תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ozzy
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

29/06/2018
שבע הנקמות של המעריצים - על הופעתה של להקת Avenged Sevenfold בישראל
כתב: יאיר אבלסון
צילם: עמית ליבר

במשך שנים אחד ממעדוני המעריצים הגדולים והפעילים בארץ היה זה של Avenged Sevenfold, הלהקה האמריקאית הפכה בעשור האחרון למטאליקה של הדור הצעיר, וההודעה על כך שהלהקה מגיעה לישראל, ביוזמת, עידוד ותמיכת המועדון המקומי – הבטיחה רמה כל שהיא של -הצלחה, אבל בטח לו כמו זו שראינו בסופו של דבר בהופעת הלהקה שלשום – מול כמעט 14 אלף איש.

בצעד מעניין (וכנראה מונע כלכלית ולאור הביקוש) המארגנים הפכו חלק לא מבוטל מהפארק לשטח ה -Golden Ring. ממבט מהיר ניתן אפילו להסיק שרוב הפארק היה גולדן רינג, ולא רק "מתי מעט". שטח קטן בתוך מתחם הגולדן, ממש בליבו, תוחם כ"מתחם נגישות/ מתחם VIP" והיושבים בו נהנו מצפיפות מועטה יותר, אם כי חלק מהעניין הוא הקרבה לבמה בהופעות כאלה וחברי הvip לא זכו לאפשרות זו. עם זאת אסור לזלזל באפשרות שיש להם לשבת בנחת ביום שבו ההופעה מתחילה כשעוד יש שמש ובחוץ מעל 25 מעלות בלחות של ראשל"צ.

Walkways

להקת החימום הראשונהWalkways עולה לבמה המוארת, אביחי (הבסיסט של הלהקה) מרים קרניים והקהל שורק. ההבנה שההופעה מתחילה נוחתת על הקהל, דגל ישראל מונף לקהל וידיים עולות באוויר. הלהקה עולה בשחורים האופייניים וכולי תקווה שהם לא יימסו בשמש הקופחת על פניהם. כשסולן הלהקה, רן ירושלמי, מתקדם אל תוך הקהל על הבמה שנבנתה לשם כך הקהל נרגש. חימום חימום, אבל הלהקה והקהל לחלוטין לוקחים את זה כאילו הם המופע המרכזי. מסכי הענק בצדדים מראים את ההופעות הנוספות של חברת ההפקות ולא את הלהקה המופיעה, משהו שקצת חורה בעיניי, אבל ניחא. גם ככה רוב הקהל מסתכל אל החברים של Walkways ולא אל המסכים. השיר הראשון של הלהקה הוא Towards The Light המצויין והקהל מרגיש את האנרגיה של הלהקה באוויר.

רן פונה אל הקהל ״טוב, זה ברור, אתם פה בשביל דבר אחד וזה אוונג'ד. תעשו להם קצת רעש! עד שהם יעלו ננסה לתת לכם בראש״. Walkways מראים למה הם נבחרו כנציגי ישראל בזמנו לתחרות המטאל באטל הבין לאומית. נראה שמאז המטאל באטל הם לא שקטו על השמרים, עבדו קשה ואף השתפרו ביכולות - הנגינה, השירה וההופעה כולם מהוקצעים ומדוייקים. השיר השני של הלהקה הוא Out והוא מתחיל בעוצמה עם ריפים של הגיטריסטים (בר כספי ויוני מנר) והופך לבלדה אשר בהמשכה הופכת למשהו עוצמתי יותר . רן מבצע מעברים חלקים ומרשימים בין גראולים לשירת קלין ומראה להרבה להקות אחרות בז׳אנר - ככה עושים את זה.

