תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Epica
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

23/06/2019
על אימה קוסמית ודת' מטאל - סקירת הופעתן של Structural, Obsidian Tide, Prey for Nothing
כתב: יוני אורן
צילם: יאיר אבלסון

כשהשמש עוד עומדת בשמיים ומקריאה נאום לסיכום היום, מצאתי את עצמי עומד בכניסה למועדון הגגרין ומכין את עצמי לערב של כיסוח. עם כמה שהלהקות שאני צפוי לחוות ממש עוד מעט שונות זו מזו, כנראה שהערב הולך לעסוק ב-Death Metal, שאני הולך לקבל כמה מנות של גראולים ביוביים, התופים הולכים לטחון דאבל-בסים ואת הערב הזה נסיים כולנו עם לב דוהר וספוגי זיעה. בעודי נהנה מדקות אחרונות של אוויר לפני צלילה פנימה, בדיוק מודיעים לי שהלהקה הראשונה כבר על הבמה ושהערב מתחיל. מבלי לאבד רגע, אני נכנס פנימה אל תוך הטרור הקוסמי.

כצפוי עם ענייני פז"ם, את הערב מתחילה הצעירה מבין הלהקות המופיעות. חברי Structural כבר עומדים על הבמה ומוכנים לתת לנו מנה של Melodic Death Metal. עומדים? לא כולם. סולן הלהקה נדב זיידמן יושב על שרפרף בר באמצע הבמה וממהר להסביר שזה קרה לו כי הוא נפל מאוטובוס. חכמולוג אחד מהקהל הספיק לשאול אותו למה הוא עמד מלכתחילה, אבל נדב, שבאומץ סירב לספוג חקירה צולבת שכזאת, הביט סביב, נתן הנהון למתופף ודים סרגיינקו והערב נפתח בשיר Turn on the Lights. על השיר הזה הלהקה לא הייתה צריכה להתחמם ותוך רגעים ספורים כבר יכולתי להרגיש את האנרגיה המטורפת של השיר מושלכת על הקהל בכוח ומכריחה אותו להתעורר. משני הצדדים של הבמה יכולנו לראות את הגיטריסטים שני בוכבי ותומר דמבינסקי בעמידה קלאסית של גיטריסטי מטאל - מביטים לגיטרות, השיער על הפנים (ככל הניתן) ונעים הלוך ושוב בתיאום נהדר. ביניהם ישב נדב וניסה כמיטב יכולתו להזיז את הראש ואת הגוף מתוך קבעון השרפרף.

תקלה טכנית קלה באיזור מערכת התופים הובילה לעיכוב בשיר הבא. נדב ניצל את הזמן הזה להצגת הסיפור המטאלי המלא והקצר שהוביל לפציעה ברגלו (בקצרה? מה שקורה כשבין העיניים למדרגות מגיע שיער ארוך כמכשול זדוני) והציף בראשי את השאלה למה עדיין לא פתחו דף "צרות של מטאליסטים". לאחר כמה שניות ארוכות של שקט במהלכה הקהל הספיק להתקרר קצת, הלהקה החלה לנגן את The Ceremony והראתה פעם נוספת כיצד השירים המהירים והמלודיים שלה המבוצעים בטכניקה מדויקת מצליחים לעורר חזרה את הקהל ולהכניס את כולם לעניינים.

ברגע שנגמר השיר הרגשתי שמשהו מציק לי בעין כשלפתע הבחנתי שהבמה ריקה מן הצפוי ונזכרתי שכבר זמן מה שתפקיד הבס בשירים מבוצע דרך מחשב בשל מחסור באיוש העמדה. זה הוביל אותי מהר מאוד להפנמה שללהקה אין לאן לברוח. אם עד כה התרשמתי מכמה שהלהקה חדה, ההתרשמות היא רבה עוד יותר כשידוע שאין לה יכולת להתגמש בדרכי הביצוע של השיר. המתופף ודים, בתור החצי השני של מחלקת הקצב, הוא הקורבן המיידי ובנחישות רבה הצליח לבצע תפקידי תופים מרעננים בהרבה מאוד חן, דבר שבעיקר ניכר בגירסה המקוצרת של The Hunger Games.



