Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
epica
DPS
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Album Reviews ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Spinefarm Records


רשימת השירים:


01. Armee der Tristen
02. Zeit
03. Schwarz
04. Geftig
05. Zick zack
06. OK
07. Meine tranen
08. Angst
09. Dicke titten
10. Lugen
11. Adieu


ציון:

26/05/2022
Rammstein - Zeit
מאת: מתן קדר


קשה שלא להעריך את ראמשטיין. להקה שעושה את המוזיקה שלה באדיקות 27 שנה, מבלי להחליף אף חבר להקה, כשהם כבר לא ילדים, לא צעירים, ועדיין איכשהו שומרים על להבה בוערת ועל קהל צמא, וזאת מבלי להתפשר לרגע על להיות פרפורמרים ענקיים, זה משהו שאין להמון להקות. אז נכון, הנגינה והשירה של ראמשטיין לא דורשים וירטואוזיות, ועדיין, בעיניי זה לא מובן מאליו.

יחד עם זאת, כן יש דבר שצריך לדבר עליו, וזה המכשול הקלאסי של להקות. להתחיל את הקריירה עם חומרים טובים מדי ומשם להתקשות לשחזר את האיכות וההצלחה. במקרה של ראמשטיין, אני חושב ששלושת האלבומים הראשונים שלהם היו פסגת הקריירה שלהם, וסביר שהקריירה הבינלאומית שלהם פרצה באלבום השני עם השיר Du Hast האלמותי. אז עד כמה האלבום הנוכחי, השמיני של הלהקה במספר, מצליח להתקרב לרף הכל כך גבוה שראמשטיין הציבו לעצמם בתחילת הקריירה? בואו נראה:

האלבום נפתח עם קצת קלידים שנבנים יחסית מהר, בתקווה וזה יוביל לדיסטורשן ובלגאנים, אבל לא ממש. טיל שר על בס, תופים וקלידים, הדיסטורשן בא והולך אבל בתחושה שלי בא לאט מדי והולך מהר מדי. השיר מתקשה לבנות מומנטום, וכשנכנסות הגיטרות בפזמון, טיל עושה את הג'יימס הטפליד של שנות ה-90 ובמקום לצעוק באלימות סוחפת מתעקש לשיר שירה יותר בכיוון המלודי, עם הלהקה צועקת ברקע. לכאורה, קטע הימנוני כזה שאמור לתפוס בהופעות, אבל זה לא כל כך שם. לא הגיטרות ולא התופים (שאוסיף ואומר שהמקום שלהם במיקס לא מספיק חד לטעמי).

השיר השני הוא שיר הנושא של האלבום. הפתיחה השקטה שלו גם לא אופיינית כל כך ללהקה. ראמשטיין של פעם ידעו לעשות 2 בלדות לאלבום וכל השאר יחסית אגרסיביים. ניכר כי בשיר השני באלבום הלהקה החליטה לעשות משהו שהוא חצי חצי, אבל כאן, יותר משאני תוהה על קנקנו של השיר, אני תוהה על המיקום. תקראו לי מיושן אבל אני רגיל ששיר שני באלבומים בכללי זה שיר קצבי וסוחף שדואג להשאיר את הלהבה של השיר הראשון. אבל לא. ראמשטיין מביאים חצי בלדה וחצי שיר עם כוח וסבלנות, מה שבנסיבות אחרות יכל להיות נחמד, אבל שוב, לא כשיר שני באלבום. זוהי בעיקר ירידת מתח מאוד חזקה אחרי שיר ראשון שגם ככה לא מספיק בנה מתח.

בשיר השלישי אני כבר מתחיל להבין את הדפוס. ראמשטיין השתנו. אני כבר לא אקבל את מה שקיוויתי. לא. לראמשטיין עכשיו יש מבנה קבוע יחסית לכל השירים. חצי רועש, חצי שקט, שירה יותר מלודית ועצובה, גיטרות שעושות טובה שהן עובדות בלחץ חצי שיר ונראה שאת העבודה הכי קשה בלהקה השאירו כבר לקלידן וזהו.

בשיר הרביעי, דווקא עבודת הקלידים נשמעת לי מציקה, אבל סופסוף התופים והגיטרות חוזרים למקומם וראמשטיין מצליחים במעט לחזור לשיר קצבי ונחמד, אבל גם בו המעבר מהכיף הקצבי לבתים שקטים יותר הוא מהיר מדי, וכמאזין אני פשוט לא מספיק להינות עד הסוף מהכיף. מה שבעיקר איכזב אותי זה שבשיר הזה שבו גם הבתים שקטים, הלהקה החליטה שה-C part יהיה שקט, והרעש יבוא רק בפזמונים.

Zick zack מנסה במידת מה גם הוא לחזור אחורה בזמן, לכיוון האלבום הרביעי שכזה. מזכיר קצת את Benzin בתחושה שלו. אני חושב שיחסית לשירים שהיו עד עכשיו הוא די מצליח לסחוף. גם הנגינה, גם התנועה בשירה בין מלודיות לבין סטטיות. בגדול השיר המוצלח באלבום.

