תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

04/12/2018
אוסטרלים עם שם להקה קליט - סקירת הופעתה של Ne Obliviscaris בישראל
כתב: איתמר ענברי
צילם: אביחי לוי

מיתוסים רבים נקשרו בשמו של הכנר האיטלקי הדגול ניקולו פאגאניני. לפי אחד מהם, במהלך הקונצרטים שבהם ניגן, פקעו מיתרי כינורו של הווירטואוז בזה אחר זה, והוא נותר עם מיתר אחד בלבד. הודות לברית שכרת עם השטן, רכש פאגאניני שליטה מופלאה בכינור, עד כדי כך שניגן בצורה מושלמת גם על מיתר אחד. האפשרות שגם טים צ'רלס, סולן ה"קלין" והכנר של הלהקה האוסטרלית Ne Obliviscaris חתם על הסכם דומה עם נסיך השאול לפני הופעת ההרכב במועדון "האזור" בתל-אביב באמצע נובמבר נראית הגיונית לחלוטין. שכן, בנוסף להיעדרו של הסולן השני של ההרכב, Xen, בשל מחלה קשה, קשת הכינור של צ'רלס נשברה בבוקר ההופעה. ואולם, למרות הנאחס שפקד את הלהקה ואף שהעדרו של Xen בכל זאת הורגש, ענקית הפרוג לא אכזבה את עדת מעריציה, ששיריהם הארוכים והמורכבים של הלהקה מהווים מבחינתם מזמורי תהילים.

כבר בפתח ההופעה שם צ'רלס את הדברים על השולחן, ואמר ש-Xen נפל למשכב זמן קצר לאחר הגעת ההרכב לרומניה, ושהוא אף אושפז בבית חולים. כדי למלא את החסר, אמר, הוחלט להשתמש בחומרים שהוקלטו במהלך הטור האחרון של הלהקה.

צ'רלס הדגיש שביטול ההופעה בישראל לא היווה אופציה מבחינת הלהקה. "ביטלנו הופעה רק פעם אחת, וזה היה לפני 3 שנים", אמר, בהתייחסו לביטול ההופעה בישראל ב-2015 בשל ההחלטה להיפרד מהבסיסט הקודם.

הרצון של הלהקה ושל ההפקה להתעקש על קיום ההופעה בכל מחיר ראוי להערכה. יחד עם זאת, הפתרון שנבחר – לשלב בהופעה את קולו של Xen מהופעות קודמות – לא עבד לטעמי. שכן, בכמה מהשירים Xen נשמע כמי שזועק לעזרה ממרחקים. לכן, אפשר היה להסתפק בפלייבק מהאלבומים ולוותר על הניסיון המעט מלאכותי לנסות ולפצות על החסר בחומרים "לייב".

אולם פרט לעניין זה, Ne Obliviscaris הוכיחו באותו ערב שאף שמדובר בלהקה צעירה יחסית – אלבום הבכורה שלהם, הראשון מבין השלושה, יצא ב-2012 – הם עומדים בהחלט בשורה אחת עם הרכבי פרוג בולטים אחרים. זאת, בזכות הסטנדרטים המוזיקליים הגבוהים, בזכות השירים המורכבים, ובעיקר בזכות אותו שתי וערב ווקאלי: השילוב בין קולו הנקי והמלטף של צ'רלס לבין שאגותיו של Xen. שושן עטוף קוצים, אם תרצו. וגם אם לעיתים מורגשת בשירים השפעה של Opeth ושל סולנה מיקאל אוקרפלט, הן בתפקיד הגיטרה ובעיקר בשירתו של Xen, הרי ש-Ne Obliviscaris לקחו כמה צעדים קדימה את הדיאלוג בין מטאל סוער למלודיות שקטות, על גבול שיר הערש.



