30/11/2016
ממשיכים בסימפוניק - סקירת הופעתה של Xandria בישראל
מאת: ניצן כהן
צילום: אלון לוין

הדלתות אמנם נפתחו באיחור אפנתי של חצי שעה, אבל לקהל הסימפוני שלרוב לא זוכה ליחס חם שכזה מהפקות מחו"ל, זה לא ממש הזיז. הקהל המתרגש החל למלא בעצלתיים את מועדון האזור תוך שעיטה על דוכן המרצ' של הלהקה. יש משהו מיוחד בקהל הזה, שהיה רגיל להתעלמות כמעט מאז שקם, למעט התייחסות שולית פה ושם בהופעות ענק מחו"ל, כמו נייטוויש ב2007, טאריה ב2009, או אנט בסוף 2015 יחד עם טיטאני המטאל (מישהו מזהה פה דפוס?). אך בשנה האחרונה, מתחילה התעוררות שתוקפת את הבמות. בין אם בלהקות מקומיות משלל קצוות המטאל שמלווים בסולנית מוכשרת מקדימה, ועד למפיקים אמיצים שמעזים מדי פעם, להביא לבמות הישראליות את הז'אנר הייחודי כל כך שהפך היום, מבלי ששמנו לב, למרכזי ונפוץ.


Infy

ללא הקדמות מיותרות, עלתה לבמה אינפי, מלווה בלהקתה וחמושה גם ברכש החדש-הגיטריסט הצעיר והמוכשר להפליא, עמית פורטוס. זאת ההופעה השניה של פורטוס יחד עם אינפי, והילדון הזה כבר מתקרב לפסגות בתור אחד הגיטריסטים המבטיחים שנתקלתי בהם. אצל אינפי כמו אצל אינפי, חשוב לייחד גם שורה או שתיים למראה שתמיד נותן עוד רובד להופעה. היום אופרו הנגנים בסימונים שחורים, ספק ויקינגים או אינדיאנים, ספק לוחמים אפלים. אינפי מצידה התחדשה בשיער ארוך עד הברכיים, ובמה שנראה כמו זפת בתור חולצה, שלא משאירה הרבה מקום לדמיון.

אינפי כבשה את עולמנו בסערה לפני קצת יותר משנה, כאשר הוציאה אלבום ואיתו כבשה את הבמות. מאז, יצא לי לראות את המחזה בכל פעם שחזרה לבמה, ובכל פעם נראה שהבחורה לומדת ומתקדמת בצעדי ענק. לאט לאט הבחורה הופכת מזמרת מתקתקה לכזאת עם קול עמוק ועוצמתי, עם דיסטורשן, ואופי. עוד נפח מגיע כמובן מהמיקרופון ליד, עליו מפליא בקולות שניים הבאסיסט המוכשר עד אימה לב קרזנר. חבל קצת שהעמידה על הבמה והתקשורת עם הקהל הסתכמה הערב, עבור כל החבורה, בכמה מחוות ספורות. השיפור המוזיקלי מורגש, ועכשיו השאלה העיקרית היא איך הבחורה מלאת ההפתעות תחדש לנו בפעם הבאה.

לסגירה נחמדה של ההופעה, הזמינה אינפי את אחד החבר'ה בקהל לצלם את השיר בלייב. הם ביצעו קאבר לשיר "Only For The Weak" של In Flames, בחירה מפתיעה לשיר שהיה עצמתי וחזק בהתחלה, אך עוד לא ממש מיוחד. לפתע, אינפי פתחה את הפה בגראול, וכך שרה בתים ופזמון. לסתות נשמטו בהפתעה, והיא הוכיחה שיש סיבה- היא מסוגלת. הקהל התעורר והתרגש, בהחלט נראה שהבחורה משקיעה, לומדת, ושומרת לנו עוד הרבה הפתעות לעתיד. השיר Greed"", שהיה השיר הראשון איתו עלתה להופיע ביולי 2015, והערב סגר את ההופעה, הפך למפלצת.

Xandria

עוף חול עשוי להבות עיטר את הבמה והאינטרו המהדהד נשמע למרחוק. אחד אחד עלו לבמה הגרמנים לשאגות הקהל. הלהקה פתחה בלהיט "Nightfall" מאלבומם האחרון, שיצא בשנת 2014. באלבום הזה הציגו לעולם לראשונה את דיאנה, הסולנית החדשה שהפכה אותם כמו בין לילה מלהקה בינונית לאחת הלהקות האהובות והמוכרות במטאל הסימפוני העולמי. הם המשיכו מיד לשיר המצוין "Blood On My Hands", והקהל שמילא את האזור כמעט עד אפס מקום, קרא בשמחה. בין השירים, דיאנה הספיקה להוציא בערך מילה בקולה הדקיק בכל פעם, לפני ששאגות הקהל מילאו את המקום. לאחר שהייתה שבעה רצון, שכולם מוכנים למסיבה, פנו החמישייה לשיר "Unembraced".