״אני רוצה לראות את הידיים שלכם למעלה״ רן מבקש מהקהל. ״אני רוצה לראות אתכם קופצים כשהשיר הבא נכנס!״ השיר הבא Bleed Out, Heal Out נכנס בדאבל ביט מהיר של פריאל חורש וריפים חותכים, המסכים עוברים סוף סוף להראות את הלהקה המופיעה, ולרגע המקום מזכיר את גראספופ (רק בקטנה, ובלי הבוץ) שהסתיים ממש עכשיו. ״בפזמון של השיר הבא אני רוצה לשמוע את כולם כי אחרת זה לא יעבוד״. For heaven's sake רן חוזר לקהל, שהבין מהר מאוד את המילים. אחרי חימום קל של הקהל עם המילים, הלהקה מתחילה את השיר, הביטים עפים והקהל שר עם הלהקה את השיר שהקליפ שלו התפוצץ עלינו לפני מספר חודשים.

״אני רוצה מחיאות כפיים לכם, כשמגיע... מי שלא מכיר, אנחנו Walkways, לא מזמן הוצאנו סינגל חדש מאלבום שני שעומד לצאת, השיר הבא הוא Thoughts". ההתחלה של השיר מזכירה מנגינת קלידים ממשחק נינטנדו ישן אבל הפריצה שבאה אחר כך לא משאירה ספק, זה שיר עוצמתי והשואו שהלהקה והסולן נותנים מתאים לבמות הגדולות שהם הולכים לראות בקרוב עם In Flames. רן קופץ באוויר ויתר חברי הלהקה, כולם, קופצים גם הם. טוב, חוץ מהמתופף. בכל זאת, קצת בעייתי, למרות שאני בטוח שאם היה יכול היה קופץ איתם. ״אנחנו מסיימים, אנחנו פה רק כדי לחמם אתכם כמו שצריך״ רן אומר ומודה לקהל. הקהל מודה Walkways ותוך כדי סיום הלהקה נותנת חצי מהשיר Actions תוך שהיא מפעילה את הקהל ושומרת עליו חם לקראת המופע העיקרי של הערב.

Betzefer

סולן הלהקה הכבר-לא-כל-כך-חדש אהרון רגוזה והחברים עולים לבמה וזו אחת הפעמים הראשונות שאני רואה את אותו עולה לבמה בחולצה. מצד שני, הסט שלהם רק התחיל, נראה כמה זמן היא תשאר עליו.
נראה שחלק מהקהל לא יודע איך לאכול את בצפר, אולי כי הם יותר אקסטרימים מ-Avenged. הרבה יותר. הם מתחילים עם Never Been, וממשיכים ישר לשיר השני של הלהקה שהוא אחד היותר מוכרים והישנים Running Against אבל פרט למי שמכירים את הלהקה מלפני כמה שנים, נראה שמעטים מכירים אותו או לצורך העניין - נהנים ממנו. אהרון מסתובב על הבמה, נותן הופעה אבל נראה שיתר חברי הלהקה קצת שכחו איך עומדים על במה, בעיקר אם לשפוט מול Walkways הצעירים משמעותית ואפילו מול הלהקה השנייה של רגוזה, שרדהד - שחבריה משתוללים על הבמה. קצת מפריע לי לראות את חברי הלהקה פחות או יותר סטטיים על הבמה. הם פחות נראים כמו בצפר הרעבים להכרה של פעם ופרט לרגוזה שנותן עבודה, היתר בערך שם כדי לנגן. חבל.

כן, הם מנגנים הדוק, הם מנוסים ונשמעים טוב על הבמה. אבל קשה לחמוק משתי בעיות שנעוצות לי מול העיניים. הראשונה היא ההתאמה שלהם כחימום לאוונג'ד, בעיקר כשהם באים אחרי Walkways (שדומים יותר בסגנון) והשנייה היא השואו (או החוסר שלו). בשיר החמישי של הלהקה, Cop Killer מתן כהן הגיטריסט התחיל קצת לזוז ולקפוץ, אבל זה עדיין... חצי כח. איפשהו בתוכי אני חושב שיש מצב שמישהו ראה את רגוזה בלי חולצה לפני שעלה אל הבמה, דחף לו חולצה של Avenged ליד, ואמר לו "פה זה לא הגגרין, אתה מופיע עם חולצה".

