תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Copacabana
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

18/01/2018
15 שנה במדבר - Desert חוגגת יום הולדת 15 בבסקולה, סקירת ההופעה
כתבה: ניצן כהן
צילם: עמית ליבר

Desert. כיום, היא הלהקה הגדולה בישראל שמנגנת פאוור מטאל. והם עושים את זה כבר 15 שנים שלמות, רצופות עבודה, ללא הפסקה. רק בשביל זה היה שווה להטריח את עצמנו בערב של אמצע שבוע אל הבסקולה. דזרט הבטיחו שהמסע יהיה שווה, עם אורחים מכובדים מאוד מכל רחבי וגווני סצנת המטאל הישראלית וסט ארוך לציון 15 שנותיהם.

ההופעה נפתחה באינטרו הפותח גם את אלבומם השני, Never Regret ובשיר האהוב עלי מתוכו - Assasins Creed ובליריק וידאו שמוקרן על המסך לצידם. בר כוכבא, או כשמו בפי הלהקה Son of a Star הוא השיר הבא והפעם בליווי הקליפ שפרסמו השנה. משהו מעט מוזר בסאונד של הגיטרות והקיטאר אבל ההופעה של החבורה כובשת ומלאת אנרגיה כתמיד וזה לא ממש מפריע. הקהל מצידו שר את המילים בתאווה, לאור המאורע הנדיר - אלכסיי הוא היום הסולן היחיד בלהקה ישראלית משמעותית ששר שירה נקייה ומאפשר לקהל לשיר עימו מבלי לא להבין את המילים.

המסע לאורך שנות פעילותה של הלהקה ממשיך באחד מהלהיטים מאלבומם הראשון, בשיר Lion and Hawk. הסאונד הערב חזק וכבד, ולעיתים חלק מהמוזיקה נבלעת מאחורי התופים. יתכן שזה רק בגלל שגוש השיער שמתעופף באחורי הבמה מתרגש ומתלהב מאוד. לשיר הזה יש סולו גיטרה מצוין, מהיר ומחמיא מאוד לשיר, ועל הבמה הערב זה בולט פי כמה.

כאילו לא חסרים אלכסים על הבמה, לאירוע מצטרף קלידן נוסף - אלכס קרלינסקי שהציל את חיי הלהקה ב2010 כשנבחרו להופיע בוואקן והיו זקוקים לקלידן חלופי. השיר הוא שיר הנושא מאלבומם האחרון, Never Regret. האורחת הבאה לשיר Sacred Throne הקלטי שנוגן בפעם האחרונה בחימום לאילוויטי ב2013, היא מרי אן גנין. הכנרת המטאליסטית הזאת עוד תכבוש את כולנו. ראינו אותה ממש לאחרונה יחד עם הלהקה Scardust בהופעה האקוסטית שביצעו לפני שבועיים, ומשם רצה היישר לכאן למשהו קצת יותר רועש ומקפיץ. היא חוגגת על הבמה, מפזזת ומפליאה בנגינת כינור מהפנטת שמוסיפה לשיר בדיוק את מה שהיה אולי חסר.



הכנרת המופלאה נשארה על הבמה לשיר מצוין נוסף מאלבומם האחרון, אודות ההולנדי המעופף. שיר בעל ליין כינור מהמוצלחים ששמעתי, ותמונה של ספינה אפלה שוקעת ברקע. ברגעיה האחרונים על הבמה מפליאה מרי אן בסולו כינור יפהפה כהכנה לאפוס של השיר הזה. ההופעה מתקדמת בקצב מהיר כמעט כמו הגיטרות, ישר לשיר מהדמו הראשון של הלהקה, The Way To Honor אותם ביצעו יחד עם יותם דפיילר אבני, שהתעקש במקום זה לחפש טלפון. עם אבוקדו. וחתול. (מקווים שהוא נמצא!). יותם צורח חזק וגבוה, מפחיד את היונים, ויחד עם אלכסיי מה שקורה על הבמה מקבל גוון כחלחל של קינד דיימונד, מצמרר עד אימה ומחלחל עמוק פנימה.

