תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

05/10/2017
הפגזת תשרי - ערב להקות בגאגארין
כתב: יותם Defiler
כתב: אוריאל מלסטר

ממש בסוף-סופו של ראש השנה הייתה התכנסות מטאלית קטנה בערב של ארבע להקות מטאל מקומיות במועדון הגגארין בתל אביב. אני תמיד אעדיף לשמוע להקות שאני לא מכיר על פני להקות שאני כבר מכיר, ולכן מיהרתי לשמוע מה יש לחבורה הזו להציע. את Thirst Planet שמעתי ברשת בעבר וידעתי מראש שמדובר בסטונר מטאל שמחכה להתגלש לי לאוזניים, וידעתי ש-Avoidin עושים מטאל מודרני וחובט, וש-Halidom החדרתים חזרו אחרי הפסקה ממושכת להמשיך ולעבוד. את Structural לא הכרתי בכלל, ושם בכלל לא ידעתי למה לצפות. הם כן שיחררו שיר לרשת, אבל לפי מיטב הבנתי זו הייתה הופעת הבכורה שלהם. לצערי, וקצת יותר לצערם של מארגני האירוע, הייתה נוכחות דלה מאד במקום. לא ברור לי אם זה בגלל חוסר פרסום לאירוע – לצורכו של עניין אני נתקלתי בפלאייר בחדר חזרות והחלטתי שאני הולך לשם – או בגלל שאנשים מעדיפים לשמוע להקות שהם כן מכירים, או שפשוט יש באמת המון אירועי מטאל לרבות בתקופת החגים. אם אתם במקרה נופלים על הקטגוריה האמצעית, וקוראים את הסקירה הקצרה הזו, דעו לכם שאתם מחמיצים את כל מה שיפה במוסיקה שאתם אוהבים. לשמוע להקות חדשות זה חלק אינטגרלי של ההנאה מהמוסיקה. גם מבחינת ז'אנרים היה פה מספיק גיוון. מ-Stoner דרך Melodic Death Metal עד ל-Groove ול-Djent, אמנם לא בדיוק מנת חלקם של חובבי המטאל הקלאסי אבל עדיין יריעה מעניינת די והותר. לא כל הלהקות הבריקו אבל כל הלהקות הראו שיש להן פוטנציאל להפוך למשהו גדול וטוב יותר, במיוחד בתחומן – והנה סיכום החוויות שלי מהאירוע.

Structural


ז'אנר: Melodic Death Metal / Metalcore
להקות דומות: Mors Principium Est, Purest Of Pain, Devildriver
מה יש לנו כאן בקצרה: להקה שלא עושה חשבון, מקליטה אלבום מלא, נשמעת מצוין על הבמה ואז יש את הבעיה ההיא עם זה שהסולן קצת הולך לאיבוד וקצת ממש מרגישים שזו הפעם הראשונה שלו.

אם אינני טועה, זוהי הופעת הבכורה של Structural. למען האמת, יש לי הערכה ענקית אליהם עוד לפני שהם דרכו עם כף רגלם על הבמה. מי ששם את היד על הדופק של הסצינה הקטנה שלנו בטח נתקל בשם שלהם בעבר. הם כיום מסיימים את הגימורים האחרונים לאלבום בכורה מלא כסנונית ראשונית של יצירה, ובכך – עוד לפני שהם עלו לבמה – הם מכריזים שהם לא באו לשחק משחקים. כל כך הרבה להקות בארץ קמות, מקליטות סינגל או דמו או אפילו EP קטן, ונעלמות לבלי לשוב, שההחלטה האמיצה להשקיע קודם כל בהוצאת אלבום מלא היא קודם כל משהו שאני מאמין בו ב-100%. ברור שעם כל יצירה שאנחנו יוצרים אנחנו מסתכלים אחורה ומחליטים שהיינו יכולים לעשות דברים אחרת – אבל צריך הרבה אומץ והמון תובנות אישיות כדי להתאמץ וליצור אלבום לפני שבכלל בדקתם את הקרקע וראיתם שהבמה זה מה שבא לכם בטוב. אז הם קודם כל מקבלים אצלי חמש נקודות רק על זה.