כמעט כל הרכב מוזיקלי חוטא פה ושם בשכפול, וגם אצל הלהקות הגדולות אפשר להיתקל לעיתים בתחושה של דז'ה וו. דהיינו, הלהקה בחרה להתחפר באזור נוחות, ובמקום להעז ולקרוא תגר על עצמה, לקחה אלמנטים מאחד משיריה או פשוט הגישה אותו בלבוש חדש.

ובכן, צמד המילים "דז'ה וו" לא קיים בלקסיקון של Ne Obliviscaris, גם לא למראית עין. שום שיר לא דומה למשנהו, וכל שיר הוא יצירה אוטונומית: קלידוסקופ של צלילים ותחושות שמתחלפות במיומנות.

בשיר שפתח את ההופעה, "Devour Me Colossus" מתוך אלבומה השני של הלהקה "Citadel", הסערה שמשתוללת בתחילת השיר, נרגעת באחת, והים נח מזעפו.

השיר שאחריו, "Intra Venus" מתוך האלבום האחרון "Urn", נפתח דווקא בפריטה שקטה על הגיטרה, כמו ברומנסה ספרדית. מתחת לצלילי הגיטרה, מתחילות לפעפע פעימות הבס של מרטינו גאראטוני, החבר הצעיר בהרכב מבחינת הוותק, שהבחירה בו מתגלה כיותר ממוצדקת. אולם, מבלי שנשים לב, הדאבל בס של המתופף המוכשר דניאל פרסלאנד (שהוכתר בעבר כבעל הרגליים המהירות ביותר באוסטרליה), שירת הקלין של צ'רלס, והגראולים של Xen, סוחפים אותנו ללב הסערה. שם מתנחשלים בזה אחר זה סולו גיטרה, של הגיטריסט המוביל בנג'מין בארט, והכינור הדוקרני של צ'רלס, שבנגינתו המיוחדת והרב-גונית הופך את הכלי הקלאסי הזה לכלי נוסף בארגז הכלים המטאלי. בשיר נוסף, "Libera", נגינתו המהממת של צ'רלס השתלבה היטב עם שאר הכלים.

בסך הכול ניגנו Ne Obliviscaris בהופעתם 8 שירים ברצף. בשל הצפיפות במקום, הסביר צ'רלס שעזיבת הבמה בתום ההופעה, רק כדי לחזור פעם נוספת להדרן, היא מיותרת.

שני קטעים היוו מבחינתי את רגעי השיא בהופעה: Painters of The Tempest" (II III) " מתוך "Citadel", ו-"Forget Not" מתוך אלבום הבכורה "Portal Of I".

הביצוע לשיר "Painters of The Tempest" ארך לכל הפחות רבע שעה; רבע שעה שבמהלכה הקהל שהצטופף במועדון "האזור" חווה מעין טראנס בקטעים המלודיים שבשיר, שבהם הגיטרה והכינור היו שזורים זה בזה. לא רחוק ממני עמדה בחורה בעלת ריסים מלאכותיים, ששיוו לה מראה בובתי. חשדתי שמדובר באנדרואידית מהסדרה "ווסטוורלד", ובלשתי אחריה בזווית העין. יוצריה עשו עבודה טובה: האנדרואידית היפהפיה עצמה את עיניה במהלך השיר המהפנט, והניעה את גופה לצלילי הגיטרה המערסלת.

"Forget Not" הוא ללא ספק אחד משיריה המוכרים של הלהקה ואחד האהובים עליי אישית. צ'רלס הסביר שבשל העדרותו הכפויה של Xen, "הבחור הערפדי הגבוה" כלשונו, הלהקה מנגנת סט מעט שונה מהרגיל והוסיף שאת "Forget Not" ביצעה הלהקה ב-3 הופעות בלבד. מבחינתי לפחות, מהעז יצא הרבה מתוק, שכן השיר – אולי הטוב ביותר של הלהקה – הפך את ההופעה לאירוע מוזיקלי באמת בלתי נשכח.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::