״מה קורה לייב פארק ראשון? אנחנו בצפר. 10 שנים ניסיתם להביא את Avenged וקיבלתם את בצפר. עוד מעט Avenged יעלו, אבל בינתיים, בדיוק סיימנו להקליט אלבום חדש, אז קבלו כמה שירים חדשים.״ מסביבי אני שומע כמה אנשים מהקהל שמתמרמרים. אני חושב שבצפר לא באו להם טוב, והם רק רוצים כבר לראות את Avenged עולים. לא "עוד כמה שירים של בצפר".

בשלב מסויים נראה שגם להפקה נמאס מחוסר השואו. כל התאורה מהבמה נעלמה והמסכים חזרו לשדר פרסומים להופעות של ההפקה. מלבד מעברים של אור אדום על הבמה מדי פעם, כבר לא ניתן לראות מה קורה על הבמה. הסאונד מצויין ואפשר ליהנות מאיכות אלבום של בצפר, אבל הקהל בא לראות הופעה של Avenged ולא לשמוע אלבום של בצפר. ״בקרוב נחגוג 20 שנה לבצפר בבארבי בתל אביב, נקווה לראות את כולכם שם, כמה שתיכנסו״ רגוזה אומר. ועובר לשיר The Devil השיר המוביל את האלבום על שמו. הלהקה ממשיכה לנגן ורגוזה ממשיך לשאוג כמו שהוא יודע, אבל אין הבדל אמיתי בין מה ששומעים עכשיו לשירים שקדמו לו, עם הריפים המנסרים והתופים ההולמים.

״תודה לכל מי שנתן פה עבודה״ רגוזה פונה לקהל. ״כשאני אומר Dooms אתם אומרים...<דממה בקהל>. Day."
השיר הבא אמור להפעיל את הקהל אבל הקהל כבר עייף ומחכה ל-Avenged ואחרי 11 שירים של בצפר, מתוך האלפים שפה אולי כמה מאות עונים. שזה יפה, אבל... לא בקנה המידה הזה. לסיום הלהקה מבצעת את Fucking RockNRoll וזו הפעם הראשונה שיש סולו גיטרה של ממש שאינו 3 פריטות וכמה ריפים מעל. מסתבר שגם זה לא הסוף של בצפר, והם ממשיכים בשיר נוסף, Down Low, והוא אכן שיר הסיום של ההופעה של בצפר. זה קצת מוזר, אבל אני לא חושב שבהופעות שבהן שרדהד או בצפר היו הדליינרס הם שרו כל כך הרבה שירים (13 במספר) כמו בהופעה הזו, שבה הם חימום. במקום רגיל זה היה נחשב דאבל פיצ׳ר, לא חימום.

כשבצפר יורדים, הקהל מתחיל לצעוק בקצב "Sevenfold". יפה לשמוע קהל שאוהב שירים שקשורים לז'אנר ובמקביל הפקה שיודעת לשים שירים מתאימים דוגמת psychosocial או את system of a down ובזמן שהקהל ממתין לAvenged הוא מחמם גרון לקראת ההופעה. מצחיק (מצחיק?) שמוזיקת ההמתנה הרבה יותר מחממת את הקהל מלהקת החימום. יכול להיות שסדר ההופעה היה שגוי ובצפר היו צריכים להופיע לפני Walkways שעשו עבודת חימום מדהימה עם הקהל. נקודה למחשבה. נקודה נוספת שאני מרגיש צורך לציין לזכות ההפקה היא הארגון המופתי ושימת הלב לפרטים. הקהל לא נהר פנימה בשגעון אלא הוזרם פנימה בניחותא, וכל מי שרצו לרכוש שתייה התבקשו להראות תעודה מזהה כדי לזכות בצמיד המזהה אותם כמי שאינם קטינים, נסיון לא רע בכלל (ממה שהצלחתי לשפוט) למנוע מקטינים לרכוש אלכוהול. מאבטחים רבים שפרוסים בכל מקום שמרו לא רק על הלהקה אלא גם על הקהל עצמו והשגיחו שלא יעשו שטויות. לאור לא מעט הפקות לא מחושבות ולא אחראיות שראיתי כאן בעבר, מגיע שאפו לארגון ולהפקה בלי צל של ספק.