השיר OK מצליח יחסית לשמור על הוייב של קודמו, אבל יש בו משהו קצת שמח בקטע לא טוב. אולי השירה, אולי הקלידים, אבל משהו בו פשוט לא מספיק לי. לעומתו Meine tranen נשמע כאילו הוא מנסה להיות Mutter, הבלדה האהובה עליי של הלהקה אבל דווקא בשיר הזה, שנשמע כל כך קרוב, דווקא שם חסרה המלודיה, גם של כלי הנגינה וגם של השירה. יש את הוייב, אבל לא מספיק.

Angst נפתח עם ריף מצוין ומנסר, מכובד ביותר, ואחריו כצפוי מגיע בית שקט של בס-תופים-שירה. אבל למה? למה הגיטרות לא מנסרות יותר אחרי הבית? למה השירה של טיל לא יותר עצבנית? זה התחיל כל כך טוב, זה יכל להיות אפילו השיר הטוב באלבום, אבל לא. עוד שיר מתחכם שפשוט לא מצליח להתרומם.

אחרי עוד 2 שירים שלא מחדשים שום דבר חיובי, מגיע האלבום לסיומו עם שיר, שאם לרגע ננתק מהאלבום בפרט והלהקה בכלל, מדובר בשיר מטאל טוב. המבנה אחלה, הנגינה אחלה, השירה אחלה, זאת פשוט לא ממש ראמשטיין. לא כל כך. לא הראמשטיין שהייתי רוצה.

כאדם שגדל מהתיכון על המוזיקה של ראמשטיין אני יוצא מהאלבום הזה מאוכזב. הייתה תקווה. לא אשקר. הייתה תקווה. הייתה תקווה שהלהקה תחזור לתת בראש, תחזיר אותי לעשות האדבאנג רציני לצליליי הדגשות ברבעים, תחזיר אותי לרצות לעשות חיקוי של טיל מרביץ לאוויר עם פטיש דמיוני, הייתה תקווה שהגיטרות ינסרו את החיים שלי ל-2 כמו בכל שיר שגדלתי עליו. אבל לא. זה פשוט לא קרה.

למעשה, אני חוזר לגיל 15, הגיל שבו בערך הכרתי את הלהקה הנהדרת הזאת ושואל את עצמי: אם בגיל הזה, האלבום שהיו מכירים לי של ראמשטיין היה Zeit, האם הייתי נדבק ללהקה? אז לא. ממש לא ואפילו בכלל לא. הייתי אומר שזה נחמד, אבל לא לגמרי מבין מה הלהקה הזאת רוצה מהחיים שלי.

ראמשטיין של לפני 20-25 שנה עוררו בי המאזין את החיה שבי, את הזעם, את העצב, את הצחוק וכל רגש אחר. לכל שיר הייתה השפעה עליי. באלבום הזה? כל שיר גורם לי לשאול: "נו ו...?". זה לא גרוע, זה לא מביך, זה לא פתטי. זה פשוט לא פוגע מספיק. זה לא שובה. זה גנרי מאוד בעטיפה של קליפים מטורפים וזכרונות מכמה מטורפת נראית הופעה שלהם. אבל כשחוזרים ל-Du Hast שאיתו הלהקה התפוצצה בעולם, עולה רק שאלה אחת: יש באלבום הזה שיר כלשהו שתעדיפו על פניו בהופעה? לצערי אני לא.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Navigate ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Kreator – Hate Uber Alles

Rammstein - Zeit

Shape of Despair - Return to the Void

Undeath – It's Time.. To Rise from the Grave

Tomorrow’s Rain – October Night in Tel Aviv – Live in Barby

Tetrarch - Unstable
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
Pantera – איחוד או לא

סקירת הופעה:
הפיראט השביעי של הפיראט השביעי - סקירת הופעתה של להקת Alestorm במועדון הרידינג בת'א

ראיון:
חזרתה של האפלה – ראיון עם Adam 'Nergal' Darski

סקירת הופעה:
ענני סופה באופק - סקירת הופעת ההשקה של להקת Stormbound

כתבה:
רצח מצויר - סקירת הקומיקס Murder Falcon – Daniel Warren Johnson And Mike Spicer

סקירת הופעה:
המסיבה של הנגד - סקירת הופעתם של Sinnery, Prey For Nothing, Violate Inner Amend
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[15/08/2022]
Kreator in Israel
[09/08] Arch Enemy Live in Israel
[25/08] The beginning of infinity - Neolia - Scalar Live
[03/09] Dark Funeral בהופעה בישראל
[24/09] Psycho Ward Fest Vol.1
[26/10] Tiamat - בהופעה אחת בישראל
[12/11] Samael בהופעה אחת בישראל
[07/12] Drowning Pool Live in Israel
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::