אז זוהי הופעת הבכורה של Structural על הבמה. מבחינה מוסיקלית הם משלבים בין Melodic Death Metal עם שכל לבין רגעים גרוביים מבלי לזלוג לחלוטין לעולם ה-Metalcore, אבל עדיין להשאר מודרניים ולא תלושים כאילו הם הלכו לישון ב-1996 והתעוררו רק עכשיו. הנקודה הבולטת ביותר לטובה מבחינה מוסיקלית היא עבודת הגיטרות של שני בוכבי ותמיר ורד. בעוד שהסאונד של שני מגובש ושלם יותר, תמיר עדיין מחפש את עצמו על הבמה מבחינת אווט-פוט, אולי זה בגלל חוסר ניסיון או סתם יום רע. מוסיקלית השניים נהדרים. הריפים מצוינים, הבחירה (או בעצם, האמצעי העומד לרשותם) לעבור מגיטרות 6 מיתרים לגיטרות של 7 ולהחליף כיוון באמצע ההופעה מבלי באמת לאבד מומנטום, הסולואים היוצאים מן הכלל – הכול מסמל אותם בתור להקה גדולה שמחכה לפרוץ החוצה.



מבחינת רית'ם סקשן, הלהקה גם נמצאת במקום מאד-מאד יציב יחסית להופעה ראשונה. יואב מנוחין אמנם מתרגש כמתופף בהופעת המטאל הראשונה שלו - אבל לא מאבד קצב, שומר על דינמיקה ומדגיש כל עוד הוא יכול לתת בראש, לתת שואו ולהפגיז קדימה. אלון שטרן על הבס אמנם קצת נעלם בסאונד העמוס של הגגארין, אבל הוא נראה בטוח, מנגן באופן יציב ומחמיא למוסיקה כשהוא נדרש לכך.

הבעיה העיקרית בהרכב, ומה שמרחיק אותם מלהיות הרכב מרהיב – היא הזמר נדב זיידמן. הקול שלו בסדר גמור, אם כמה שהיה אפשר לשמוע – ואני מבין לחלוטין את ההתרגשות והפחד המלווה בהמון לחצים כשזה מגיע להופעת הבכורה שלך על הבמה – אבל זה לא עבד. זיידמן נראה אבוד, כאילו מנסה למלא את ההוראות מספר הוראות נעלם של "עכשיו צריך לגרום לקהל לעשות היי-היי ועכשיו צריך לעשות צרחה ארוכה" וכשהוא לא שר הוא פשוט נעלם לחלוטין – הופך כמעט לרקע על הבמה בזמן ששאר הלהקה מנגנת. בשירים המוקלטים זה נשמע דווקא שהקול שלו תפור בול על המוסיקה – מה שלא יצא כל כך בהופעה, אבל שוב, זו הופעת בכורה, וחריקות הן דבר בלתי נמנע. מה שאסור שיקרה הוא להיות נוכח-נפקד על הבמה, וזיידמן נפל בדיוק לקטגוריה הזו. אני מאד מקווה שהבחורצ'יק ייקח את עצמו בידיים ויבין מה נדרש ממנו בתור פרונטמן של להקת מטאל, ועוד עם מוסיקה כל כך אנרגטית, ומה משמעות הדבר אם הוא עומד על הבמה ושואג את המילים בעיקר לעצמו. כלל אצבע קטן – אם הגיטריסטים של הלהקה שלך מצליחים לעשות הדבאנג עם המוסיקה המורכבת שלהם, אין שום סיבה שאתה לא תעשה גם כן. לסיכום, זה מרגיש כאילו Structural הם ממש רק כמה צעדים מלהיות להקה שכולם ידברו עליה, אבל בינתיים בעיקר מרגישים ששני בוכבי נמצאת ליגה מעליהם, ונדב זיידמן ליגה מתחת – ולו רק בגלל הנוכחות הבימתית שלהם.

Halidom

ז'אנר:
Groove Metal
להקות דומות: A Prefect Murder, Scars Of Tomorrow, 2 Ton Predator
מה יש לנו כאן בקצרה: מטאל חדרתי מגניב שמרגיש כמו מה שבדיוק חסר לנו עכשיו בנוף המטאלי בארץ, בשל מוסיקלית וכיפי אבל צריך עוד לחדד את איך שזה נראה על הבמה ולעשות אלבום מלא כבר.