Avenged Sevenfold

חושך יורד על הפארק. צילומי יקום מופיעים על המסך, ואז העטלף המפורסם של הלהקה מופיע על המסך המרכזי, זה שעוד ילווה אותנו בוידאו ארט לאורך ההופעה. הקהל באקסטזה, פלאפונים באוויר, סינסטר גייטס (שמעכשיו ייקרא על ידי ״סין״ פשוט כי אין מצב שאני כותב את כל זה בכל פעם שאתייחס אליו, שזה הרבה) מופיע בין הצללים. הוא פותח בסולו של The Stage והמתופף ברוקס מתחיל בדאבל בס, כשזאקי והבסיסט ג׳וני קרייסט עולים. M. Shadows AKA Matthew (וייקרא שמו בסקירה מעתה ועד עולם ״מאט״) מופיע, לבוש במיטב האופנה של הגראנג' משנות ה90. הסאונד חזק כל כך שאני לא מצליח להבין מה הוא שר. בהמשך עוד נדבר על עניין הסאונד. בלון שחור עף לו על הבמה ומאט בועט בו חזרה לקהל. המסכים בצד מציגים את הלהקה בזמן שמסך ענק במרכז הבמה מראה וידאו ארט והקהל כולו צועק את מילות השיר. סין פוצח בסולו וזאקי מצטרף אליו. ״ערב טוב תל אביב״ צועק מאט תראו לי קצת ידיים באוויר והקהל כולו מרים ידיים. זאקי חוזר לאחור וסין ממשיך בסולו נוסף במרכז הבמה הנמשכת אל תוך קהל.



מסתבר שלא רק האוזן (החצי חירשת) שלי שמה לב שלפחות במקום שבו אני עומד, באמצע הדרך בין הרחבה התחתונה של הגולדן רינג לדשא הרחוק, הסאונד של מאט לא טוב וקשה להבין מה הוא שר. במהלך ההופעה יתחוור לי שרבים ממשתתפי ההופעה חשבו את אותו הדבר ו״החליקו״ כדי שלא לתת לזה להרוס להם המתנה של שנים ארוכות. נראה שהסאונדצ'ק היה לא להיט - התופים חזקים בצורה מזעזעת לעומת יתר הכלים וכשברוקס נותן דאבל בס שומעים בערך רק תופים. הבס נבלע בין צלילי שתי הגיטרות הנותרות והשירה עמומה ולא ברורה מרוב שהיא חזקה.

סין וזאקי מנגנים ביחד סולו בסולמות מקבילים ולאחר מכן הלהקה עוברת לשיר הבא, Afterlife. סין עובר לגיטרה אקוסטית שהוכנה מבעוד מועד על סטנד בצד הבמה. הוא פורט עליה מהר (יכול להיות שהוא פיספס פה ושם תו או שניים, היה קצת קשה להבחין אתן לו ליהנות מהספק). עם ספוט עליו הקהל מלווה אותו בצרחות ואז מתחיל השיר במלוא הדרו. "אני לא שייך