24/04/2021
סקירת הסרט: Loud Krazy Love
כתב: איתמר ענברי

לא מעט אנשים שחוו הארה רוחנית־דתית בנקודה זו או אחרת בחייהם יודעים לשחזר במדויק את רגעי ההתפכחות: את האירוע, השיחה, או המפגש, שחוללו מפנה בחייהם ושגרמו להם להטיל ספק בכל מה שהאמינו בו עד אותם רגעים. עבור בריאן "הד" וולץ', גיטריסט Korn, מדובר ברגע מביך ואומלל, שבו התחוור לכוכב הרוק עד כמה אורח חייו, ובמיוחד התמכרותו לקריסטל מת', הביאו אותו לשפל המדרגה.

הסיטואציה המדוברת התרחשה בחדר מלון בלאס וגאס, שבו שהה במהלך סיבוב הופעתו עם להקתו, כפי שוולץ' עצמו מספר באחד מקטעי הסרט הדוקומנטרי "Loud Krazy Love". במונולוג שבו משולבים שוטים קצרים מחדר מלון גנרי שווילון של אחד מחלונותיו מתבדר מדי פעם על אחת הערים הסליזיות באמריקה, הוא מספר על ביקור של בתו הצעירה ג'יניאה עם חבריה והוריהם בחדרו שבמלון. במהלך הביקור, הדליק אחד מחבריה באקראי את מכשיר הטלוויזיה, ולנגד עיניו, עיני חבריו, ועיניהם של הוריהם, התגלתה, במלוא מערומיה יש לומר, האובססיה של הגיטריסט לסרטי פורנו.

התקרית, שבנסיבות אחרות יכולה הייתה להיחשב קומית, היא וידוי אחד בסדרה של וידויים שמופיעים ב-"Loud Krazy Love", שהוקרן לראשונה ב-2018. המונולוגים של "הד" על כשליו ופשעיו המוסריים: ההתמכרות לסמים ולאלכוהול, הצריכה הכפייתית של פורנוגרפיה שאותה פיתח לדבריו בעקבות צריכת המת' והתפרצויות זעם מרובות – כולם סממנים של נטייה להרס עצמי – משמשים אמצעי ראשון במעלה להכאה על חטאי העבר ולקבלת אחריות.

במקביל, הם מתפקדים כמסגרת עלילתית שטווה יחדיו את שלושת הצירים המרכזיים שסביבם נעים חייו הפתלתלים של "הד": קשריו עם יתר חברי "קורן", יחסיו המורכבים עם בתו וכמובן – ההארה שחווה, ושבעקבותיה הפך נוצרי שנולד מחדש.

כמו בהסתעפויות של מסילת ברזל, הצירים המרכזיים מצטלבים לכדי נקודות מפגש, לעיתים באופן מלא, ולעיתים באופן חלקי.

כשג'יניאה נולדה, "קורן" הייתה בשיא תהילתה. מי שחוללה, יחד עם Slipknot ו-Deftones, את המפץ הגדול בשמי הרוק והמטאל באמצע שנות ה-90', כבשה את לבבותיהם ואוזניהם של צעירים, שמבחינתם סקרצ'ים וביטים היו לגיטימיים באותה מידה כמו ריפים. עם התהילה הגיעה הבכנחליה בלבושה המודרני, וסמים הפכו חלק בלתי נפרד מחייהם של חמשת חברי הלהקה: ג'ונתן דיוויס, ג'יימס "מאנקי" שייפר, רג'ינלד "פילדי" ארוויזו, דיוויד סילבריה (שאותו החליף בהמשך ריי לוזיאר) וכמובן "הד".

בדומה לאופן שבו הוא מתאר את הניצוץ הדתי, שהבליח לפתע ושינה את אורח חייו מקצה לקצה, מתאר "הד" את הולדת בתו כרגעים של אור ושל התעלות רוחנית.

אך תחושת האופוריה התפוגגה במהירות, מפנה את מקומה לבלבול ולספקות בדבר כשירותו לתפקד כאב. "פחדתי להרוס את הילדה שלי, כמו שהרסתי את עצמי", הוא אומר.

כמו נבואה שמגשימה את עצמה, המשפחה הגרעינית התפרקה לרסיסים. בתום הופעה של הלהקה בפסטיבל וודסטוק 1999, אירוע שניסה לשחזר את הפסטיבל המיתולוגי, יצאו בריאן ואשתו, רֶבֶּקה, לבינג' נרקוטי, שבמהלכו נקלעה למצב פסיכוטי, והוא – היכה אותה ושבר את אפה.

השניים נפרדו סופית לאחר שוולץ' גילה שבעת שהיה עם "קורן" בסיבוב הופעות עם Metallica, אירחה אשתו בביתם כנופייה של גלוחי ראש, שעם אחד מהם שכבה.

ג'יניאה נותרה בחזקתו של וולץ', שניסה בתחילה לתמרן בין אבהות לבין הקריירה התובענית כמוזיקאי בלהקה פופולארית. הילדה הקטנה נראית בקטעי וידיאו מאותה תקופה עם אוזניות קשת ענקיות על ראשה, משחררת מדי פעם פיהוק; זאטוטה יחידה בעולם של מבוגרים, שבו השילוש הקדוש של סקס, סמים ורוק'נרול התרחש לא פעם לנגד עיניה.

מה שנראה היה כניסוי חברתי לא מתוכנן, ששאלת המחקר ההיפותטית שלו הייתה אם גידול ילדה בתנאים של תנועה בלתי פוסקת ובשעות שבהן בני גילה שומעים סיפור לפני השינה ולא את "Blind" ו-"Freak On a Leash" הוא אופציה מתקבלת על הדעת, הסתיים עד מהרה. ג'יניאה נשלחה לגדול אצל משפחות אחרות, ונוכחותו של אביה בחייה הצטמצמה משמעותית. הקשר עם האם היה מצומצם אף פחות. באופן סימבולי, נותרה הילדה לבדה באירועים כמו יום האב או יום האם, וההורים נעדרו גם מטקסי הסיום של בתם.

