24/10/2011
ויהי אור – Orphaned Land משיקה DVD ראשון
מאת: דני אחירון ואלעד מיאסניקוב
צילום: חן יעיש

להקת אורפנד לנד נמצאת בתור זהב נוסף בקריירה הארוכה שלה; אלבום אחרון מוצלח ועטור שבחים, הכרה בתקשורת המקומית הנוגעת ליחסים החמים בין הלהקה והטורקים למרות התקופה הלא קלה בין העמים וחגיגות 20 שנה להרכב שכללו שתי הופעות עם שני גיבורים מוזיקלים של הלהקה – Greg Macintosh מ Paradise Lost ויהודה פוליקר. ביום חמישי ה 12.10 בחג הסוכות התקיימה הופעת ההשקה לDVD החדש שמתעד את אותה הופעה עם פוליקר ומכיל גם סרט דוקומנטרי שסוקר את מעללי ההרכב מההתחלה ועד היום, הנה קצת על מה שהיה שם למי שפיספס:

דני אחירון

Khalas

כבר עם הגעתי למקום הורגשה נוכחות מכובדת ביותר של קהל,נוכחות של 300-400 איש שככל הנראה ממשכיפ לזרום בעקבות התעקשותה של הלהקה לא לקיים יותר מידי הופעות בארץ. ראשונים עלו להם להקת "Khalas" שהוצגו בפלייר כלהקת היפ הופ, מה שעורר תהיות על מידת ההתאמה שלהם כלהקת חימום – ביחוד בהתחשב בכך שOL אינם מרבים להשתמש בלהקות חימום. בתוך זמן קצר התברר כי הלהקה הינה החימום האידיאלי כמי שמנגנת סוג של מטאל אוריינטלי שמושפע ישירות מ Orphaned Land.

על הבמה ליהטטו להם חברי הלהקה בדרבוקות, תופים, גיטרות וקלידים. חזותית הם נראו כשילוב הזוי קצת בין שיפוצניק, קלידן glam, גיטריסט שהזכיר קצת את Daron Malakian מSystem Of a Down אבל מוזיקלית הם נשמעו הדוקים ביותר. ההגדרה הטובה ביותר למה שמנגנת הלהקה היא ככל הנראה Heavy metal אוריינטלי מבוצע על הצד הטוב ביותר. למרות שלא הבנתי מילה מהטקסטים נהנתי מאוד, ומחמם את הלב לראות להקה שמגיעה לחמם את הלהקה שהשפיעה עליה.

חברי הלהקה הפעילו את הקהל והצליחו לעורר אותו לקראת ההופעה בהצלחה רבה, מה שבעיני מהווה הישג. במקרה הזה, לא קשה במיוחד כי המוזיקה מלהיבה לא פחות מהמוזיקה של OL וממש לא רחוקה ממנה. לאחר מספר שירים שבהם זכתה הלהקה לאהבה רבה מהקהל, הסתיימה לה ההופעה.

Orphaned land

כשהסתיים החימום החלו להקרין על שני המסכים את הסרט התיעודי של הלהקה הכלול ב DVD, במהלכו סיפרו חברי הלהקה וחברים שונים על ההקמה, ההחלטה על השם, הכיוון המוזיקלי והשינויים שעברו וכו', מומלץ מאוד ורק עשה חשק לעוד מה-DVD המדובר. מיד עם סיום הסרט החל להתנגן על המסכים פתיח הvideo ar t מההופעות האחרונות ולאחריו עלו חברי הלהקה לפתיחה אנרגטית של Halo Dies שסחף את הקהל, אך קצת העיק בעובדה ששוב התעקשו לבצעו עם סולן אחד ולא להביא סולן אורח.

