, כשפשטה הידיעה על הפקדת הפרויקט בידיו של במאי צעיר יחסית, עם פילמוגרפיה לא מרשימה במיוחד (ביחס לבמאים אחרים שניסו), ורקורד הצלחות כלכליות די מצומצם, המון גבות הורמו.


אבל כמו שכולם יודעים, ריימי צחק אחרון, וטרילוגיית ספיידרמן שלו ניפצה כל קופה קיימת, והפכה את טובי מגווייר לכוכב על. אבל לא התכנסנו היום בשביל לדון בחנון שהופך לעכביש, וגם לא בסרטים שריימי מפיק. בעצם, בואו נזכיר לרגע את עבודתו כמפיק: ריימי הוא זה שהביא לעולם את סדרות המופת (???) "הרקולס" ו-"זינה: הנסיכה הלוחמת", והוא זה שגילה לעולם את זואי בל, שמככבת כיום בסרטו האחרון של קוונטין טרנטינו, "חסין מוות".

הוא אחראי על הזנקת הקריירה של ראסל קרואו, קייט בלנשט, פרנסיס מק'דורמנד (שלושה זוכי אוסקר), והוא בין המובילים בטרנד ההוליוודי הנוכחי של פלישת קולנוע האימה היפני לארה"ב - הוא מפיק את סדרת "הטינה" (בקרוב 3), "השליחים", "בוגימן" (שאמנם לא יפני, אבל מאופיין באסתטיקה יפנית בולטת). בין שאר הסרטים שחברתו הפיקה נוכל למצוא את "30 יום של לילה", "טיימקופ", ו"מטרה קשוחה" (שהוא סרטו ההוליוודי הראשון של ג'ון וו, גדול במאי האקשן מהונג קונג, בכיכובו של האחד והיחיד - ז'אן קלוד ואן דאם).

או.קיי. אז הבנו שסם ריימי הוא במאי עם רקורד מרשים, מפיק מוצלח, ובחור חביב בסך הכל. אבל מה עם Evil Dead, אתם שואלים. ובכן, אם עוד לא ראיתם לפחות אחד מהסדרה המופלאה הזו, אז אתם לא באמת אנשים מגניבים כמו שחשבתם. וזו לא סתם הצהרה של חנון חסר חיים, אלא המציאות. Evil Dead, ובעיקר הסרט השני, הפך להיות סמל סטטוס של חובבי האימה באשר הם. אתה לא באמת אוהב סרטי אימה, אם לא ראית לפחות פעם אחת את יצירת המופת הזו.

ומה כל כך מיוחד בה? ובכן, הכל... התסריט הגאוני, שהוא בעצם מחזור של הסרט הראשון, ונותן את הבמה לברוס קמפבל בשביל ארבעים וחמש דקות של הצגת יחיד מופרעת ומתפוצצת מרוב כישרון. קמפבל סוחב את רוב הסרט על גבו, ובמשך חצי סרט משחק לבד, בתוך בקתה רעועה. נכון, הסאונד לא משהו, והאפקטים זולים, אבל למרות מגבלות התקציב, ניתן לראות שההצגה כולה של קמפבל, שחקן ענק שלא קיבל את החשיפה לה הוא היה ראוי.

ריימי כתב את הסרט השני מתוך רצון לעשות המשך שהוא בעצם רימייק של הסרט הראשון. כך, הוא יוכל לפתח את דמותו של Ash (אותו משחק קמפבל), ולתת לו יותר זמן להפגין את כישורי המשחק שלו, ובאותה נשימה לשפר את הרגעים החלשים של הסרט הראשון (שהיה יצירת מופת קטנה בפני עצמו, אבל סבל ממגבלות תקציב גדולות, ולכן נראה טראשי יותר ממה שהוא באמת).


זו עובדה ידועה שפיטר ג'קסון למד את כל מה שהוא יודע מסם ריימי. ומה פיטר ג'קסון יודע יותר מהכל? להעביר רגשות דרך העדשה, לגרום לקהל לפחד, להתרגש, לצחוק - הכל דרך הצילום - ואת כל אלה, ריימי לימד אותו, בלי שהם נפגשו אפילו פעם אחת. שכן, פיטר ג'קסון, כמו הרבה אנשים אחרים, ראה את The Evil Dead (בעיקר 2), עשרות פעמים.

Evil Dead 2 הוא מופת של צילום - כל זווית, כל תנועה, כל רעיון זועק כישרון ומקוריות. החל מההחלטה הלא מקורית לא להראות את הרוע, אלא לתת לו להיות המצלמה (שכמובן, ריימי למד משפילברג, שלמד מהיצ'קוק), ועד הזוויות הלא שגרתיות שחוזרות על עצמן במהלך הסרט - המצלמה נמצאת בכל פינה אפשרית של הבקתה, ולפעמים נדמה שריימי פשוט רוצה להפגין את כישרון ההמצאה שלו, יותר משהוא רוצה לספר את הסיפור. כמובן שהמחשבה הזו מתפוגגת לאחר כמה שניות, שכן הכל מתחבר בצורה קסומה (לא באמת קסומה, אבל לפעמים זה בהחלט נראה כך).

