תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Download
IronMaiden
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

23/02/2020
כשהצרעת הכתה בשלישית - סקירת הופעתה של להקת Leprous בישראל
צילם: יאיר אבלסון
כתב: יוני אורן


תל אביב של שעות אחר הצהריים המוקדמות וכביש איילון פקוק בדיוק כמו שהיינו מצפים ממנו. הופעת צהריים מטאלית ביום שישי היא דבר שנעשה מעט נפוץ במחוזותינו בשנה האחרונה (ובעיקר באוזן בר), אך לא זאת הייתה כוונת המשורר מראש ולא לזה נרשמתי כשהחלטתי לבדוק מה יש ללהקת Leprous, השם המוכר הזה ב-Progressive הנורווגי, להביא בגירסת הלייב כחלק מסיבוב ההופעות לקידום אלבומם האחרון Pitfalls. כוונת המשורר הייתה להופעת ערב טיפוסית, אולם בעיות תיאום אילצו את ההפקה להקדים את ההופעה לשעות אחר הצהריים. כשאני אומר שהחלטתי לבדוק את גירסת הלייב, כוונתי היא כדי לראות אם משהו טוב עוד נשאר שם. לאלבום Pitfalls התקשיתי להאזין. המתקתקות הקליטה והאירוויזיונית שבו פשוט ייאשה אותי טרם נגמר. כשלהקה שהוציאה אלבום מעניין כמו Tall Poppy Syndrome לפני עשור מתחילה לקחת רחוק מדי את ההתרחקות מעולם המטאל, נותר לשאול את עצמי אם מדובר על התרחקות בסטודיו בלבד והאם יכול להיות שבהופעות שלהן נותר המטאל.

כשסיימתי להחנות את הבימבה ומצאתי את עצמי בכניסה למועדון "הוואנה קלאב" מול המטאל מרקט המובטח. השעה 15:00 כבר התקרבה ומתוך ידיעה שלהקת החימום צפויה להתחיל בהופעה בשעה 15:30, דלתות המועדון אמורות היו להיפתח בדקות הקרובות. כשהמועדון בושש לפתוח שעריו עד אחרי השעה 15:30, השתעשעתי במחשבה שאולי למרות הכל ההופעה עוד תהיה הופעת ערב. תור ארוך של מטאליסטים שחורי חולצות השתרך מול דלתות המועדון והחל להסתער מרגע שניתנה הפקודה לפתוח את הדלתות. בעוד עובדי הבמה מוודאים שהבמה ערוכה למופע החימום, המועדון החל להתמלא בקהל צמא Progressive. באיחור של מעט יותר מחצי שעה נכבו האורות, המסך שמאחורי הבמה הציג גרפיקה של שמש שעומדת בין שתי מערבולות של עננים, נשמעו רעמים ברקע ולהקת Klone הצרפתית עלתה לבמה.

את להקת Klone לא הכרתי מקרוב לפני תחילת ההופעה, אולם הספיקו לי דקות ספורות מתוך השיר הראשון כדי להבין שיש סיבה הגיונית להביא את הלהקה הזאת לפתיחת האירוע - רוב השירים איטיים-בינוניים, קליטים, ונעים בין Alternative Metal, בין Progressive Metal ובין מעין Grunge פופי של שנות ה-90. בחזית הבמה ניצב התאום הרשע של יוחאי דוידוף (או לפחות ככה זה נראה בתאורה מעומעמת וכשאני ניצב הרחק מהבמה) ובקולו של Phil Collins מטפס מעלה מעלה. שאר חברי הלהקה נצפים מתנדנדים, בועטים, מחייכים ונהנים מאוד ממה שהם עושים. למרות הנגינה האיטית, כזאת פתיחה חיה היא בדיוק מהותה של הופעת חימום והתחלתי להרגיש את הדם זורם בגוף.