זו אמנם הפעם השנייה שאני מספיק לתפוס את Halidom בחיי, ומורגש שכעת שאני מכיר טיפה (ממש טיפה!) את השירים, אפשר בהחלט להתחבר יותר למוסיקה שלהם – אבל ממש מבאס לראות את הלהקה הזו שהוציאה EP לפני כמה שנים טובות ועדיין עומדת באותו המקום – יהיו סיבותיה אשר יהיו. מוסיקלית, Halidom היא החוליה החסרה שלנו, של המטאל הישראלי. הם הלהקה ההיא כששואלים "אחי, מה זה Groove Metal אבל בלי Metalcore" השם שלהם צריך מיד לעלות. השוואות ל-Lamb Of God מיד יכולות לקפוץ, בעיקר בגלל השירה הכוחנית של איתי אבירן, אבל מה שמבדיל אותן מהמפלצת מוירג'יניה היא התרחקות מהירה מהאלמנטים הת'ראשיים יותר של אלה, והתקרבות אל עולם המטאל המודרני שמהביל מרוקנרול מעט מלוכלך, מעט סוטה ודולף בבחירות מגניבות של סאונד גיטרה ייחודי. עבודת הגיטרה של אלעד מיוחס, הגיטריסט הבודד בלהקה, נשמעת מעולה לרוב. הוא לא גיטריסט בחסד עליון אבל הוא יודע להתייחס לגיטרה כעבודת אומנות, משנה לה את הסאונד, מערבב את המופע כולו עם רעשים ופידבקים מכוונים ועדיין שומר על הגרוב הנדרש של ההרכב. מבחינת הבס-תופים, ההרכב זכה גם בבסיסט שנותן עבודה מדהימה, במיוחד מבחינת שואו. אנדריי רזיאל-דינר נשמע ונראה מגניב על הבמה בצורה שמחמיאה ללהקה במיוחד – בהתחשב בזה שהם רק גיטריסט בודד. המתופף גלעד צחורי גם מראה שהוא יודע את העבודה היטב, ומצליח לגלח כמה מקצבים מעולים וסולו קטנטן שמוכיח שהוא יודע בהחלט מה הוא עושה.



הלהקה חולשת על מרבית היצירות שלה מה-EP, לרבותInfectious הגרובי, Turncoat המקפיץ וכמובן Drill In החותם גם את ה-EP שלהם במהירות וכוח. אבירן עצמו נשמע כמו האח הצעיר והאובד של Randy Blythe, ומיוחס לוקח המון מ-Mark Morton ו-Willie Adler, אבל Halidom לא נשמעת כמו להקת חיקוי, אלא כמו צעקה מטאלית שמצליחה להבדיל את עצמה מההשפעה העיקרית שלה. הבעיה העיקרית שלה היא בתכלס העובדה שהם עדיין לא מוצאים את עצמם על הבמה. בעוד שאיתי אבירן מצליח קצת להשתחל לנו ללב באמצעות תקשורת בריאה עם הקהל וביטחון עצמי מספק, אלעד מיוחס בעיקר מנגן לעצמו – גם כשהריפים ממש דורשים ממנו להשתולל. להבדיל מ-Structural, שחוסר הניסיון של חבריה על הבמה מצדיק מעט את הקיפאון הזה, ללהקה עם EP בחוץ ושנים של עבודה באמתחתן גם על במות ישראל, אין כל כך הצדקה ללמה הבחורצ'יק בקושי זז.

מוסיקלית, Halidom היו נהדרים – אבל אני מאד מקווה שהם יפנימו את הלקחים הבאים. קחו מספיק זמן, כמה זמן שאתם צריכים (אבל לא יותר מחצי שנה), תכתבו עוד 7-8 שירים טובים מעבר לשירים שכבר כתבתם בזמן ההפסקה שלכם מה-EP, תקליטו אלבום מלא, ותבואו להפגיז לנו את המוח. להתמהמה פה זה לא להכריז שחזרתם לפעילות, זה מרגיש יותר כמו לעמוד במקום. אל תפלו למשוחות שלהקות עבר נפלו אליהן, תשכילו, ותוציאו אלבום פגז. אני מרגיש שיש להם את זה.

Avoidin

ז'אנר:
Deathcore / Djent
להקות דומות: Oceano, Slaughter To Prevail, Enterprise Earth
מה יש לנו כאן בקצרה: הפתעה מגניבה של מטאל מודרני שלא מפחד לכייף על הבמה למרות שזו כנראה אחת מההופעות הראשונות שלהם – ובכלל לא רואים את זה.