יותם שלנו גם הוא לא מקבל שחרור כל כך מהר, לא לפני שיבצע קאבר שכבר ביצע איתם בעבר. קולות נשלפים ממעמקי השאול ומעט פאוור מטאל מוזרק לתוך הדת' המלודי שהוא Amon Amarth, והקהל קופץ ומסרב להירגע. הביצוע אכן מקפיץ ונותן כבוד לענקי המטאל תוך שילוב מקסים בין קולו העמוק של אלכסיי לזה המהלך אימים של יותם.

קולו של אלכסיי מתחיל לרעוד, כשהוא מזמין זמר גדול נוסף, כזה שפנה לקריירת סולו ממש לאחרונה ושיחרר כבר שני שירים מתוכה - יוחאי דוידוף. עוד מצטרף סהר? מתופף עבר של הלהקה, לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה - Massada Will Never Fall. יוחאי ואלכסיי מזמרים בשני קולות את השיר הנמרח שמקבל קיק קצת יותר עוצמתי בזכות המתופף שנותן דרייב משלו לתופים. שישה ראשים עטורי שיער (טוב, חלקם) בהדבנג משותף לכל אורכה של הבמה מזכירים לי כמה מאתגר ההרכב הזה - כל כך הרבה כלים מלודיים ודומיננטיים, וכולם מתערבבים יחד ליציקה של פאוור מטאל מפואר. כך גם בשיר הבא, The Unsubdued הפותח את אלבומם הראשון.



אבל לגבי השיר הבא, לא כולם כל כך החלטיים. הם לא החליטו האם מדובר בשמונה עשרה-שתיים עשרה, אחד שמונה אחד שתיים או פשוט 1812. מה שכן הוחלט, זה שיוחאי ישאר כדי לתפוס את מקומו של סולן Primal Fear, Ralf Scheepers. וגם שהכל יהיה יותר, עם יותר דרייב, יותר כבד, יותר מושך קדימה, יותר דוחף לנצח. גם השיר הזה, מלווה בליריק וידאו, מנתן אווירת צמרמורת של קינג דיימונד עם קצת אקורדים מאז'וריים כדי שלא נשכח שעדיין מדובר בהאבי מטאל כיפי במיוחד. הקהל החזיר אהבה בצרחות וידיים מורמות שהוכיחו שהם מקבלים את מה שציפו לו.

לראשונה לאחר 15 שנים, דווקא הערב, בחרה הלהקה להוריד את הקצב ולעבור לגרסאות אקוסטיות של שירים ישנים ורועשים. האורחת הבאה שממשיכה את רצף האורחים המפואר של הערב היא אינפי סנואו, שמבצעת את הבלדה שביצעה עימם באלבום האחרון - The Road To You. הוא נקטע בפריטת אקורדים שהרגישה כמו חלק מהשיר אך מוכרת, וכשכל הקהל צחקק לעצמו בצלילים הידועים מהשיר Nothing Ellse Matters, הופתעו לגלות את הגיטריסט שהסכים עם כולם וניגן אותו. אלכסיי ואינפי הצטרפו לבית וחצי מהשיר, ועצרו לטובת סיום הדרך.

שיר אקוסטי נוסף, הפעם מאלבומם הראשון, היה Release Me שבוצע בדרמטיות אין קץ. שיר ללא שם מוקדש באופן מסתורי למישהו שנמצא בקהל, שיחד עם כל שאר האנשים על רצפת הבסקולה יודע בדיוק במה מדובר - השיר More Than My Life. אלכסיי מפציר בקהל למחוא כפיים מה שנראה לא חכם במיוחד כי הרעש עולה על צלילי הגיטרות השקטים. סולן Sabaton, יואכים ברודר, לא הצליח להגיע הערב למרות שתכנן אבל מסר דרישת שלום מרחוק. הוא השאיר את הבמה מעט ריקה אבל לא יותר מדי, לטובת השיר Lament For Soldiers Glory.

