תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
PFN
graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

19/03/2017
Thrashmania מארחים את Marauder בבאר שבע
מאת: מתן קדר
צילום: יאיר אבלסון

לקהל הבאר שבעי יש בעיה. עקב חילופי דורות והזדקנות של הקהל של פעם, בשילוב עם הדילול בכמות המועדונים, נוצר מצב שרוב הקהל הבוגר לא יוצא יותר מדי מהבית, ולא משנה מה מביאים לו. בעיה זו יוצרת מצב שעיקר הקהל מורכב מבני נוער (אפילו ש... החזיקו את סוסיכם, יש בבאר שבע יותר מטאליסטים בוגרים מאשר צעירים. וסמכו עליי. אני מכיר את כולם). חלק מהקהל (בעיקר הצעירים) יהיו בכל הופעה שיש פה בערך, ולעומתם חלק (בעיקר הבוגרים) יבואו לראות לרוב להקות של חברים שלהם, ושאר ההופעות לא מעניינות אותם יותר מדי. במצב הזה יוצא שבכל רגע נתון כאשר יש להקה על הבמה בבאר שבע, לפחות שליש מהקהל נמצא מחוץ להופעה, מחכה להופעה של חברים שלו ולהיפך. אולי זה לא נשמע סוף העולם, אך זה יוצר הרבה פעמים מצב שלהקות מקומיות מופיעות מול כמות קהל סבירה, ולהקות גדולות יותר שבאות מחוץ לעיר מופיעות מול פחות קהל. אז למה התחלתי את הסקירה בלספר בכלל על הקהל הבאר שבעי ולא על הלהקות? אסביר זאת בסוף הסקירה. בינתיים, נספר על מה שהלך בערב ה-Thrashmania בבאר שבע בחמישי האחרון במועדון "עשן הזמן" בבאר שבע. החבר'ה מ-Black Sachbak הביאו לנו לארץ את Marauder היישר מגרמניה, ללא ספק בירת הת'ראש העולמית. תחילה אודה שמעולם לא שמעתי את ההרכב הגרמני, והאמת שגם לא הייתי בהופעה של Black Sachbak ואני לא מספיק מתמצא בחומרים שלהם, אך באתי בראש פתוח בתקווה להרגיש שוב כמו הקהל הצעיר. להרגיש שוב את רוח הנעורים שהת'ראש נוטה לעורר אצל אנשים בגילי המופלג.

Caturix

את הערב פתחו Caturix הצעירים המקומיים. קצת לפני שהם יוצאים מגבולות העיר (עם רשות ההורים כמובן) ומתחילים לרחרח את דרכם באזור המרכז (צפו פגיעה בעניין הזה) עלה ההרכב לבמה תוך שהוא מציג שלושה שינויים משמחים לעומת ההופעה הקודמת. הדבר הבולט הראשון הוא הלוק. הו. עכשיו הם נראים ת'ראשרים. עכשיו עומדת מולי להקת ת'ראש, שהסולן שלה אפילו מספיק גדול כדי לשתות אלכוהול! אבל צחוקים בצד ובואו נהיה רציניים. כבר בשיר הפותח, Birth of the dead, אפשר היה לחוש בשינוי המשמעותי הבא שחל בגזרת התופים. למתופף סופסוף יש דאבל-פדאל, ובאופן מפחיד להחריד, בגילו הצעיר ובטווח זמן קצר הוא למד להשתמש בו ולהגיע למהירויות שמתופפים מנוסים ממנו בהרבה כאן בארץ לא מגיעים. אז בערך בריף השלישי בתוך השיר הקהל החברי היה כבר בעיצומו של פוגו, בלי שום צורך להתחמם קודם, בלי לעמוד בשילוב ידיים ולחכות לאיזה בידור. פשוט מתחיל הערב ויאללה פוגו.