לכאן" שר הקהל, שנראה שמזהה את השיר לפי המנגינה יותר מאשר לפי המילים של מאט. ״מה שלומכם ישראל? שמעו, עשינו כבר אלפי הופעות וכשאני עומד פה אני יכול לומר לכם בכל הכנות שלא הרגשתי את זה (העוצמה) כל כך חזק אף פעם.. אני אפילו לא שומע את עצמי, אבל על הז*ן שלי. אני יודע שיש לנו פה מועדון מעריצים גדול שעוקב אחרינו באירופה, אז אנחנו עושים את השיר הזה רק עבורכם. Hail To The King. השירה נשמעת טוב יותר ככל שמתקרבים לעמדת הסאונד ופה ניתן לשמוע הרבה יותר טוב את ההפרדה בין הכלים השונים.הקהל שר עם מאט את הפזמון וכשסין מתחיל סולו חצי מהקהל עובר לעשות ״איירגיטר״ עם הידיים שלהם. החום והלחות של יוני בארץ לא פוסח על הלהקה והם כבר מזמן בלי השכבה העליונה איתה עלו (שאני מניח שהיתה בשביל השואו, כי מי עולה עם חולצת פלנל ארוכה או מעיל עור על במה באיזור המרכז בישראל בסוף יוני?).
.
״כמה מכם כבר ראו את ההופעה פעם? תרימו ידיים, כל מי שזו עבורם הפעם הראשונה״ מאט מאתגר את הקהל.. רוב הקהל מרים ידיים, וכמה ברי מזל מחייכים ומשאירים את הידיים למטה. הלהקה ממשיכה לשיר Welcome To The Familly וסין וזאקי שוב נותנים סולו בסולמות מקבילים, כשאחד משלים את הסולם של השני. הסולו שלהם מסונכרן ומדוייק ובהתחשב במספר ההופעות שלהם יחד והזמן שלהם יחד, כל דבר אחר היה מפתיע אותי. ״טוב, כל זה מראה שעכשיו אנחנו מאורגנים כקבוצה. כולם בסדר? הגיטרה שלך בסדר?״ פונה מאט אל זאקי, שמסמן לו עם היד ׳ככה-ככה׳.״ככה ככה? טוב, זה יהיה חייב להספיק בינתיים. מה קורה איתך?
אתה מוכן לזה? God damn! איבדתי את זה לגמרי... ״ מאט מגחך. ברוקס מפציץ דאבל ביטים והגיטרות קצת ממוסכות, כשמאט נכנס עם השירה של God Damn. עיניים מרחפות מופיעות על רקע צילומי הלהקה על המסכים, וקשה לי להתעלם מהתופים שמאפילים על חלק גדול מהמלודיה שבשירים. ג׳וני מתקדם אל הבמה הקדמית ומאט ממשיך לשיר כשסין, זאקי וג׳וני חוזרים אל עמדתם והוא מתקדם אל הבמה הקדמית. זאקי מלווה את הקהל ששר את הפזמון ומאט רוקד ומשתולל על הבמה.

