Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

17/09/2016
חגיגת מרקמים באזור תל אביב
מאת: דני ארם
צילום: מייק קייקוב

ביום ההופעה של Textures ליווה אותי קירור טורדני, שדי הוציא ממני את החשק להגיע עד תל אביב ולראות הופעה. הייתי יותר בעניין של להתכרבל בתנוחה עוברית ולישון 48 שעות, אבל כבר התחייבתי שאסקר, אז ארזתי את החיידקים שלי ויצאתי להשתעל על מטאליסטים.

הפעם ההופעה היתה במועדון האזור. למי שלא מכיר, מדובר בחדר מלבני, קצת יותר קטן מהדירה שלי, שמחולק לשני "מפלסים" במדרגה קטנה שמפרידה ביניהם. מאוד ביתי ופשוט. האמת שזה נראה כלכך פשוט שציפיתי שהסאונד יהיה בעייתי. ציפתה לי הפתעה שנגיע אליה אחר כך.

קצת לפני השעה 10 הקהל התחיל לזרום פנימה ומילא את המועדון בצורה אוורירית מאוד. היו בסביבות המאתיים - מאתיים חמישים איש נלהבים מאוד. אני התמקמתי בקצה המדרגה בצד, ושם פגשתי את ידין מויאל, גיטריסט להקת סקארדאסט ושותפי לקמפיין הטרלה קצר שמטרתו היתה להביא את דרים ת'יאטר לארץ. קמפיין שנכון לימים אלה מסומן ככשלון חרוץ. התברר לי שידין מעריץ לא קטן של Textures, מה שבא לי ממש טוב, כיוון שביקום העצום של המטאל, לכוכב של Textures עוד לא ממש הגעתי. אז יש לי מומחה צמוד, תענוג, אפשר להתחיל.

בסביבות עשר מתחילה מוזיקה שמסמנת את תחילת המופע. משהו בסגנון נעימה מאלקטרונית שנשמעת כאילו לקוחה מסרט פורנו משנות ה 70. מיד אחריה מתחיל הרעש שאיתו עולים הנגנים לבמה.

השיר הראשון One Eye for a Thousand, מתחיל במיד טמפו כבד עם גראולים ארוכים וחזקים ובס כבד דומיננטי ומהיר שרץ חזק עם התופים. הבס יתברר כמאוד דומיננטי בשירים של Textures, גם מבחינת הסאונד של הלהקה וגם מתחינת התפקידים. רמקו הבסיסט נעול חזק עם התופים של סטף ומקשר נהדר ביניהם לגיטרות. כמו ברוב שירי הלהקה, לא צריך לחכות הרבה והשיר משנה לקצב מהיר ושבור יותר. אופ ביטים, פוליריתמים עפים בקלילות ומשתלבים נהדר ליחידת קצב קטלנית מאוד. דניאל הסולן מראה שהוא עובר מגראולים שוחטי גרון לשירה נקייה ומלודית בלי להתאמץ.

אחרי ברכה קצרה מדניאל לקהל, השיר השני נכנס באטרף. הקהל שלנו לא נשאר אדיש ונכנס לגרוב של השיר. אין כמעט ראש שלא זז במקצב של הבית. כש Textures עוברים לגשר עם המקצב הפסיכי, הקהל עובר למחיאות כפיים לפי הקצב.



השיר השלישי Shaping a Single Grain of Sand מתחיל באלימות מיידית ומביא איתו את הפוגו על הפתיחה. למרות השיר המורכב הנגינה היא הכי טייט שיש. באמת, מדהים. אם הייתי שם להם מטרונום, אחרי דקה הוא היה הולך לשתות בירה חסר תעסוקה. דניאל עולה על המוניטורים ושר לתוך הפרצוף של הקהל מקדימה. ואם רמת הדיוק לא מספיק מהממת, חברי הלהקה נותנים בראש עם הדבנגינג והתפרעות כללית כל הזמן. אני וידין נאלצים להחזיר את הלסת למקום למראה ג'ו טל, הגיטריסט המוביל, נותן קטע סולו עם חלק טכני מאוד קשה בלי לפספס הדבנג אחד בתהליך.

אחרי שכולם מחוממים היטב, דניאל מודה לקהל שבא הערב. חם רואים שחם להולנדים באזור והם לוקחים את הדקה הזאת לקחת אויר ולכוון את הכלים. דניאל מספר לנו ששניים מחברי הלהקה הם משלנו, ישראלים לשעבר (ג'ו הגיטריסט ואורי הקלידן) והם כמובן זוכים לתשואות רמות.

אחרי השיר Old Days Born Anew, שהיה מהיר אלים וכיפי באופן כללי, דניאל שואל אם אנחנו רוצים שהאם יאטו קצת את הקצב בשבילנו או דווקא שיגבירו. Textures הולכים על האופציה השניה עם שיר מהאלבום הראשון Swandive. הלהקה מזמינה את הקהל להתפרע והוא נענה לבקשה. החלק הקידמי ברחבה נראה סוער מאוד.

הוויפלש של אורי במעבר המהיר מאוד מרשים אותי. כזו מהירות והתמדדה בוויפלש דורשת צואר חזק ואלסטי בו זמנית והרבה נחישות.

