תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
DPS
DPS
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

16/03/2020
טרום קורונה - סקירת הופעתה של להקת Jinjer בישראל
כתב: איתמר ענברי
צילם: עמית ליבר

בצל הדיווחים על מגפה שמידפקת על שערי ישראל, כ-1,000 בני אדם נכנסו וולונטארית לבידוד במועדון "רידינג 3" שבנמל תל־אביב ביומו האחרון של חודש פברואר. להמלצות המומחים איש לא שעה: אלף המעריצים הנלהבים הצטופפו כגרעיני תירס כשברקע מהדהדות שאגותיה של אישה אחת, שהטריפה את חושיהם – טטיאנה שמיילוק, סולנית להקת המטאל האוקראינית Jinjer. אהבה בימי כולרה; הערצה בימי קורונה.

זוהי הופעתה השנייה בישראל של הלהקה, שהפכה בתוך עשור לאחד ההרכבים היותר פופולאריים בסצנה העולמית. בשונה, אם כן, מהרכבים אחרים שמגיעים לארץ לאחר שימי תהילתם חלפו זה מכבר, "ג'ינג'ר" נחתו בישראל בנקודת שיא בקריירה שלהם, כשברזומה שלהם יש שלושה אלבומים. האחרון בהם, "Macro" שיצא אשתקד, נמצא בקצה העליון של עקומת הפעמון.

את הפופולאריות של הלהקה ניתן היה לזהות עוד לפני שטטיאנה הוציאה הברה אחת מפיה. טור ארוך של מעריצים, לחלק ניכר מהם מבטא רוסי איטי ומתנגן, נמתח מהכניסה ל"רידינג" ועד למגרש האספלט השחור. בתוך האולם, מערום חולצות המזכרת מההופעה, שבתחילת הערב דמה למפלצת כותנה אימתנית בצבעי שחור וטורקיז, הלך והצטמק כנגד שטרות מרשרשים. הצלמים (עמית ליבר, אלון לוין ויאיר אבלסון) נהרו לקדמת האולם ונכנסו לתוך ה"פיט" – אותה רצועת בטחון תחומה בגדרות שהוקמה לרגלי הבמה בשל הוראות האבטחה. הסוגייה שהעסיקה אותם היא מהי זווית הצילום האופטימאלית, בהינתן התאורה שבמקום ולא פחות חשוב מכך – לאיזה צד נוטה הסולנית הפוטוגנית, שקפיצותיה ובעיטותיה הן חלק מסמליה המסחריים?

מי שאמורים היו לחמם את "ג'ינג'ר" הם DPS המקומיים, שלמרבה הצער לא הופיעו באותו ערב, בשל בריאותו של הסולן אורן בלבוס. כמחווה מרגשת לאורן, לקח מפיק האירוע, פטריק לוסינסקי, הבעלים והמנכ"ל של חברת פרוגסטייג', את רשות הדיבור וביקש לשלוח לסולן הוותיק חיבוק וחיזוק. לעליית "ג'ינג'ר" לבמה קדם אינטרו שנמשך, כך היה נדמה, דקות ארוכות.

בלבוש שמזכיר פרזנטורית של כלי נשק פרצה הסולנית האוקראינית לבמה. הצלמים, שהוזכרו קודם לכן, מיהרו להתגודד סביבה, כפרפרי לילה סביב מנורה בוהקת.
טטיאנה החלה לירות לכל עבר את מיטב הנאמברים של הלהקה. היא ושלושת חברי ההרכב הנוספים (המתופף ולדיסלב אולסביץ', הגיטריסט רומן איבראמקאלילוב והבסיסט יוג'ין אבדקנוב) פתחו עם "Teacher, Teacher!", המצויין; שיר שמייצג נאמנה את ההוויה ה"ג'ינג'רית" שלא מהססת לשאוב השראה ממגוון של מקורות מוזיקליים: גרוּביות מעולם ההיפ הופ, דג'נט, ובלאסט ביטס. הלהקה החליקה במהירות ובקלילות לתוך השיר הראשון, ללא צורך בזמן הסתגלות לבמה, לקהל או למערכת הסאונד, שאיכותה ידעה עליות ומורדות באותו ערב.



