11/07/2019
ולנום קטלני - סקירת הופעתה של סוואלו דה סאן בישראל
כתב: מתן קדר
צילם: עמית ליבר

זה היה יום ארוך. מאוד. חתונת צהריים להט"בית במקום יפייפה עם נוף צמחי ואנושי נהדר, שהסתיים במסיבת בריכה כיפית, אחריו ישיבת להקה ומשם למועדון. מצאתי חניה ממש ליד הכניסה בלי בעיה בכלל, אמרתי שלום למי שאני מכיר ואז פגשתי חבר מהלימודים שלא ראיתי כמעט 5 שנים. אחרי שהחלפנו רשמים מקצועיים סביב עבודה עם מיטב הנוער הבעייתי של ישראל, רעש עבה ניכר מתוך המועדון אז נכנסנו ומצאנו את Tomorrow’s rain (מעתה TR) על הבמה.

Tomorrow’s rain

בתאורה כחולה אפלולית כרגיל וגלימות שחורות כרגיל עלו אחד ההרכבים הכי אווירתיים לבמה בגגרין. אני חושב שמשהו אולי בגיל ובשנות הניסיון הארוכות של חברי ההרכב הזה מאפשר להם להתנהל על הבמה כאילו הם קנו אותה והם כל יום עליה, למרות שבהרכב הנוכחי הלהקה לא עשתה המון הופעות. התאורה (ויסלח לי עמיתי המלומד האוחז במצלמה עמית ליבר) מחמיאה להרכב המון, מציגה את הלהקה כמו דמויות שחורות חסרות פנים באפלה, חוץ משירז הקלידנית ללא שרוולים שידיה הלבנות מחזירות את האור הכחול.

הלהקה מנגנת את Trees, שיר שכבר שמעתי בהופעה קודמת שלהם, ישי ויגל בקדמת הבמה עושים הדבאנג בכמויות, הגרון של ישי נשמע flawless לגמרי וחברי הטוב לצידי אומר שהדיקלום המחוספס שלו מזכיר מאוד את של Paul Kuhr הסולן של Novembers doom, ואני מאמין שהצדק עימו.

אחריו מנגנת הלהקה את Misery rain ו-Fear, ומשיר לשיר נראה כי הלהקה עצמה נכנסת לזה יותר ויותר במקביל להתמלאות המועדון, אני קולט שניר נקב על התופים גם מתפרע שם מאחורי החבורה ובמקביל שם לב לסאונד הערב ובעיקר לסאונד של התופים, שיוצא לא פחות ממושלם, וכל מכת סנייר מרעידה את המקום.

הלהקה ממשיכה עם In the corner of a dead end street, שלו יצא כבר קליפ בעבר. הריפים מושלמים, התיאום מושלם, הקהל נהנה ואני תוהה למה באמת הלהקה הזאת לא מופיעה הרבה יותר, ומתי כבר יצא האלבום שלהם?! לפני השיר האחרון ישי מספר על הכאב במותו של חברו Warrel dane שנפטר לפני כשנה וחצי, ומשם הלהקה מסיימת עם Into the mouth of madness, כנראה השיר הכי אנרגטי שלהם עם עבודת תופים מפציצה ביותר.

יש משהו בגישה של הלהקה, בעמידה שלה על הבמה, בדרך שבה יגל וישי זזים ונהנים, הביטחון שבו רפי וטומי שולטים על הגיטרות מבלי להניד עפעף, תנועות הידיים של שירז מעל הקלידים, כאילו בלי לגעת בהם היא מוציאה מהם צלילים, ומאחורי התופים ניר נקב שלעולם לא נגמר ועדיין מדובר כנראה באחד המתופפים הגדולים שהרביצו לעורות בארצנו.

Swallow the sun

ואז התחיל איזה אינטרו. איזה סאונד שמבשר שענקי השלג מפינלנד עומדים לעלות. הלהקה עולה לבמה לקול תרועות הקהל, ואני יודע מה יהיה הלאה. אני יודע שהם יפתחו עם שיר הנושא מהאלבום החדש, אבל בכנות מקווה שלא. מקווה שהם יתחילו במשהו יותר מפציץ. יותר מוכר אולי. אבל הברור מאליו קורה, ואני מנסה להינות מזה כמה שיותר, למרות שיחסית לאלבומים הקודמים קצת פחות עפתי על האלבום הזה.

השיר הבא הוא Lost and Cathatonic, שיר לא רע כשלעצמו, אבל גם הוא, לא הייתי אומר שיא האנרגיה להופעה, על אף שזוכה לביצוע מושלם בהחלט. אחריו מגיע Firelights, גם הוא מהאלבום החדש, ואני מתחיל לקבל תחושה שביצועים מושלמים זאת לא הבעיה, אלא שאנחנו בשיר השלישי ואף אחד מהשירים לא היה אנרגטי, אפי או אטמוספרי מספיק כדי להצדיק את עצמו בשלישייה הראשונה של השירים בהופעה הזאת.

אחרי 3 שירים אני עדיין מצפה שיבוא איזה להיט, איזה בום, איזה משהו שירים כבר את ההופעה הזאת, ואז מגיע Cathedral walls. עכשיו, אני יודע שאני כבר נשמע ממש מציק, אבל עם כמה שזה שיר יפה, הוא הכי פחות טוב באלבום שלו, הוא אחד הכי שקטים של הלהקה, בלייב הוא נאלץ לכלול פלייבק של שירה נשית, ובאופן כללי, עם כמה שהקהל אוהב אותו, ההופעה נשארת בדיוק באותו קו.