הסחרור בחייו של וולץ' החמיר. הוא נשאב למערבולת של שימוש ב"ספיד", שהמסע בין השנתיים במחיצתו הוביל אותו לתהומות חדשים. הוא מספר בסרט שהמת' היה אמנם כוח גברא יצירתי, אך צדו האפל וההרסני של הסם התגלה במלוא עוזו. וולץ' פיתח אובססיה לפורנו, שגרמה לו לחקור "ז'אנרים" ו"תתי־ז'אנרים" ביזאריים, שריצדו באישוניו במשך ימים רצופים.

לא ניתן לדעת מה היה עולה בגורלו של הגיטריסט אלמלא אותה תקרית מביכה בלאס וגאס שנזכרה בפתיח. שכן, הייתה זו נקודת הפתיחה במסע רוחני ארוך, ששלביו הראשוניים הוקדשו להתנקות מסמים.

בעקבות ביקוריו התכופים בכנסיה וקריאה בכתבי קודש, אפפה את וולץ' תחושה עמוקה של ביתיות, שהייתה מבוססת על דיאלוג, דו־סטרי לדבריו, עם אביו שבשמיים. "זאת הייתה תחושה של יופי וטוהר רוחני, שהייתה נפלאה כל כך, שאי אפשר לתאר אותה במילים", הוא מספר בעיניים בורקות.

כפי שנכתב קודם לכן, בנקודות מסוימות הצטלבו יחדיו שלושת צירי העלילה. לכן, כשהחליט להתמסר לחלוטין לגידול בתו, לאחר שחזר בתשובה, הצעד הבא המתבקש מבחינתו היה פרישה מהלהקה ב-2005; צעד שעורר תדהמה לא רק בקרב מעריצי הלהקה אלא גם כעס בקרב חבריו, במיוחד מצד חברו הטוב "מאנקי" שייפר.

מראשו המדבר של מגיש MTV News, קורט לודר, שמבשר לצופים על הטלטלה ב"קורן", עובר הסרט לקטע שבו נראה הגיטריסט מוטבל באתר טבילה בנהר הירדן. כ-10 ימים לאחר פרסום ההודעה הדרמטית, ערך "הד", כעת עם חזות דומה למדיי לדמותו האייקונית של ישוע, ביקור בארץ הקודש.

הזקן הארוך והכותונת הלבנה היו סממנים ויזואליים לאימוץ בשורתו של ישוע, ואליהם נוספו אלמנטים נוספים שהעידו על שינוי מהותי באורח חייו של הגיטריסט.

בדומה למשיח שהטיף להסתפקות במועט ושהעלה על נס ערכים של אהבה לזולת ושל נתינה, וולץ' חש בוז כלפי חומריות וכלפי צבירת רכוש. הוא מספר כי כשעזב את "קורן" היו לו כמה מיליונים בחשבון הבנק. אולם, ככל שחלף הזמן, הלך רכושו והידלדל, גם בגלל נדיבותו, אך בעיקר – בגלל שורה של החלטות ותוכניות שהשתבשו, כמו השקעה כושלת בחברה שייסד ותרגיל עוקץ מצד נוצרי אדוק שהתגלה כמאפיונר. הלהט הדתי שאפיין את ימיו הראשונים כנוצרי שנולד מחדש הצטנן אף הוא, ו"הד" חווה רגעי משבר באמונתו. פרצי הזעם, שנדמה היה שהתמתנו לאחר החזרה בתשובה, הופיעו במלוא עוזם, מופנים כעת הן כלפי אלוהיו הן כלפי בתו.

המטרה שלמענה עזב את "קורן" – לשמש אב במשרה מלאה לג'יניאה – התגלתה כמשימה קשה, יומרנית אפילו. בהעדר קשרים בריאים עם בני גילה, מצבה של הבת, כעת בשנות העשרה, הלך והחמיר. על פני השטח היא שידרה, כדרכם של לא מעט מתבגרים, ניכור לסביבתה. בפועל, העידו התנהלותה והמעשים שעשתה על רצון לזכות בתשומת לב ובחיבה. לאחר שחתכה את עצמה, גמלה בלבו של האב ההחלטה להעביר את הבת למסגרת טיפולית תומכת, שם השתפר מצבה לאין ערוך.

במקביל לריפוי ההדרגתי של הפצע המשפחתי, התאחה הקרע עם דיוויס, "מאנקי" שייפר, ו"פילדי" ארוויזו. לאחר 8 שנות נתק בינו ובין הלהקה, שבמהלכן ניסה להשיק פרויקט סולו שמותג מחדש כלהקת מטאל נוצרי בשם Love and Death, שב "הד" ב-2013 רשמית ל"קורן", לא לפני שקיבל את ברכתה של ג'יניאה למהלך.

אף ש-"Loud Krazy Love" עוסק ב"קורן", הוא אינו דוקו מוזיקה קלאסי. בנוסף, למרות העיסוק האינטנסיבי באמונה, הוא רחוק מלהיות סרטון תדמית אוונגליסטי בסגנון "מועדון ה-700", בין השאר משום ש"הד" לא מטאטא מתחת לרצפת הכנסייה תופעות פחות מחמיאות. בראש ובראשונה זהו סרט אישי, שמטפל בכנות נוגעת ללב בסוגיות כמו הורות, משפחתיות, התמכרות, והתמודדות עם משברים. בסיומו נותר הצופה עם לחלולית של אושר בקצה העין.

ציון: 4


לעמוד הסרט