את הבלאסט ביטס של "Sit Stay Roll Over", שבא לאחר מכן, אי אפשר היה לפספס. הקהל געש והידיים הונפו באוויר, כש"ג'ינג'ר" ביצעו את השיר, שכולו הליכה על הקו הדק שבין מלודיה לטכניות. אף שבסיום השיר קיבלה טטיאנה זר פרחים, נדמה היה שהם מגיעים במקרה זה למתופף, שהוא זה שהיה דומיננטי בשיר זה.

"Ape", אחד השירים היותר מורכבים מוזיקלית של "ג'ינג'ר", זכה לביצוע מלהיב וסוחף. בעודה נעה על הבמה בתנועות חתוליות, קולה של טטיאנה גילם במהלך השיר – שכל כולו לעג לחטא היוהרה של המין האנושי –דמויות שונות, כדרך שבה שחקן לובש ופושט במהלך הצגה דמויות ותלבושות. בקול הגראול הסמיך שלה היא השתמשה כדי לייצג את חרון אפו של אלוהים ובקולה הנקי היא שפכה קיתונות של בוז ולעג של ראשו של האדם שסבור שאין בלתו ושהוא יודע הכול. בין לבין, היא שילבה לחישות, שבהן ניתן היה לאתר ארסיות.

כל אותו הזמן, טטיאנה לא פסקה מלזוז, לבעוט ולקפץ, ומדי כמה דקות עלתה על סטנד ההגבהה שבמרכז הבמה.

הזדמנות לתרגל ולהפגין את יכולותיה הכוראוגרפיות ניתנה בביצוע "Judgement (& Punishment)" מהאלבום האחרון. הליין העבה והגרובי של הבס והאקורדים התמציתיים של הגיטרה, יצרו רצועת חוף שאנטית, שעליה הילכה טטיאנה בקצב הרגאיי. המטאליסטים, שלא מרבים לשוטט במחוזות מוזיקליים אלה, התנועעו כג'מייקנים במהלך הבתים, והמתינו בשביעות רצון לרגע שבו תינתן להם ההזדמנות לצעוק "בוּיָההה!" עם הסולנית הנערצת עליהם.

טטיאנה לא נותנת לקהל הזדמנות להירגע, ועם "I Speak Astronomy" היא מנערת את גרגרי החול, ולוקחת אותנו מעלה מעלה כשמכות הסלאפ של הבסיסט המוכשר יוג'ין יוצרות אווירת של טיסה לחלל במהירות שיא. במהלך ביצוע השיר, טטיאנה מרקיעה לשחקים עם קולה הגבוה, והיא מביטה מדי פעם לעבר מערכת הכוכבים. את השיר היא מסיימת כשהיא ניצבת דומם על במת ההגבהה, כמו פסלון אוסקר יפהפה ממין נקבה.
היא חוזרת לשאוג ולנהום ב-"Who Is Gonna Be The One?", והמבט השלו שהיה בשיר הקודם נעלם לטובת זעם, שאותו חוטף המיקרופון שבידה.



אחד השירים הפחות צפויים בסט ליסט הוא "Noah" מתוך "Macro". וכך, הקהל קיבל הזדמנות לשמוע את השיר, שמגולל את סיפור המבול, כשהוא ארוז בכבדות סטייל Meshuggah. שיער מכסה על פניה של הסולנית ולתוך המיקרופון שאותו היא מחזיקה ב-90 מעלות היא נוהמת כמו הסופה הכי חזקה.

מחצית הערב כבר מאחורינו, אך עוד לא תמו כל פלאיה של נסיכת המטאל האוקראינית.