השיר השני, Battle cry כבר מסתמן כשיר האהוב עליי של הלהקה. הוא מתחיל בבנייה איטית, זוכה להמשך אלים רווי דאבל-באסים, מקבל את התוספת השלישית המבורכת בלהקה בדמות קולות הרקע של סאי הבאסיסט בפזמון וזוכה בסולו יפה של דייגו הגיטריסט. רק בעיה אחת תפסה את אוזני עם הדאבל באסים. בגלל שהשירים נכתבו לפני שהדאבלים נוספו ללהקה, יש קצת תחושה שהלהקה והמתופף מנבדה קצת לא ביחד. כאילו, הוא מתופף משהו והם מנגנים משהו קצת אחר, מבלי שהריפים שונו (כשכל השוני בעיניי צריך להיות הכפלה של מהירות הפריטה ולא יותר מזה) ורק הבאס בחלקים מסוימים יושב עם הקיקים, רק שהסאונד של הבאס היה קצת חלש ולא מספיק חד לטעמי.

בשיר הבא, Dibuk, הלהקה כבר מתחילה להיפתח יותר. סאי הבאסיסט יורד אל הקהל ומתחיל להסתובב בחדר, חוזר למיקרופון לתת עוד קולות רקע, עבודת התופים ממשיכה להשתפר עוד ועוד, השיר מתפתח ומתפתח ואני רק מחכה לשמוע אותו מוקלט, רץ ביוטיוב ומקבל את כמות הצפיות שהוא צריך לקבל. את שלושת השירים הבאים של הלהקה אסכם יחד ואומר: ככל שההופעה מתקדמת הלהקה חשה יותר בנוח. תפקידי הגיטרות מנוגנים בביטחון, השואו משתפר במעט, התופים נותנים תחושת שידרוג מצוינת ובשלב שבו איליי המתופף יתחיל להתרגל למילת הקסם "מטרונום" הוא בהחלט יהפוך לאחד המתופפים הבולטים בסצנה ביום מן הימים. בינתיים, ההרכב הצעיר עוד בתחילת דרכו ובמגמת שיפור מתמדת.




Black Sachbak

שניים לעלות לבמה היו מארגני הערב בלאק סחבק. הרושם הראשוני שהלהקה יצרה עליי היה קצת לא רציני, ואני לא יודע אם זה בכוונה או לא. מה לא רציני? ובכן, למתופף הייתה רק חצי מצילת קראש (כן כן, אשכרה הייתה שם חצי מצילה, וזה נראה כאילו דינוזאור נגס ובלע את החצי השני), הגיטריסט נראה כאילו הוא בדיוק יצא מהבית לקנות בירה, הבאסיסט לא בהכרח נראה כאחד שמזדהה כמטאליסט, ובללי הסולן? ובכן, הוא יותר נראה כאילו הוא בא לחדר כושר, כולל מכנסיים ממש קצרים ונעלי ספורט שכנראה הולכים יחד עם שם האלבום של הלהקה, No pain no gain. אולי זה משהו קבוע שאני לא מכיר, אלא רק מרגיש מה שזה שידר לי. מצד שני, ברגע שהלהקה התחילה לנגן כבר אי אפשר היה להתבלבל, מדובר בנגנים איכותיים אחד-אחד, שכל אחד מהם שולט בכלי עליו מנגן בערך כמו שאני שולט במנגל, סטייק אנטריקוט ומלקחיים. מהריף הראשון בשיר Race and wealth הרגשתי את המסר. ת'ראש עצבני בתיבול גס של פאנק של פעם, תחושת מרדנות בממסד צועקת מכל עבר, סולו גיטרה מהיר להחריד בנגיעות ת'ראש אולדסקול וקהל שבינתיים רק בוהה, עוד לא יודע איך אוכלים את מה שקורה שם. בין השירים טורח בללי להזכיר לנו שוב ושוב שהת'ראש חי והדיסקו מת.