לאחר Fear of the Unknown הממריץ שסיכם את הדאגה של הלהקה לספק לקהל תחליף הגון למנה משולשת של קפאין, Structural ירדו מהבמה ופינו את מקומם ללהקת Obsidian Tide, נציגי ה-Progressive של הערב. בנסיעה בדרכי להופעה האזנתי ל-EP הבכורה שלהם Debris, החלטה שלא הוכיחה את עצמה מכיוון שכל רשימת השירים להופעתה בערב זה הייתה מורכבת מ-4 שירים שעתידים להשתחרר באלבומם החדש הממשמש ובא. ההבדל בין החומרים הישנים והחומרים החדשים הוא עצום. אם את החומרים הישנים יכולנו להכניס בפינה שבין Post Metal ובין מעין Progressive Death Metal ישן וגולמי, החומרים החדשים נעים בין Progressive Metal, Post Metal, Death Metal, Classic Heavy Metal, Stoner Metal ועוד פינות מטאליות נוספות ולמרות זאת, לא הייתי נוטה לקרוא לזה Avant-Garde. בניגוד להופעה הקודמת בה שמתי לב לריקנות שבבמה, האנרגטיות הבימתית של הלהקה והכימיה שבין הנגנים הראתה ש-power trio חזק ונחוש אחד הוא מספיק כדי לבנות הופעה בימתית חזקה.

עוז אבניה בגיטרה ושחר ביבר בבס נעמדו כבר מתחילת ההופעה בחזית הבמה ועשו כל הניתן כדי לנצל את החלל שסביבם, זאת כל עוד הם לא ניגשים לעמדת המיקרופון ושרים. על ארז נדלר המתופף נגזר לשבת מאחור ולהיות אחראי על עמדת המחשב, שבתקלה טכנית מבאסת במיוחד הצליחה לקרוס ולנתק כליל את הגיטרה של עוז ברגע מפתח בשיר Magnanimous, האחרון בהופעתם. בנחישות רבה, בעודו מחכה לפתרון הבעיה, עוז ניצב בחזית וסיפק פרטים על האלבום החדש, על ההופעות האחרונות והודה לנוכחים ולמי שעזרו לגרום לערב הזה להתקיים. ברגע שהבעיה נפתרה, חברי הלהקה הסכימו ביניהם על שלב ביניים בשיר ובדיוק מדהים הצליחו מהצליל הראשון להחזיר אותי ישירות ובעוצמה לתחושה המגניבה שליוותה אותי לפני הקטיעה והמשיכה איתי עד סופו.

במיוחד בתחום ה-Progressive בו ניתן די בקלות להיות עדים ללהקה המסוגרת בעצמה ואשר מתעקשת להיות טכנית ומתוחכמת ככל הניתן, לעיתים על חשבון האמנותיות שבדבר, להקת Obsidian Tide לא איכזבה בכלל. התקשורת הרבה שלהם עם הקהל והמורכבות הבין-סגנונית שלהם לא איפשרה לקהל להרגיש שמדובר בהופעה של האדרה עצמית אם כי בשלשה קטנה שבאה לתת לקהל משהו מעצמם ועל הדרך לנטוע בהם סקרנות לקראת הצופן באלבום הבא.



לאחר שהלהקה ירדה, הקהל יצא קצת להתאוורר בעשן הסיגריות שבחוץ והנהוני ההסכמה לגבי הופעתן של שתי הלהקות הקודמות נראו בכל פינה. להקת Prey for Nothing עלתה לבמה ושני משפטי הזמנה מפי סולן הלהקה, יותם "דפיילר" אבני, הספיקו כדי להביא נהירה המונית קרובה כניתן לקדמת הבמה באופן שהמחיש מי המוכרת והותיקה מבין להקות הערב. השיר שפתח את הופעתם היה Chekhov's Gun וה-Technical Melodic Death Metal מהר מאוד הרים את ראשו. הוא כלל את צמד הגיטריסטים הפנומנליים, דימה קוגן ומיכיאל רוטן, אשר השלימו זה את זה במיטב המלודיה הקלאסית ואת הרכש החדש על הבס, בן "ג'ונג'י" ארנון, בקדמת הבמה הן חזותית והן בתפקידי הבס הבולטים שלו. מאחורי חומת המוזיקאים שבחזית וישב יפתח לוי מאחורי מערכת התופים וטחן את הצורה שלה לאבקה.

ההרכב, שהשתנה כמעט לחלוטין מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו מופיע, הצליח לשמר לאורך השנים את מה שיפה בו. הדבר התבלט לי עוד יותר כשהחל להתנגן השיר The Maw מאלבום הבכורה שלהם בביצוע שהחזיר אותי יותר מעשור אחורה. כל מה שמגניב בשירים שמצד אחד מאוד טכניים ומכווני Death ומצד שני מאוד מלודיים וקליטים עוד היה שם. החיוכים המסופקים של חברי הלהקה בין שיר לשיר שיקפו בדיוק את החיוכים המסופקים של קהל המאזינים.