באנרגיות משוגעות על הבמה ובקהל, נראה כאילו כל באי המקום והלהקה בראשם מנסים להוכיח ששירה אופראית, דקה, יפה, לא מפריעה לאף אחד לתת בראש כמו שרק במטאל יודעים. אבל אף אחד כאן לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר. המוזיקה של Xandria מדברת בזכות עצמה. הם לא באו לשחק. הם באו לנגן, ולתת בראש. בין סולואים עוצמתיים ומרגשים לשירה יפיפייה שהולכת יד ביד עם המוזיקה המצוינת, כל מה שקרה היה נהדר. והקהל רק צרח, הריע והרים את ידיו באוויר כהוכחה. בדילוג קליל בין השירים הדומים בשמם אך שונים לחלוטין בביצועם הנהדר, "Forevermore" ומיד לאחריו Now & Forever"" שאפשר בכיף לשלוח לאיזה אירוויזיון כשיחזור מוצלח וכבד של "Hard Rock Hallelujah" הפיני.

אך הערב רק התחיל, אף אחד עוד לא הולך לשום מקום. ובינתיים נראה שהחום והאהבה שקיבלו מהקהל הישראלי ריגש אותם ורק גרם להם לרצות לתת יותר. בהפסקה קצרה, סיפר סטיבן הבאסיסט על הטור המטורף של האלבום "Sacrificium" שהתחיל לפני שנתיים וחצי ובערך 150 הופעות, ומסתיים הערב. בצרחות מדהימות קיבל הקהל את השיר הבא "Until The End". ובלי להמתין, עברו מיד לשיר שלפחות אותי משמח כצלילי לילה טוב נעימים באפלוליותם, בשיר "Dreamkeeper".

דיאנה מזגזגת בחיוך מקסים וטבעיות אין קץ בין שירה דקיקה ועדינה לכזאת נוגה ומלאה, בין צלילים אופראים רועדים לזעקות כאב יפיפיות. יחד עם הגיטרות האלימות והתופים המלאים, מתחולל על הבמה קסם בלתי נתפס. מצמרר במיוחד היה השיר "Undiscovered Land", הנוגע עד דמעות ואפל עד לעצמות. בשיאו, הבמה נראתה לי כאילו עומדת לעלות באש. מקלות התעופפו באוויר וידיים נישאו אל על באחד השירים היפים ביותר של הלהקה. קצת רעש גיטרות ותופים לקח אותנו מיד אחר כך לפתיחת שיר שנשמעה כמו "Wasted Years" של Iron Maiden, אך רק פרצוף מצחיק והיפוך התווים היה נדרש כדי לעבור לשיר האהוב עלי ביותר שלהם, "Stardust". דיאנה ספרה להנעה, הלהקה הניעה, והמסיבה המריאה מיד לחלל.

ההופעה הערב הייתה כמעט כולה על טהרת האלבום האחרון, "Sacrificium", למעט כמה רגעים מן העבר. לאחר אתנחתא קלה של פרומושן לאלבום החדש שעתיד לצאת לקראת סוף ינואר, לקחה אותנו החבורה אחורה אל ההיסטוריה. הם חזרו לשיר הנושא מאחד מאלבומיהם הישנים, שהצליחו פחות, "Ravenheart". בביצוע מחודש כמובן, עם אינטרפטציה חדשה ועדכנית מתוך הEP שהוציאו בשנה שעברה Fire & Ashes"". ואחרי המסעות אל העבר, ואל הכוכבים, ואל הארץ הלא מוכרת, יצאנו למסע אחד נוסף- מסעם של הנופלים.

הערב כמעט הגיע לסיומו, הקהל קפץ ודיאנה כמו כישפה אותו בקולה ובמבטיה. "Cursed", כשמו כן הוא, מכשף את מאזיניו, מרתק את האוזן. והלהקה? הלהקה שובה את הלב. השילוב יחדיו, מנצח. הקהל התחנן כל כך לעוד, שהחבורה לא הספיקה אפילו לרדת מהבמה לפני ההדרן. סטיבן ודיאנה חגגו על הבמה כמו חברים הכי טובים, וכאילו השתכנעו לא רק לתת עוד שיר, אלא שיר ארוך. היישר מהאלבום "Neverworld's End" הגיע השיר הכבד והאפל "Nomad's Crown" שנוגן בעצמה כזאת שכנראה נשמעה גם בקצה השני של תל אביב. אך גם כשזה נגמר, בסולו ווקאלי מצמרר, הקהל לא ויתר. כמו ניסו להזכיר ללהקה, ששכחו את מה שהיה כנראה הלהיט הגדול והמצליח ביותר שלה, לפחות לפני צאת "Sacrificium", השיר האהוב "Valentine". כמו כל שאר ההופעה, השיר לווה בקולות שניים ומקהלות מוקלטים. בהבדל קטן, כמובן, כי כאן הקהל כולו צעק, שר, וליבה את האש שבערה בלבבות.

לא סתם בחרו Xandria את עוף החול כדמות מייצגת לאלבומם האחרון. במשך שנים ניסו לעניין, לחדש, להלהיב את הקהל, וההצלחה לא נראתה באופק. אך ברגע, מתוך האפר, הם קמו להם מחדש באלבום מופת, שאני מאמינה, יהפוך בתוך כמה שנים לאחת מקלאסיקות הז'אנר. ייקחו עוד שנים רבות, וכנראה שלא מעט אלבומי מופת שכאלו, עד שיתפסו לעצמם מקום של כבוד בהיכל המטאל הסימפוני שהולך ומתמלא. אז כן, אולי יקח קצת זמן, והרבה עבודה קשה, אבל המקום כבר שמור להם. מה שבטוח, לכאן הם יחזרו, ונראה שהקהל יקבל אותם שוב בזרועות פתוחות.