לאחר מכן הלהקה פצחה במזל טובים ואיחולים שנמשכו לאורך כל ההופעה והמשיכה לביצועים של שירים נוספים משני האלבומים האחרונים. לקראת אמצע ההופעה עלה לו להופעת אורח אחד מנגני הגיטרה האהובים עלי בארץ, ושם דבר במוזיקה הים תיכונית - הלא הוא יהודה קיסר. הסולואים המסתלסלים של יהודה השתלבו יד ביד עם הגיטרות של יוסי ומתי ועם נגינת הבוזוקי של חן בלבוס שניגן לאורך כל השירים במופע. יהודה עלה לצלילי "סוד המזלות" שהתנגן ע"י כולם ומהר התחלף לשיר אחר של זוהר שאיני מכיר לצערי, לאחר מכן הם עברו לבצע את "יום יום" שבו קובי הפליא בסלסולים, למרות שרוב הקהל לא הכיר את השיר ויהודה ירד מהבמה מהר יחסית.

קובי הספיק לקבל שטר של 20 שקל למצח כיאה להופעת מזרחית פרופר. בהמשך ההופעה הוקדש הלהיט העתיק Seasons Unite לחייל השבוי גלעד שליט שההודעה על שחרורו בדיוק פורסמה, ונוגן סט די סטנדרטי של הלהקה, שמייצג אותה בשנתיים-שלוש האחרונות. לאחר מכן חזר יהודה קיסר בהדרן לביצוע סופר אנרגטי של Norra El Norra מלווה באביו של יוסי, דוד סאסי, מה ששידרג את השיר למרות שהגיטרה של יהודה קצת נבלעה בים הדיסטורשן של שאר הגיטרות, ובכל זאת הביצוע הפיח בשיר חיים ועניין חדשים. לסיכום - נהנתי מההופעה, אבל ישנה הרגשה קשה של מונוטוניות, ושל סט ליסט שלא משתנה בהופעות הלהקה. וכמעריץ שכבר נוכח בהרבה הופעות של הלהקה במהלך השנים זה מתחיל לעייף קצת. סה"כ היה מהנה ביותר והלהקה חגגה במועדון מפוצץ את ההשקה של הDVD הראשון בתולדותיה בהופעה חגיגית ומרשימה ביותר.

אלעד מיאסניקוב

כבר איבדתי את הספירה של מספר ההופעות של Orphaned land שראיתי במרוצת השנים. מתוך מספר ההופעות הזה אני יכול לציין אחת לפני הרבה שנים, במועדון "זמן אמיתי", מיד לאחר צאת El Norra Alila ואחת נוספת בוואקן 2010. אבל ההופעה האחרונה הדהימה והרשימה אותי יותר מכולן. במהלך השנים הלהקה גדלה והתפתחה לא רק מבחינה מוסיקלית, לא רק בכמות ההופעות ובסדרי הגודל שלהן אלה גם התפתחה בכל הקשור לאופן ביצוע ההופעות. דבר זה בא יחד עם הפיכתה לקונצנזוס בקרב קהל מאזיני המטאל בארץ (בקרב רובו לפחות) וכמובן עם הפיכתה לנגישה יותר לקהל הלא מטאלי, דרך כתבות במדיה הכתובה והמשודרת. רק השבוע קראתי כתבה על קבוצת הכדורגל מכבי "קביליו" יפו (הסולן קובי פרחי, כיפואי ובולגרי גאה, התראיין בכתבה) שם הלהקה הוזכרה שוב. כמובן שישנם השמעות ברדיו (עכשיו פחות) והקרנות בערוץ 24 (מאז הפך לערוץ של זבל שלא ברא השטן – יהורם גאון אמר את זה, אני רק מציין זאת). כל זה הביא את הלהקה לעשות דברים גדולים יותר, מרגשים יותר אשר מהופעה להופעה מביאים את סצנת המטאל המקומית למרכז אור הזרקורים בארץ ובחו"ל.