מי שניצח על כל ההופעה בהרבה מאוד עניין, חן והומור הוא דפיילר - תוצאה ישירה של הרבה מאוד ניסיון על הבמות ומול קהל (גם ברדיו). הדבר לא רק התבטא בין השירים באנקדוטות או בבדיחות. צורת ההופעה שלו מצד אחד מבטאת הבנה עמוקה של מילות השיר והקלה על הקהל בהבנה של משמעותן ומצד שני שליטה מוחלטת בכל פסיק בשירים בעזרת הצבעה על חברי הלהקה שעושים קטע בולט כלשהו או הנפות ידיים באוויר לפי מקצב התופים. הקהל זכה להיכנס לתוך טירוף כבד בליווי מורה דרך שיודע להסב את תשומת הלב לדברים הראויים לכך. דפיילר לוקח את תפקיד הפרונטמן צעד אחד קדימה ומוודא שההופעה תהיה גם חוויה מבדרת.

השיר היחיד לערב זה שלא מתוך שני האלבומים הראשונים של הלהקה היה Pinnacle Pt. 2, החלק השני מתוך סאגה בת 4 פרקים על רבי עקיבא הצפוייה להיכלל באלבומה הבא של הלהקה שעודנו בתהליכי הקלטות בימינו. לא רק שהשיר הבהיר שהלהקה לא צפויה לאבד את מסלולה באלבום הבא, הוא הציף בנו סקרנות לשמוע מה מכילה כל הסאגה המדוברת ורצון עז לשמוע את האלבום המלא.



לאחר אוסף שירים בהם נצפו חברי הלהקה מבצעים בדיוק רב קטעים טכניים ומסובכים, העייפות ניכרה בפניהם והנשימה הקצרה דרשה כמה שניות של החלמה. קוצר הזמן עד לסוף המופע אילץ אותם לבצע את שני השירים האחרונים לאותו ערב בתוך 8 דקות. הלהקה לא הייתה מוכנה להתפשר על השירים הנותרים, נענתה לאתגר, נשמה עמוק, שתתה מים ומיהרה מאוד לקפוץ לתוך My Final Relapse. לאחר סבב תודות קצר ומהיר, הלהקה ביצעה את Cowardice, הלהיט הנהדר שפותח את אלבומה הראשון והלהיבה את הקהל פעם אחת אחרונה. יחד עם תום השיר ותום ההופעה, תמו גם כל כוחותיי. הלהקה כיסחה את כולנו.

שלושת הלהקות דאגו לנו לערב רצוף מטאל טכני ומתוחכם ומילאו את חלל האוויר בלא מעט גראולינג, אך לא פה עיקר הערב. להקות נהדרות נמצאות בכל מקום. אנחנו, הקהל הישראלי, זוכים לקבל הופעות מהלהקות המקומיות הנהדרות הללו כמו שאף מקום אחר בעולם לא יכול לקבל. כל אחת מהלהקות האלה יודעת שסצינת המטאל הישראלית היא הבית, שכאן אפשר להופיע בשביל ההנאה שבדבר ושעם הקהל הזה אפשר להרגיש הכי פתוחים ופשלנים שיש. הערב אמנם הכיל לא מעט תקלות טכניות, אבל הרוגע וההומור של הלהקות אל מול המצב והיכולת שלהן לחזור ולדהור על הסוס בהצלחה מרשימה הם מה שדאג לנו לערב מהנה של הרבה מוזיקה טובה בקרב חברים ואוהדים. בדרכי לאוטו, הלב אכן דהר והחולצה אכן הייתה ספוגת זיעה, אבל לאלה נוסף כעת גם חיוך רחב של סיפוק ואהבת המטאל הישראלי.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Allegaeon – Apoptosis

Grand Magus – Wolf God

Sacred Reich – Awakening

Obsidian Tide - Pillars of Creation

Periphery – Periphery IV: Hail Stan

Slipknot – We Are Not Your Kind
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
כשהתן מקלל - סקירת הופעת ההשקה של להקת Zad

ראיון:
חוגגים עשור - ראיון עם סימון סימונס, סולנית להקת Epica

סקירת הופעה:
שנת הסבל - סקירת הופעתן של Orpheus Blade / Clapsodra

ראיון:
נותנים את הלב ואת הנשמה האפלה - ראיון עם Christos Antoniou, גיטריסט להקת Septicflesh

כתבה:
המדריך אל התופת – ערכת הפתיחה לבלאקר המתחיל.

סקירת הופעה:
זומבים בבארבי- Shredhead משיקים אלבום במועדון הבארבי
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[16/11/2019]
Harakiri For The Sky
[19/09] Septicflesh בישראל
[23/09] Desert - Album Release Show
[26/09] Heavy Shit! In Levontin
[28/09] פסטיכסאח 2019 ירושלים
[10/10] Epica בישראל
[16/10] Scarfest 2019
[31/10] Cradle Of Filth בהאלווין בבארבי
[13/11] Annihilator בישראל
[16/11] Shokran בישראל
[16/11] AREWEDEAD - EP Release Show w\ Shredhead\ 03
[11/12] Amorphis Live In Israel
[26/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::