אני לא יודע כמה פעמים Avoidin היו על הבמה, אבל להבדיל מכל שאר הלהקות הערב, הבמה הזו הייתה שייכת להם. מלאים בנגנים נהדרים, ביטחון עצמי ונוכחות במה מספקת בהחלט, Avoidin באו ונתנו בראש מבלי לחשוש. אני אהיה הראשון שאומר ש-Deathcore ו-Djent הם לא מנת חלקי, אבל הכנופיה שרובה מפתח-תקווה יודעת בהחלט להקפיץ את הקהל, גם אם היא הולכת בכל שלוליות הקלישאה של הז'אנרים הללו. היתרון המשמעותי של Avoidin שהמופע שלהם לא הרגיש כאילו הוא נמתח, אלא היה קצר, ענייני, קולע וכיפי. הם היחידים שידעו שאולי הרפרטואר שלהם קצר מדי אז הם החליטו לתבל אותו עם קאבר ל-After the Burial, והיחידים שלמרות שהמוסיקה דורשת מהם הרבה ריכוז, ידעו בדיוק איך לזוז ביחד על הבמה, איך לתת שואו ואיך להחזיק את הקהל שלכם קצר.

זה מתחיל מהבסיס. לב גלסטוב היה הזמר עם הרבה אנרגיות פה בערב. עם קול שנע משאגה נמוכה וקטלנית וצרחות גבוהות וחורכות שחקים, עם כובע מצחייה עטוי פנטגרם ועם מספיק כריזמה, הבחורצ'יק ידע בדיוק מה לעשות, מה להגיד ואיך להתנהל. לצידו, עם עבודה תואמת ואהבה אמיתית למוסיקה ותמיד מאחוריו היה את אביתר ביבאס על עמדת התופים – שתקתק פה בין ברייקדאונים לבלאסטים לבלאגן כשצריך. הגיטריסטים עידן ועוז "אוזי" כהן (זה שם משפחה נפוץ, נו מה לעשות) עשו עבודה מרהיבה, השתוללו ונתנו בראש, במיוחד עידן שניצל כל רגע פנוי לתת הדבאנגניג ויותר מפעם אחת הוכיח שאפשר לנגן את המוסיקה המורכבת הזו בלי מוניטור כאשר השתולל גם עם הקהל שפקד את ההופעה. גם הרכש החדש קורן אסקו על עמדת הבס הוכיח את עצמו שלמרות שהיה לו מעט זמן להתרגל למלאכה הוא עשה אותה נאמנה, נתן בראש ונראה כאילו הוא איתם מהרגע הראשון.



למרות הסאונד המעט מרוח של הגגארין, נראה שהחבר'ה בלטו לטובה, נשמעו נהדר ויצאה להם הופעה נהדרת. שוב, תחת האמתלה שזה לא בדיוק כוס מיץ התפוזים שלי, הם מבחינתי נתנו את השואו הכי טוב והוכיחו שיש להם כלהקה מה להעניק החוצה. Avoidin היו הכי בשלים, הכי בריאים והכי נתנו לי בראש מכל להקות הערב. החינניות בהם הם מדלגים על פאשלות קטנות, כמו למשל לקרוא לשיר Mundane vs. Arcane ואז לגלות שזה בעצם השיר הבא בסט, או לאסוף את כל הנוכחים במקום, גם אלה שלא אוהבים כל כך את הז'אנר, ולתת איתם בראש, זו לא מלאכה פשוטה. שאפו עליהם.

Thirst Planet

ז'אנר:
Stoner Metal
להקות דומות: Conan, Bongripper, Sleep
מה יש לנו כאן בקצרה: שלישיית נגנים שנשבעה לז'אנר ועושים אותו במדויק אם מעט תקשורת מול קהל והרבה ציות לכללי הז'אנר, בעיקר לטובה – ולמרות שבז'אנר הזה לא נהוג לראות הרבה דברים על הבמה, קצת חסרה הנוכחות הבימתית שמונעת מהם מלהיות ממש גדולים בתחום.

מוסיקלית, אני ממש בעד Stoner Metal. באמת שכן. אני אמנם מעדיף אותו טיפה יותר אנרגטי, שזה בעצם קצת לרמות ולהגיד שלהקת ה-Black האהובה עליך זה Dissection, אבל בטריטוריה המספיק רחבה של Stoner Metal שנעה מ-Crowbar ועד ל-Sunn O)) אפשר בהחלט לשים את Thirst Planet איפשהו בין Trouble ל-Sleep מבלי באמת להרגיש אשמים. אבל הבעיה העיקרית עם Stoner Metal הוא מה קורה ששמים אותו על הבמה. יש משהו היפנוטי בהופעות טובות של הז'אנר, אבל אם הופעה אינה מצוינת, ואינה חוויה כוחנית כמו של האבות הרוחניים או ממשיכי דרכם של הז'אנר, משהו קצת הולך לאיבוד. מוסיקלית, כנראה ש-Thirst Planet החזיקו בליין אפ הכי חזק. זה בדיוק האלבום שהייתי שומע אם היה לי את המצב רוח לשמוע את ה-Stoner הזה, וכנראה שהאלבום שלהם שבתהליכי הקלטה בעצמו גם בימים אלה יוכיח בדיוק את הנקודה שלי – אבל כאשר נותרים בערב דליל באנשים רק מעטי מעטים להופעה שלך, התחושה הופכת מהופעה רבתי לסוג של חזרה פתוחה – ואולי חברי Thirst Planet קצת מתבאסים על המיקום האחרון שלהם בערב, וחבל – כי דווקא פה הם יכלו לקנות כמה מאזינים חדשים, כמותי.