אולי זה גם המקום לספר שבכלל, כל הנגנים מאוד אנרגטיים כל הזמן. הד בנגינג ווויפלשים בטירוף, החלפות מקום והרבה תקשורת עם הקהל. דניאל ורמקו עולים כל הזמן על המוניטורים מתמזגים עם המעריצים מקדימה ובואפן כללי הלהקה משדרת בדיוק את מה שהיא מנגנת, חגיגה של מטאל כבד ואנרגטי. ובין לבין הם מוצאים זמן לצרוח ולשיר קולות שניים לתוך המיקרופונים שלהם.

ההתחלה של Awake מייצאת התלהבות הקהל שמזהה ישר את הפתיחה המלודית. השיר מתחיל מלודי מאוד אבל כמובן שמתישהו מתהפך לקרחנה כללית של ריפים בס תופים וגראולים.

לפני Illuminate the Trail דניאל מבטיח שהשיר יבעט לנו בתחת. הרחבה מקבלת את האתגר ופוצחת בריקוד ass kicking משלה. השיר באמת מתחיל מהר וחזק. ריף מאוד אולד סקול דת' מטאל, עד ש Textures עושים את מה שהם עושים והופכים אותו למשהו אחר לגמרי. בלי לאבד לשנייה מומנטום.



אחרי השיר דניאל מברך אותנו שאנחנו אחלה קהל והוא רוצה תמונה איתנו. אנחנו עוזרים עם הצדעת קרניים ושאגות מתאימות עד שהסלפי הנחשק מבוצע (למתעניינים, כן הוא הופיע אחר כך בדף הלהקה).

לאורך כל ההופעה, ידין מסמן לי איפה לשים לב לכל מיני קטנות מוזיקליות הורסות. מהסוג שכששמים אליהם לב מגיבים כ God damn! מה שהוא לא היה צריך לספר לי זה כמה טוב הם כולם מנגנים. גם כל אחד בנפרד על הכלי שלו וגם כיחידה אחת מדהימה. הכל יושב והדוק ברמה הכי גבוהה וזה בזמן שכולם דברים מאוד מורכבים וגם משתוללים על הבמה.

התיפוף של סטף הוא מהסוג שלא משעמם לשניה. הכל חכם מדויק וחזק, עם הנגיעות האלה שיכולות להרים ריף. על הבס של רמקו כבר דיברתי. נעול עם סטף ונותן המון עוצמה לסאונד של הלהקה.שני הגיטריסטים עושים רית'ם מעולה. חזק מאוד ומעניין, כשג'ו גנן ליד מהסוג שמייאשים נגנים אחרים. עושה את הסולואים הסופר טכניים שלו בסאונד וטאצ' נהדרים ובלי מאמץ. בניגוד להרבה להקות מטאל שהקלידים רק ממלאים חללים בין קטעי גיטרה ואז נעלמים, הנגינה של אורי משתלבת ומוסיפה הרבה למוסיקה הכללית. בין עם להוביל את החלקים המלודיים או להוסיף מרקם (רואים מה עשיתי פה?) לחלקים הכבדים. ועל כל החבילה מנצח דניאל. עושה הכל גראול נמוך וגרוני, צרחות גבוהות וחזקות, שירה מלודית נקייה מצוינת, מכבס תולה וכריזמטי על הבמה.

עוד משהו שהעיף לנו את הסכך, ולפחות בעיניי היווה הפתעה גדולה מאוד, היה הסאונד. אולי הסאונד הכי טוב ששמעתי בהופעת מטאל בארץ. השילוב בין המועדון הצנוע למוזיקה המהירה, כבדה ומורכבת של Textures, הביא אותי עם ציפיות נמוכות. אבל התבדיתי בגדול. סאונד מעולה. שמעו כל כלי טוב מאוד וכל הלהקה יחד נשמעה נפלא.

לשיר הבא, דניאל מזמין את הקהל לשיר איתו והשירה אדירה. שאר הנגנים מאוד נהנים לראות את זה והחיוך מרוח להם על הפנים.

אחרי השיר אורי הקלידן שואל בעברית אם אנחנו נהנים ושואל בהומור אם יש לנו עוד קצת זמן בשבילם. הוא מתחיל לנגן את Zman הנעימה שמובילה לשיר Timeless. השיר נהדר שבנוי על המלודיה של Zman אבל הריתם רוקד סביבה בטירוף.

אחרי השיר, דניאל אומר לנו שבדרך כלל זה השלב שהם יורדים מהבמה וחוזרים להדרן כי זה היה השיר האחרון, ושואל אם פשוט להשאר ולנגן עוד. ברור שהקהל מבהיר לו שזה רעיון מצוין.

השיר הבא Drive גם אחד מאהובי הקהל. כבד מורכב ופוליריטמי בטירוף. עד שמתכנס לריף אחיד וחזק ואז מיד יוצא ממנו לטירוף חדש. לקראת סוף השיר הבר כך הלהקה באטרף מוחלט.



אחרי השיר ג'ו מודה לכל מי שהגיע בעברית ושהם מקווים לחזור בהקדם. דניאל אומר שעכשיו יהיה השיר האחרון להערב וחבל, כי היה פנטנסטי. הם מסיימים בשיר מאוד כבד ומורכב Laments of an Icarus. ריף רודף ריף מקצבים מטורפים ושאגות של הסולן נמוכות וגרוניות. בחלקים המהירים כולם בוויפלשים מטורפים.

הקהל שהכיר את הלהקה קיבל הערב הרבה תמורה עבור האהבה שהוא נתן ל Textures היום. לא שמעתי אחד שיצא מאוכזב ובאמת Textures נתנו הופעה מושלמת.

אני קיבלתי הפתעה נהדרת. באתי חצי קלאצ' ויצאתי פול גז.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::