תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

29/08/2017
פרידת חמסין מיום חמים בחורף - ביקורת הופעתה של Shiran בחיפה

כתב: דני ארם
צילמה: תמר אלוני

Shiran Band, ממש על סף הוצאה של אלבום בכורה, ובלהקה החליטו ללכת על הפתגם Out with the old, in with the new. הלהקה הרימה ערב שכולו פרידה מהאי פי Warm Winter Day שליווה אותם עד היום. אז לכבוד האירוע גויס הוונדר בר ( כאילו דא), ו The Road Show ו Whitenoise באו לתמוך ולהוסיף לחגיגה. לערב הגיעו כמה עשרות אנשים שבחרו נכון לבוא לראות הופעה ולא לשבת מול הטלוויזיה. הם קיבלו תמורה מלאה להחלטה הזו.

The Road Show
השם לא היה מוכר לי. ממבט ראשוני על חברי הלהקה שעלו על הבמה, התעורר החשד שאולי לא מדובר בכלל בלהקת מטאל, השם ישמור. ואכן, מדובר בלהקת רוק עם שורשים בלוזיים, או להקת בלוז עם נטייה לרוק, תלוי מאיזה צד מסתכלים על העניין. הרכב בסיסי וקלאסי של גיטרה, בס, תופים וזמרת. כשמופע הדרכים מתחיל לנגן, מתגלה גרוב בלוזי עמוק שהבס והתופים מחזיקים אותו יפה . הגיטרה או מלווה אותם בריף שמקשט את הליווי עם ליקים בלוזיים \ ליין נחמד, או שהיא מצטרפת ליחידת הקצב בליווי אקורדים.

הם טובים מאוד. מלאי גרוב בריתם. היה קצת משעשע לראות את המתופף עובד על המערכת גרוב מטאל המפלצתית של רון משירן בנד. הגיטרות מעולות, נאמנות לסיגנון בטאצ' והליקים.
עמית, הזמרת, מעולה. יש לה קול עמוק וחזק שדוחף הכל הלאה והאנרגיה שלה שובה את הקהל. כל זה מצטרף למאין בלוז רוק מלוכלך שיתאים לבר אפל בעיר אמריקאית בסוף לילה שיכור במיוחד. גם לפעמים מזכיר משהו שאיימי וויינהאוס הייתה עושה, אם כי יותר בלוז מג'אז.
השיר האחרון ממש נשמע כאילו לקוח מסצינה של בלש אמיתי. היה טוב מאוד.

Whitenoise
רעש לבן אומרים שהם שילוב של הארד רוק ומטאלקור. אם לוקחים דקה לחשוב על זה, זה שילוב מאוד הגיוני. מאז שנוגן סולו השרד האחרון של להקות הגלאם, אנחנו המטאליסטים עברנו ל20 שנה של הזנחה סטייליסטית שנעה בין מראה האופנוען תפרן למראה הגופה חובבת סאדו מאזו. תרשו לי להתעלם מתקופת הנו מטאל. ואז באו להקות הקור והחזירו את הסקיני לג'ינס, את האקססורייז ואת העיצוב לשיער. גם אם זה עיצוב של הרייך השלישי.

אז לא רק שרעש לבן עולים לבמה בסטייל (נחשו באיזה צבע), זה אפילו סטייל משלהם ולא קופי פייסט מהז'אנר. משהו בין 80s לקור. הם עולים מלאי אנרגיה, תזזיתיים ומנצלים את כל הבמה. כולם עולים ויורדים מהמוניטורים, הדבנגינג כבד ומתואם בברייקים, כשכל הזמן הזה הם גם עם הקהל. מתייחסים אליו, מנגנים לו ומשתפים אותו בחוויה. השיר הראשון היה מאוד מטאלקור, אבל השיר השני נפתח בריף 80s גלאם מדליק, שזורם יופי עד שהשיר נבעט למטאל המודרני. בכלל, בין הבגדים, הריפים, הסולואים וההופעה הכללית של הלהקה, יש שילוב מגניב בין הופעה של מטאל מודרני להארד רוק של שנות ה 80. זה מרענן וזה נראה מעולה על הבמה. השירה, שהיא בעיקר screaming, מאוד אנרגטית (אם כי לא מאוד דינאמית). יש לה רק הילוך אחד, טורבו. אבל יש גם קולות שניים מלודיים שקצת מרככים את העניין. כל שלושת הנגנים שרים וזה מרשים בפני עצמו, הנגינה טייט וטובה של כל הנגנים.



רעש ממשיכים בקאבר ללד זפלין. העיבוד למטאלקור נחמד מאוד ושומר על דמיון למקור, לפחות בחלק הראשון, עד שבאמצע הם מפרקים אותו לגמרי בקטע כבד מאוד. לשיר לפני אחרון הם שומרים שיר שעוד לא נוגן בהופעה, קצת מזכיר לי סאונד של משין הד. יש בשיר יש גרוב מעולה על התופים. בכלל, אחלה מתופף. השיר האחרון מסיים את ההופעה בבום. ובכלל אפשר לסכם שהיה להם סט מלא אנרגיה ומהנה.