"Retrospection" נפתח בשירה ערבה ברוסית בסגנון שיר ערש. ואולם, בטרם הספיקונו לשים מראשותינו על הכר, טטיאנה מושכת חוט בלתי נראה באוויר ומצליפה בנו ללא רחמים, בסיועה של חטיבת הקצב המהודקת.

"Pisces", שיופיע גם בהמשך, הוא ללא עוררין שיר ה"גוּס באמפס" האולטימטיבי של "ג'ינג'ר". במקום טוב אחריו אפשר למצוא את "Perennial" מהאי־פי "Micro", שכמו "This Love" של Pantera הוא אריג מוזיקלי שחוטי השתי וערב שלו הם דמעות צער ואגרופי זעם. גם מי שלא נמנה עם מעריציה האדוקים של הלהקה, לא יכול היה להישאר אדיש לנוכח הביצוע המרגש של השיר. טטיאנה נתנה את האקסטרה מייל בשיר הזה, והרגישות שבקולה הגיעה עד לקצה המרוחק ביותר באולם. כלהקה שגיטרת הבס אצלה מתפקדת הרבה יותר מחולייה מקשרת בין התופים לגיטרה, העצים יוג'ין את הטון הסנטימנטאלי של השיר בטאפינג עדין וצובט לב.

הרוך והמלודיה נבעטו הצדה, כש"ג'ינג'ר" חזרו עם שני השירים הראשונים מ-"Macro": תחילה "On The Top", שהתגלה כסינג אלונג שבו הקהל גבר בפזמון על מערכת ההגברה, ולאחר מכן "Pit Of Consciousness".

הסט ליסט התקרב לקו הסיום, וה־להיט של "ג'ינג'ר" בהא הידיעה עדיין לא בוצע. במקומו חתמו את ההופעה "Home Back" ו-"Words Of Wisdom".

את השיר האחרון סיימה טטיאנה בתנועות של מנצח והחלה להיפרד מהקהל. "Oh my god, אני לא מאמינה שזה נגמר", אמרה בעודה מנסה להסדיר את נשימותיה. "זוהי התחלה מושלמת ל'טור' שלנו ותודה רבה לכם על הופעה 'סולד אאוט' הערב". על רקע איחוליה לקהל "שיהיה לכם ערב מושלם", החלו הקריאות "We want more!".

"ג'ינג'ר" נעתרו לתחינותיו של הקהל, וחזרו כדי לבצע הדרן קצר, שגולת הכותרת שלו היא כמובן "Pisces"', השיר שעבור רבים מהווה שער הכניסה לרפרטואר של הלהקה ושכולם יודעים בעל פה את מילותיו.

מבחינת יבול אלבומים ומבחינת נוכחות בימתית, "ג'ינג'ר" הם הרבה יותר מתופעה חולפת. נותר רק לקוות עבורם שמיקומם הנוכחי בפסגה יישאר ויישמר גם בשנים הבאות.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Haken - Virus

AC DC – Power Up

Pangéa - Beasts

Evildead – United States Of Anarchy

Kataklysm– Unconquered

Nitelight – Nitelight Plays: Death's Symbolic
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
אלמנטים של תחכום - ראיון עם Kelly Shaefer מלהקת Atheist

כתבה:
בנות, בנות, בנות - על בנות וכלי נגינה בז'אנר המטאל

ראיון:
חלולים בתקופת משבר - ראיון עם חברי להקת Tomorrows Rain

כתבה:
זוועות מטאל Revisited

כתבה:
פרי ביאושים – על אלבומי הבכורה הפחות מוצלחים של הז'אנר

ראיון:
מחזירים את הסיוט – ראיון עם Matt Asselbergs, גיטריסט להקת Nightmare
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/03/2021]
Samael בהופעה בישראל
[16/12] אורפנד לנד - לוחם האור חוגג עשור!
[20/01] Insomnium live in Tel Aviv
[21/03] Sonata Arctica in Israel
[24/04] Dark Funeral בהופעה בישראל !
[19/11] Paradise Lost חוזרת לתל אביב
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::