גם כשהלהקה ניגנה את Capitalist zombies הקהל עוד היה קצת קפוא, ומי שבעיקר גרם לאוויר בחדר להתנועע איכשהו היה בללי שלא הפסיק לרוץ ממקום למקום, קצת אחוז דיבוק, אולי בשאיפה לשרוף כמה שיותר קלוריות, אם הוא כבר לבוש למטרה. ב- Haircut I never got הלהקה כבר לא מחכה לקהל שלאט לאט מתחיל להשתחרר. הגיטריסט מתחיל להסתובב בחדר, השיר מתובל בהרבה יותר פאנק, וככל שההופעה מתקדמת נראה שבללי מתפרע יותר, הגיטריסט והבאסיסט מתחילים לזוז יותר בחדר מה שבשלב מסוים לשמחתי כבר מתחיל להזיז את הקהל. פה ושם פוגו קטן, מובל על ידי החבר'ה מ-Caturix, הגיטריסט כבר עושה את הסולו שלו מהכניסה למועדון ולא מהבמה, אחרי זה גם עושה פוגו עם הקהל תוך כדי נגינה, ולשמחתי נראה שאין ללהקה שום תפיסה של גבול בין המוזיקאי לקהל, מה שאותי משמח, לעומת להקות שעומדות קפואות ומרוחקות על הבמה.

את ההופעה חותם קאבר לשיר Hell bent for leather של הטיטאנים ג'ודאס פריסט. לא שהקונספט של לעשות גרסאת ת'ראש לשיר האבי קלאסי הוא קונספט חדש, אבל הוא תמיד מעניין ובעל פוטנציאל. הטוב: הלהקה בהחלט לקחה את השיר לכיוון המוזיקלי שלה, ואם לא הייתי מכיר את השיר קודם לא הייתי חושב שזה קאבר אלא עוד שיר מהרפרטואר של הלהקה, מה שאותי תמיד משמח בקאבר. הרע: לתחושתי האישית יש עוול מסוים בלעשות קאבר שנופל מהמקור ברמת הביצוע, ובואו נודה על האמת, אין הרבה רוב הלפורדים בעולם. לצערי, בללי הוא לא רוב הלפורד, לא במנעד ולא בסגנון השירה, ואני חושב שכנראה ללהקה ולקהל הקאבר כיפי, אך הוא אינו עושה חסד עם המקור.



(Marauder (Toxicator

אחרונים לעלות היו ההדליינרים האורחים מגרמניה Marauder, שלמיטב הבנתי מהכרזות הסולן, עברו לאחרונה חילופים בהרכב ובהתאם גם חילוף בשם, ומעתה הלהקה ממתגת את עצמה תחת השם Toxicator. חמושים בסולן שנראה ת'ראשר גרמני לפי הספר, כולל ווסט וכרס בירה (וגם מבטא קצת מוזר, יותר מגרמנים אחרים ששמעתי בחיי) ומתופף שנראה מבוגר ב-15 שנה משאר הלהקה, התחילו Marauder את ההופעה. בעצם, לא היה לי ברור כל כך אם הם התחילו אותו או שיש תקלה באחד מהאפקטים של אחד הנגנים, כי מה ששמעתי היה בעיקר רעש צורך להחריד יורד ועולה, שאחר כך התברר שהוא כן סוג של אינטרו להופעה. מיד כשנגמר האינטרו החלה הלהקה לנגן את מיטב הת'ראש שיש לגרמניה להציע בדמות השיר Nuclear devastation. ריף רודף ריף, סולן צורח אחוז דיבוק, הקהל רתח תוך שנייה וביעבע לתוך פוגו, ובין כל ההמולה דבר אחד בלט יותר מהכל. המתופף. Marauder לא נשמעים כמו להקה שיש לה מתופף, אלא כמו מתופף שיש לו להקה. למעשה, בהרבה להקות יש חבר להקה אחד שלרוב נמצא בכמה רמות מעל השאר (אבל בדרך כלל זה גיטריסטים) ובמקרה הנ"ל זה המתופף, שפשוט גנב את ההצגה והשאיר אותי עם פה פעור (מזל שאכלתי לפני ההופעה).

השיר הבא, Toxic legion היה כבר יותר סבלני מקודמו. הריפים ניסרו, השיר היה איטי יותר עם קטע סלאם נהדר ברקע, הסולן הגיח משום מקום עם משהו בין דקלום לבין צעקות עצבניות (ואין משהו שמלחיץ פולני שכמוני יותר מגרמני צועק) ואפשר היה לראות שהקהל המקומי די שמח לראות בפעם הראשונה כאן בעירנו הצנועה להקה מחו"ל.