בשלב זה נראה שמישהו בעמדת הסאונד הבין שאי אפשר יותר להמשיך ככה, בעיקר לאור הרמזים ה״דקים״ של מאט על כך שהוא לא שומע כלום, ושיש צורך לתקן את הסאונד. התוצאה היתה הגברה מאסיבית (ודי מוגזמת) של עוצמת הסאונד הכללית, מה שגרם איכשהו לכך שניתן יהיה יותר להבין את מה שמאט אומר ושר, אבל הלמות התופים של ברוקס היו לעיתים ממש כואבות באזניים. בדיקה קצרה שעשיתי (בשביל הקטע) הראתה שהווליום כל כך גבוה שShazam לא הצליח לזהות את השירים. הופעה יכולה להיות מדהימה מבחינת השואו, מבחינת היחס של הלהקה לקהל וההפעלה שלו, מבחינת הסט ליסט, אבל אם הסאונד לא טוב - כל ההופעה יכולה ליפול. הסאונד בלהקות החימום (שעליו היה אמון סאונדמן ישראלי) היה מצויין, וחבל שדווקא כשהסאונדמן מצוות הלהקה היה אחראי לאיכות הצליל - זו צנחה.



סין נותן קטע קאנטרי קצר, קצת מראה את רקע הג'אז והבלוז שלו, ופותח משם לשיר הבא כשברקע על המסך הגדול מופיעה גולגולת גדולה. סין מוביל בסולו אל אחד השירים הרגועים יותר של הלהקה Buried Alive, הבלדה הכי חזקה שלה (לטעמי). מאט שר וסין וזאקי מלווים אותו עד שהקהל כמעט מתפרץ אל השיר והפזמון בהתלהבות, ולמעשה השירה ברובה עוברת אל הקהל. מאות פלאפונים באוויר מוסתרים רק על ידי אלפי הידיים שלא אוחזות במכשיר מצלמים את השיר וחלקים שונים מההופעה. בימים אלו, אם לא צילמת והעלית לא היית במקום מסויים והרצון להעלאת תמונות וסרטוני הופעות היא אחד הדברים היותר חזקים וכמעט ״קונבנציה חברתית״ בפני עצמה. מאט עושה משחקי אוקטבות בזמן השירה ואני שם לב שבהרבה מקרים בהם באלבומים הוא ממשיך לעלות בצליל, בהופעה חיה (לא רק פה אגב, גם בהופעות אחרות שראיתי כחלק מ״שיעורי הבית״ שעשיתי לקראת ההופעה) הוא צונח אוקטבה במקום לעלות בצליל ואז קופץ אוקטבה חזרה לצלילים שהוא מצליח לבצע בלייב. ״This is now your life״ שר מאט ומצביע אל הקהל, ומשם עוברים לקטע וידאו של ״אנשי להקות״ שאינם איתנו, מחווה שAvenged עושים לזכרם של חברים שכבר לא פה אבל בעיקר לזכרו של אחד, ג׳יימס אוון סאליבן או בשם הבמה שלו - The Rev, המתופף של הלהקה שמת ב2009 (בספק מנת יתר, ספק מחלת לב שבשל השימוש בסמים הביאה להתקף לב) והוא בן 28 בלבד. הקהל כולו מכיר את העניין ומרים טלפונים עם פנסים דולקים ומפל של פנסים מהדשא ועד קדמת הבמה מכסים את הפארק כולו, אלפי אורות שדולקים לזכרו של חבר הלהקה האהוב ונראים כמרבד, ומרגשים גם את חברי הלהקה עצמם. זאקי עובר לגיטרה אקוסטית ועשרות דגלי ישראל ודגלי עטלף בכחול לבן מורמים, יחד עם אלפי הטלפונים במחווה מדהימה של זכרון ואהבה. המסכים מראים את הקהל וניתן להבין איך זה נראה מצד הלהקה,וכשרואים את זה מכאן - זה בהחלט מרשים ומרגש. יש מי שאמרו שדמעה קטנה זלגה על לחיו של זאקי, אני לא ראיתי את זה אבל אני בהחלט לא שולל את האפשרות.

״ישראל, אין מקום שהיינו מעדיפים להיות בו הלילה מאשר איתכם. תהיו בטוחים שהוא (בהתייחסו לRev) יכול לראות אותנו הלילה. בואו נרים את הטלפונים ונוודא שכל האנשים שאיבדנו במהלך חיינו יראו שאנחנו זוכרים אותם״. סרטון וידאו של The Rev מוקרן ברקע ברגעים שצולמו מאחורי הקלעים עם הלהקה והקהל מתרגש עם חברי הלהקה עצמם. So far away כולם צועקים ולא נראה שיש מכשיר אחד בקהל חוץ משלי (מישהו צריך לכתוב על זה, לא?) שהפנס שלו לא דלק בזמן זה.

״רגע, התעייפתם? אני לא מבין, התעייפתם?״ שואל מאט בזמן שנעימת הפתיחה של Nightmare מתחילה ברקע. הקהל צועק ״לא״ ומצטרף לנעימה. ואחרי השיר הנוגה הקודם כולם קופצים, ידיים משתוללות באוויר, ילדים מטפסים על כתפי ההורים ושרים איתם את השיר. מאט מתקדם אל הבמה הקדמית וסין וזאקי מבצעים סולו סולמות נוסף, ואז סין לוקח את הסולו למקום אחר ורץ על הסריגים כשזאקי מצטרף אליו על הבמה הקטנה. מאט שר והקהל מהווה לו את ההד מהאלבום.״וואו, אני לא שומע כלום אבל לא אכפת לי, אתם מדהימים!״ צועק מאט לקהל.

