להקות של אלבום אחד

שנת 2007 הייתה שנה מצוינת מבחינה מוזיקלית בעבור אותן להקות שאני מדבר עליהן. לא רק Susperia הנורווגים אלא גם שלושת האלבומים הבאים ברשימה הזאת, כולם ילידי אותו שנתון. ללהקת הת'ראש מלודי (סגנון שבפני עצמו לדעתי לא מקבל מספיק מקום) מנורווגיה יש ותק של 24 שנים וגם דיסקוגרפיה מכובדת עם 6 אלבומי אולפן מלאים ועוד כמה חומרים. עם זאת, מהשנייה הראשונה של השיר הראשון, האלבום Cut from Stone מזקק היטב את התהליך שעברה הלהקה במציאת הנישה המוזיקלית שלה. הכל מאוד מלודי אבל גם קצבי, מתפתח ומשתנה, השירה מלודית ומחוספסת ועם קול די ייחודי ובסה"כ אם בא לכם ת'ראש מלודי ולא סתם כסאח תופה-תופה, זה לגמרי בשבילכם.

Wolfpack Unleashed – Anthems of Resistance

אנחנו עדיין בשנת 2007 ונדדנו מנורווגיה לאוסטריה ללהקה פחות פורה. למעשה, האלבום הנ"ל הוא האלבום היחידי של החבורה האוסטרית שאין לי מושג מאיפה הם באו, לאן הם הלכו ומה עוד הם עשו בחייהם כי מדובר בחבורה בלי המון רקע בלהקות שונות אבל בדומה מאוד לאלבום מהפסקה הקודמת, גם האלבום של Wolfpack Unleashed הוא ת'ראש מלודי מצוין וגם זוכה לעטיפה שקשה לפספס. תנו לו צ'אנס ולא תתחרטו.

Sanctity – Road to Bloodshed

פעם שלישית גלידה כי אנחנו עדיין ב-2007 ובלהקת הת'ראש המלודי האחרונה לרשימה זו. Sanctity הוציאה רק אלבום מלא אחד וכל מה שיש לספר על הלהקה הזאת שיהיה מעניין הוא שהסולן שלה באלבום הזה הוא היום הבסיסט של Machine Head. בענקית האמריקאית הוא מקסימום עושה קולות רקע לא משהו אבל באלבום של להקת האם שלו השירה מעולה יחד עם לחנים קצביים ומלודיות בלתי מתפשרות.

Pale Divine – Cemetery Earth

ונעבור לדום. לחבורה האמריקאית הזאת יש 6 אלבומים והאלבום הנ"ל הוא החמישי ביניהם וכאן יש פער. פשוט פער תהומי בין כמה האלבום הזה הוא מסוג הדברים שכששומעים אותם ברקע הם תענוג, לכמה כל שאר החומרים שלהם הם שיעמום מוחץ שלא שווים הקשבה לצערי הרב. כי האלבום הזה הוא לא הדום האיטי והנמרח על 40 BPM ובין תחילת שיר לסוף שיר לא יצמחו לכם שיערות לבנות אלא להיפך. כאמור, הוא אלבום לשמוע בעיקר ברקע אבל תנסו ותראה איך באמצע אתם תעצרו את מה שאתם עושים כדי להקשיב לו טוב יותר.

Novembers Doom – The Pale Haunt Departure

כל חובב דום כמעט ובעיקר אנשים כמוני, שאוהבים את הדום שלהם מלא בגראולים אבל גם עם רגש, מכירים את Novembers Doom. לא מדובר בלהקה לא מוכרת אבל מדובר בלהקה מאוד לא עקבית. גם במקרה שלה נשבע לכם שניסיתי לשמוע את כל החומרים שלהם ומעטים האנשים שאוהבים דום-דת' יותר ממני ובכל זאת, הכל משעמם חוץ מהאלבום הזה. אבל האלבום הזה? כל פאקינג שיר ושיר, כל פאקינג שנייה זה אגרוף לבטן, חץ ללב ואורגזמה לאוזן בו זמנית. וגם אם אין לכם כוח לנסות אלבום דום שלם לפחות תשמעו את השיר האהוב עליי באלבום, The Dead Leaf Echo.

