10/06/2022
יום הולדת ממתכת - על אלבומי המטאל שחוגגים יום הולדת השבוע
כתבו: יותם Defiler

למרות חג השבועות, אי אפשר לשכוח שאנחנו צריכים תמיד – אבל תמיד – לזכור, שאם נחגוג כל שנה לכל אלבום קלאסי יומולדת, בין אם זה 23 או 37 או 41 – אנחנו לא נצא מזה. אנחנו נהיה תקועים בלופ האין-סופי של "זה יצא השנה" ונשכח שהמטאל הוא ז'אנר שממשיך לייצר אלבומים שיחשבו קלאסיקות בהמשך, ורק צריך לתת להם את הזמן. אז זה מה שאנחנו עושים פה, נותנים להם את הזמן. עד עכשיו עשינו את זה בפוסטים בפייסבוק – נראה אם נצליח לעשות את זה גם ככתבות באתר. השבוע שלנו – שמתחיל ביום הסלייר הבין-לאומי ונגמר ב-13 לחודש, הוא שבוע שלא מכיל אף אלבום של סלייר לדאבוננו אבל יש פה וואחד קלאסיקות – מפיית' נו מור וד'ה גאת'רינג בניינטיז, דרך אוריג'ין ואינקנטיישן בתחילת שנות ה-2000, הרבה גריינדקור פורץ דרך, לא מעט ת'ראש בטעם של פעם, קצת דת' מלודי, קצת פולק – ואפילו נו מטאל שאפשר כבר בראי הזמן לקרוא לו קלאסי. תגידו להם מזל טוב!

האלבום הזה שחוגג 40 שנה וזה מזכיר לכולנו כמה הז'אנר הזה זקן:


Girlschool – Screaming Blue Murder

(אלבומה השלישית של להקת ההבי מטאל הנשית גירלסקול, שאמנם לא עשה אימפקט כמו אלבום הבכורה שלהם, אבל לפחות היה טוב בהרבה מרוב מה שקרה אחר כך שם באייטיז, כמו פליי דירטי הנורא או ראנינג וויילד הסתמי. בשלב זה גירלסקול היא פשוט להקה שממש אבל ממש כיף לשמוע, וזה יחזור להם בסוף האייטיז שוב)

האלבום הזה שיצא לפני 35 שנה ואף אחד לא זוכר אותו:

Demon – Breakout

(אם זה השם הגנרי של האלבום, או העובדה שזה האלבום השישי שלהם, להקת ההבי מטאל הבריטית דמון לא הצליחה באמת להגיע להכרה מסחררת עם האלבום הזה, ודי שמרה על הגחלת. מצד שני, זה עדיין אלבום סבבה, למרות ששוב, הוא גנרי בכל קנה מידה)


אלבומים שיצאו השבוע לפני 30 שנים:

Faith No More – Angel Dust

כפי שפיית' נו מור כתבו בעצמם, ברוכים הבאים למשבר גיל העמידה, בו האלבום הזה, שגדלתם איתו ואהבתם אותו, חוגג 30 שנים. יצירת המופת של ההרכב הכי פראי והכי מגוון במטאל האלטרנטיבי לדורותיו עם אחד מזמרי הרוק והמטאל הגדולים ביותר בהיסטוריה, מייק פאטון)

Tankard – Stone Cold Sober

(אלבומה החמישי של טאנקרד הגרמנית, שהמשיכה לשמור על סאונד עקבי, הומור בריא, ולא מעט מצב רוח טוב, למרות שבפירוש הייתה הלהקה הזוטרה יותר מבין ארבעת ההרכבים של הת'ראש הגרמני. מצד שני, זה לא מנע מהם להמשיך וליצור עוד ועוד אלבומים טובים)

The Gathering – Always…

(אלבום הבכורה המופתי של להקת הדום מטאל ד'ה גאת'רינג, אז אשכרה דום מטאל אסלי עם כל מה שמשתמע מכך, עוד לפני צירופה של אנק הנהדרת לשירה אבל עם הזמן גם התרחקות מהמטאל המכסח והאיטי של תחילת דרכם)

Fleshcrawl – Descend into the Absurd

(אלבום הבכורה של הרכב הדת' מטאל הגרמני ואחד מלהקות הדת' מטאל הטובות ביותר בגרמניה – שזה דווקא הגיוני כי הניינטיז לא היו ידועים בתור מקום מלא חסד לדת' מטאל בגרמניה, למרות נפילת חומת ברלין והכול. כך או כך – זה עדיין אלבום מעולה שמתאים כמו כפפה לדת' השוודי האולדסקול מבלי שתשימו לב אפילו)