ממשיכים לשיר הבא בקטע סולו מהיר של סין ומיד מזהים את Eternal Rest כשמאט רץ על המילים וג׳וני מלווה אותו, ברוקס נותן דאבל בס מהיר, וריפים של ת'ראש מרביצים לבמה כשהקהל קופץ לצלילי הגיטרה והתופים. ״אנחנו הולכים לנגן כמה דברים שאנחנו בדרך כלל לא מנגנים, במיוחד בשביל המעריצים האדוקים שלנו שהולכים איתנו לכל מקום.״ אומר מאט לקהל, ומגלה לכולם (לקול צהלות ושריקות) שהשיר הבא הוא M.I.A. תוך כדי השיר מישהו מעביר למאט כובע והוא מנסה לחבוש אותו בכאילו מעל הכובע שלו עצמו. הוא שר וקופץ, מוחא ידיים באוויר והקהל בעקבותיו מוחא כפיים באוויר, וסין וזאקי מבצעים סולו סולמות נוסף. אני חושב שדי מוצה הקטע של סולואים על סולמות מקבילים, אולי סולואים משלימים או חוצים היו מראים מידה מסויימת של חדשנות ויצירתיות, אבל כמה וכמה סולואים שכולם משחק על סולם מתחילים בשלב מסויים לשעמם אותי, גם אם את יתר הקהל זה לא מעניין. סין הוא גיטריסט מעולה והסולואים שהוא מנגן לבד נהדרים, אבל ברגע שזאקי מצטרף, הסולואים כאילו מוגבלים על ידי יכולת פחותה שלו והסולואים הרבה פחות מרשימים. הקהל מרים ידיים באוויר ומניף אותן מצד לצד במהלך הפזמון בכל רחבי הפארק. סין מסיים את השיר בסולו איטי כשמאט מצטרף בשירה וכל אחד מהם מקבל ספוט של אור.

הבמה מוחשכת וקולות של מנוע של אופנוע כבד נשמעים. ״אתם מכירים את זה?״ מאט שואל. כמובן שהשיר הבא מוכר לכולם ואין אחד שלא שר וצורח את המילים - זהו Bat Country. סין דופק סולו ומוציא לשון לקהל וזאקי מצטרף אליו לסולו... בזמן שהקהל שר את השיר במקום הסולן עצמו, מאט מרים דגל ישראל ומניף אותו גבוה, ואז מחזיר אותו לבעליו. הקטע ה"מלודי" של השיר חוזר ומתנגן ברקע והקהל שוב מנופף ידיים לצדדים, עד שמקטע הקצב חוזר וכולם קופצים שוב.

השיר מסתיים, כולם מזיעים ומלאים חיוכים, הרגליים כבר דואבות מהריקוד, הקפיצה והעמידה והקהל חב תודה. ״תודה חבר'ה תיהנו מיתר הערב, נראה אתכם בפעם הבאה ישראל!״ צועק מאט לקהל והלהקה יורדת לנוח לקראת ההדרן. מישהו עולה על כתפיים של מישהו שעולה על כתפיים של מישהו אחר, וצעקות Sevenfold נשמעות מהקהל.

דנדוני פעמונים (כן, כתבתי דנדוני, תתמודדו) נשמעים כשהקהל צורח ומחכה לעליית הלהקה בשנית. סין עולה עם ריפ של השיר הראשון בהדרן, Shepherd Of Fire ויתר הלהקה עולה אחריו. הקהל כבר עם ידיים באוויר והלהקה מתקדמת עם השיר. אני חושב שאף פעם לא ראיתי וידאו ארט כל כך מושקע ואין ספק שהוא מוסיף לחווית ההופעה, כשבכל שיר מופיעים הקליפ הרלוונטי לו או סרטוני ״תמיכה״ בשיר. מישהו חשב על העניין הזה מהתחלה ועד הסוף. זאקי מנסה לשיר משהו אבל משום מה לא שומעים כלום מהשירה שלו, ואז מאט חוזר לשיר.

״אנשים יפים, יפים מאוד שכמותכם... הלו הלו,בואו נעצור רגע את המוזיקה״ מבקש מאט מהלהקה.״ אני חייב לומר לכם שזו אחת ההופעות הכי כיפיות שהיתה לנו אי פעם, ובפעם הבאה אני מבטיח שנסדר את הטור כמו שצריך ככה שתקבלו את ההופעה הכי מלאה שאפשר, ותודה שאפשרתם לנו להרגיש שישראל היא בית שני בשבילנו. לפני ההופעה קיבלתי הודעת טקסט מזאקי שרוצה שנעשה את השיר הזה. לא עשינו אותו בהופעות, אבל בגלל שאתם כל כך מעולים - בלי הקדמות נוספות, הנה A Little Piece Of Heaven״. הקהל מאושר וקופץ כשברקע הוידאו מלא הGore של השיר. סין מבצע את קולות הרקע של הצרחות והצחוקים המרושעים בזמן שמאט שר את המילים והקהל כולו שר איתו את כל השיר מתחילה ועד סופו מילה במילה. ״היה לך את הלב שלי, לפחות ברובו״ שר הקהל את הפזמון ולמרות השריקה מהמיקרופון לאף אחד פה לא אכפת - הם זכו לשמוע ולראות את השיר הזה בהופעה, דבר די נדיר כשלעצמו. ״אני רוצה לשמוע את הקול של כולם פה!״ מאט צועק לקהל. עשרות אלפי אנשים בקהל שרים את המנגינה וממשיכים לשיר את השיר.