בתום שיר הפתיחה Yonder פונה סולן הלהקה Yann Ligner אל הקהל ובאנגלית רצופת מבטא צרפתי מברך אותו בברכת "אחר הצהריים טובים, תל אביב. אנחנו Klone" ומוביל אל עבר השיר Rocket Smoke. מיד לאחר פתיחה של בס מגניב ביותר מאת Enzo Alfano, הלהקה נכנסת בקטע בעל סאונד מודרני ואנחנו אפילו זוכים לשמוע את Yann, שבשירה איבד לחלוטין את המבטא הזר, שואג עלינו harsh vocals מוצלחים וגורם לנו להרגיש שמדובר באיזו גירסה יותר כבדה של Soen. השיר מוביל אותנו הרחק לתוך שבירה שבה לא הייתה יכולת להישאר במקום באדישות כשהגוף קורא להזיז את הגוף מכל הלב.



המשך הסט נע בעיקר סביב נוסחה אחת שבה השירים מתחילים קלילים ולאט לאט צוברים כובד, זאת כשהנגינה עודנה במהירות בינונית, השירה נעה בגבול בין Phil Collins ובין Adam Levine והסאונד הכללי מאוד קליט ופופי. עבור השירים הראשונים שצמחו מתוך הנוסחה זה היה נחמד והסתדר מעולה עם האירוע. ככל שהשירים הצטרפו אלה לאלה, נעשה קצת קשה להפריד בין השירים, לקבל רושם מיוחד משירים מסוימים ובכלליות לקבל תחושה שמשהו מתקדם או משתנה. בהופעת Progressive הייתי רוצה לחטוף סטירה לא צפויה והייתי רוצה שתפיל אותי ישירות על התחת. כשזה בושש להגיע, הייתה תחושה של חוסר סיפוק נוכח ההתחלה המבטיחה שהלהקה הביאה איתה. לאחר עוד כמה שירים ואינטרקציות ידידותיות עם הקהל, הלהקה ניצבה בקדמת הבמה, חילקה חיוכים וירדה מהבמה.

לאחר כחצי שעה בה הקהל ממתין בשקיקה ונותן לאוסף הויקינגים שעלו לסדר את הבמה להזכיר לו שהלהקה סקנדינבית, תמונת הרקע התחלפה בעטיפת הבודהה של האלבום Pitfalls. אל הבמה עולים חברי להקת Leprous בחולצות מכופתרות שחורות למעט סולן הלהקה Einar Solberg שלבש אפודה ועניבה. לאחר מבט קל ואדיש בקהל, תמונת הרקע התחלפה בחלק מתוך הוידאו של Below הפותח את האלבום Pitfalls והלהקה התחילה לנגן. ההתלהבות של הקהל הייתה היסטרית ומיידית נוכח הסינגל המפורסם. אל חברי הלהקה הקבועים הצטרף גם Raphael Weinroth-Browne בצ'לו לעיבוי השירים. את תפקידי שירת הרקע לקחו על עצמם צמד הגיטריסטים Tor Oddmund Suhrke ו-Robin Ognedal יחד עם הבסיסט Simen Børven בהרמוניה מוצלחת בהחלט. ניכר היה שהלהקה אוהבת את השיר הזה, בעיקר Einar שנצפה רוקד על הבמה ומסתובב סביב עצמו.

מיד לאחר שניגנו את I Lose Hope, פנה Einar לקהל ולאחר ברכת שלום חפוזה עבר לציון העובדה שישראל היא המדינה בה הלהקה הופיעה בשעה המאוחרת ביותר אי פעם ומהיום גם בשעה המוקדמת ביותר. משם הוא עבר לציון העובדה שהוא התחיל לדבר עם הקהל בין השירים, למקרה לא שמנו לב. לאחר צחוק קל, הלהקה עברה לנגן את Stuck. זה זמן טוב לציין את שירתו המיוחדת של Einar בטונים גבוהים ביותר. הדבר קיבל דגש מאוד חזק בשירים המוכרים של הלהקה מסיבה אחת מאוד פשוטה: תפקידי השירה של Einar קליטים מאוד, פשוטים מאוד וגבוהים מאוד. שני המאפיינים הראשונים גורמים לקהל לרצות להצטרף אליו. המאפיין השלישי גורם לאוסף נכבד של זיופים בכל הצורות והצבעים להגיח מתוך הקהל. למרות זאת, הקהל לא ויתר על התענוג וזייף להנאתו.