Seance – Forever Laid to Rest

(דת' שוודי כמו שהשטן תכנן אותו, ממשיכי הדרך של אנטומבד ודיסממבר של אותה התקופה באה סיאנס שהוציאה שני אלבומים, וזה הראשון ביניהם, לפני שהם יעלמו מהשטח – ויחזרו ב-2009 לתת עוד אלבום ועוד פעם ביי)


אלבומים שיצאו השבוע לפני 25 שנים:

Empyrium – Songs of Moors & Misty Fields

(פרויקט הפולק מטאל הגרמני ששם את האווירה האירופאית בחזית המוסיקה. הם בהחלט לא הראשונים בז'אנר, אפילו לא בגרמניה, אבל אמפריום עדיין נחשבים, בצדק, לבין הפרויקטים של הפולק מטאל הטוב ביותר)

Night In Gales – Towards the Twilight

(הרכב הדת' מטאל המלודי הגרמני, לא, לא קשור לזה של דאן סוואנו, באלבום הבכורה שלהם. השמועות מספרות שגם אחרי שהם התפרקו וחזרו – יש אלבום שמיני בדרך. לחובבי הז'אנר שמוכנים להתפשר על מוסיקת דת' מלודי סבירה ולא מדהימה, אבל לא גרועה בשום צורה)

Deceased – Fearless Undead Machines

(האלבום השלישי של להקת הת'ראש מטאל האמריקאית והלהקה הראשונה שחתמה ברילאפס רקורדס אי פעם אי שם בתחילת הניינטיז או משהו כזה. אלבום קונספט על טרילוגית Evil Dead שטיפ'לה יותר מדי ארוך מכדי להצדיק את כל כולו)


אלבומים שיצאו השבוע לפי 20 שנים:

Korn – Untouchable

(אלבומה החמישי של להקת הנו מטאל קורן, שהביא אותם לראש מצעד המכירות, לצד אמנים כמו אמינם, והביא להם גראמי על השיר Here to Stay. מכר 430,000 עותקים בשבוע הראשון שלו ועבר את המיליון וחצי ב-2002 בלבד. אחחח – איזו תקופה משונה זו, שדיסקים אשכרה נמכרו...)

W.A.S.P. – Dying for the World

(למרות שחלוף המילניום היה לא פשוט עבור וואספ, בלאקי לוולס וחברים המשיכו לייצר מוסיקת הבי מטאל אפלה, מהפנטת ומוצלחת – והאלבום הזה שבהחלט לא נחשב לאחד מהמפורסמים שלהם הוא בלי ספק דוגמה לכך)

Origin – Informis Infinitas Inhumanitas

(אלבומה השני של להקת הדת' מטאל הטכנית מקנזס, להקה מעולה שכבר אז הייתה פורצת דרך והיום היא נחשבת נחלת הכלל של חובבי הדת' מטאל, אבל הסיבה שאני זוכר את האלבום הזה זה הציטוט של אלן ריקמן מ'דוגמה' בתחילת השיר השני. עד היום אחד האינטרואים הכי מוצדקים בעולם)

Agoraphobic Nosebleed – Frozen Corpse Stuffed with Dope

(אני חושב שזה היה אלבום הגריינדקור הראשון שבאמת שמעתי מההתחלה עד הסוף, כי א. הוא נגמר מאד מהר למרות שהוא כמעט 40 שירים, ב. הוא היה ממש טוב ולא הפסקתי באמצע. לימים סקוט הול ירכיב להקה נוספת בצורת פיג דסטרוייר, אבל גם אגארופוביק נוזבליד היו פחות או יותר כל מה שיכולת לבקש מגריינדקור ולא העזת לשאול)

Incantation – Blasphemy

(האלבום השישי של אינקנטיישן, והראשון שלהם מחות לרילאפס רקורדס. האלבום מסתיים בשני קטעי אמביינטים הזויים ולא קשורים [אחד מהם באורך של 23 דקות] ובתכלס זו עקיצה על רילאפס שחיפשו באותה תקופה להקות חדשניות שעושות דברים אקספרמנטאלים. אז אינקנטיישן פשוט חירבשו איזה שטויות של אמביינט גרוע רק כדי לצעוק על הלייבל הקודם שלהם "רואים? הנה אקספרמנטאלי. כמו כן זה חרא." תכלס – שאפו להם רק על זה)