עוד מציל תורן עולה לבמה, הפעם מהטור שביצעו בשנה שעברה כאשר אולג הקלידן הובהל לחדר לידה. הפעם זהו הגיטריסט שיאון שלום, בשיר מצוין נוסף מהאלבום האחרון - The Wolfs Attack. הלהקה עוצרת להתרעננות קלה בסולו תופים של אסף מרקוביץ שמאיים להפיל את המערכת מהבמה והקהל מגיב במחיאות כפיים וקריאות היי מפרגנות ואוהבות. מרגיש כאילו הערב מתקרב לסיומו, לאחר קרוב לשעתיים רצופות של הופעה בשיר הנושא מתוך אלבומם הראשון - Star of Delusive Hopes, שמרגיש כמו משהו שנלקח מאלבום של Sabaton. זה לא מפתיע, כיוון שאין ספק שזוהי הלהקה שנתנה לחבורה הזאת את מנת ההשראה הגדולה ביותר.



עוד הבטחה אחת, מלווה בצעדת אימים של חיילים במסדר, היא לאלבומם הבא של דזרט שכבר הגיע לאולפן. לטובתם מצטרף אחד המתופפים החזקים ביותר בארץ - שקד פורמן, שנותן קצב במהירות לא טבעית. השיר המכונה Fixed Bayonets מרגיש כאילו נלקח הישר ממלחמת עולם כלשהי, אי שם בנאה הקודמת, או אולי שעוד תבוא. עוד שיר חדש הוא Blood On the Sand, הפעם חדש לחלוטין שלא נוגן עוד על במה. נראה שהאלבום החדש הולך להיות יותר כבד, יותר ת'ראשי, פאוור של פעם, בקצב תופים מפלצתי. או שאולי זה רק שקד פורמן שמנסה לפרק את מה שנשאר מהבמה.

גם הערב הזה הגיע לסיומו, לאחר שעתיים של הופעה רצופה וחסרת מעצורים, הלהקה נותנת את כל מה שנשאר בה לשיר Letter of Marque שהפך למעין המנון עבור מעריצי הלהקה. כפי שזה נראה היום, יש רבים מהם. דזרט היא להקה שלא מפסיקה לרגע - לכתוב, להופיע, להציב סטנדרטים בתחום המטאל המלודי בארץ, כבר 15 שנים בלי מנוחה. עוד אלבום אחד בדרך והקהל ממשיך להגיע, לאהוב, לחבק, לשיר את המילים ולתת להם את מה שמגיע להם - הרבה הרבה כבוד. אז מה נאחל להם ליום ההולדת? שיהיו עוד שנים רבות של עשייה, של לרוץ בכל הכוח מבלי לוותר, של לדחוף ולתת את כל כולכם בשביל הקהל שאוהב אתכם כל כך.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Obscura – Diluvium

Bloodbath – The Arrow of Satan is Drawn

The Ocean – Phanerozoic I: Palaeozoic

Soulfly - Ritual

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
כשגשמי המחר מגיעים - ראיון עם ישי שוורץ, סולן להקת Tomorrow's Rain

סקירת הופעה:
ברוס והכפתור - סיקור הרצאתו של ברוס דיקינסון בבית האופרה בתל-אביב

סקירת הופעה:
אוסטרלים עם שם להקה קליט - סקירת הופעתה של Ne Obliviscaris בישראל

סקירת הופעה:
כשהגשם ירד בקרקעית המדבר - סקירת הופעות Tomorrow's Rain, Subterranean Masquerade ו Desert

סקירת הופעה:
נרקבים שוב בארץ - סקירת הופעתה של Rotting Christ בישראל

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/12/2018]
Unleash The Pain בהופעת השקה
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] פסטיבל Copacabana בקיבוץ טללים
[15/12] ערב להקות בBlaze Bar
[20/12] Paradise Lost בישראל
[20/12] Prog & Groove at the Keoss
[22/12] Scalar, Fet ו-Mother Red Sun בגאגרין
[27/12] Shredhead וחברים במועדון האזור
[03/01] Rite of Passage #2
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::