קצת קשה לדעת איפה הסאונדצ'ק מתחיל או נגמר כשכל הטריו הזה מנגן ביחד ואז מפסיק – אבל מה שאי אפשר לקחת מהם זה את השירים המצוינים שלהם. נכון, Stoner זה לא לכל אחד, גם אלה ששוחים במטאל מעושן היטב לא משתגעים בהכרח על הנקודות היותר כבדות של הז'אנר או להפך – אלה שמעדיפים את הכסאח חושבים שכל מה שחופף להבי מטאל ורוקנרול הוא אפוי למחצה בלבד. אבל מעבר לזה אנחנו מדברים פה על להקה שמגישה שירים שלמים עם מעט מאד דינמיקת קהל וזה מצליח לעבוד להם איכשהו. אני אומר איכשהו כי אני כבר התרגלתי שיש לנו פה בארץ את אחת מסצינת הסטונר והסלאדג' הטובות ביותר שהספקתי להכיר (נו טוב, זה לא חכמה וזה לא אומר הרבה. כמה מחקר כבר עשיתי על סצינת הסטונר והסלאדג' של שוויץ או פורטוגל). מלהקות Sludge Metal מפלצתיות כמו Dukatalon דרך Leafter או אפילו אם נחפוף קצת למיינסטרים המוסיקלי גם קין והבל 90210 חוטאים בלא מעט מהז'אנר הזה – גישת הלו-פי מתקבלת על הדעת באוזניי רק אם מה שקורה על הבמה מצדיק את ההיפנוזה המוסיקלית. ייתכן וזו הייתה השעה המאוחרת, או התחושה המבאסת של מי שנשאר פה בסוף ההופעות, או העובדה שהם הרגישו באמת מנותקים מכל הערב הזה וחבל כי לדעתי הם תרמו לו מוסיקלית המון – אבל Thirst Planet הגישו את ה-Stoner Metal שלהם מעט קריר.



דווקא מבחינת אנטון דור ראינו כניעה מוחלטת למוסיקה. הוא זז עם כל ריף, הוא נעמד דום כאשר האווירה דורשת זאת, והוא מתנהל עם פדאל אפקטים שבתל אביב היו משלמים עליו כבר שכר דירה. לצידו בוריס רוזנברג אולי נתן את מלאכת התופים הכי מחשמלת בכל האירוע, והיה לו Feel של קוסם ומגע נהדר לדינמיקה הדוהרת לעתים ומזדחלת לעתים אחרות של המוסיקה של Thirst Planet. על עמדת הבס והשירה עמד לאוניד מיכוליוק (מקווה שאני הוגה את זה נכון) שנתן גם שירה מחוספסת כשצריך ונגינת בס מגניבה – אבל חוץ משניים שלושה ריפים בכל ההופעה היה קצת קפוא. ופה מסתכמת הבעיה האמיתית שלי עם Thirst Planet. Stoner Metal, לרבות כזה פסיכודלי, הוא מינימליסטי וזה מה שעושה אותו כל כך מכשף. כמו הרבה ז'אנרים במטאל – קל מאד לעשות Stoner Metal בינוני, קשה מאד לעשות אותו טוב, וממש-ממש קשה לעשות אותו מצוין. בארצנו יש כמה להקות טובות עד מצוינות, ו-Thirst Planet יותר נמצאים לדעתי לצד הטוב מאשר המעולה – אבל מה שהיה הופך את ההופעה שלהם למדהימה היה חיבור מוחלט למוסיקה. כל ריף כבד צריך לבוא בהשתוללות משותפת של הטריו הזה. כל רגע מלודי צריך לקבל את אור הזרקורים המוסיקלי, וזה נראה ש-Thirst Planet כמעט שם. אולי זה היה כאמור האירוע עצמו, השעה, או משהו אחר – אשמח לראות אותם במקום הטבעי שלהם – על במה מעושנת ומול המון אנשים שנותנים איתם בראש ומבינים את הקטע. כי פה זה ממש פוספס לי.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::