כל חברי הלהקה מוזיקאים מעולים. כשכל חברי הלהקה נעים הלוך ושוב בין כלים שונים, מוסיפים תפקידי שירה כשנדרשים לכך ולא מפספסים אף תו, אין איפה לטעות. תצוגת היכולות המרשימה הזאת יצרה קצת בלבול על הדרך כששלושת נגני המיתר החשמליים הצליחו להתערבב לי מול העיניים והצלחתי מביניהם לאבד את הבסיסט, ממש כמו עם המטבע שנמצא תחת אחת משלושת הכוסות שניצבות מולי. אם זה לא מספיק, גם Raphael נכנס לבלילה וקפץ לעמדת קלידים עבור אחד השירים. למרות הכישרון המוזיקלי, את רוב השירים לא יכולתי לסווג רחוק יותר ממוזיקת קניונים, אירוויזיון או ידידותית לאוזן הממוצעת, דבר שלא דורש מוזיקאים מעולים לרוב.



"עבר הרבה זמן מאז הביקור הקודם. בעבר הייתי אומר רק ארבע מילים בין שירים - Thank, You, Very, Much. אם הייתי מבואס הייתי אומר שתיים - Come, On. מבחינתי זאת התקדמות רצינית ואני מקווה שתעריכו אותה" הוסיף Einar בדיבור מטא נוסף עם הקהל לפני שהלהקה צללה לביצוע של From the Flame שלאחריו הוסיף "הבעיה עם הפרסונה הבימתית החדשה הזאת היא שאני מתעייף מהר מלשמוע את עצמי מדבר. מעדיפים לשמוע אותי שר או מדבר?". ההתייחסות הנוספת ל"שינוי הגדול" ממחישה ש-Einar עוד עובד על להיות פרונטמן. אם זה לא מה שממחיש לחלוטין, אולי הנטייה שלו לשוטט לכל כיוון בבמה בחוסר נחת מבלי להביט יותר מדי לכיוון הקהל ולשדר לו את המסר של השיר תמחיש טוב יותר.

איזו הפתעה נעימה הייתה גירסת הכיסוי של הלהקה לשיר Angel של להקת Massive Attack. משיר Trip Hop פסיכדלי, הלהקה לקחה את השיר, עיקמה אותו בכמה כיוונים, התאימו אותו למוזיקאים המוכשרים שבקרבה והפכה אותו לשיר Post Rock סוחף ומרגש. חברי להקה מצאו את עצמם עוברים בין תפקידים באמצע השיר, נצפו כ-3 מתופפים על סוגים שונים של תופים (כולל אלקטרוניים) ואפילו Raphael מצא את עצמו מסתובב בהליכה על הבמה תוך כדי נגינה בצ'לו (במין תלייה לא מובנת של הצ'לו מהכתף). התמונה החשוכה והעמוסה המחישה פעם נוספת שמדובר על אוסף מוזיקאים מוכשרים מאוד.

כשהגיע השיר The Price מהאלבום The Congregation, משהו התעורר. נטענו במנה חדשה של אנרגיות כשמטאל אמיתי כמו שהיה להם פעם זקף את ראשו והוא נשמע נהדר. דווקא בהופעה בה לא נראה שיש יותר מדי קשר למטאל, כשהשיר הזה מתנגן יכולתי לנזוף בעצמי על שהעזתי לפקפק. הכל ישב כל כך חד, מדויק וכבד, בדיוק כמו שאני אוהב ב-Progressive Metal שלי. בביצוע הזה התבלט במיוחד המתופף Baard Kolstad שהוכיח איזו חיית תופים שהוא. נראה שלא רק אני חשבתי ככה כשבסוף השיר נשמעו מהקהל קריאות חוזרות ונשנות בשמו. מיד לאחר מכן חזרנו למוזיקה האווירתית והפופית וירד לי בחזרה.

