Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

25/12/2021
Scene Goes Wunderbar - סקירת הופעה
כתב: ירון הורינג
צילם: אבי חיימוביץ'

בואו נתחיל בהקדמה שהיא תקדים את הסקירה, בסדר?
עבר המון זמן מאז שסיקרתי הופעה, השנתיים האחרונות בלעו את ההופעות וירקו אותן לצד הדרך ללא רחם.
ואם נשלב את היריקה הזו בעובדה שאני גר בחיפה ורחוק ממוקד ההופעות האמתי – אזור המרכז, יתכן שתוכלו להבין אותי ולעזור לי לשבת בפינה ולבכות על מר גורלי.


מר גורלי כתבתי? כך היה עד שזכיתי לצעוד אל תוך הבסיס החיפאי של המטאל, מועדון הוונדרבר – שהיה מאוכלס בלא מעט אנשים שמעולם לא פגשתי בהופעות לצד מספר אנשים קטנטנן שכבר פגשתי בהופעות פה ושם.
המועדון נראה כאילו שמסיבת יום הולדת\חתונה מודרנית התפוצצה עליו ופיזרה את עצמה לכל עבר.
סטיקלייטים קטנים, קשתות מנצנצות ממקס-סטוק ושרשראות פרחים מפלסטיק חולקו לכל משתתפי האירוע, סצינת המטאלקור (בערך, נרחיב בעניין אח"כ) הכריזה על מסיבה ולכן עשתה כל שביכולתה כדי לקיים מסיבה.
על הבמה עתידים היו לעלות שלושה הרכבים – Andrelamusia הצפוניים, Her last sight ו Revision the dream- שלושה הרכבים, השילוש הקדוש, המספר האופטימלי לערב שהוא ערב להקות שאינו פסטיבל.

את הערב הנחתה (כן כן, אתם קוראים נכון, מנחה בערב להקות) רוני טרה, הידוע בכינויה – Angry Roni, אושיית קור ידועה ומנחת תוכנית מטאל קור ברדיו "זה רוק", שדאגה להרים את הקהל בזמני ההמתנה הקצרים שבין ההופעות ואפילו נתנה לנו בראש עם הגרלה.
אבל אני קצת קופץ קדימה, אז בואו נחזור להתחלה.
הסקירה הזו לא תתנהג כמו סקירות ישנות שלי, אני לא הולך לשבת ולתאר פה כל שיר בנפרד, אנחנו נדבר על אווירה, על ביצועים, על מסיבה ועל קהילה, סבבה?

ההרכב הראשון שעלה לבמה היה אנדרלמוסיה – הרכב צפוני\חיפאי-קרייתי להפליא.
אני יכול לספר לכם כבר מראש, ספויילרי להפליא – שאני אוהב את אנדרלמוסיה, יודעים למה אני אוהב את אנדרלמוסיה?
אני אוהב את אנדרלמוסיה כי הם הם הרכב צעיר וטרי וכבר יש להם אינטרו לפתיחת ההופעה, האינטרו הזה, אגב, הוא נקודת החוזקה והחולשה שלהם בו"ז, אבל נדבר גם על זה אח"כ, בסדר? (אני דוחה המון לאח"כ, שמתם לב?)
האינטרו בישר את כניסת ההרכב לבמה, האורות הוחשכו והלהקה קיפצה בסנכרון כמעט מושלם לבמה עם סיומו.
הם התחילו בשיא הכוח, האנרגיות של חברי ההרכב לא מטעות, הם עלו על הבמה כדי לכבוש את הקהל.
הסאונד שלהם אפל, כבד ואווירתי, הקלידים שלהם מוסיפים המון אווירה לסאונד שלהם, שכבות על גבי שכבות של אורגן אפל ומלא בנשימה אפלה.


שמעתי את השירים שאנדרלמוסיה שחררו לפני המופע הנ"ל, אני זוכר את הקלידים שלהם, אני לא זוכר שהרגשתי את הנוכחות הזו בכובד שחוויתי אותה במופע החי ואני חייב להודות שאני מת על זה.
זוכרים שאמרתי לכם שנפגוש את האינטרו יותר מאוחר? אז בואו נדבר שניה על זה. הלהקה הזו מחזיקה את כל הקלידים על פלייבק, וכשכובד הקלידים משמעותי כ"כ, חסרונו של קלידן על במה בולט מאוד.
אני לא טהרן, אין חובה אמתית להחזיק קלידן, כן? אפשר להסתפק בפלייבק כשצריך. אבל לדעתי, כשמדובר בחלק כל כך משמעותי מהמוזיקה של הלהקה, הייתי מתעקש על למצוא קלידן.
אורון, סולן הלהקה – מחזיק את הקצב של השירים שלהם לא פחות מהבס והתופים, הגראולים שלו נעים על מנעד מרשים – משאגות אימים ועד לפיג סקווילז, הוא באמת שולט בכל המנעד ובסופו של דבר, הוא פרונטמן טוב מאוד ומצליח לנהל את הבמה ולמשוך את כל עיניי הקהל אליו.
שאר חברי ההרכב נינוחים מאוד על הבמה, הם מתקשרים אחד עם השני, מחייכים ובסך הכול כיף להסתכל עליהם, אבל נוצר קצת דיסוננס בין הסאונד הרציני והמאסיבי שלהם לבין נוכחות הבמה שלהם.
עדיין, אפשר להיות סלחניים לגמרי בהתחשב בעובדה שמדובר בהרכב חדש שעדיין מעצב את דרכו.