בשני השירים הבאים, Human waste ו-Exodus הקהל כבר היה בפוגו כמעט בלתי פוסק, וזה לא נפסק גם בשיר Deathinfection שהיה כולו הצגה אחת קצרה ומצויינת של המתופף, שגרם לי לתהות למה לי אין אנרגיות כמו שלו. את השיר הבא, Toxicatior הציג הסולן כשיר חדש שלמעשה זוהי הפעם הראשונה שהם מבצעים אותו, מה שלא גרם לי להיסגר על האם זה מחמיא לי, או גורם לי להרגיש שעושים עליי ניסויים, אבל היי, אם ללהקה זה רגע משמח אז אני זורם איתם. אז השיר לא איכז בכלל לשמחתי, אך בשיר הבא, Terror with Terror נראה כבר סימני עייפות בקהל, שפתאום הלך והידלדל.
השיר King of a Dying World היה השיר האהוב עליי בהופעה. השיר הרגיש קצת יותר שיר הארדקור מאשר ת'ראש, אך הוא היה רווי בליד באס שהלך וחזר ועשה לי שמח, סולו נהדר ובעיקר הקהל שנשאר נהנה. אני חושב שמכל השירים בהופעה זה השיר שקודם כל הייתי רוצה לשמוע שוב. אחריו הגיע The Serpent Has Spoken שבמהלכו נקרעה לגיטריסט הרצועה, ודי משעשע היה לראות איך תוך כדי שהוא מנגן סולו הבאסיסט של בלאק סחבק רץ לעזרתו ומחליף לו רצועה, ובמקביל, על אף המאמץ, המועדון ממשיך להתרוקן, למבוכתי הרבה. ההופעה נחתמה בשיר Epidemic, שמאוד הזכיר לי את מטאליקה של האלבום הראשון. רק חבל שמעט הקהל שנשאר היה כבר עייף מכדי להנות ממנו.



לסיכום: העובדה שלהקות מקומיות יוצרות קשרים בין-לאומיים ומביאים לכאן להקות בכוחות עצמן, מבלי להסתמך על מפיקים גדולים היא יוזמה מבורכת ביותר מבחינתי. המעט שהעיב בעיניי על הערב הוא שלקראת סיום הערב להקה שהגיעה כל הדרך מגרמניה הופיעה במועדון קטן מול קהל הולך ומדלדל לכדי כ-20 אנשים, מה שבעיניי זה קצת מביך. אקווה שהדור הצעיר של הקהל הבאר שבעי ילך ויתרבה, ונוכל לראות גם בבאר-שבע הצלחות גדולות יותר בקופות. מעבר לכך, אני לא יודע אם זה אני שהזדקן מדי ואי אפשר כבר להשיב את רוח נעוריי, ואולי היא בכלל לא אמורה לחזור, או שפשוט קיבלתי באותו ערב את הת'ראש הלא נכון בשבילי. בכל מקרה, אחתום במילותיו של בללי הסחבק: "הת'ראש חי, הדיסקו מת".


לגלרית התמונות

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Iron Reagen - Crossover Ministry

Hour Of Penance - Cast The First Stone

Sanctuary – Inception

Ex Deo - The Immortal Wars

Firewind - Immortals

Clouds – Departe
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
עשור של אלימות - Prey For Nothing

כתבה:
מלחמת העולמות – על הקונפליקט בין עולם המטאל לעולם הדת

כתבה:
Blackfield - V מטאל זה לא.

סקירת הופעה:
Thrashmania מארחים את Marauder בבאר שבע

כתבה:
עשרה שירים שהכרתם או שלא הכרתם מ-1977

על חורבות המזרח התיכון
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[22/05/2017]
Lacuna Coil
[22/03] Thrashmania מארחים את Marauder בחיפה
[24/03] Rise Up
[29/03] Cage בישראל
[29/03] יוסי סאסי בנד - Oriental Rock Xperience
[30/03] Desert feat. Shiran - Rise from Haifa!
[01/04] April Fools Apocalypse
[12/04] Neal Morse Band בישראל
[13/04] Edellom Clapsodra Scarlet
[20/04] Stoned To Death
[03/05] Ne Obliviscaris בישראל
[09/05] Tarja בישראל
[11/05] A Day To Remember Tribut
[13/05] Beyond The Veil
[14/06] Epica בישראל
[29/06] The Black Dahlia Murder בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::