25/01/2018
מחזירים את הכאב - סקירת הופעתה של Pain of Salvation בהאוונה קלאב
כתב: יבגני טרבנוב
צילמה: אלכס ימפולסקי
זוכרים את ההופעה של Pain of Salvation בכנרת, בפסטיבל שארגנו פרוגסטייג'? אני לא הייתי שם, אבל בפועל נשארה בי רק חרטה ותחושה של פספוס. למזלי הספקתי לתפוס את הלהקה כשחזרו לארץ שנית, בהופעה בלתי נשכחת ברידינג שכללה סט באורך של 3 שעות עם ג'אם סשן חסר גבולות בתור אתנחתא באמצע הסט "הרגיל". קשה לתאר את העוצמה של Pain of Salvation בהופעות חיות: החל מהפרפורמנס המושקע והמתמסר של מנהיג הלהקה Daniel Gildenlöw ועד לחברי ההרכב על כל הרוטציות. עם הזמן הלהקה פרצה את גבולות הפרוגרסיב והמטאל והתרוממה למעמד של להקה שפשוט עושה מוזיקה טובה ואותו ערב חגג את העובדה שאין ללהקה הזאת תקרה והכל הולך – וכל מה שהולך נשמע טוב.
ההופעה האחרונה שלהם (נכון לרגע זה) בהאונה קלאב היתה מעין חזרת עטרה לישנה, עם סט ממוקד באלבום החדש - In the Passing Light of Day שמחזיר את הלהקה לסאונד הפרוגרסיב מטאל של ימי Remedy Lane. יריית הפתיחה של ההופעה בדמות השיר "Full Throttle Tribe" הניחה את היסודות לאווירה של הערב – מטאל מתפרץ, ריפים כבדים, שבירות ולא מעט הזדמנויות להדבאנג מסורתי. הפרפורמנס של Daniel Gildenlöw היה מחשמל כרגיל, אמנם נרשמה משמעותית פחות תקשורת עם הקהל וזה חבל. בסופו של דבר הטאץ' האישי הוא חלק בלתי נפרד מישות הבימה של Pain of Salvation, ולקבל שני רגעים של אינטראקציה עם הקהל במשך שעתיים הרגיש כאילו Gildenlöw מחזיק אותנו קצר.
ולמרות המחסור בבדיחות או שיחות פילוסופיות משעשעות, Gildenlöw הוכיח שבראש ובראשונה הוא מקצוען שהביא צוות של מקצוענים לתת לנו בראש. זה עובר יפה עם הסינגלים מהאלבום האחרון – "Reasons" ו-"Meaningless" שנשמעים מדהים ומעבר לזה – ניכר שכל חברי הלהקה נהנים מהביצוע ומשקיעים כל נים מגופם בביצועים. בין אם מדובר בריפים המנסרים והשבירות של "Reasons" או הפתיח המדבק של "Meaningless", הלהקה לא מפספסת שום ניואנס.
זה גם הזמן לדבר על שני הפילים בחדר, ונתחיל מהפיל הפחות חיובי: הסאונד של ההאוונה קלאב. ממקומי ליד הסאונדמן יכולתי לומר בוודאות שרק הגיטרות נשמעו טוב באמת, בזמן שהסאונד של שאר הנגנים והמיקרופונים השתנה ללא הרף מבינוני לטוב. היו לי תחושות דומות גם בהופעות של Haken ו-Tyr, אמנם הפעם הרגשתי שהיתה מעין "החרפה". אמנם לא היתה פגיעה ממשית בחוויה, אבל אני מרגיש צורך לציין את זה דווקא בגלל שאני אוהב את ההאוונה קלאב – את הבמה הגבוהה, ה"נחמדיות" של המועדון והצוות ואת העובדה הלא מובנת מאליה שיש חניה בחינם באזור. אולי בעצם לא הייתי צריך לספר לכם על החלק האחרון, אבל מבקר הוא מבקר...
הפיל השני הוא העזיבה של הגיטריסט Ragnar Zolberg לפני מספר חודשים, עזיבה שנהפכה לריב די מכוער שהוביל לפיצוץ. במהלך אותו פיצוץ התברר ש- Zolbergכתב לא מעט מהשירים שהופיעו באלבום האחרון ולטענתו לא קיבל הכרה (או מספיק כסף) שיהלמו את המעמד. Zolberg הוא גיטרסט מחונן ופרפורמר חזק, ולכן פחדתי שחסרונו יצרום. אבל הגיטריסט החדש-ישן Johan Hallgren לא מאכזב ומרגיש טבעי מתמיד. Hallgren מציג מופע ראוותני וכוחני שכאילו גורם ל- Gildenlöwעצמו לשים גז אפילו חזק יותר. התוצאה היא פיצוץ של אנרגיה שזורמת מהבמה ישר אל הקהל, וזה מרענן אחרי ש- Zolbergהרגיל את הקהל למופע מעט יותר רגשני ואינטימי. בסופו של דבר החזרה של Hallgren רק מזכירה כמה Pain of Salvation משתנה ומתהפכת תמיד, ונוחתת על הרגליים אחרי כל זעזוע.
כיאה לכיוון אמנותי שמחזיר את הלהקה לימי הפרוגרסיב מטאל, קיבלנו גם ביצוע מרגש מתמיד ל-"A Trace of Blood", ללא ספק מהשירים היותר יפים של הלהקה בין אם זה באלבום או על הבמה. גם הביצועים ל-"Beyond the Pale" ו-"Ashes" הבלתי נמנע היו מחשמלים כצפוי. ואז הגיע ההדרן.
ההדרן היה מפתיע מהסיבה הפשוטה שהתפנקנו עם "Falling" ו-"The Perfect Element" שהושחלו לסט אחרי שנעדרו מההופעות הקודמות של ההרכב בחו"ל – פעולה שהזכירה לי את ההופעה המפנקת של הלהקה ברידינג. את ההופעה חתם רשמית שיר הנושא של האלבום האחרון, קטע מינימליסטי ובו זמנית ארוך (רבע שעה תמימה). אל תשאלו איך זה עובד, כי עובדה שזה כן. מאד חיכיתי להאזין לשיר על הבמה ולא התאכזבתי מההגשה הסוחפת שלו.
בשורה התחתונה, Progstage הוכיחו את עצמם כאלופים בהפקת פרוגרסיב פעם נוספת עם מופע מתוקתק שהתחיל בזמן (!) והרגיש מקצועי מההתחלה ועד הסוף, והגשים חלום נוסף למעריצי הלהקה. ולמרות שצריך לשים דגש על הסאונד בהאוונה, אני כבר מחכה להכרזה הגדולה הבאה בתחום.
|