״אתם יכולים להודות לזאקי על זה. אתם מוכנים? אתם פאקינג מוכנים?? אנחנו אוהבים אתכם חברים, זה השיר האחרון להלילה, אנחנו נחזור בקרוב״. זאקי מתקדם לבמה הקדמית בזמן שמאט מסתובב לו על הבמה ונותן לקהל להתחיל את השיר, כמו שהוא יודע שיקרה, והקהל מתחיל את Unholy Confessions. מאט מניף יד למעלה בקצב והקהל עם הקצב צועק ״היי! היי!״ עד שהוא ממשיך עם השיר. ״אתה רוצה לחזור לישראל?״ מאט שואל את זאקי, וזה מהנהן בראש. הלוגו של הלהקה, הDeathBat המפורסם שלהם, מופיע על המסך הגדול והם ממשיכים בשיר .״אתם מוכנים?״ מאט שואל, ואז מניף את היד והקהל נותן לו קצב, ואז כולם ממשיכים יחד בשיר.
הקהל מרים ידיים גבוה גבוה ומודה ללהקה על שבאה, על ששרה, על שנתנה פה הופעה מעולה. סין נותן סולו סיום אחרון בהחלט להיום.״זה היה כבוד, זה היה תענוג, אנחנו נחזור, שמרו על עצמכם - תודה חבר'ה״ מסיים מאט את הערב המצויין הזה ואת ההופעה, משאיר את הקהל רעבים לעוד.

זו היתה בלי ספק אחת ההופעות המאורגנות ביותר שראיתי בארץ, עם הופעת חימום מצויינת והופעת חימום קצת פחות, עם שואו אדיר של להקה מעולה שלו רק הסאונד שלה היה מעט יותר מכוייל ניתן היה להמליך אותה כהופעה של השנה (עד עתה לפחות, הרי אוזי לפנינו ויהיה שם פייט אדיר). אני מניח שכל שנשאר לעשות זה לחכות להופעה הבאה שלהם פה, שתהיה הופעה באורך מלא ולא הופעת פסטיבלים כפי שהיתה ולקוות שהיא תהיה טובה לפחות כמו זו.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Diablo Swing Orchestra – Pacifisticuffs

Ghost – Prequelle

Michael Romeo - War of the Worlds Pt. 1

The Lion's Daughter - Future Cult

Powerwolf – The Sacrament Of Sin

Structural - Metacognition
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה

סקירת הופעה:
השבדי המעופף - סקירת הופעתו של אינגוי מאלמסטין בת'א

סקירת הופעה:
יורדים למחתרת - סקירת הופעתן של Telegraph ו Subterranean Masquerade

כתבה:
שנהיה לראש ולא לזנב חלק II - ספיישל ראש השנה במגזין מטאליסט

סקירת הופעה:
מעוף הדרקונים – סקירת הופעתה של להקת Dragonforce בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/10/2018]
Vitalism בישראל
[22/09] פסטיכאסח
[26/09] Sons Of Apollo בישראל
[27/09] Walkways בבסקולה
[27/09] The Three Tremors
[29/09] Blazing The Blaze
[05/10] Songs For The Dead
[06/10] מחווה לDream Theater לזכרו של טל פסקל
[11/10] Heavy Metal בלבונטין
[14/10] Amaranthe בישראל
[18/10] Rotting Christ בישראל
[27/10] Electric Chaos
[15/11] Subterranean Masquerade, Tomorrows Rain & Desert
[29/11] פסטישרץ 10
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[20/12] Paradise Lost בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::