Fear My Thoughts – Vitriol

(אלבומה השני של להקת המטאלקור הגרמנית הזו אשר החליטה להפרד מהז'אנר באלבום אחד אחר כך ולאמץ ז'אנר דת' מלודי ולימים יותר אלטרנטיבי. אבל באלבום הזה הם בהחלט השתוללו ללא רסן)


אלבומים שיצאו השבוע לפני 15 שנים:

Municipal Waste – The Art of Partying

(ה-אלבום ב-ה' הידיעה של מוניסיפל ווייסט, הרכב הקרוסובר שהחזיר את הת'ראש מטאל על שלל גווניו בחזרה לעניינים ואיחד בין הפאנק, ההארדקור והמטאל בעולם כולו. שירים על מסיבות קשות מדי, על טורים קשים מדי – ועל כמה החיים מחורבנים כשאתה מגיע מלמטה ומתעקש לדבוק בקרוסובר עד המוות – וכל זה עם חינניות של מלכים. חובה)

Pig Destroyer – Phantom Limb

(האלבום הכי טוב של להקת הגריינדקור של סקוט הול, עם עטיפה מהממת, מוסיקה מכסחת ופחות או יותר שיאה של הבשורה פרי הז'אנר האלים הזה. מבחינתי, למרות שלדעת רבים הוא נחשב כמעט ומסחרי, פאנטום לימב הוא איפה שפיג דסטרוייר יוצאת הכי מה שהיא צריכה להיות)

Sigh – Hangman's Hymn- Musikalische Exequien

(קצת לפני השת"פ המדהים עם קנטור, סיי היפנית חוקרת את תרבות המערב באמצעות בלאק מטאל – וכאן היא מגיעה בכול כוחה המוסיקלית על הקונספט של מקהלות של כנסייה קתולית באלבום שמחולק לשלושה חלקים)

A Perfect Murder – War of Aggression

(האלבום האחרון של להקת הגרוב מטאל בואך מטאל אלטרנטיבי ממונטריאול לפחות עד לריוניון שלהם ב-2013. האלבום הזה כנראה גרם ללהקה קצת להרים ידיים ולהתפרק, אבל הם המשיכו לנגן עוד כמה פסטיבלים עד שהחליטו להתאחד מחדש בהמשך. מוסיקלית הוא מרגיש מ-א-ד אמריקאי מבחינת סגנון והגשה, פחות או יותר עוד להקה מהמדף של רודראנר של עשור וחצי אחורה)

Against The Plagues – The Architecture of Oppression

(אלבום הבכורה של הרכב הבלאק מטאל המלודי משיקאגו, לאחר שהרכב הבלאק מטאל הקודם של חברי הלהקה התמוסס. אחרי שלושה אלבומים שזכו להצלחה בינונית ההרכב החליט להקפיא את פעילותו לפני 6 שנים ומאז לא שמענו מהם כל כך)


אלבומים שיצאו השבוע לפני 10 שנים:

Rush – Clockwork Angels

(האלבום האחרון של אגדת הפרוג-רוק ראש, שבתכלס מהווה פרידה מלאת עצבות חצי שמחה שכזו גם מניל פרט, גדול המתופפים ברוקנרול באשר הוא. ראש לעולם לא נפלה לתבנית משתקת מבחינה מוסיקלית ולמרות שהגיל ניכר בהם זה עדיין אלבום מעולה)

Miss May I – At Heart

(אלבומה השלישי של להקת המטאלקור שהפכה לענקית עם השנים, אבל רחוק מלהיות יצירת מופת אחרי האלבום השני והמעולה שלהם. בתכלס, נראה שהם קצת הפכו לשאננים וכתבו מטאלקור נוסחתי ומסחרי שנחשב לפחות בקרב המטאליסטים הטהרנים יותר כאלבום זיפת)

Candlemass – Psalms of the Dead

(תגידו מה שתגידו, אני ממש אהבתי את רוברט לואי בתור הזמר של קנדלמס. מבחינתי מדובר באחד מזמרי הדום מטאל הכי טובים בעולם, ואחרי שלהקת האם שלו במילא דעכה לכלום, ההצטרפות שלו לקנדלמס, להקה שהוא במילא ניסה לחקות, הייתה מושלמת עבורי. חבל שהאלבום הזה, שלדעתי הוא מעולה, לא התקבל כל כך טוב אצל המעריצים)

