20/03/2021
לא רוצה צילום, לא רוצה הופעה
כתב: אלון מיאסניקוב

קצת לפני שההופעות חוזרות לארץ, ואחרי השנה הקשה ביותר שעברה על מפיקי הופעות מטאל בישראל ובכלל – חשבתי שזה הזמן הנכון להתעלל בהם עוד קצת לפני שהם חוזרים לפעילות, כזה אני.
אני כבר הרבה שנים בעניין הזה של המטאל, 32 שנה בערך, מגיל 13. אני גם לא מעט שנים בעניין של עיתונאות מטאל – אני כותב על מטאל יותר מ 20 שנה, החל ממטאל האמר ישראל, דרך Alternative-Zine ומאז 2004 – גם כעורך מטאליסט.

בכל השנים האלה הזדמן לי לדבר ולראיין אנשים שעשו כמה מהאלבומים האהובים עלי בכל הזמנים, רוב הלפורד מ Judas Priest, ג'ף טייט מ Queensryche, ביף ביפורד מ Saxon ועוד ועוד, כמי שגדל במיוחד על ז'אנר ה Thrash אפילו עשיתי בזמנו ספיישל Thrash שבו העלתי מהאוב לא מעט הרכבים אבודים משנות השמונים וראיינתי את חבריהם עשרות שנים רבות אחרי שהלהקות התפרקו.

כמי שעוסק בזה, יצא שגם הייתי קרוב למפיקי ההופעות למיניהן, החל משוקי וייס, דרך הדרן, ICP, פרוגסטייג', רייבן – כולם חברים, כולם עבדו לצידנו במטאליסט כדי לקדם ההופעות, וככה גם יצא שהלכתי לראות לא מעט אמנים שאני אוהב בהופעה בארץ.

אבל עכשיו לשתי אמיתות.
הראשונה, אני לא אוהב לפגוש או להצטלם עם האמנים שאני אוהב.
נכון, אני אוהב את המוזיקה שלהם, את הקול או את מה שהם מנגנים, אני חי את המילים שהם כתבו או מתרגש בכל פעם שאני שומע שיר שלהם, עוד מגיל 13, אבל קשה לי לומר שאני מעריץ את האדם עצמו. נכון שחלק מהם היו ממש חביבים, מצחיקים, חריפים, נתנו לי רקע על האלבומים והמוזיקה שאני אוהב שלא הייתי מנחש אפילו בלי השיחה איתם – אבל אני אוהב את המוזיקה, לא את האנשים שמאחריה. מעולם לא הבנתי הערצה לאנשים, אני לא אתעלף במפגש עם ברוס דיקינסון, רוב הלפורד או טוני איומי, ויותר מזה? אני גם חש לא נוח לארגן לי צילום או אפילו ללחוץ להם את היד.

הייתה לי ההזדמנות, היו לי עשרות אם לא מאות כאלה, כולל מול אמנים שלא ידעו כמה אני עמלתי מאחרי הקלעים כדי שהם יגיעו לישראל. לפני כמה שנים פרוגסטייג' ארגנו מופע בשם Titans Of Metal שאני בספק כמה אנשים מבינים כמה היסטורי הוא היה מבחינת האנשים שהם הביאו לארץ להשתתף בו, צ'אק בילי מ Testament, פאביו ליונה מ Rhapsody, יורן לנדה, ריפר אוונס, אולי ג'ון רות', האנק שרמן ומייקל דנר מ Mercyful Fate, זה היה כמו היכל התהילה של ההבי מטאל, ולמרות שהתרגשתי לראות כמה מהענקים האלו על אותה בימה – בשום שלב לא עלה לי החשק לפגוש או לדבר איתם, וזה למרות שפטריק מפרוגסטייג' הציע לי לא פעם ולא פעמיים לבוא איתו ולפגוש את הח'ברה.

השנייה, וזו שאני מניח שפחות אנשים יבינו:
אני לא אוהב הופעות.
חם שם, צפוף, בלגן להכנס ובלגן לצאת, הבירה יקרה, והכי גרוע – זה נשמע פחות טוב מאלבום.
אני יודע, זה לא אותו דבר, אבל אני רוצה את המטאל שלי חד, מלוטש ומנוגן לעילא, ולא מעניין אותי שזה לקח שנתיים באולפן וכולל לא מעט התערבות טכנולוגית. ברוב ההופעות שהייתי יצאתי עם תחושת קבס חזקה שהסולנים שאני אוהב לא נשמעים טוב, שהגיטריסטים שאני אוהב מפשלים, שהשירים ששמעתי כל כך הרבה פעמים נשמעים כמו חרא כשהלהקה שיצרה אותם עולה לנגן אותם בלייב, וזה החריב בשבילי לא מעט אמנים שאני אוהב.

אני יודע, לפעמים יש שם איזה קסם, לראות את האומן שאתה אוהב מבצע את השיר שאתה אוהב על הבימה – זה יכול להיות קסום, היסטורי אפילו, אבל ברוב המקרים התחושה שלי שניצב מולי אמן שעשה את השיר הזה עשר אלף פעם לפני, זה לא מרגש אותו, הוא בכלל מעדיף לבצע את השיר מהאלבום החדש שהוציא שלא אני ולא אף אחד אחר ממש רוצה לשמוע, ואת הקלאסיקות הוא היה מעדיף לגנוז מזמן – אבל אנשים מחכים כל ההופעה רק לשמוע אותו מבצע אותן.

יש חריגות, יש להקות צעירות יחסית שהאלבום בכורה שלהם או השני הצליחו מאד והן מגיעות בשיא תפארתן, ואז הן מתרגשות בדיוק כמו הקהל לשמוע את המוזיקה שלהם, או אירועים כמו ה Titans Of Metal הזה שדיברתי עליו – שבו אתה באמת עד לאירוע חד-פעמי שבו כמה אגדות חולקות את הבימה באופן חד פעמי, אבל זה מקרה של אחד למאה.

עוד בעיות עם הופעות?
עם גובה של 1.63 אני בעיקר מבלה את רוב ההופעה בלנדוד למקום שבו לא יסתירו לי,
במועדון מול הבימה יש נטייה למי ששתה מעבר למה שיאשר שוטר תנועה להשתולל ולהעיף לי את הבירה (היקרה) מהיד, למרות איסור העישון אני יוצא משם עם ריח של זונה תאילנדית אחרי לילה קשה, כל הקטע הזה בסוף של ההדרן שכולם יודעים שיגיע מעייף ומיותר (במיוחד כשהקהל לא ממש משתף פעולה והאומן יוצא לקול "דרישת הקהל" שלא הייתה באמת) בחלק מהמעדונים המאבטחים אדיבים כמו פעיל תנזים על אמפתמינים, במועדונים מסויימים לא מאמינים במיזוג בהופעות מטאל – והחום והריח בהתאם, לא מעט בעלי מעדונים מתייחסים לקהל המטאליסטים כמו קופים מפיצי מחלות, בקיצור – אני בעיקר רואה הרבה מינוסים ומעט מאד פלוסים.

בקיצור, בחייאת. תנו לשבת בבית ולשמוע את הדיסקים שלי (ספוטיפי שמוטיפי). עוד מעט שיחזרו ההופעות? תזיעו אתם אחד על השני, תודה.