במקביל, שלא באשמת הלהקה או משהו, עומדים לידי שני חבר'ה שלא סותמים את הפה ומקרקרים כמו תרנגולות, מדברים בלי הפסקה בצעקות ואני מרגיש כאילו ההופעה הזאת כולה באה לי בסטריאו, ועם כמה שהשמיעה שלי די גרועה אני פשוט לא מצליח לסנן אותם מהראש. אז רציתי רק לעצור לרגע ולהודות לכם שממש הרסתם לי את ההופעה.

הלהקה ממשיכה עם New moon, סופסוף שיר בהחלט ראוי, הרבה יותר אנרגטי ואווירתי מהשירים שהיו עד עכשיו ובהתאם גם הקהל מתחיל להגיב ולזוז יותר. בשלב זה מתגבשת אצלי עמדה כי הקלידן החדש שמוסיף ללהקה שירה נוספת ברקע הוא שדרוג משמעותי, וזה ממש נחמד. עוד דבר שאפשר לשים לב זה שמי שמרים את הקהל שם באמת זה בכלל הבסיסט שעומד בפרונט ליד הגדול מכולם, מיקו, שתמיד מרשים אותי בכמה מעט מאמץ הוא משקיע בלהוציא את הגראולים הכי טובים בעולם.

אחר כך הלהקה עוברת ל-Upon the water, גם הוא מהאלבום החדש, והשיר שחברי הטוב שלצידי חיכה לשמוע כל ההופעה, ולפחות הוא מבסוט, בעודי אומר לעצמי בראש שיש ללהקה הזאת איזה 20 שירים שהייתי רוצה לשמוע עכשיו, ואף אחד מהם לא היה עדיין. ובכל זאת, הביצוע מושלם, לשיר יש אנרגיה והכל טוב.

אחריו מגיע השיר האהוב עליי באלבום החדש, Stone wings שזוכה לביצוע מושלם ונוגע, ואחריו השיר הכי אגרסיבי שהיה עד עכשיו, והלוואי ואיתו הם היו פותחים את ההופעה – These woods breath evil. עכשיו, עמוק בתוך ההופעה, הקהל התעורר עד הסוף. זה לא רק לעמוד ולהינות מהאווירה, זה לדפוק את הראש עם הצרחות המטורפות של מיקו ברקע.

בסוף השיר הלהקה יורדת מהבמה בתודות לקהל וברור לי שהיא עוד תחזור להדרן של לפחות 2 שירים. אני ממש מבואס שעד עכשיו לא היה אף שיר מהאלבום הראשון, שהוא האהוב עליי, אבל די בטוח שהם יסיימו עם Swallow, השיר האהוב עליי שלהם. הלהקה חוזרת לבמה ומתחילה את ההדרן עם שיר הנושא מ-Emerald forests and the blackbird, אחד השירים הכי פחות טובים של הלהקה בעיניי, ובחירת השירים הזאת כבר באמת מתחילה להימאס עליי. אני כבר לא יודע מה להגיד. לא יודע מה עבר בראש של הלהקה כשהם בחרו את הסט הזה, כשבאמתחתם כל כך הרבה שירים הרבה יותר טובים.

אחריו, בשעה טובה אנחנו זוכים ל-Deadly nightshade, אחד השירים הכי טובים של הלהקה ושיר שמככב באלבום הראשון, ועכשיו, אחרי 2000 שנות גלות, אני מרוצה וכך גם הקהל. הפעם, הציפייה היא חיובית, והלהקה מסיימת עם Swallow שמרגיש לי משום מה פחות אנרגטי ממה שאני מכיר אותו, ודי מהר אני מבין שחסר איזשהו מילוי שאמור להיות מעמדת הקלידים, אבל לא נורא. לסיים הופעה בלגלות שהגרון שלי עדיין מסוגל לצרוח את השיר המטורף הזה עשה לי ממש טוב.

אני חושב שאפשר להגיד בבטחה שכל הביצועים היו על סף מושלמים, חוץ מכמה בריחות קטנות של המתופף פה ושם, בעיקר הסתבכויות שלו עם המעברים של עצמו. הסאונד היה מושלם ומחמיא ללהקה בהחלט.

אז אם לסכם את הערב הזה, התחלה טובה לכולו, סיום מעולה, אבל החלק שאמור להיות ההיילייט היה מעט מאכזב. אני באמת לא מבין את בחירת השירים התמוהה שבחרה הענקית מפינלנד. אני ממש תוהה מה אחרים שהיו בהופעה חושבים על בחירת השירים הזאת ואם רק אני מבואס ממנה. בהחלט נושא ששווה לתת עליו את הדעת.

עם זאת, בסה"כ הערב הזה עבר בסדר גמור. ללא תקלות טכניות, ללא איחורים משמעותיים בזמנים, ללא בעיות סאונד, המקום היה מלא עד אפס מקום ומזוית של קהל נראה שגם הלהקות מאוד נהנו שם על הבמה, שזה חשוב ביותר. אני חושב שבשלב הזה אני בעיקר יושב ומחכה לאלבום הבכורה של TR ולאלבום הבא כבר של Swallow the sun, בתקווה שיפתיע ויהיה איזה פצצת אגרסיה אפלולית.