את הלהקה חיממה הלהקה khalas. פעם ראשונה ששמעתי עליהם ולצערי הספקתי לשמוע רק את השיר האחרון בסט שלהם, אבל משמיעה מאוד קצרה התרשמותי הייתה חיובית ביותר. מדובר בלהקה שלוקחת את המטאל האוריינטלי למקומות שונים, לקצה אחר של הספקטרום – מוסיקה ערבית ולא בדיוק מזרחית. אני חייב לציין שהרבה יותר קל לי לשמוע מוסיקה מזרחית אוטנטית (תימנית, ערבית, מצרית וכד') מאשר לסבול מהמוסיקה הים-תיכונית, לא שאני אוהב את הסגנונות האלו, אלא פשוט כשאני שומע מוסיקה ים תיכונית אני מרגיש צורך עז לעשות לעצמי דברים כואבים כדי לנטרל את הסבל ואת העלבון לאינטליגנציה של המין האנושית (כדור בראש, ללעוס מסמרים, לזרזף סיליקון לאוזניים, להצית לעצמי את שערות הנחיריים ועוד ועוד).

רגע לפני שההופעה התחילה, הוקרן ה DVD התיעודי על הלהקה. ממצה, פוגע בדיוק לנקודה מבלי לחפור יותר מדי. שילוב של ראיונות עם כל הנוגעים בדבר: חברי הלהקה, מעריצים ועוד. העוד – אלון מיאסניקוב, אחי והחבר הנוסף או איש הצללים העומד מאחורי הלהקה עוד כשהיו חבר'ה בני 16-18, לפני צבא. הסרט הזה סגר עבורי מעיין מעגל. קובי ואורי היו שותפים לחינוכי על ברכי המטאל ועכשיו אני עומד בהופעה, צופה בסרט שמדבר בדיוק על אותה תקופה כשהייתי בן 12 בערך, יושב בחדר הקטן שלי ומאזין לדמו הראשון של The Beloved's Cry.

לגבי ההופעה עצמה אתייחס באופן כללי, ולא בהכרח ע"פ הסדר לסט ליסט. כאשר Halo dies התחיל חיכיתי לראות מי הסולן הנוסף שיצטרף לקובי על הבמה, בדומה להופעות רבות קודמות. אך הפעם קובי החזיק את השירה בעצמו עם כל מורכבותה והקצב המהיר בו הוא יורה את מילות השיר. מן הסתם, קובי כבר מתורגל בביצוע השיר לבדו, שכן בכל ההופעות בחו"ל כך הוא מבצע. התחלה מצוינת ושוברת להופעה. באופן כללי, עיקר הסט ליסט התבסס על שני האלבומים האחרונים. למעט Seasons Unite, The Beloved's Cry בביצוע אקוסטי ורגוע, A Neverending Way וכמובן אל מאוד נעלה. הסיבות לכך ברורות לי ומובנות, אבל עדיין קצת מאכזב לראות ולשמוע הופעה בלי Ornaments Of Gold או My Requiem. עם זאת, כיוון שרציתי לשחרר קצת אגרסיות – קיבלתי את Disciples Of The Sacred Oath, Pt. 2 עם הקטע הת'ראשי באמצע השיר ואת Halo dies.

כמובן, עוד לפני ההופעה פורסם כי הלהקה תארח את יהודה קיסר. כפי שציינתי בהתחלה אין לי בעיה לשמוע (שימו לב להבדל הסמנטי בין לשמוע ולהאזין) מוסיקה מזרחית. Metal scent עשו את זה בעבר באופן מרשים, Orphaned land עשו את זה באופן מדהים: שני השירים, כבר עברו הימים ונכון להיום (הזיהוי הודות ליוטיוב, הבקיאות שלי לוקה בחסר בכל הקשור לזוהר ארגוב). ביצועים מדויקים סוחפים וכמובן שיהודה קיסר יושב מצוין עם הלהקה. אני רק מקווה שקובי באמת הספיק להחזיר את ה 20 שקל שהודבקו למצחו...על הרצף הזה של מוסיקה מזרחית אוטנטית ולדעתי בפעם הראשונה (היו כמה הופעות שפספסתי בארץ) הלהקה ביצעה את estarabim התורכי. שוב, ביצוע מהנה ומקפיץ שעובד הרבה יותר טוב בהופעה חיה מאשר בצפייה ביוטיוב. לסיכום, בשונה מדני ולמרות הצפייה לחומר ישן שלא התממשה – הופעה מצוינת!

לגלריית התמונות המלאה