Trees of Eternity – Hour of the Nightingale
ג'וחה. איזה שם זה ג'וחה? ובכן, בעולם הדום של ה-20 שנה האחרונות נראה לי שלא צריך להציג את ג'וחה, הגיטריסט והמלחין העיקרי בענקית הדום Swallow the Sun. אז לג'וחה הייתה בת זוג בשם אליה סטארברידג' ויחד הם הקימו את Trees of Eternity. בד"כ אני אישית פחות מאזין ללהקות דום עם סולניות (בטח כשאין לידן איזה גראולר שיאזן אותן) אבל הקול של אליה הוא קונצנזוס בקרב כל מי שמכיר את האלבום הזה. היא פשוט מלאכית. האלבום כתוב מדהים. פשוט כמו אלבום של Swallow the Sun רק עם מלאכית שנוגעת לך בלב עם השירה שלה במקום גראולר שחורך לך את האוזניים. מהדום שגורם לך לשבת לבד, בחושך, בקור, עם הפנים לקיר ולבכות. רק לבכות על כך שהסולנית המדהימה הזאת נפטרה והלהקה לא המשיכה עד דרכה אחרי האלבום הזה.

Bloodsimple – A Cruel World

ומהעולם העצוב בואו נעבור למחוזות הגרוב מטאל הקצת יותר שמח. אני אפילו לא יודע אם לגמרי לקרוא להם גרוב, או אלטנרנטיב, או מה שהלהקה הזאת לא תהיה אבל הלהקה האמריקאית הנ"ל הוציאה אחרי האלבום הזה רק עוד אלבום אחד ומאז לא שמענו ממנה. מה יש שם? ובכן, מטאל שבכנות אני לא מצפה מבני ה-40-50 מביניכם להתחבר אליו אלא יותר קצת מלודיה והרבה כעס של טינאייג'רים. אלבום שיבוא היטב בתוך פלייליסט למי ששומע Disturbed, Korn, Soil וכל מני דברים של אמצע ניינטיז עד אמצע 00' עם סולנים שקצת סובלים והרבה כועסים. ולמבוגרים יותר, לכו תדעו? אולי תתחברו גם.

Quo Vadis- Defiant Imagination

הרבה תהפוכות עברו על הלהקה הקנדית הזאת. הם הוציאו רק 3 אלבומים ועוד כמה חומרים והאלבום המדובר הוא האחרון שלהם לצערי והוא יצא אי שם ב-2004 הרחוקה. מדובר בלהקה שכל נגן שעבר בה בערך הוא עם וייב של מורה לנגינה רק במקום לקחת את ערימת הטכניקה הזאת ולעשות ממנה להקת פרוג מעייפת מיטב הנגנים (וסולן שמחזיק בתחילת האלבום גראול של 16 פאקינג שניות) כאן יצרו יצירת מופת של דת' מלודי ברמה גבוהה להחריד וכתיבה שהלוואי ויותר בימינו יכלו לשחזר. כמו מה הם נשמעים? כמו האבות המייסדים של Beyond Creation שכזה. ואם אתם בסיסטים אז בכלל, תנו האזנה לשיר Dead Man’s Diary.

Book of Black Earth – The Cold Testament

לקראת הסוף אנחנו מגיעים לעולם האהוב עליי, עולם ה-Blackened Death. כן, אני יודע, יש מיליון להקות בז'אנר הזה והרבה מהן נשמעות אותו דבר אבל זה רק בימינו. פעם, לפני 15-20 שנה זה לא היה ככה. זה גם לא ז'אנר שהיה יותר מדי נפוץ בארה"ב אלא יותר באירופה הקרירה. בכל זאת, לחבורה האמריקאית הזאת יש 3 אלבומים ולצערי בזה הם גמרו את הקריירה שלהם. בעוד ששני האלבומים הראשונים שלהם טובים בסה"כ, האלבום הנ"ל מעולה ב-5 רמות מעליהם ובאופן כללי נכנס מהר מאוד לעשירייה הראשונה של אלבומי הבלאקנד-דת' האהובים עליי ואפילו אני יכול להגיד שמהווה השפעה מוזיקלית משמעותית עליי. כן. זה אלבום עד כדי כך טוב ובעיקר גם הוא די מלודי יחסית לז'אנר.

Gilgamesh – The Awakening