אנדרלמוסיה ירדו מהבמה וההרכב הבא התחיל להתארגן, לטובתם אגיד שהיה מדובר בחילוף מהיר ומקצועי ממש, מיד בסיומו עלתה מנחת האירוע האנרגטית להפליא על הבמה וגם היא התחילה לצעוק עלינו, כאילו שצעקות הסולן שירד והסולנים שעתידים לעלות לא מספיקים!
אבל אנחנו סולחים לרוני, כי היא הכריזה על זוכה בהגרלה שהוכרזה לפני ההופעה, ומתנות זה אחלה.
רוני מסיימת את הענקת המתנה ומציגה את ההרכב השני לעלות – Her last sight.

טוב, מה אני אגיד לכם, שמעתי את ניר שוורץ (סולן הלהקה) ולהקתו, לא מעט בספוטיפיי שלי, אבל שום דבר לא הכין אותי לעד כמה הדבר הזה יושב מדויק גם בלייב.
ההרכב הזה יושב בול, הויזו'אל שלהם, הסאונד הכללי שלהם, לירון אביטל, זמר הקלין שלהם (שהוא גם הבסיסט) נשמע נהדר ולא נופל להתבכיינות מטאלקורית טיפוסית, הוא יודע לשיר ולהחזיק את התווים יופי, באמת.
וניר שוורץ? מדובר בגראולר מפלצתי ובפרפורמר מחודד.
ביחד הם מחזיקים את היצור הענק הזה שנקרא Her last sight עם רצועות ומושכות ומצליחים לאלף את הדרקון הזה על הבמה.

HLS נותנים לנו בראש עם שירים ישנים וחדשים ומצליחים לשמור על אנרגיה נהדרת לכל אורך ההופעה, נפילת מתח קטנה נרשמה בשיר החדש שהם הציגו בפנינו, משהו שם לא זרם, מניח שזה נטו עניין של תרגול וחזרות.
אבל תשמעו, היו קטעים לאורך ההופעה שאשכרה הייתי צריך לוודא שיש מתופף אמתי מאחור, היכולת של לירון אביטל על הבס ושל אלון ליפשיץ על התופים לסרוג יחד את המבנה של השיר היא באמת סופר מרשימה.
בשלב מסוים לקראת הסוף, היה נדמה שצוות התאורה של המועדון מנסה להביס את הלהקה, התאורה הייתה נוראית ומכונת העשן הקיאה אין סוף "עשן" אל הבמה, היה ניכר שהלהקה נאבקת, אבל הם ניצחו את הקרב הזה בכבוד – תוך כדי ניצוח בימתי כמעט "פרדי מרקיורי" מצד שוורץ.

אחרונים לעלות אל במת הוונדרבר הם Revision the dream, קצת אחרי הנחיה נוספת של רוני טרה ופרס נוסף שחולק, מתגברים החברים מ RTD על המגבלות טכניות והמופע שלהם יוצא לדרך.
RTD לא לוקחים שבויים, הם מתחילים בשיא הכוח ונותנים בראש, ניר שוורץ - סולן Her Last Sight עולה לתת איתם בראש עם הסינגל החדש שלהם, סינגל שהוא מתארח בו גם בהקלטות השיר, האנרגיות שניר מוסיף להם הן נהדרות והם פשוט מפרקים ביחד את הבמה.
RTD כבדים יותר משני ההרכבים שלפניהם, הסאונד שלהם כמעט דת'קורי במהותו, המלודיות שלהם נפלאות והם פשוט נעים על הספקטרום שבין מלודיות משובחות לכובד בלתי נתפס.
אורח נוסף עולה לבמה עם החולמים, זהו מקס, סולן להקת Barricades שעולה בשיא הצניעות לבמה, נותן בית רצחני ונעלם אל החשיכה.



אחרי שדיברנו על האורחים, בוא נתמקד שניה בחולמים, בסדר?
סולן הלהקה, אורי – מחזיק את מבנה השיר לצד מחלקת הקצב של הלהקה, הגראולים שלו נמוכים ומלאי עוצמה, האנרגיה הבימתית שלו כבדה ורצחנית, קשה להוריד ממנו את העיניים.
המחשב הוא נקודת התורפה של ההרכב, זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את החולמים בלייב, גם בפעם הקודמת הוא גרם להם להמון בעיות, בהופעה הנוכחית, מעבר לבעיות טכניות, הוא היה נמוך מדי בסאונד שלו לאורך רוב ההופעה. זה גרם לסאונד הכללי שלהם להישמע לא מכוון לפרקים ופגע (לדעתי) בשירת הקלין של ים – הגיטריסט וזמר הקלין שלהם.
אבל אם נסכם את החולמים במשפט אחד, למרות הקשיים הטכניים:
הגראולים הופכים את הבטן, התופים מרסקים, הבסים בום והגיטרות מנסרות מצד אחד ומייצרות מלודיות מרשימות מצידן השני. – וכשהכל מאוזן טכנית, הם נשמעים ונראים פשוט נהדר.
הערב שלי הסתיים כי אני זקן במיוחד, אבל כל שאר המשתתפים המשיכו לאפטר פארטי בעיר התחתית של חיפה, כחלק מהמשך המסיבה שתוכננה מראש.

חייבים לתת פה מחמאה ענקית למארגנים על הערב הזה, שלוש הופעות מתוקתקות שרצו בסדר מופתי, אווירת יום הולדת, פרסים, הגרלות ואפטר פארטי, הייתה פה אשכרה תחושה של תהליך בניה של קהילת מטאלקור צפונית.
ובדיוק ככה עושים את זה, יוצרים ערב שהמילה מסיבה היא לא רק קישוט, אלא הבטחה שמומשה!


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing

Spawn of Evil – Sadistic Missionaries
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין

כתבה:
שלושה מוזיקאים ומטאליסט נכנסים לפאב: על פרויקטי צד לא מטאליים
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::