Evil Dead 1 היה קומדיית אימה טראשית לחלוטין. Evil Dead 2 היה רימייק/המשכון קלאסי, כזה שעולה על המקור, ומציב את הבמאי שלו בראש עולם האימה. Evil Dead 3 היה סטירת לחי מצלצלת למעריצים, אבל סטירה שגורמת להם לחזור לעוד. Evil Dead 3, או בשמו המוכר Army Of Darkness, הוא עליית מדרגה מבחינת ערכי ההפקה, התקציב, ורמת הצילום. אבל המעריצים התקשו לקבל את הכיוון החדש שריימי לקח מבחינת הסיפור.

הסרט ממשיך את הבדיחה שכיכבה בדקה האחרונה של הסרט הקודם, ומפתח אותה למעשייה היסטורית שאין לה שום קשר לשני הסרטים הקודמים, פרט לדמותו של Ash, שהופך למעין סופר גיבור מודרני - חבוט, מתוסכל, עייף, עם מסור חשמלי ורובה קצוץ קנה. הוא ציני, הוא אכזרי, הוא אנושי, והוא שוב נאלץ להלחם בעצמו, והפעם, בכמויות רבות יותר.

ההומור שאפיין את שני הסרטים הקודמים תפס את מרכז הבמה הפעם, והסרט הוא מעין גרסת סלפסטיק למעשיות המלך ארתור, בשילוב עם אלמנטים אימתיים שכיכבו בשני הסרטים הקודמים, כמו "ספר המתים" וכמה מפלצות חביבות. למרות הביקורות המעורבות, הקהל למד להעריך את "צבא המתים", והחלק השלישי היה סיום מוצלח לטרילוגיה שהביאה לריימי תהילת עולם, ועם השנים, חוזה שמן במיוחד בשביל לעשות את סרט הקומיקס האולטימטיבי.


טרילוגיית Evil Dead (או "מוות אכזרי" בעברית) סימנה את סם ריימי כאחד הקולות הקולנועיים הבולטים של דורו. הוא סומן כהבטחה, ולמרות שלקחו לו כמה שנים טובות, הוא מימש את הפונטציאל שלו, תוך שהוא משאיר כמה סימני דרך בולטים מאד. ומה שהכי מפתיע בכל העניין הוא שלמרות שהוא מפיק חכם, תסריטאי מוכשר, במאי ענק, ואחראי במו ידיו על כמה מההברקות ההוליוודיות של השנים האחרונות (תחשבו אם היה לכם את FaceOff ואת "משימה בלתי אפשרית 2", אם ריימי לא היה מביא את ג'ון וו להוליווד), ריימי לא מאבד את הדבר הכי חשוב - אנושיות.

הוא עדיין בחור חביב. אף אחד לא מלכלך עליו, אנשים עדיין חוזרים לעבוד אצלו באופן קבוע (ולא רק אח שלו, טד, שמופיע בכל סרט שהוא מעורב בו). האנושיות שלו מתבטאת בעיקר בסרטים, שכן הוא לרוב יודע לאזן בין רגש ואקשן, ויעידו על כך הסרטים המוצלחים שלו, כמו "המהירים והמתים", "ספיידרמן 2", ו-"תכנית פשוטה".

לפעמים קשה להבין איך בחור כל כך חביב מביים סצנות Gore קורעות כמו שניתן למצוא ב-Evil Dead 2. כשזה קורה, צריך פשוט להתבונן בתמונה של ריימי. לבחון את פרצופו, להביט בפניו. אז הכל מתחבר. הבחור נראה כמו השכן החביב ממול. ואנחנו כבר יודעים שהשכן החביב ממול יכול להיות אחד משני דברים: הדבר הכי סוטה בעולם, או הדבר הכי חביב בעולם. במקרה של ריימי, מדובר בשני הדברים, והשילוב של התכונות הללו, עם כישרון קולנועי לא מבוטל, הולידו את טרילוגיית האימה הגדולה מכולן. ואת ספיידרמן, אבל זה לכתבה אחרת.

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (6) ]
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Sons of Apollo - Psychotic Symphony

Eluveitie – Evocation II – Pantheon

Anathema - The Optimist

Belphegor – Totenritual

Suffocation – Of The Dark Light

Witherfall - Nocturnes And Requiems
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
גירל פאוור - סקירת הופעתן של ZAD, Shiran ו Dorothy Polonium

סקירת הופעה:
כשהדור המייסד כבש את חיפה - סקירת הופעתה של להקת אוריה היפ ב WUNDERBAR חיפה

סקירת הופעה:
מחסה מלודי - סקירת הופעתה של קאמלוט בישראל

כתבה:
Vanessa Ondine – Your Void

סקירת הופעה:
אומנות הרצח – סיקרת הופעתה של Thy Art Is Murder בישראל

כתבה:
קעקוע מרפא - על פרויקט ה Healing Ink בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/04/2018]
Necrophobic בישראל
[09/11] Kreator בישראל
[12/11] Kamelot בישראל
[17/11] פסטישרץ 9
[25/11] Canine בהופעת השקה
[09/12] Carcass
[13/12] חג האור פנד לנד - אלבום זהב למבול
[26/12] Desert בהופעה מיוחדת לרגל 15 שנות פעילות
[17/01] Pain Of Salvation בישראל
[24/01] Satyricon בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::