לאחר קטע Ambient מוזר ולא מוכר שכלל קלידים ושירה חסרת מילים, פתח Einar את פיו פעם נוספת וחלק איתנו שהוא קיווה שלא נשים לב שהוא מנסה למשוך זמן עד שיצליחו לפתור את הבעיה שהייתה להם עם הקלידים שמאחור. הקהל צחק. גם הצ'לו עבר לאילתור בכדי למשוך זמן ובתומו הגיעו כמה דקות בהן נראו חברי הלהקה מסתובבים על הבמה ומקווים למצוא פיתרון. נראה שתוך זמן קצר הקלידים שבו להגיב וניתן היה להמשיך בהופעה. כשהבטתי ב-Baard יכולתי לשים לב לעיוותי הפנים המשעשעים שלו בעודו מנגן באופן בלתי נמנע גם מגדולי המוזיקאים.

מיד לאחר שנפלאות הטכנולוגיה אפשרה לצ'לו לעשות סולו צ'לו עם צ'לו וצ'לו בעזרת לופר, הלהקה עברה לנגן את Slave מתוך The Congregation ופעם נוספת הוכיחה שהם יודעים לעשות מטאל באופן נפלא (ואפילו התחיל פוגו כדי להוכיח את הטענה). משם עברו לשיר The Sky is Red המתוחכם והפרוגרסיבי שסוגר את Pitfalls וסגרו את ההופעה בקטע אינסטרומנטלי כבד, מטאלי, אלקטרוני וחד. בניגוד לצפוי בהופעות רגילות של כל אמן, לא היה הדרן הפעם. במקום זאת, חברי הלהקה מיקמו את עצמם בקדמת הבמה, קדו קידה, נופפו בידיים, ופנו אל מאחורי הקלעים. כולם? לא. Baard מהר מאוד הסתובב במקומו, רץ לקדמת הבמה וקפץ אל תוך הקהל ב-stagedive ספונטני שהעלה חיוך.

רוב ההופעה לא הייתה Progressive-ית ולא הייתה מטאלית. הנגיעה הכבדה במוזיקה הקליטה כבר בהאזנה לאלבום גרמה לי לחשוב שאולי ימי המטאל של הלהקה תמו ואולי סצנת המטאל היא כבר לא קהל היעד הנכון של Leprous. בעוד Baard עולה חזרה לבמה וצועד אל מאחורי הקלעים, הבטתי סביב אל הקהל שהחל לצעוד לכיוון דלת היציאה - קהל שחור חולצה וארוך שיער. המוזיקה אמנם קליטה, אבל אם המועדון הצליח להכיל בתוכו כל כך הרבה מטאליסטים כשאין כאן באמת הבטחה למטאל, כנראה שיש כאן משהו אחר. מה שיש לנו כאן זאת סצנה שיודעת להכיל ולקבל ושתהיה בית חם עבור אלה שהוכיחו את אהבתם אליה בעבר. אולי סצנת המטאל היא לא סגנונית קהל היעד הנכון ללהקה, אבל כאלו לבבות וראשים פתוחים מסבירים נהדר למה להקות המטאל לשעבר מסרבות להתנתק. לי נותר רק לקוות שלהקת Leprous עוד תשיב אלינו מטאל נהדר.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Igorrr – Spiritually and Distortion

Body Count – Carnivore

Sylosis - Cycle of Suffering

The Spirit - Cosmic Terror

Annihilator – Ballistic/Sadistic

Helms Alee – Noctiluca
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
אפר ואבק – מדוע האלבום של יהודה פוליקר הוא האלבום הכי מטאל?

כתבה:
זה לא פרוג - להגדיל בשקל תשעים

סקירת הופעה:
טרום קורונה - סקירת הופעתה של להקת Jinjer בישראל

סקירת הופעה:
O My Zad - סקירת הופעתן של Zad, NUR ו Skelp בלובנטין 7

כתבה:
מתוך הלא נודע - מדור ההמלצות על רליסים חדשים מהמחתרת

סקירת הופעה:
מסימני הסוף - סקירת הופעת ההשקה של Sign Of The Apocalypse עם Psynthesis ו Prey for nothing
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[25/11/2020]
Tiamat - בהופעה אחת בישראל
[30/05] Iron Maiden בישראל
[14/06] Soen Live in Israel
[02/07] Symphony X בישראל
[06/08] אורפנד לנד - לוחם האור חוגג עשור!
[12/08] Sonata Arctica in Israel
[09/09] Insomnium live in Tel Aviv
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::