Gnaw Their Tongues – Eschatological Scatology

(לאלה שממש אוהבים את המטאל שלהם גובל ברעש גס, 'תלעס את הלשונות שלהם' זה בהחלט הפרויקט שאתם מחפשים. למרות שהריליס הזה עדיין נמצא בתקופה העצמאית של Mories, קצת לפני הפריצה הגדולה, זה עדיין ריליס שמהווה דוגמה ניצחת לאיך מטאל ורעש הולכים יחד ביחד בצורה שגורמת לכם להרגיש רע שהייתם ילדים קקה בבית הספר)

Elysian Blaze – Blood Geometry

(האלבום האחרון של פרויקט הסולו אליזיאן בלייז שהיה דווקא משב רוח מרענן בתחום הבלאק מטאל שגובל בפיונראל דום. הבחור האוסטרלי מיוטאטיס החליט שנמאס לו כנראה. העטיפה של מאט ר. מרטין גם עשתה את העבודה, וחוץ מסינגל אחד ב-2018 זה הריליס האחרון של ההרכב)

Bilocate – Summoning the Bygones

(אלבומה השלישי והאחרון של להקת הדת' מטאל מירדן. הם לא בדיוק התפרקו – אבל לא בדיוק שמענו מהם מוסיקה חדשה כבר עשר שנים. עובדה מעניינת – הגיטריסט הישראלי שיאון שלום עשה איתם את אחד מסיבובי ההופעות שלהם באירופה)


אלבומים שיצאו השבוע לפני 5 שנים:

Anathema – The Optimist

(אלבומה האחרון של להקת הרוק-דיכאון שהתחילה כאגדת דום מטאל-דיכאון. מאז ההרכב החליט לשים את הקריירה המוסיקלית הזו בהקפאה ללא תאריך שיבה מתוכנן. לפחות האלבום הזה הוא אלבום שקולע בול למי שחיפש אצלהם את שירי הפרידה הטובים ביותר שהם יכלו לתת)

Volumes – Different Animals

(האלבום השלישי של להקת המטאלקור מלוס אנג'לס, שראה חילופי ליין-אפ בעמדת השירה והכניס אותם לפסגות חדשות במטאל המודרני. ההרכב מאז ידע עליות ומורדות מבחינת הליין-אפ, כולל מוות מצער, אבל המוסיקה נשארת מקפיצה, גובלת בנו-מטאל הרבה פעמים, ומצוינת)

Aether Realm – Tarot

(להקת דת' מטאל מלודי הגובלת בפולק מטאל אשר הוציאה את אלבומה השני לפני חמש שנים, מאד מומלץ למי שמחפש גם סאונד אמריקאי אבל גם מוסיקה שבפירוש לוקחת כמעט הכול מהסגנונות האירופאים האלה)

Suffocation - …of the Dark Light

(האלבום האחרון של סאפוקיישן נכון לעכשיו, אגדת הברוטאל דת' מטאל החלוצית אשר המשיכה להישאר אלימה ומצמררת לאורך כל הקריירה שלהם. הם לא הפסיקו להופיע, פשוט לא הוציאו אלבום כבר חמש שנים – למרות שזה קטף לא מאד שבחים. נקווה שנשמע מהם בקרוב עוד)

White Skull – Will of the Strong

(אלבומה האחרון של ווייט סקאל, נכון לעכשיו. הרכב הפאוור האיטלקי הזה התפרסם לא מעט בזכות פדריקה האחות-על-מלא שהייתה הזמרת שלהם בניינטיז וחזרה לעמדת המיקרופון אחרי גלות ארוכה כבר באלבום הקודם. נכון לעכשיו לא שמענו מהם עוד מוסיקה, אבל יש לי תחושה שזו לא בדיוק להקה שתוותר בקלות)

Fist Fight In The Parking Lot – 714

(אלבומה השני והאחרון נכון לעכשיו של הלהקה עם השם הכי טוב בשנים האחרונות בכלל, שמנגנים סטונר מטאל על גבול הרוקנרול, ומונהגים על ידי הגיטריסטית/זמרת המגניבה אבי קאט. מקווה שההרכב מפיטסבורג לא נמס ונעלם לו, כי חראם)