Shiran Band
ועכשיו הסיבה שלשמה התכנסנו. שירן בנד עולים לבמה על כשברקע כל הכלים רועשים. כבר מהרעש אפשר להתרשם מהסאונד הענק שיש ללהקה הזאת. זה כמובן יקבל אישור סופי ברגע שהם מתחילים לנגן. חתימת ההפקה של אלרם ברורה, והביצוע שלו, יוני, רון וג'וני מביאים את הסאונד הגדול שלו לבמה.

בשירן בנד יש להם הזדמנות לקחת את הסאונד הזה למקומות קצת רכים יותר, כמו בשיר הראשון עובר מריפז׳ כבד לאללה לליווי מלודי. באותו זמן, לא משנה כמה כבד וחזק הנגנים ינגנו, הקול של שירן שולט מעל הכל. למעשה, הכבדות של הליווי והנפח הגדול של הסאונד רק מדגישים איזה קול עוצמתי יש לה. בהחלט אחד הקולות הכי חזקים בשכונה שלנו. השיר השני הוא שיר הנושא מהאי פי שממנו נפרדים Warm Winter Day. שיר מטאל מלודי וקליט שהסאונד הנמוך והכבד של הלהקה מביא את בו את הטוויסט.

השיר הבא, The Child, כבר ממש בא מכיוון הגרוב מטאל. עם מקצב שמתחיל מתגלגל וממשיך לעלות כל הזמן עד שהוא מגיע לקצה ונשאר שם, עד שמגיעות השבירות, שדוחפות את השיר מעבר . בשיר הבא, Glint of light, עם האופי התיאטרלי ודרמטי, אני שם לב לעומק שיש לשירן גם כשהיא שרה בחלק התחתון של הטווח שלה. לשירים של שירן יש בדרך כלל מבנה שלא משנה מה נקודת ההתחלה שלו וכבדה ככל שתהיה, האינטנסיביות תתגבר לאט לאט עד סוף השיר.

Burden’s off, במהלכו אלרם יורד להצטרף לפוגו בקדמת הבמה. עושה שם שמות וחוזר לבמה בלי לרדת לרגע מהגרוב. השיר הזה מסיים את חלק הפרידה מהאי פי שנוגן כולו, והלהקה עוברת לתת כמה דגימות מהאלבום שבדרך. הם פותחים במה שכנראה יהיה שיר הנושא מהאלבום החדש Release the bounds. כשאחריו שירן עושה הפעלת קהל קטנה כמו שהיא יודעת. משם עוברים לשיר Silence, שיר ששירן כתבה על אבא שלה. השיר הכי איטי בסט עד עכשיו. הוא חזק מאוד עם מלודיה כבדה ומינורית והליווי נע משקט ועד מאוד כבד.

אחריו עוד שיר חדש, Lonely quest. הוא מצליח להפתיע בארבע רבעים הקליט שלו, ויש לו ליין גיטרה שתורם לו להיות כמעט סאונדגרדני באופי. שיר אחרון, Survivor's road. כבר יש דמו שלו עם קליפ שתוכלו למצוא ביו טיוב ולקבל טעימה ממוקדת מהאלבום שבדרך. שיר מאוד המנוני. מהטעימה של הערב נשמע שבאלבום שירן בנד בהחלט מתכנסת לסגנון משלה ויוצרת סאונד ייחודי לשילוב בין המטאל הגובי מודרני למטאל מלודי.



אני בשקט יכול לסכם ששירן בנד נתנו הופעה מעולה. שירן היא התגלמות זמרת המטאל בעיני. יש לה קול ענק ועוצמתי שדוחף כל שיר, מהשקט ועד הכבד מאוד, לקצה. בנוסף, יש לה נוכחות במה טבעית. אי אפשר ללמד כזה דבר. התקשורת שלה עם הלהקה והקהל מעולה. היא יודעת לתפעל את הקהל ולהעביר גם את הרצינות של המוזיקה וגם קלילות הומוריסטית. ככה שלא משעמם איתה אף פעם.
והלהקה, מה יש להגיד על החבורה הזאת? הם הליווי המושלם לשירן. הכל יושב בול במקום. טייט וחזק עם סאונד מושלם.

בעולם המטאל הישראלי שמלא באקסטרים ופרוג בעיקר, שירן בנד היא תוספת חשובה. הם מחזירים לבמה את המטאל המלודי, ומראים איך אפשר לעשות את זה עם עוצמה ונוכחות. מעולה. הערב עצמו היה מוצלח מאוד לא רק בגלל ההופעות הטובות שהיו בו. היה בו שילוב סגנונות שתרם רבות לעניין, היה סאונד מעולה לכל ההרכבים, והיתה בניית מתח ושינוי בסאונד מהרכב להרכב. נחמד לא להתחייב לכיוון אחד מהתחלה עד הסוף. מקל על האוזניים ונעים לנשמה. עוד כאלה.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::